לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 28.5.12, שבמסגרתה קיבלתי את הבקשה לאישור התובענה שבכותרת כייצוגית והורתי על פרסום הודעה על אישור התובענה הייצוגית, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

1. הרקע הנדרש

המשיבים, תושבי העיר גבעתיים, הגישו תובענה מנהלית כנגד המבקשת ובגדרה בקשה לאשר את התובענה כייצוגית. טענת המשיבים הייתה, כי המבקשת גבתה מתושבי העיר "ארנונה מיוחדת – אגרת כבאות" ובכך גרמה להעלאה חריגה של תעריפי הארנונה מבלי שקיבלה קודם לכן את אישור שרי הפנים והאוצר, כנדרש על פי חוקי ההקפאה. עוד נטען, כי האגרה נגבתה בסכום קבוע אשר איננו נגזר מהשימוש ומשטח הנכס, זאת בניגוד לדין ובחוסר סבירות. הסעד שהתבקש הוא סעד הצהרתי, לפיו המבקשת אינה רשאית להמשיך ולגבות את האגרות, וכן סעד של השבה, כאשר הקבוצה שבגינה הוגשה התובענה היא כל מי שהמבקשת גבתה ממנו "ארנונה מיוחדת – אגרת כבאות" בשנתיים שקדמו להגשת התובענה.

המבקשת טענה בתגובתה לבקשת האישור, בין היתר, כי יש לסלק את בקשת האישור על הסף, בשל קיומו של מעשה בית דין בתובענה ייצוגית קודמת, היא ת"מ 108/06 כץ נ' עיריית גבעתיים, אשר הדיון בה הסתיים בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 2.7.08.

ביום 28.5.12 דחיתי את טענתם, אישרתי את התובענה כייצוגית והורתי על פרסום הודעה על אישור התובענה הייצוגית, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות.

בסמוך לאחר מתן החלטתי, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להארכת המועד לביצוע הפרסומים וזאת עד ליום 1.8.12, לה נעתרתי.

ביום 27.6.12 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 28.5.12 (בר"מ 5006/12). בהתאם להחלטת כב' השופט פוגלמן מיום 16.7.12, הגישו המשיבים תגובה לבקשת רשות הערעור ביום 19.9.12.

בין לבין, ביום 23.7.12, הוגשה בקשה מוסכמת נוספת למתן ארכה עד ליום 30.9.12, שאף לה נעתרתי. משפקעה הארכה, פנתה ב"כ המבקשת לב"כ המשיבים לקבלת הסכמתם למתן ארכה נוספת, אולם נענתה בשלילה. מכאן הבקשה, שבמסגרתה עותרת המבקשת לעיכוב ההליכים עד לתום 14 ימים ממועד החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישה.

2. טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשה, משום שלא חל כל שינוי עובדתי או משפטי ביחס לפעמים הקודמות בהן אושרה הבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת בהסכמת המשיבים.

המבקשת טוענת עוד, כי הואיל ובפני בית המשפט העליון תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור, מן הראוי לאפשר לבית המשפט העליון לומר את דברו בטרם המשך הדיון בתובענה. נטען, כי אם בית המשפט העליון ידחה את בקשת רשות הערעור, הרי שעיכוב הביצוע יבוא לקיצו. אולם, אם בית המשפט העליון יורה על מתן רשות ערעור, הרי שמן הראוי להמתין עד מתן פסק הדין בטרם בירור התובענה לגופה ולהאריך בהתאמה את המועד לביצוע הפרסומים.

המשיבים טוענים, כי הנימוק המפורט בבקשה כטעם למתן עיכוב ביצוע – היינו, כי הוגשה בקשת רשות ערעור וכי המשיבים הסכימו בעבר לעיכוב ביצוע – אינו יכול להוות טעם על פי דין לעיכוב ביצוע. נטען, כי בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ולהלכה הפסוקה, היה על המבקשת להראות, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אולם, זאת לא נעשה.

המשיבים טוענים עוד, כי הכללים הרגילים בדבר סיכויי הצלחת הערעור ומאזן הנוחות והאפשרות להשיב את המצב לקדמותו הוחלו גם לגבי המשך הדיון בתובענות ייצוגיות שבהן אושרה הבקשה וערעור על החלטת האישור היה תלוי ועומד. נטען, כי לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 8761/09 סלקום נ' פתאל (ניתן ביום 6.5.10, להלן: "עניין סלקום"), המצמצמת במידה רבה את המקרים בהם תינתן רשות ערעור על החלטה המאשרת בירור תובענה כייצוגית, ממילא גם הוקשחו התנאים למתן עיכוב ביצוע על החלטה כזו.

