1. התובע (להלן: טרביה) הגיש נגד הנתבעת (להלן: המבטחת) תובענה כספית לתשלום תגמולי ביטוח בשל תאונה אשר אירעה לטענתו ביום 25.1.04 במהלך עבודתו.

2. לפניי בקשת המבטחת לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בי-דין מסוג השתק פלוגתה.

3. לדעת המבטחת המחלוקת העומדת להכרעה בהליך דנן נידונה בתיק ב"ל 362/06 שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בין טרביה לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן: ההליך בבית הדין לעבודה), והוכרעה בו לגופה. לפיכך מנוע טרביה מלהתדיין שוב על יסוד אותה מסכת עובדתית ששימשה יסוד לפסק הדין שניתן על ידי בית הדין לעבודה.

4. את ההליך בבית הדין לעבודה נקט טרביה לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר באירוע בו נפגע כתאונה בעבודה. לאחר שהמותב שישב בדין שמע ראיות הגיע לכלל מסקנה כי טרביה לא הוכיח שביום 25.1.04 אירעה תאונה במהלך עבודתו, ולכן דחה את תביעתו לגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). כן דחה בית הדין לעבודה את תביעתו החלופית של טרביה, ולפיה נזקי הגוף נגרמו בשל פגיעה מסוג מיקרו-טראומה.

5. בקשה זו מוטב היה לולא הוגשה.

הלכה ידועה ומושרשת, כי על הטוען השתק-פלוגתה להוכיח ארבעה תנאים מצטברים –

'..ואלה הם: הפלוגתא העולה בכל התדיינות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתובענה הראשונה (ראו: 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, פיסקה 9 (טרם פורסם, 4.3.2010) [פורסם בנבו] ; ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 (2000) (להלן: עניין סררו); רע"א 5071/10 עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ, פסקה 4 (טרם פורסם, 18.10.2010) [פורסם בנבו]).'

בע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' ג'מאל עמיר קאזם חלף סעידי (טרם פורסם) [15.12.11].

או-אז חרף העדר זהות בין העילות בשתי התובענות יהיו מושתקים בעלי הדין או חליפיהם מלהתדיין במשפט השני באותה שאלה.

כן ראה בספרה של ד"ר נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות, 1991, בעמוד 141; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2), 583 [1968]; ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ מדינת ישראל (טרם פורסם) [2009].

6. במקרה דנן קיימו הצדדים להליך בבית דין לעבודה הדיינות בנוגע לאותה פלוגתה עובדתית; ההתדיינות הסתיימה בקביעה פוזיטיבית ומפורשת של בית הדין לעבודה, ולפיה לא הוכיח טרביה כי ביום 25.1.04 אירעה תאונה במהלך עבודתו וממילא לא הוכיח כי נפגע אז. קביעה זו באה לאחר שמיעת ראיות הצדדים ובחינתן. כמו-כן הממצאים שנקבעו היו חיוניים להכרעה בהליך שהתנהל לפני בית הדין לעבודה.

7. ואולם הגם שהשאלה העובדתית זהה, אין זהות ברכיב המשפטי של הפלוגתה.

השאלה העובדתית העומדת להכרעה בהליך דנן זהה לזו שנידונה בהליך בבית הדין לעבודה - אירוע תאונה ביום 25.1.04 והקשר הסיבתי בינה לבין הנכות שנותרה לטרביה - ברם אין זהות בפלוגתה המשפטית הטעונה הכרעה. הסוגיה שעמדה להכרעה בהליך בבית הדין לעבודה היא זכות טרביה לתגמולים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ואילו במקרה דנן על בית המשפט להכריע בנוגע לזכותו לתגמולי ביטוח בהתאם לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח). אלה שתי מערכות חוקים נפרדות שתכליתן שונה. קביעת בית הדין לעבודה אינה סותמת אפוא את הגולל מפני תביעת טרביה בהליך דנן, המושתת על הוראות חוק חוזה הביטוח.

ראה הוראות סעיף 394 לחוק הביטוח הלאומי. כן ראה ניתוח הסוגיה בע"א 424/82 ציון שוב נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לח(4) 354 [1984].

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

8. על כך יש להוסיף כי אין זהות בין בעלי הדין בשני ההליכים – בהליך בבית הדין לעבודה היו טרביה והמוסד לביטוח לאומי צדדים, ואילו לפניי צדדים טרביה והמבטחת, וזו אינה חליפתו של המוסד לביטוח לאומי. גם מטעם זה לא תישמע טענת המבטחת בדבר קיומו של מעשה בי-דין מסוג של השתק-פלוגתה.

9. לנוכח התוצאה אליה הגעתי איני רואה צורך להידרש לטענת טרביה, ולפיה בקשת המבטחת היא בגדר הרחבת חזית אסורה.

10. אשר על כן אני דוחה את בקשת המבטחת לדחיית התובענה על הסף.

המבטחת תישא בהוצאות טרביה בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ד, 02 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.