1. התובע, מר דורון אהרוני, הועסק בנתבעת תקופה של חודשיים בלבד ובעקבות סיום העסקתו נחלקו הצדדים באשר לזכויות המגיעות לו בגין הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה וכן הזכויות הנלוות כאמור בחוזה.

2. התובע הגיש את תביעתו כחצי שנה לאחר סיום עבודתו וטען בתביעתו כי בהתאם להסכם העסקה עליו חתמה הנתבעת עימו ביום 30.4.10 עליה לשלם לו יתרת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, הפקדות לגמל ולקרן השתלמות וחלק יחסי של דמי חבר בלשכת רואי החשבון.

הנתבעת טענה כי בניגוד לאמור בהסכם סוכם עם התובע בסיום העסקתו כי יקבל הודעה מוקדמת רק עבור 20 יום וכן שולמו לו כל הכספים בגין ההפקדות לפנסיה ואף ביתר.

הנתבעת הודתה כי לא שילמה לתובע 10 ימי הודעה מוקדמת, כפי שלטענתה סיכמה עימו זאת בשל המחלוקת שביניהם וטענות הקיזוז שעומדות לה.

3. הצדדים הגישו תצהירים אליהם צורפו כל המסמכים וכן נחקרו על תצהיריהם בפנינו במסגרת דיון ההוכחות.

4. לאחר בחינה ועיון בתצהירים, בעדויות ובמסמכים שהוגשו אלה הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א. התובע רואה חשבון במקצועו התקבל לעבודה בנתבעת וחתם על חוזה ביום 30.4.10 ועבד בנתבעת בפועל מיום 1.5.10 ועד ליום 30.6.10.

ב. במסגרת הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים התובע השתכר סך של

-.30,000 ₪ ברוטו לחודש וכן היה זכאי לתנאים סוציאליים והטבות הכל כפי שפורט בנספח א' לתנאים.

ג. בהסכם ההתקשרות התחייבו הצדדים בסעיף 4.3 כדלקמן:

"בכל מקרה של סיום עבודה והודעה מוקדמת, תהיה החברה רשאית להביא את עבודת העובד לידי סיום לאלתר, או להביאה לידי סיום בכל עת במהלך תקופתה הודעה המוקדמת, ובמקרה כזה תשלם החברה לעובד פדיון הודעה מוקדמת, מלא או חלקי, בצירוף כל התנאים הסוציאליים והתנאים הנלווים המגיעים לעובד על פי הסכם זה, לרבות ומבלי ל פגוע בכלליות האמור: ביטוח מנהלים או קרן פנסיה (וככל שסיום העבודה הוא ביוזמת החברה – לרבות מרכיב הפיצויים), קרן השתלמות וכיו"ב, כאילו עבד במשך כל תקופת ההודעה המוקדמת וכן תשלם לעובד פדיון יתרת ימי החופשה הלא מנוצלים, אשר זכאי להם העובד, כאמור בסעיף 4 לנספח א', אם וככל שנדרש על פי דין.

ד. סעיף 4 לנספח א' להסכם העבודה קובע לעניין הודעה מקודמת:

"הודעה מוקדמת – במהלך שלושה חודשי העסקה ראשונים – הודעה מוקדמת של 30 יום;

החל מתום 3 חודשי העסקה ראשונים – כל אחד מהצדדים רשאי להביא את ההתקשרות בין הצדדים לכלל סיום בהודעה בכתב של 90 יום מראש".

ה. סעיף 6.4 להסכם העבודה קובע:

"כל שינוי או תוספת לחוזה זה יהיה תקף אך ורק אם נעשה בכתב ונחתם ע"י שני הצדדים".

ו. סעיף 4 לנספח א להסכם העבודה קובע בעניין חופשה שנתית:

"העובד יהיה זכאי לחופשה שנתית בת 20 ימים בשנת העבודה הראשונה... העובד יהיה רשאי לצבור ימי חופשה שאינו חייב לקחתן עפ"י דין... חופשה אשר לא נוצלה או לא נצברה כאמור תיפדה...".

ז. סעיף 6.2 לנספח א' להסכם העבודה מסדיר את ההפרשות הפנסיוניות כדלקמן:

"החברה תפריש בגין הפוליסה ותעביר לחברת הביטוח או לקרן הפנסיה סכום השווה ל- 13.33% מהמשכורת מתוכם 5% בגין תגמולים ו- 8.33% בגין פיצויי פיטורים וכן תפריש החברה סכום נוסף בגובה של עד 2.5% מהמשכורת בגין אובדן כושר עבודה.

