התביעה:

לפני תביעה כספית על סך של 80,000 ₪ כערכה ביום הגשתה 30.11.10.

התובעת, המתגוררת בבית פרטי ברמת השרון, התקשרה עם הנתבעים לשם התקנת דק עץ בביתה.

הנתבעת 1 היא חברה שעיסוקה יבוא ושיווק קורות עץ לביצוע דק.

הנתבע 2 הוא קבלן ביצוע של עבודות עץ.

התובעת פנתה ביום 22.6.08 אל הנתבעת 1 ורכשה ממנה קורות עץ מסוג איפאה שמפיין להתקנת הדק בביתה.

הנתבע 2 הוא שהתקין את הדק בפועל.

התובעת שכרה את שירותיו של הנתבע 2 , לאחר קבלת המלצה חמה עליו מפי נציגיה של הנתבעת 1.

התובעת מציינת, כי הנתבע 2 לא הנפיק קבלות בגין מלוא התשלומים שקיבל.

לטענת התובעת, זמן קצר לאחר התקנת הדק היא הבחינה שלוחות העץ שהותקנו התעקמו, הרצפה בחזית הדרומית החלה להתרומם והעצים נפרדו האחד מהשני. דלת הכניסה לביתה כלל לא ניתנה לפתיחה בשל התרוממות הדק.

התובעת פנתה אל הנתבעים, אך לגרסתה לא נעשה דבר מהותי לתיקון התקלה. הנתבעת 1 הטילה את האשם על כתפי המתקין הנתבע 2, בטענה כי הוא לא ביצע את עבודת ההתקנה נאמנה. הנתבע 2 מצידו, הטיל את האשם על שכם הנתבעת 1, בטענה כי זו סיפקה עץ פגום.

התובעת פנתה למומחה מטעמה, אשר אישר כי מדובר בפגמים מהותיים ויש לפרק את כל הדק ולהרכיב במקומו דק חדש.

עלות התיקונים הכוללת הוערכה ע"י המומחה בשיעור של 80,000 ₪ כולל מע"מ.

מכאן התביעה.

התביעה נתמכה במסמכים הבאים:

נספח א' - חשבונית הרכישה של העץ כפי שהוצעה ע"י הנתבעת 1.

נספח ב' - הצעת המחיר של הנתבע 2.

נספח ג' - חוות דעת המומחה מר גוכמן אליעזר.

עמדת הנתבעת 1:

הנתבעת 1 תיקרא להלן ולשם הנוחיות: "הנתבעת".

הנתבעת מאשרת כי עיסוקה יבוא ושיווק עץ למגוון שימושים. בתיק דנן, היא אכן שימשה כספקית של קורות עץ לצורך התקנת רצפת דק בביתה של התובעת.

התובעת ביצעה הזמנה ביום 22.6.08 במהלכה הוזמנו מן הנתבעת קורות עץ בעלות של 23,828 ₪ כולל מע"מ.

הקורות היו מסוג איפאה שמפיין 25/150.

הנתבעת מאשרת, כי היא זו שהפנתה את התובעת אל הנתבע 2 (אשר ייקרא ולשם הנוחיות: "הנתבע").

הנתבע התקין את הנתבע בביתה של התובעת.

הנתבעת טוענת, כי לאחר ההתקנה, העלתה התובעת טענות "שונות ומשונות" להגדרתה, לגבי טיב העץ אשר סופק לה. מנהלה של הנתבעת מר אורן מסרי שוחח עם התובעת פעמים רבות ואף התייצב בביתה מספר פעמים, על מנת לבדוק את ההתקנה של הדק.

מר מסרי הבהיר לתובעת, על פי הנטען, כי העץ תקין לחלוטין וכי הבעיות, אם ישנן, נובעות מאופן ההתקנה של העץ.

לפנים משורת הדין, כך טוענת הנתבעת, הסכים מר מסרי, להעניק לתובעת לוחות עץ בשווי של למעלה מ- 3,000 ₪ ללא עלות כספית, על מנת להחליף לוחות שהותקנו באופן פגום.

למרות זאת, בחרה התובעת להגיש תביעה בלתי מוצדקת זו כנגד הנתבעת.