המשיבים מוסיפים וטוענים, כי בנסיבות שבהן המבקשת לא טענה – וממילא גם לא הוכיחה – את עמידתה בתנאים לעיכוב ביצוע, אין להידרש לטענתה הנוספת והבלתי רלבנטית, כאילו עצם העבודה שהמשיבים הסכימו בעבר לעיכוב ביצוע מהווה טעם למתן עיכוב הביצוע כעת. מכל מקום, הסכמתם בעבר של המשיבים לעיכוב ביצוע ניתנה לפנים משורת הדין, לנוכח הצורך הטבעי לקיים משא ומתן להסדר בין הצדדים. אולם, לאחר שלאחרונה הוברר כי לעת הזו העניין לא יסתייע והצדדים אינם עומדים לפני הסדר, ברי שהמשיבים עומדים על המשך בירור ההליך וממילא, כפועל יוצא, אינם מסכימים לעיכובו.

בתשובה לטענות המשיבים שבה וטוענת המבקשת, כי ההחלטה מיום 28.5.12 הינה החלטה תקדימית, בעלת השלכות רוחב משמעותיות, הנוגעות לשאלה מתי יהיה פסק דין בתובענה ראשונה מעשה בית דין בתובענה חדשה, הגם שהתובעים אינם חברי הקבוצה הראשונה.

המבקשת טוענת עוד, כי נוכח שתי ההסכמות הקודמות לעיכוב ביצוע, היוצרת חזקה לכאורה המצדיקה את העיכוב, מחובתם של המשיבים להצביע על הטעם לשינוי עמדתם. נטען, כי המשא ומתן לקראת הסדר הושהה לנוכח הגשת בקשת רשות הערעור, היינו שגם לעמדת המשיבים מן הראוי להמתין להחלטת בית המשפט העליון בטרם חידוש המשא ומתן.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגישה הינם טובים, נוכח החלטת בית המשפט העליון כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה, נוכח סיכויי הבקשה לגופה ונוכח פסיקה חדשה סותרת של בית המשפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז.

עוד טוענת המבקשת, כי משהחליט בית המשפט העליון כי בקשת רשות הערעור מצריכה תגובה, החל הדיון בבית המשפט העליון ומן הראוי למנוע כפל דיונים.

המבקשת טוענת עוד, כי אי עיכוב הביצוע יגרום לה נזקים כבדים, הן בשל עצם ההחלטה הקובעת כי העירייה כרשות ציבורית גבתה תשלומי חובה שלא כדין והשלכתה הציבורית והתדמיתית של קביעה זו, והן בשל ההיקף הכספי המשמעותי של התובענה. נטען, כי מנגד, המשיבים כלל לא הוכיחו ואף לא טענו כי יגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מעיכוב הביצוע.

לבסוף טוענת המבקשת, כי הלכה היא שבמקרה בו הסעד של עיכוב ביצוע משמעו שמירה על המצב הקיים ומניעת שינוי שלא ניתן יהיה להחזירו לקדמותו, כבענייננו, תגבר הנטייה ליתן הסעד ושיקול זה יקבל עדיפות לעומת השיקול של סיכויי הערעור.

3. עיכוב הליכים בתובענה ייצוגית בשל הגשת בקשת רשות ערעור

בקשת העיכוב שלפני נסמכת על ההנחה שבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת תתקבל והערעור יידון וייתקבל אף הוא, שאחרת גם לגישתה של המבקשת לא יהיה בהמשך הדיון בתובענה הייצוגית משום חוסר יעילות.

המשיבים, בצדק, נשענים בתגובתם על הרציונל שקבע בית המשפט העליון בהחלטתו בעניין סלקום. באותו עניין, עמד כב' הנשיא א' גרוניס על הקריטריונים השונים הצריכים להנחות את ערכאת הערעור שעה שהיא דנה בבקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטה המאשרת הגשת תובענה ייצוגית. זאת, על מנת להכריע "האם יש לבחון את הטענות נגד ההחלטה בגדר בקשת רשות הערעור או שמא יש לדחות את הבקשה שלא לגופה, תוך שטענות הצדדים שמורות להם והם יוכלו להעלותן בגדר ערעור על פסק הדין בתובענה הייצוגית, ככל שיוגש" (ראו עניין סלקום, פיסקה 1). הרשימה הלא ממצה של הקריטריונים, אליה התייחס בית המשפט בעניין סלקום, הינה: משמעות קבלת התובענה הייצוגית מבחינת הנתבע בהתחשב בעיקר בסכום התביעה ובאיתנותו הפיננסית; משקל השאלות המשפטיות והעובדתיות המתעוררות בבקשת רשות הערעור ביחס לסוגיות שנותר לדון בהן בתובענה הייצוגית, כאשר ככל שאלה רבות ומורכבות יותר ביחס לשאלות שהוכרעו ושהובילו להחלטת האישור, יגבר הצורך וההיגיון לדון בהשגות על החלטה זו; וסיכוייה של בקשת רשות הערעור (עניין סלקום, פיסקה 6). יוער, כי לגבי השיקול האחרון, הנוגע לסיכוייה של בקשת רשות הערעור, הובהר בעניין סלקום, כי לשיקול זה יש מקום רק במקרי קצה.