העובד יפריש והחברה תנכה ממשכורתו סכום השווה ל- 5% מהמשכורת, בגין תגמולים".

ח. ביום 20.6.10 זומן התובע לפגישה עם מר פיני צרפתי הבעלים של הנתבעת ובפגישה זו נמסר לו על סיום העסקתו בנתבעת.

בפועל עבודתו הסתיימה ביום 30.6.10 לאור דרישת הנתבעת כי יחדל להתייצב לעבודה.

התובע קיבל שכר עבודה עד ליום 30.6.10 בלבד.

רכב החברה נשאר בידי התובע עד ליום 20.7.10.

5. המחלוקת הראשונה בה עלינו להכריע האם זכאי התובע להפרש 20 ימים עבור הודעה מוקדמת או כטענת הנתבעת סוכם בעל פה עם התובע ביום ה- 20.6.10 כי ההודעה המקודמת תהיה של 20 ימים בלבד ללא התנאים הנלווים.

התובע טען בעניין זה כי הסכמים צריך לכבד ולקיים ומאחר והנתבעת היא זו אשר חתמה עם התובע על הסכם עבודה רק חודשיים טרם סיום עבודתו וכי החברה היא זו שתבעה כי בשלושת החודשים הראשונים, בשונה מהקבוע בחוק יקבל 30 ימי הודעה מוקדמת, אזי על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרשים עבור הודעה מוקדמת של 20 יום וכן את כל התנאים הנלווים להם הוא זכאי.

מנגד הנתבעת טענה כי בין התובע למר צרפתי נערך הסכם בעל-פה במועד הפגישה ביניהם והוסכם כי ההודעה המוקדמת תופחת בשל מצב החברה והתקופה הקצרה בה עבד ל- 20 יום בלבד.

בעניין זה נשמעו בפנינו עדויות הצדדים. כעולה מהטענות הטענה לשינוי בהסכם העסקה עולה מגרסת הנתבעת ולאור האמור בהסכם ובפרט סעיף 6.4 להסכם נטל הראיה להוכיח כי שונה ההסכם מוטל על הנתבעת ולא על התובע. בבואנו לבחון את הראיות בעניין זה מעבר לעובדה שמצאנו את עדותו של התובע אמינה וקוהרנטית, אנו סבורים כי ככל שנטען ע"י הנתבעת כי בפגישה הבודדה שהייתה בין הצדדים נכח איציק חממי אזי היה על הנתבעת להביא כל עד או כל ראיה על מנת לבסס את הטענה כי ההסכם בכתב שונה להסכמה בעל פה וקיצור תקופת ההודעה המוקדמת.

אנו סבורים כי הנתבעת לא הרימה את הנטל ועל כן כל אשר עומד בפנינו לשם הכרעה מהי תקופת ההודעה המוקדמת היא עדותו של התובע וההסכם המדבר בעד עצמו.

יתרה מכך, אף מר צרפתי הודה בחקירתו כי גם את שהוסכם לכאורה לא שילמה הנתבעת שכן לא שולמו לתובע 10 ימי ההודעה המוקדמת של חודש יולי, אשר אין מחלוקת כי מגיעים לו.

בנוסף רכב החברה נותר בידי התובע עד ליום 20.7.10. על כן לאור כל האמור אנו קובעים כי על הנתבעת היה לשלם לתובע את ההודעה המוקדמת על פי הקבוע בהסכם ובשל כך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הפרש ההודעה המוקדמת בסך -.20,000 ₪ ברוטו כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע טוען כי הינו זכאי לפיצויי הלנה עבור סכום זה אולם עלינו לדחות טענה זו שכן תשלום הודעה מוקדמת הינו תשלום חלף שכר וככל שהתובע לא עבד בימים הנטענים להודעה מוקדמת, אזי אין מדובר בשכר ואין סכום זה נושא הלנה.

למרות האמור אנו סבורים שיש לפצות את התובע על התנהלות הנתבעת ודבר זה יעשה במסגרת פסיקת ההוצאות.

6. רכיב נוסף עליו חלוקים הצדדים הינו פדיון ימי החופשה.