הנתבעת עומדת על דעתה, כפי שמצא ביטוי במכתב התשובה לדרישותיה של התובעת, מיום 12.2.09, כי העץ אשר סופק הינו עץ איכותי שסופק לעשרות מזמינים שונים בארץ וכל המזמינים שקיבלו את העץ היו מרוצים מטיבו ואיכותו המעולה. הבעיות הקיימות בביתה, מקורן אך ורק באופן ההתקנה הלקוי של העץ ולא מעבר לכך. אם קיימת אחריות כלשהי, הרי היא רובצת על שכמו של המתקין, הנתבע.

לטענת הנתבעת, דבר זה מתיישב גם עם חוות דעת המומחה ההנדסי ששכרה הנתבעת.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי קיימה במלואו את החוזה מול התובעת וסיפקה עץ באיכות גבוהה, בה לא ניתן להטיל ספק.

זאת ועוד, הנתבעת גורסת, כי לא יעלה על הדעת שהיא תיתבע בסכום של 80,000 ₪ שעה שכל עלויות הרכישה של העץ היו 23,828 ₪ בלבד.

משכך, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה.

עמדת הנתבע 2:

הנתבע טוען, כי לאחר שנודע לו מפי התובעת כי רכשה עץ מסוג איפאה שמפיין, הוא הודיע לה כי מדובר בעץ שאינו איכותי במיוחד והמליץ לה על סמך ניסיונו, לרכוש עץ מסוג איפאה טבקו, אולם התובעת לא עשתה כן.

הנתבע מכחיש את הטענות שהועלו כלפיו מצד התובעת והנתבעת. לדבריו, הוא עובד מקצועי, מיומן שבעברו תיק עבודות והמלצות. ההתקשרות עם התובעת היתה לאחר שהתובעת התרשמה ממיומנותו ואמינותו של הנתבע.

הנתבע הכחיש את אחריותו הנטענת לנזק וסבר, כי ככל שנגרם נזק, הרי הוא נובע ממוצר פגום אשר סופק ע"י הנתבעת ולא ע"י הנתבע.

הנתבע לא ידע ולא היה עליו לדעת, כי העץ שסיפקה הנתבעת הוא פגום. בדיעבד, כך הוא טוען, התברר לו כי היה מדובר במשלוח עץ פגום והנתבעת פיצתה בגינו גם לקוחות אחרים (סעיף 16 לכתב ההגנה).

הנתבע טוען לחוסר יריבות בינו לבין התובעת על רקע טענותיו שביצע עבודה מושלמת וכי כל פגם שהוא מקורו בנתבעת.

התובעת פיקחה בעצמה על עבודות התקנת הדק בביתה. כוונתה היתה לחסוך בעלויות.

הנתבע מציין כי במהלך עבודתו נפלו לבני בטון אשר הודבקו ע"י פועלים אחרים שעבדו עבור התובעת, והוא הסב תשומת לב התובעת לכך.

הנתבע ציין זאת על מנת להוכיח כי הפיקוח של התובעת על ביצוע עבודות בביתה, היה רשלני וכי היא מסתירה פרטים מהותיים על אופן ביצוע העבודות.

הנתבע טוען, כי התקין דק העץ כהלכה. לאחר שנדרש לבצע התקנה נוספת, הוא עשה כן ובלבד שיקבל את שכרו והדבר לא נעשה.

סיכומו של דבר, גורס הנתבע, כי אין יריבות בינו לבין התובעת, אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין עבודתו המצוינת ואם קיים נזק כלשהו הרי הוא באחריות הנתבעת.

עוד טוען הנתבע, כי סכום התביעה מוגזם ומופרז וכי הנזקים הנטענים אינם עומדים בשום יחס לעלויות ביצוע העבודה.

מכאן, עותר הנתבע לדחיית התביעה נגדו.

דיון והכרעה:

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם כל הנוגעים בדבר.

מטעם התובעת העידו התובעת עצמה והמומחה מר גוכמן.

מטעם הנתבעת העידו מנהלה מר אורן מסרי וכן ה"ה שי בכר ושי אזרד.

מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו.

