ובעניין

1. שתי תביעות מאוחדות בגין אותה תאונה, כאשר כל צד טוען לאחריות של הצד האחר. מדובר בתביעות בסדר דין מהיר.

2. אין חולק כי מר צחי אסטרוגנו (להלן "צחי") שהיה במועד הרלוונטי עובד של חברת הליסינג התובעת, אופרייט ליס, נהג ברכב סיטרואן של חברת הליסינג, וכי פגע מאחור ברכבו של מר סאלח סאמי (להלן "סאמי") בו נהג האחרון.

3. אין חולק כי מדובר בנתיב נסיעה אחד באותו כיוון, לפני רמזור.

4. גרסתו של סאלח הייתה שעמד בשיירת רכבים וחיכה להתחלפות הרמזור. אז פגע בו הנתבע מאחור, בפגיעת חזית-אחור פשוטה.

5. בהסכמת הצדדים, למרות שלא הוגשו תמונות מודפסות או סרוקות, הציג סאמי תמונה בפלאפון שלו, בה צלם בזמן אמת את הנזק שנגרם לרכב אופרייט ליס. תמונת הנזק המצולם שנחזתה במסך הפלאפון הוכתבה על ידי לפרוטוקול. מדובר אכן במוקד פגיעה קדמי כשרואים תלישה של הטמבון הקדמי שנקרע ממקומו בצד ימין, ומוקד פגיעה מעל הפנס הימני בחזית.

6. עם זאת, אין חולק כאמור, כי הפגיעה הייתה פגיעת חזית-אחור, של שני הרכבים בנסיעה של שני הרכבים בקוי אורך מקבילים; כך לשיטת שני הנהגים. לפיכך, אין בתמונות הנזק כדי לסייע. בשונה מהילוכה של ב"כ סאמי, הנזק לרכבה של אופרייט ליס יכול שיתיישב עם שני התיאורים, שדינמיקת הפגיעה של שניהם זהה; מה ששונה הוא מה שקדם לתאונה וגרם לה. שני הנהגים הדגימו באמצעות מכוניות צעצוע שמדובר בפגיעת חזית-אחור כששני הרכבים אחד אחרי השני ולא פגיעה "בזווית".

7. הכיצד אפוא טוענות אופרייט ליס ומגדל כי האחריות רובצת לפתחו של סאמי?: שכן גרסתו של צחי הינה שנסע באותו כביש לפני הרמזור. המרצדס של סאמי עמדה בשולי הכביש, ובמהלך כמה שניות בטרם התחלף הרמזור חתך סאמי באופן פתאומי שמאלה לנתיב מן השוליים, הספיק להתיישר לפני רכבו של צחי וניסה לעבור את הרמזור (ואף היה מצליח בכך, אלמלא התאונה). בשל החיתוך הפתאומי של נתיבו, לא הצליח צחי, שנסע במהירות של 60-70 קמ"ש, למנוע את הפגיעה; ואכן פגע מאחור במרצדס שחתכה נתיבו בפגיעת חזית-אחור, כששני הרכבים במקביל.

8. ברור שגרסתו של מי מהנהגים אינה נכונה, וברור עוד שהנהג שגרסתו לא מתקבלת, נושא באשם המלא לקרות התאונה. אם גרסתו של סאמי היא הנכונה הרי שצחי פשוט לא אמד המרחק ולא שם לב לרכב העומד ברמזור ופגע בו. אם גרסתו של צחי היא הנכונה, הרי לא היה יכול למנוע התאונה חרף העובדה שניסה ובלם. שכן סאמי חתך מהשוליים בלא אזהרה מוקדמת ובפתאומיות.

9. עד כאן תיק נזקי רכוש שגרתי שיסודו בהתנגשות רכבים, כששתי גרסאות הנהגים מוציאות זו את זו בשאלת האחריות. למרבית הצער, מעשה של יום ביומו הוא שתיקים מעין אלה מגיעים להכרעה שיפוטית, כאשר ברור שמי משני הצדדים אינו אומר אמת ביודעין, והשאלה היא מי (לא חסרים גם תיקים מסוג זה בהם שני הנהגים סבורים בתום לב שגרסתם אמת היא, למשל כשמי מהם סטה מבלי דעת לנתיבו של האחר, אך סבור בתום לב שחברו הוא שסטה. אלא שבתיק זה מכל מקום, ברור שגרסתו של אחד מהנהגים אינה נכונה). גרסה מול גרסה – עד כאן שגרתי. אולם נסיבות ההתרחשות שלאחר התאונה חריגות יחסית.

