רוסלן אבייב, יליד 1981 (להלן: "הנאשם"), הודה במסגרת הסדר טיעון, בתקיפת אשתו דאז (להלן: "המתלוננת") ואיומים עליה, עבירות לפי סעיף 379+ 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). על פי כתב האישום המתוקן בתאריך כלשהוא בדצמבר 2009, הנאשם דחף את המתלוננת לעבר קיר והביט בה באופן מאיים, ובינואר 2010, אמר לה שאם לא תיענה לבקשתו לחזור אליו, יבלע כדורים לעיני בנם הפעוט ומיד לאחר מכן אחז בקופסת כדורי תרופות, ניער אותה בנוכחותה, במטרה להפחידה.

על פי ההסדר בטרם הרשעה, הסכימה נציגת תביעות להזמנת תסקיר הגם שהצהירה שתעמוד על הרשעה.

שירות המבחן – נדרש בשני תסקירים שערך לנסיבותיו האישיות - משפחתיות של הנאשם, כבן 31, גרוש מהמתלוננת, ממנה יש לו שני ילדים קטינים, עובד מזה כשנתיים כמסגר בחברה לעיצוב מעקות ודלתות. במהלך האבחון שולב הנאשם בקבוצה טיפולית ושיתף פעולה באופן מלא. להערכת השירות הטיפול היטיב מאוד עם הנאשם, הוא הצליח להפנים את חומרת מעשיו, שינה לטובה את יחסו לילדיו ועומד בתשלום מזונותיהם. בהתחשב בכך ולמרות העדר הוכחה לנזק קונקרטי שייגרם לנאשם עקב הרשעתו בפלילים, ממליץ השירות לשקול סיום ההליך ללא הרשעה והעמדתו במבחן למשך חצי שנה.

המלצות שירות המבחן לא שכנעו את התובע, עו"ד זמנסקי, ובהתאם לעמדה המקורית עתר להרשעת הנאשם תוך הדגשת העדר ראיה לנזק קונקרטי.

באופן טבעי, ביקשה הסנגורית, עו"ד מרום, להימנע מהרשעה ונדרשה להדגשת נסיבותיו האישיות של מרשה כמפורט בתסקירים. לתמיכה בטענתה באשר לנזק הקונקרטי שהרשעה עלולה לגרום לנאשם, הציגה אישור ממעבידו - במ/1 נושא תאריך 10.09.12, לפיו במידה והנאשם יורשע, יפוטר מעבודתו. בנוסף הגישה מספר החלטות שיצאו מלפני בתי משפט שלום ומחוזי, בהם ניתן משקל בכורה לאינטרסים של הנאשמים.

שמיעת הטיעונים, שקילת השיקולים ועריכת האיזונים הצריכים, מבססים מסקנות כדלקמן:

1. ככלל – מן המפורסמות הוא שהודאה או קביעה שיפוטית בהקשר לאשמה פלילית, גוררת אחריה הרשעה בדין. בהרשעה מביעה החברה, באופן שוויוני את סלידתה מהמעשה, ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4), 869.
2. ואף על פי כן הסמיך המחוקק את בית המשפט בסעיף 71א לחוק ובסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשי"ט-1969, לסיים הליך ללא הרשעה. השימוש בסמכות לסיים ייעשה במקרים נדירים ביותר ולאחר שביהמ"ש שוכנע ברמה גבוה של שכנוע, שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע חמור במיוחד ובלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור באם ההליך יסתיים ללא הרשעה. במילים אחרות, כשעוצמת השיקול האינדיבידואלי עולה בהרבה על עוצמת השיקול הציבורי שבמיצוי הדין, נכון שלא להרשיע.
3. המבחנים לשימוש בסמכות נקבעו בפסקי דין רבים, וההלכה בנידון היא מן המפורסמות, רק לשם הדגמה ראו: רע"פ 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל תק-על כרך 85(3) תשמ"ה-תשמ"ו 1985 ע' 737, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (להלן: "הלכת כתב"), ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3), עמ' 685 בעמ' 689 וע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (4), 869.
4. עבירות אלימות במשפחה – המחוקק מייחס חומרה מיוחדת לעבירות אלימות כלפי בן זוג, וקבע לצידן כפל עונש (סעיף 382 לחוק). חובתו של בית המשפט להוציא מהכוח אל הפועל התכלית החקיקתית ולעשות לשירוש התופעה, שהפכה לנפוצה וכל שכבות הציבור נגועות בה.
5. יחד עם זאת בתיקי אלימות במשפחה ואלימות על רקע יחסי זוגיות בעייתים, מחוייבים השופטים היושבים לדין פלילי, במתן משקל לעובדה שהקשר המשפחתי שבין הנאשם לבן זוגו ולילדיו איננו בר ניתוק. משכך - אין להפריד כליל את הנאשם כמבצע עבירת אלימות על רקע הסכסוך, מהנאשם כבן משפחתם של קורבנותיו. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את השיתוף הנדרש בין הנאשם לילדיו ולהורה השני, בהווה ובעיקר בעתיד. הרשעה, שעלולה לפגוע בעיסוקו של הנאשם וכנגזרת מכך בפרנסתו וביכולתו לשלם מזונות לילדיו הקטינים, תעקור אותו ממסלול חייו השגרתי ותדחוק אותו לייאוש ולתסכול, העלולים לשמש כר גידול לעבריינות חוזרת וקורעים במשפחה קריעה שלרוב איננה ניתנת לאיחוי ושיקום.
6. מהכלל אל הפרט – למרות התיקון שתוקן כתב האישום לקולה הנאשם הודה בעבירות חמורות. יחד עם זאת בהתחשב בעברו הנקי, העובדה שהאלימות שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננת איננה מן החמורות כמתועד בכתב האישום המתוקן, ההודאה, הרצינות וההתמדה שגילה כלפי ההליך הטיפולי, שיפור יחסיו עם ילדיו ותפקודו החיובי כהורה, המתבטא בין השאר בתשלום מזונות, שנוסף להם הנזק הקונקרטי שעלול להיגרם לו בתחום התעסוקתי כעולה מהמסמך במ/1, מבססים מסקנה שראוי לבוא לקראת הנאשם ולעודדו להמשך תפקוד תעסוקתי נורמטיבי ובכך לאפשר לו המשך יחסים תקינים עם ילדיו ועם אימם, שלא יוכלו להתקיים ללא תשלום מזונות.
7. בשולי הדברים ייאמר כי חובתה של הסנגורית היתה להעביר לשירות מבחן העתק מהאישור במ/1 על מנת שהחלטת בית המשפט תתבסס גם על הערכת השירות.

סוף דבר – מוחלט כדלקמן:

1. בית המשפט מסיים את ההליך ללא הרשעה.
2. הנאשם מועמד בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים.
3. הובהרו לנאשם תוצאות אי עמידתו בכל תנאי המבחן, והוסבר לו שבמקרה של הפרה על פי חוק יופקע חוק צו המבחן, עניינו יוחזר להליך שיפוטי, ותישקל מחדש הרשעתו וגזירת עונשו, כמתחייב מהעבירה שבה הודה.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.