1. לפניי תביעת נזיקין בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב פעולה צבאית של הנתבעת.
2. ללא קשר לנסיבות האירוע ולתוצאות ההליך, אבקש להביע צער עמוק על האובדן הנורא.
3. מתיאור האירוע בכתב-התביעה עצמו, בסעיף , עולה כי "ביום 27.12.2008... ירו כוחות צה"ל פגזים... בעיר עזה...".
4. אין מחלוקת על כי האירוע התרחש במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", מבצע צבאי רחב-היקף שהתקיים בחבל עזה, בימים 27.12.08 – 18.1.09, לתכלית של מאבק בטרור; וכי הפעולה הנדונה התבצעה בתוככי השטח הנתון לשליטה עוינת.
5. מאפיינים אלו של האירוע מביאים אותו תחת ההגדרה של 'פעולה מלחמתית' האמורה בסעיף 1 בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים"), לאמור:

"'פעולה מלחמתית' – לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה".

1. לא ניתן להלום את הנסיבות האמורות, בהקשרן, עם פעולת-שיטור, אימונים או פעילות מנהלתית – אלא עם פעולה מלחמתית בלבד.
2. לפיכך, חלה בענייננו הוראת סעיף 5(א) בחוק הנזיקים, שלפיה "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל".
3. אפילו קמה לתובעים עילה לפיצוי בגין הפרת דיני המלחמה במשפט הבינלאומי – אין מדובר בעילה שניתן לתבוע בגינה בהליך אזרחי כבענייננו [רע"א 3675/09 מדינת ישראל נ' דאוד מיום 11.8.11, פסקה 15].
4. היבטים שונים של הסייג לאחריות בנזיקין בגין פעולה מלחמתית נדונו בהרחבה בפסק דיני בעניין א (מח' ב"ש) 5193/08 חברת מסרי גבון בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 15.4.12. יש לראות באמור שם כחלק מן ההנמקה של פסק-דין זה.
5. סעיף 5(ב) בחוק הנזיקים קובע כי –

"טענה המדינה, כטענה מקדמית, כי אינה אחראית בנזיקים בשל כך שהמעשה שבשלו נתבעה הוא פעולה מלחמתית כאמור בסעיף קטן (א), ידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם מצא כי המעשה הוא פעולה מלחמתית כאמור, ידחה את התביעה".

1. התובעים לא סתרו את העולה מן הנסיבות שאינן במחלוקת כי המעשים מושא התובענה אופייניים במובהק לפעולות מלחמתיות. בטענותיהם כי הפעולות הנדונות היו בגדר עוולות בנזיקין, או הפרה של דיני המלחמה – אין משום סתירה להיותן בגדר פעולות מלחמתיות, שהמדינה אינה אחראית בנזיקין בגינן.
2. נוכח מאפייני האירוע לפי כתב התביעה, ובשים לב לתכליתו של סעיף 5(ב) בחוק הנזיקים לחסוך התדיינות שתוצאותיה צפויות מראש – לא מצאתי צורך בליבון ראייתי, ברזולוציה גבוהה יותר, של שאר נסיבות האירוע. ליבון כזה עשוי לסייע לבירור השאלה אם האירוע היה מוצדק ומידתי, או נגוע ברשלנות ובהפרה של דיני המלחמה. אולם, ליבון ראייתי זה לא יוכל לשלול את הסיווג של פעולה מלחמתית, העולה כבר מתיאור האירוע בכתב התביעה כאמור.
3. לפיכך, בהתאם לסעיף 5(ב) בחוק הנזיקים הנזכר, ובהתאם לתקנה 143(8), בשילוב עם תקנה 101(א)(3), בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 – דין התביעה להידחות על הסף.
4. אשר-על-כן, התביעה נדחית.
5. מן הטעמים שעליהם עמדתי בפסק דיני הנזכר בעניין מסרי גבון, איני רואה לסטות מן הכלל שלפיו כאשר תביעה נדחית, התובע מחויב בהוצאות; חרף התוצאה הקשה והצער העמוק עליה.
6. התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, בשים לב לדחיית התביעה על הסף, בטרם התנהלו בה דיוני הוכחות. הנתבעת רשאית להיפרע סכום זה מתוך הפיקדון שהופקד כערובה להוצאותיה, ככל שקיים כזה. ככל שסכום הפיקדון גבוה מסכום החיוב האמור – היתרה והפירות יוחזרו למפקידים, באמצעות ב"כ התובעים.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.