מהעדויות שהועלו עלה, כי התובעת אכן רכשה עץ מסוג איפאה שמפיין לצורך התקנת דק בביתה, מאת הנתבעת.

העץ נרכש בתמורה לסכום כולל של 23,828 ₪, החשבוניות צורפו ע"י התובעת אך גם ע"י הנתבעת.

החשבוניות שצרפה הנתבעת, נספח א' לתצהירה, מלמדות כי פרט לקורות העץ נרכשו גם עזרי התקנה כגון: ברגי סיבית וכדומה.

הרכישות בוצעו החל מיום 5.6.08 עד 22.6.08.

עוד עלה כי התובעת שכרה את מר יעקב אלמוג כמתקין הדק בביתה וזאת לאחר המלצות שקיבלה עליו מפיו של מר אורן מסרי, מנהל הנתבעת.

מר אלמוג ביצע את ההתקנה תמורת סכום כספי של כ- 7,000 ₪, אשר שולם במזומן וללא קבלות.

זמן קצר לאחר התקנת הדק, התגלו בו פגמים כפי שתוארו ע"י התובעת בכתב התביעה ובתצהירה.

התובעת הסבירה, כי פנתה אל שני הנתבעים וכל אחד מהם הטיל את האחריות על חברו.

התובעת אישרה, כי הנתבעת אכן סיפקה לה כמות מסוימת של עץ לתיקון הפגמים, אולם לטענתה, התיקון הנוסף לא הועיל. ראו עמ' 17 לפרוטוקול ש' 8-12.

היא מתארת כי התיקון הוסיף טלאי על טלאי, גוונים שונים של עץ וככל לא תוקנה בעיית ההסתובבות וההתנפחות של קורות העץ.

כאשר נשאלה מדוע בחרה להגיש את התביעה כנגד הנתבעת, היא הסבירה, כי המתקין אמר לה שהעץ פגום וכי עבודות נוספות שהוא ביצע מאותו משלוח גרמו לתוצאה זהה של עצים שהסתובבו. ראו עמ' 16 ש' 1-8.

כאשר נשאלה מדוע בחרה להגיש את התביעה כנגד הנתבע, הסבירה, כי פנתה אליו כמתקין העבודות.

עוד טענה, כי לא היתה קיימת תשתית קודמת עליה הותקן הדק, אלא היו כמה קורות עץ אורן שהשאירו אותם כדי שתהיה כניסה הביתה, כי זה חלל גדול והמתקין אמר שאין בעיה לעבוד על בסיס הנ"ל. ראו עמ' 22 לפרוטוקול ש' 17-21.

המומחה מטעם התובעת הגיש חוות דעת עליה נחקר בישיבת יום 22.4.13 וגרס, כי מדובר בעבודה פגומה באופן מהותי. הוא העריך את עלות הפירוק והתקנה מחדש בסכום של 69,300 ₪, פיקוח הנדסי בסכום של 6,900 ₪ ובצרוף מע"מ בשיעור 15.5% סך כולל של 88,011 ₪.

מר מסרי מנהל הנתבעת וכן העדים מטעם הנתבעת ה"ה בכר ואזרד, עמדו על גרסתם כי העץ לא היה פגום ולא קרה בעבר שלקוחות השיבו עץ פגום לנתבעת.

מר מסרי הוסיף, כי לפנים משורת הדין ועל מנת לגלות רצון טוב כלפי לקוחתו התובעת, הוא היה מוכן להעניק לה קורות עץ בשווי של 3,000 ₪ על מנת לתקן פגמים שנבעו עקב ההתקנה, אולם הדבר לא הפיס את דעתה.

הנתבע מצדו טען כמתקין, שהתשתית עליה התקין את הקורות לא היתה ראויה. לדבריו התריע על כך לפני התובעת אך הונחה להתקין את דק כמות שהוא. עוד טען בעדותו, כי עבודתו היתה ללא דופי וכי ניסיונותיה של התובעת להוזיל את העלויות הן אלה שגרמו לתוצאה הסופית. הוא חזר וציין כי המליץ לפני התובעת לרכוש עץ מסוג אחר, יקר יותר, אך היא סירבה לכך בטענה שאינה מעוניינת להשקיע כסף רב.