הפועל היוצא של ההלכה שנקבעה בעניין סלקום הוא שהנטל על הנתבע להראות כי בנסיבות המקרה מתקיימים התנאים לדיון בהשגותיו במסגרת בקשת רשות הערעור, שכן כאשר הסיכוי שתינתן רשות לערער על החלטה לאשר תובענה כייצוגית הוא נמוך – ממילא גם עיכוב הביצוע של החלטה זו יהא בלתי יעיל. כאמור, הנימוק המפורט בבקשה שלפני כטעם למתן עיכוב ביצוע הוא כי הוגשה בקשת רשות ערעור. קבלת הבקשה אך מטעם זה משמעה שככלל יש לעכב ביצוע של כל החלטה בנוגע לאישור תובענה כייצוגית מעצם טיבו וטבעו של ההליך הייצוגי, בעוד שהכלל המשתמע מעניין סלקום הוא כמעט הפוך.

מכל מקום, גם בחינת טענות המבקשת, המפורטות בתשובתה לתגובת המשיבים, לאור הקריטריונים שנקבעו בעניין סלקום, מצדיקה את דחיית הבקשה.

באשר למשמעות קבלת התובענה הייצוגית מבחינתה של המבקשת, נטען על ידי המבקשת, כי ככל שהדיון בבקשת האישור לא יעוכב, יגרמו לה נזקים כבדים, הן בשל עצם ההחלטה הקובעת כי העירייה כרשות ציבורית גבתה תשלומי חובה שלא כדין והשלכתה הציבורית והתדמיתית של קביעה זו, והן בשל ההיקף הכספי המשמעותי של התובענה. אשר להיקף הכספי, מדובר רק באישור התובענה כייצוגית וממילא אין על הרשות להשיב את הכספים לעת הזו. אם יסתיים הדיון בתובענה הייצוגית לפני החלטה בבקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון, ניתן יהיה לעכב את מימוש פסק הדין, כדי להימנע מחוסר אפשרות להחזיר המצב לקדמותו.

מעבר לכך, על פני הדברים נראה כי אין בסכומים האמורים כדי לפגוע באיתנותה הכספית של המבקשת. מדובר בתביעה להשבת אגרת כבאות בשיעור 200 ₪ לערך לכל משק בית, כאשר השבתה מוגבלת, ממילא, לשנתיים שקדמו להגשת התובענה וכאשר המשיבים הסכימו להפחית את סכום ההשבה למשקי הבית בכ- 30%. כיון שמדובר ברשות מקומית ניתן יהיה להורות על השבה על דרך קיזוז, לפחות לאותם אלו שנשארו תושבי גבעתיים כיום.

באשר לנזק התדמיתי שיגרם למשיבה, ככל שהדיון בבקשת האישור ימשך, הרי שבעניין סלקום נקבע מפורשות, כי המדובר בסיכון שהוא אינהרנטי לעצם הדיון בתובענה ייצוגית ולא די בו כדי לשעות לבקשת רשות הערעור.

באשר לשאלות המשפטיות והעובדתיות שנותר לדון בהן בגדר התובענה הייצוגית, הרי שהן אינן מורכבות ביחס לשאלות שהתעוררו במסגרת בקשת האישור, זאת אף לשיטת המבקשת עצמה, המציינת הן בבקשת העיכוב והן בתשובתה לתגובה, כי "ההחלטה מעלה שאלות חשובות וקשות, שעדיין לא הוכרעו בפסיקת בית המשפט העליון, ואשר יש להן השלכות רוחביות..".

לבסוף, ביחס לסיכויי הבקשה לערעור, הרי שהובהר בעניין סלקום, כי לשיקול זה יש מקום "רק במקרי קצה". מכאן, שאף אם אניח לטובת המבקשת כי סיכויי בקשת רשות הערעור הינם סבירים, הרי שמכלול הקריטריונים, כמפורט לעיל, מצדיקים את דחיית הבקשה.

4. סוף דבר

בקשת העיכוב נדחית. המבקשת תבצע את הפרסומים כאמור בהחלטתי הקודמת תוך 14 ימים מהיום. לאחר מכן יקבע מועד לקדם משפט בתובענה.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.