10. אקדים ואציין כי שוכנעתי במאזן ההסתברויות כי יש להעדיף גרסתו של צחי. זאת חרף הקלטה שצירף סאמי ובה מודה כביכול צחי באחריות.

11. בהודעה מיום 05/06/2012 צירף סאמי תצהיר, דיסק הקלטה ותמליל של הדיסק (כשעל דיוק התמליל שאמנם מהווה ראית עזר בלבד, לא בא חולק).

אפתח בתצהיר. בסעיף ג' ו-ד' של התצהיר, ציין סאמי כי לאחר התאונה לקח את צחי ברכבו לעסק שלו (של סאמי) בטמרה, שם דאג להקליט את השיחה שנערכה בין השניים, באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שברשותו. הוא ציין שההקלטה נקטעה בפתאומיות בשל שיחה נכנסת, וכי לא הייתה לאדם אחר מלבדו גישה לקלטת.

באותה שיחה מוקלטת שתמלילה צורף (ולא בא חולק על דיוקו או על התאמתו להקלטה), מודה צחי מספר פעמים, בתגובה לשאלות של סאמי, כי נכנס ברכבו של סאמי מאחור. סאמי מבקש כמה פעמים שצחי ייתן הודעה בכתב (ובה למעשה ייטול האשמה). צחי מוסר בשיחה (גם בעקבות שיחה טלפונית עם קצין הרכב של אופרייט ליס), כי על פי ההנחיות של מעסיקתו אין הוא יכול לחתום על דבר. בשים לב לגרסת צחי, אין בדבריו המוקלטים לפחות פורמאלית, משום הודאה באשמה לקרות התאונה: שכן צחי כזכור אינו מתכחש כלל לכך שפגע בחזית רכבו בפגוש האחורי של המרצדס בה נהג סאמי. גרסתו כפי שהדגים באולם הינה שסאמי חתך את נתיבו, והספיק להתיישר, בטרם פגע בו מאחור.

12. אלא שגם אם פורמלית אין בתמליל משום נטילת אחריות הרי שהודה צחי בחקירתו הנגדית, כי אכן באותה שיחה מוקלטת הייתה כוונתו לתן לסאמי הודאה באחריות (גם אם לא הודאה כתובה, לאור הנחיות מעסיקתו). טעם הדבר היה שחש עצמו לחוץ ומאוים על ידי סאמי, ולפיכך היה נכון להודות באחריות ולהשתחרר מהסיטואציה בה מצא עצמו.

13. יום למחרת ניגש צחי למשטרה ומסר תלונה שכללה הן פרטי גרסתו לאופן קרות התאונה, והן בתמצית, תלונה על התנהלות סאמי, שהסיע אותו ברכבו לטמרה וסירב לתת לו פרטים. סאמי נחקר במשטרה תחת אזהרה בחשד לנהיגה בחוסר זהירות שגרמה לתאונה עם נזק רכוש, אי השארת פרטים לנהג השני, וכמו כן, נדרש להתייחס לגרסתו של צחי כי אוים על ידי סאמי.

גרסת צחי למהלך שלאחר התאונה: צחי ציין כי לאחר התאונה הזיז את רכבו לשוליים. סאמי מצדו הטה רכבו באלכסון (כך שבפועל חסם את הרכב של צחי שממילא לא היה במצב נסיעה). צחי רשם את פרטי הרכב של סאמי. סאמי , שיצא מרכבו, צעק עליו. אז ביקש ממנו סאמי להיכנס לרכבו כדי לעצור בצדי הכביש ולהחליף פרטים ברכב. צחי, שהיה לחוץ מהסיטואציה נכנס לרכב. סאמי החל לנסוע ועבר את הרמזור כשאמר לצחי שיעצור לאחר הרמזור; אלא שבמקום לעצור המשיך לנסוע ולא שעה לבקשותיו החוזרות של צחי לעצור, אלא השיב לו ארבע או חמש פעמים שהנה הוא עוצר. באין היענות, התקשר צחי בפלאפון שלו למשטרה כדי להודיע שהוא מוסע על כרחו ובלא הסכמתו. סאמי מצדו מסר לו שהוא לוקח אותו לסופר שלו. צחי ביקש שיעצור את הרכב שכן הוא לא יכול להותיר את הרכב של אופרייט ליס ללא השגחה. לאחר נסיעה של רבע שעה לערך מזירת התאונה, הגיעו הצדדים לעסקו של סאמי והאחרון ביקש מצחי להמתין בכניסה, בשעה שעובד שלו יצלם את המסמכים שמסר לו צחי (תעודת זהות וככל הנראה גם רישיון הרכב), ובמקביל את המסמכים של סאמי שצילומם יימסר לצחי. בדיעבד, צילם סאמי את המסמכים שמסר לו צחי, אך לא מסר צילום מקביל של פרטיו, או פרטי הרכב או המבטחת. הוא מסר לצחי שאם הוא רוצה פרטים שייכנס למשרדו וידבר אתו. לאורך השיחה נכח עובד של סאמי שצחי הבחין שהוא מקליט את השיחה במכשיר אייפון. צחי ידע אפוא שהדברים מוקלטים. גם לאורך הנסיעה וגם בהמשך בשיחה במשרדו של סאמי, היה האחרון לחוץ והתנהל בעצבים וצעקות. הוא שב וניסה להוציא מצחי הודאה בכתב (על פרט אחרון זה לא חלוקים הצדדים). לאחר התייעצות עם קצין הרכב של אופרייט ליס, סירב צחי, שכן האחרון אמר לו שאם הוא חש מאוים שיודה בעל פה, אבל שלא יחתום.