לאחר ששקלתי את עמדות כל הצדדים, כפי שנפרשו לפני בעדויות, אני מחליטה כדלקמן:

הדק שהותקן בביתה של התובעת היה פגום באופן שלא ניתן לתיקון.

מקובלת עלי עמדת המומחה, כי יש לפרק את כל העבודה שבוצעה ולהתקין דק חדש.

עוד אני קובעת, כי את האחריות יש לחלוק בין הנתבעת כספקית קורות העץ לבין הנתבע כמתקין.

אם אכן היה מדובר בסחורה איכותית ומשובחת, כפי שטוען הנתבעת, לא היה נוצר נזק כה משמעותי כפי שתיארה התובעת והעיד על כך המומחה.

יש לקחת בחשבון כי הנתבעת הסכימה לספק לתובעת סחורה בשווי של 3,000 ₪, וגם דבר זה מעיד על לקיחת אחריות.

אינני מקבלת את הכחשותיה של הנתבעת כביכול מעולם לא נתקלה בעץ פגום. כמו כן, אינני מקבלת את עמדת מר מסרי כביכול גם בעץ קורה לעיתים נדירות ואם כן אז רק בכמות קטנה של קורות מתוך משלוח גדול.

התובעת העידה, ואני מאמינה, כי שמעה מפיו של הנתבע שכל המשלוח של העץ הספציפי הזה מסוג איפאה שמפיין היה פגום והנתבעת פיצתה לקוחות אחרים.

זאת ככל שהדבר נוגע לאחריות הנתבעת.

אשר לאחריות הנתבע כמתקין, אני קובעת כי גם עליו מוטלת אחריות כלפי התובעת.

הנתבע הוא איש מקצוע כהגדרתו, הוא עוסק בהתקנת עץ מגיל צעיר ביותר ובקיא במלאכתו.

הנתבע מכיר את עולם העץ ואת הקורות השונות. כך למשל ידע לומר כי עץ מסוג אמפאה שמפיין פחות מטיבו מאשר עץ איפאה טבקו.

ככזה, היה על הנתבע להבין שמדובר במשלוח בעייתי.

אם הנתבע התקין את העץ מבלי להצביע לפני התובעת על הפגמים במשלוח, הרי רובצת עליו אחריות כלפי התובעת כמזמינת עבודה ישירה ממנו.

אינני מקבלת את טענת הנתבע, כי התובעת ביקשה ממנו להתקין על גבי תשתית רעועה וזו הסיבה לכך שההתקנה לא עלתה יפה.

אם אכן סבר הנתבע שהתשתית רעועה, היה עליו לסרב כאיש מקצוע להתקין על גבי תשתית כזו. העובדה שהנתבע לא עשה כן, אלא נענה לאתגר והתקין את הדק, מתיישבת עם עמדת התובעת כי לא היתה מניעה להתקין את הדק במקום האמור.

על מומחיות הנרכשת תוך כדי עבודה, ראו דברי כב' השופט מצא: ערעור פלילי מס' 436/88 עוזי רבינוביץ נ' מדינת ישראל, 11/05/1989

"על סוגיה זו - אמנם מנקודת ראותו של סדר הדין האזרחי, אך בראייה עקרונית רחבה - עמד חברי הנכבד, השופט בך, בע"א 745/82 [1], בעמ' 50, לאמור:

"קיימים שני סוגים של 'עדים מומחים', אשר עדותם קבילה ורלוואנטית, למרות שאין ברשותם בהכרח מידע ישיר בדבר העובדות המרכזיות שעליהן נסב המשפט שבו הם נקראים להעיד.

ישנם 'מומחים' במובן הקלאסי של המונח, היינו, אנשים שהתמחו במדע או במקצוע, בעלי תארים ודיפלומות, אשר בתי-משפט נזקקים לעדותם, כאשר מחווים הם את דעתם בנושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת.