כאמור בהסכם העבודה התובע זכאי ל- 20 ימי חופשה שנתית בשנה ועל כן בנסיבות סיום העסקתו כאשר יש לקחת בחשבון גם את תקופת ההודעה המוקדמת כפי הקבוע בסעיף 4 להסכם העבודה, התובע זכאי לפידיון של 3.33 ימי חופשה.

הנתבעת טענה בעניין זה כי מאחר והתובע עבד פחות משלושה חודשים חישוב ימי החופשה צריך להעשות עפ"י סעיף 4(א) לחוק חופשה שנתית, היינו 4% משכר העבודה.

אין בידינו לקבל טענה זו משני טעמים. האחד, בסעיף 4 להסכם העבודה הוסכם כי התובע יקבל חופשה שנתית יותר מהקבוע בחוק ובתנאים שונים מאלו הקבועים בחוק ועל כן ככל שלא שונה ההסכם בכתב אזי יש לפדות לו את הימים עפ"י האמור בהסכם.

יתרה מכך, גם עפ"י סעיף 4.3 להסכם נקבע כי פדיון יתרת ימי החופש תהיה גם עבור ימי ההודעה המוקדמת, כך שאם נחשב את מכלול הימים בגינם התובע זכאי לימי חופשה אין הנתבעת עומדת באמור בסעיף 4(א) לחוק חופשה שנתית שכן התובע עבד יותר מ- 75 ימים רצופים.

לאור כל האמור אנו מקבלים את טענות התובע וחישוביו כאמור בנספח החישובים ועל הנתבעת לשלם לתובע פדיון ימי חופשה בסך ברוטו של 6,559 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ה- 1.8.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

7. הפרשים עבור הפקדות לקופות פנסיה וקרן השתלמות.

עפ"י ההסכם על הנתבעת היה להפריש לתובע את כל התנאים הסוציאליים לרבות מרכיב הפיצויים על כל תקופת ההודעה המקודמת והנתבעת לא עשתה כן. התובע צרף תחשיב על הפרש הסכומים אשר לטענתו מגיעים לו וכן טען כי יש חסר בקופה בהתאם לפלט שצרף מחברת הביטוח.

אין אנו מקבלים כהוכחה את פלט חברת הביטוח ולא ניתן להבין ממנו את הסכומים הנטענים אותם חבה הנתבעת לתובע לקופות אלה, אולם מאידך הוכח כי לא הופק לתובע תלוש שכר להפרשים עבור חופשה וגמל לחודש 7/10 ועל כן הנתבעת לא הוכיחה כי העבירה כספים לקופות הפנסיה וקרן ההשתלמות עבור תקופת ההודעה המוקדמת ועל כן עפ"י חישוב יחסי שיש לערוך לתובע התובע זכאי להפרשות בסכומים הבאים:

לקרן ההשתלמות סך של -.1,500 ₪.

ולקופות הפנסיה סך של -.2,666 ₪.

אין אנו מקבלים כאמור את דף היתרות שצורף של חברת אגם לידרים ובעניין זה תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי.

כמו כן התובע טען כי הוא זכאי להפסד זיכוי ממס של הקרנות הנ"ל בגין אי תשלום וכן לתשלום עבור הפקדה לאובדן כושר עבודה.

אין בידינו לקבל טענה זו. התובע לא הוכיח הפסדים אלה ומעבר לכך אין אנו סבורים כי יש לפצות את התובע על תשלום חסר לאובדן כושר עבודה באם לא אירע אירוע מזכה.

8. התובע טען כי זכאי לתשלום חלקי של דמי החבר ללשכת רואי החשבון.

עפ"י ההסכם התובע זכאי להחזר דמי החבר. הקבלה שצורפה היא של שנת 2011 ועל כן לא מצאנו כי התובע הוכיח את תביעתו ברכיב זה, לפיכך היא נדחית.

9. סוף דבר

לאור כל האמור אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פדיון הודעה מוקדמת סך של -.20,000 ₪ ברוטו.

פדיון ימי חופשה סך של -.6,559 ₪.

קרן השתלמות סך של -.1,500 ₪.

קופות פנסיה סך של -.2,666 ₪.

כל הסכומים הנקובים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

הוצאות – בנסיבות תוצאות פסק דין זה ובפרט לאור גרירתו של התובע לניהול תיק משפטי שלא לצורך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ג, (03 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.