בסוף השיחה המוקלטת (שלאורכה אכן ניתן להיווכח כאמור, שסאמי שב ומבקש שצחי יחתום והאחרון מודה בפגיעה מאחור, אך מסביר שהוא אינו יכול לחתום על דבר), ליווה אותו סאמי החוצה וזרק לו את תעודת הזהות על הרצפה. עד כאן גרסת צחי ביחס להתנהלות שלאחר התאונה.

14. סאמי הודה בחקירתו בפניי כי יצא מרכבו לאחר התאונה וצעק על צחי, כך אף הודה בחקירתו במשטרה (נ/1). הוא העדיף לדבריו לצלם את רישיון הנהיגה והרכב של צחי ואת פרטיו, מאשר לרשום אותם במקום. לכן ביקש מצחי שיבוא אתו לסופר שלו והאחרון הסכים. וכאמור ביקש ממנו במהלך השיחה במשרדו כמה פעמים שיחתום על הודאה כי הוא אשם בתאונה. צחי שוחח עם האחראים עליו בחברת הליסינג, שביקשו ממנו שלא יחתום. סאמי הודה, כי רכבו לא תוקן עד היום, וכי ויזואלית לא ניתן היה להבחין בנזק בזמן אמת. לכן, מאחר והוא מטבעו בן אדם וותרן, לדבריו, לא הגיש תביעה. רק כאשר נתבע על ידי אופרייט ליס, פנה לשמאי ואז, כשבעה חודשים לאחר התאונה, התגלה נזק סמוי שנגרם בתאונה, בגשר האחורי של המרצדס שמתחת לפגוש. סאמי הכחיש שאיים על צחי שידאגו להעלימו (ראה הודעה צחי במשטרה נ/1). הוא העלה הן במשטרה (נ/1) והן בפני השערה לפיה ניסה צחי להתחמק מאחריותו לתאונה כדי לא לשלם השתתפות עצמית מכיסו, בה היה עליו לשאת אילו הודה בתאונה. בחקירתו הנגדית הוסיף כי יש לו ניסיון, מאחר ויש לו צי של רכבים ונהגים, וכל אימת שהם מעורבים בתאונה לעולם ינסו להטיל האשם על הצד השני ולנקות עצמם, שכן אז הם עשויים להידרש לשאת בעצמם בהשתתפות עצמית או תיקון (כתלות בהסכם שלהם עם המעביד) אם התאונה ארעה באשמם. אלא שצחי העיד, וגרסתו לא נסתרה, כי ביחסי העבודה מול אופרייט ליס לא מחייבת האחרונה את עובדיה לשאת בנזקים שאינם מכוסים על ידי הביטוח, משעה שהתאונה נגרמה באשמם, וכי אף אם ימצא צחי אשם בתאונה לא יחוב בדבר מכיסו.

עניין אחרון זה כשלעצמו אינו מעיד כמובן מאליו שגרסתו של צחי היא הנכונה, ואולם יש בו כדי לשלול את התיאוריה שהעלה סאמי בדבר המניע של צחי למסור גרסה כוזבת.

15. סאמי הודה כי התעקש לקבל הודאה כתובה וכאמור אף הקליט את אותה "נטילת אחריות" של צחי, הכל למרות שלא ידע שנגרם נזק לרכבו; שכן לדבריו הוא מכיר הרבה אנשים שעושים עבירות ולמחרת מתכחשים לאחריותם. לכן התעקש לקבל הודאה אך לא איים.