ומאידך גיסא ישנם אנשים אחרים, אשר בדרך זו אחרת, אם תוך עיסוק במקצועם או בתור חובבנים או בדרך מקרית אחרת, רכשו מידע כללי בנושא מסוים, ובית המשפט סבור, כי יוכל להפיק תועלת מפרי ניסיונם בבואו להחליט בנושא או בנושאים העומדים להכרעה לפניו". ובהשיב לשאלה, על-פי מה תיבחן קבילותן של עדויות מומחים מן "הסוג השני", הוסיף, בעמ' 51, לאמור:

"אין שום טעם להעמיד לפני בית המשפט מגבלות פורמאליות ונוקשות בעניין זה. הקריטריון היחידי של קבילות ראיה מסוג זה נעוץ במבחנים של רלוואנטיות ושל משקל פוטנציאלי".

לטענות הנתבעים, בעיקר הנתבעת, כי התובעת הוזילה עלויות ולכן לא לקחה פיקוח הנדסי, אינני שועה. התקנת דק אינה מצריכה מומחיות מעבר למומחיות של איש מקצוע סביר ורגיל. הראיה שמר מסרי מנהל הנתבעת, המליץ לפני התובעת על שירותיו של מר אלמוג ולא המליץ לה לשכור מהנדס שיפקח על עבודתו.

התוצאה היא, כי אני קובעת, שהתובעת צודקת עקרונית בתביעתה.

היא רכשה עץ מאת הנתבעת והעץ סופק כפגום.

היא התקשרה עם הנתבע שיבצע עבודה מקצועית והנתבע על אף היותו איש מקצוע, התקין עץ פגום מבלי להתריע לפניה. הוא בחר לומר לה שעדיף לה לקחת עץ מסוג איפאה טבקו, אך לא אמר שהסוג הנוכחי פגום, אלא רק לאחר שהתגלתה הבעיה.

התובעת זכאית לפיצויים מאת הנתבעים.

בנסיבות שפורטו לעיל, אני סבורה כי נכון לחלק את האחריות לנזקים באופן בו הנתבעת שסיפקה את העץ הפגום תישא ב- 75% מן העליות ואילו הנתבע כמתקין יישא ב- 25% מן העליות.

בשאלת גובה הנזק, התובעת דרשה סכום של 80,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

דרישה זו מגובה בחוות דעת מהנדס.

יחד עם זאת, מהתברר במהלך העדויות שהעלויות הריאליות של התקנת הדק בביתה של התובעת היו בשיעור של כ- 38% מסכום זה.

המחירים שנקב בהם המומחה היו אפוא מחירים מקסימאליים, אולם בפועל ההתקנות לא בוצעו לפי טווח מחירים זה אלא לפי טווח מחירים נמוך יותר.

אין צידוק לפצות את התובעת על מחיר מקסימאלי, שעה שבפועל היא לא שילמה סכום זה.

אני סבורה, כי הסכום אותו יש לקחת בחשבון כסכום לפיצוי, צריך להיות מורכב מן הפריטים הבאים:

סך 23,828 ₪ - עלות העץ.

סך 7,000 ₪ - עלות ההתקנה.

סך 7,000 ₪ - עלות הפירוק, כפי שהוגדרה בחוות דעת המומחה, והתואמת גם את עלות ההתקנה עליה דיווח הנתבע.

סה"כ- 37,828 ₪.

אני קובעת כי על הנתבעת לשאת ב- 75% מסך זה -דהיינו סך של 28,371 ₪.

על הנתבע לשאת ב- 25% מסך זה דהיינו סך של 9,457 ₪.

כל הסכומים יהיו צמודים למדד הידוע ביום הגשת התביעה 30.11.10 ויישאו ריבית כחוק.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:

התביעה מתקבלת.

אני מוצאת כי התובעת צודקת בכך שהותקן בביתה דק פגום.

האחריות על ההתקנה מוטלת על הנתבעים ונחלקת ביניהם - 75% לנתבעת 1 ו- 25% לנתבע 2.

סכום הנזק מועמד בזאת על סך של 37,828 ₪.

על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 28,371 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 30.11.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

על הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של 9,457 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 30.11.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן על הנתבעת 1 לשאת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 7,500 ₪ וכן 75% מעלויות אגרות משפט א' ו- ב' ועלויות המומחה.

על הנתבע 2 לשאת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 2,500 ₪ וכן 25% מעלויות אגרות משפט א' ו- ב' ועלויות המומחה.

פסיקתא תוגש לחתימתי.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.