1. לפניי תביעה לתשלום סך של 4,419 ש"ח בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובעת בעטיה של תאונת דרכים שארעה ביום 22.4.10 בין רכב שבבעלותה מסוג פיג'ו מ.ר 29-673-68 לבין קטנוע מ.ר 15-754-70 אשר בבעלות הנתבע.

על פי גרסת התובעת, התאונה ארעה כאשר רכבה עמד לבצע פנייה ימינה כאשר לפתע הגיח הקטנוע מימין בניסיון לעקפו, כתוצאה מכך פגע ברכב התובעת וגרם לו נזקים אשר הוערכו על ידי חוות דעת שמאי בסכום של 4,019 ש"ח.

1. הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו בו הוא מכחיש את נסיבות התרחשות התאונה, את אחריותו, הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי בינם לבין אירוע התאונה. תחילה טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה נגדו מחמת העדר עילה, זאת מאחר והוא אך הבעלים של הקטנוע ואינו מי שנהג בו במועד התרחשות התאונה. ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, טען הנתבע כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו של נהג רכב התובעת הואיל ועל פי גרסתו הקטנוע היה במצב של עצירה מוחלטת בשול הכביש ורכב התובעת אשר ביקש לפנות ימינה, פגע בקטנוע.
2. ביום 28.4.15 התקיים לפניי דיון בו העידו הנהגים המעורבים ולאחר שהתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה.

מר אלי האן אשר נהג ברכב התובעת העיד, כי הוא התכוון לפנות ימינה, הפעיל את האיתות ברכב ובטרם הספיק לפנות ימינה שמע חבטה באזור הדלת הקדמית בצד ימין של הרכב. לדברי העד, למרות שדה הראייה הרחב שהיה, כלל לא הבחין ברכב הנתבע שלכאורה הגיע מאחור, אלא רק לאחר שנשמעה חבטה.

גם העד הנוסף שזומן מטעם התובעת, מר ארז מרגלית, אשר כנטען ישב לצד הנהג במועד התרחשות התאונה, סיפר בעדותו כי הוא שמע לפתע חבטה ברכב וכי הוא לא הבחין כלל בקטנוע של הנתבע.

גרסת עדי התובעת שאישרו בעדותם כי הם לא ראו כיצד קרתה התאונה אלא רק לאחר שנשמעה החבטה, נתמכה על ידי טופס ההודעה אשר מולא על ידי נהג רכב התובעת סמוך לאחר התאונה.

מנגד, העיד נהג הנתבע, מר עמית גולן, כי הוא נסע עם הקטנוע לפני רכב התובעת, אך מאחר והבחין בתקלה, עצר בשול הימני של הכביש. לדבריו, מיד עם עצירתו, הגיע רכב התובעת שביקש לפנות ימינה ופגע בצדו השמאלי של הקטנוע.

לאחר שבחנתי גרסאות העדים ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, מצאתי כי גרסת הנתבע סבירה יותר ומתקבלת על הדעת מאשר גרסת התובעת.

לאור עדותם של עדי התביעה לפיה, לא ראו שום כלי רכב על הכביש לרבות של הנתבע, לא מצאתי לקבל את גרסת התובעת לפיה הקטנוע עקף את רכבה מצד ימין.

זאת ועוד, וכפי שטען ב"כ הנתבע בסיכומיו, לא סביר ואף לא מתיישב עם ההיגיון כי הקטנוע עקף את רכב התובעת מימין הן מאחר והתאונה קרתה סמוך לצומת והן מאחר שלטעמי אם אכן היה הקטנוע בנסיעה, הוא לא היה נופל על הקרקע באותה הנקודה, כפי שהעידו העדים. גם העובדה שנגרמו נזקים קלים לשני כלי הרכב מחזקת את המסקנה אליה הגעתי.

אכן, טופס ההודעה על קרות התאונה שמסר נהג הנתבע, מולא על ידו לאחר כשנה לאחר קרות התאונה (ביום 17.5.11), אף לאחר הגשת כתב ההגנה שהוגש (יום 24.3.11), חרף האמור, טענת הנתבע לפיה לא נמסרה הודעה לחברת הביטוח עד למועד זה מאחר ומבחינתו לא הייתה צפויה הגשת התביעה נגדו, הנה טענה הגיונית בנסיבות העניין.

לאור כל האמור, הואיל ושוכנעתי כי גרסת הנתבע עדיפה על פני גרסת התובעת, הנני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪ זאת תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן יתווספו לסכום ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ה, 25 מאי 2015, בהעדר הצדדים.