16. במהלך ישיבת ההוכחות היום ביקש צחי שסאמי לא יהא נוכח באולם במהלך שמיעת חקירתו, שכן לדבריו חש מאוים. לטענת ב"כ סאמי, מדובר בהצגת תכלית. אני לא התרשמתי שמדובר בהצגה.

במסגרת התיק שבפניי כל שנדרש לקבוע הינו גרסתו של מי מבין שני הנהגים משכנעת יותר כמאזן ההסתברויות. נושא איומים אם היו או לא היו, רלוונטי אך כאמצעי עזר לשם בחינת גרסתו של צחי, כי היה נכון להודות בשיחה בע"פ באחריותו לנוכח העובדה שחש מאוים. זאת כדי לבחון משקלה של אותה שיחה מוקלטת, כהודאת בעל דין של צחי.

17. צחי הותיר רושם אמין בעדותו. השתכנעתי כי עלה מבראשית לרכבו של סאמי שכן האחרון מסר לו שיחליפו פרטים ברכב לאלתר או יעצרו לאחר הרמזור כדי להחליף הפרטים. הדבר יכול היה להיראות הגיוני בזמן אמת כדי לא להפריע לתנועה. גם אם בדיעבד ניתן להעלות תהיות כשיושבים בחדר ממוזג ולא בסיטואציה בו הנהג השני יוצא וצורח (כפי שהודה סאמי עצמו הן במשטרה והן בביהמ"ש) מדוע למשל לא ביקש צחי שסאמי ירד גם כן לשוליים ושם יחליפו פרטים. ראשית, בזמן אמת כשהרוחות לוהטות אין מקום לתהיות מעין אלה, ולעיתים צד שצועקים עליו עשוי להיכנע לרצונו של הצועק כדי להפיס דעתו במה שנראה כאירוע שיסתיים בתוך מספר שניות, כאשר ייעצרו הצדדים בצד לאחר הרמזור ויחליפו פרטים. אין לייחס חשיבות יתרה להסכמה של צחי לעלות לרכב. לעומת זאת, גרסתו של סאמי כאילו הסכים צחי מראש ובכלל לנסוע עמו נסיעה של רבע שעה למקום עסקו, ולהותיר הרכב של מעסיקו בזירה בלא השגחה בניגוד להנחיות המעסיק, הינה תמוהה. במשטרה נחקר סאמי בחשד שגרם לתאונה בה גרם נזק לרכוש ולא מסר פרטים. כלומר צחי לא התלונן במשטרה, לפחות במקור, על פגיעה בגופו. גם בהודעתו של סאמי אין אינדיקציה שמסר על נזק גוף שהוסב לו, ולו נזק כגון "צליפת שוט". משעה שלא נגרם נזק גוף, החובה היא להתנהל על פי האמור בתק' 145 לתקנות התעבורה, היינו להחליף פרטים במקום.

ולהלן לשונם של ס"ק (א) ו (ב) של התקנה:

"(א) נוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר, או ברכוש אחר, שאינו רכב, הנמצא על הדרך או סמוך לה, ונגרם נזק לרכב האחר או לרכוש האמור בלבד, ימסור בו במקום לנוהג הרכב האחר או לבעל הרכוש או לממונה עליו או לשוטר שהזדמן למקום את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת, ויציג לפי דרישתם את התעודות האמורות ואת רשיון הרכב וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם.

תאונת

(ב) אם כלי הרכב המעורבים בתאונה או בפגיעה והעומדים במקום אירועה גורמים או עלולים לגרום הפרעה לתנועה, יפנו נוהגיהם את הכביש לתנועה חפשית ומיד לאחר מכן ימלאו אחר האמור בתקנת משנה (א)."

היינו יש למסור בזירה (באופן שלא יפריע לתנועה) את הפרטים, ולהציג לפי דרישה (רצוי אף בלא דרישה) גם המסמכים עצמם לצד השני, שיוכל לעיין בעצמו ולרשום הפרטים הנזכרים בהם. אין חובה להודות באחריות. ובוודאי שהגרסה שצחי הסכים לנסוע רבע שעה ולהותיר הרכב בו נהג בזירת התאונה, הכול רק כדי שסאמי יוכל לצלם תעודת זהות ויתר המסמכים במשרדו – אינה משכנעת.

החלפת הפרטים אמורה להתבצע בפועל בזמן אמת בזירה או בסמיכות לה (אם צריך להזיז הרכבים כך שלא תופרע התנועה) . כך אף נהוג בפועל ואין שום חובה להיעתר לדרישה לנסוע לאלתר נסיעה ארוכה שתאפשר צלום המסמכים . לכן משכנעת יותר גרסתו של צחי, כי מצא עצמו בסיטואציה (קפקאית משהו) בה מוסע הוא לעסקו של סאמי מהלך רבע שעה, וזאת מבלי שידע מראש שכך יהא כשעלה לרכב, כאשר הנחתו היתה שהפרטים יוחלפו לאלתר ברכב.

18. סאמי החליט שינסה לגבות הודאה מצחי ולשם כך הסיע את האחרון לעסקו. גרסתו של צחי הייתה אמינה, גם לאור העובדה שלאור גרסתו השלמה, יכול היה להתכחש בכלל לכך שבדבריו המוקלטים הסכים להודות באחריות. שהרי כאמור, ככל שגרסתו של צחי היא הנכונה, הרי אין בכך שפגע מאחור ברכבו של סאמי כדי להטיל על צחי את האשם לתאונה. וזה בסך הכול מה שהודה בו בדבריו שהוקלטו, היינו שפגע מאחור.

העובדה שצחי הודה בפניי כי באותה שיחה מוקלטת התכוון אכן להודות באחריות שכן חש מאוים, הוסיפה קורט של אמינות לגרסתו, שכאמור מסתברת לגופה יותר מאשר גרסתו של סאמי.

19. לצורך הליך זה אין חשיבות של ממש לשאלה האם אוים אכן צחי על ידי סאמי, ואפילו לא האם התכוון אכן סאמי סובייקטיבית לאיים על צחי. דיינו בכך ששוכנעתי כי סובייקטיבית חש אכן עצמו צחי מאוים, ואין תימה בדבר, אם נזכור שראשית המהלך ביציאה של סאמי מרכבו וצעקות על צחי, והמשכו בנסיעה לא מתוכננת מהלך רבע שעה לעסקו של סאמי במקום להסתפק בעמידה בצד והחלפת פרטים כמקובל; כאשר סאמי דורש שוב ושוב במשרדו שצחי יחתום על הודאה באשמה. תחושה זו של איום בהחלט מסבירה את נכונותו של צחי להודות בשיחה בע"פ במה שחפץ בו סאמי, היינו נטילת אחריות. השיחה המוקלטת קבילה ומהווה הודאת בעל דין של צחי (הודעת חוץ של בעל דין בעובדה הפועלת לרעתו, וככזו קבילה כראיה לאמיתות תוכנה, כחריג לעדות שמיעה); ואולם בה בעת, כוחו של ביהמ"ש עמו שלא לייחס להודאה זו משמעות, משעה שניתן הסבר שהתקבל על דעתו, ומקהה עוקצה.

20. התנהלות חריגה זו של סאמי שלא הסתפק כמקובל בהצגת מסמכים ורישום הפרטים במקום, אלא התעקש להסיע את צחי מהלך של רבע שעה לעסקו, ולגבות ממנו הודאה, הכל כאשר לא הבחין בזמן אמת לכל נזק שנגרם לרכבו, ולא טרח לפנות לשמאי שבעה חודשים, אומרת דרשני. נחזה אפוא כי גרסתו של צחי בדבר אופן התרחשות התאונה משכנעת יותר. סאמי ביקש כנראה להבטיח עצמו מפני תביעה עתידית, למרות שמדובר בפגיעה מאחור ברכבו (כשברוב המקרים פרט לפני רמזור, אחראי נהג הרכב שפגע מאחור); דווקא משום שידע שבנסיבות המקרה הוא שאחראי לתאונה, שכן חתך לנתיב מהשוליים באופן פתאומי ולא זהיר, ותוך חסימת נתיב נסיעתו של צחי.

21. אני מקבל אפוא גרסתו של צחי וקובע שסאמי הוא הנושא באחריות המלאה לקרות התאונה. אני דוחה תביעתו של סאמי בתא"מ 5217-02-11 ומקבל תביעתה של אופרייט ליס בתא"מ 22541-12-10. אני מחייב את מר סאלח סאמי לשלם לאופרייט ליס בע"מ את הסך של 15,024 ₪ (סכום התביעה המורכב מנזק ישיר ע"פ חוו"ד שמאי וחשבונית תיקון, שכר טרחת השמאי הנתמך בחשבונית ועלות הגרירה) סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 14/12/2010 (מועד הגשת התביעה) ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את מר סאלח סאמי לשלם לאופרייט ליס בע"מ את הוצאות המשפט: אגרת המשפט בתא"מ 22541-12-10 כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכר טרחת עו"ד בגין שתי התביעות המאוחדות בסך כולל של 7,000 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.