פתח דבר

מונחת בפניי תביעה כספית הנוגעת למקרה ביטוח שאירע ביום 27.05.2010 (להלן"מקרה הביטוח"). התובע הינו בעל פוליסה לתאונות אישיות (להלן "התובע") בחברת הביטוח (להלן "הנתבעת"). ביום המדובר, במהלך עבודתו של התובע, במקום עבודתו, נורה התובע מטווח קצר ע"י אלמוני שנמלט מהמקום. באירוע דא נפגע גם עובדו של התובע ששהה באותה עת במקום.

המוסד לביטוח לאומי קבע נכותו של התובע בשיעור 34%. התובע פנה אל הנתבעת כדי פיצוי בשל האירוע. התובע טוען בנוסף הוצאות אשפוז שונות לרבות שברים שנגרמו בשל האירוע. הנתבעת דחתה תביעתו בשל נסיבות האירוע אשר הביאו לקרות התאונה.

מסכת התביעה

ביום המדובר בו אירע מקרה הביטוח, עבד התובע בפיצרייה אשר בבעלותה של אשתו. במקום נכח גם מר יוסף לחיאני אשר היה בן 15 שנים. במהלכו של יום עבודה, הגיע למקום אלמוני, עם משקפי שמש לעיניו וכובע וירה לעבר הפיצרייה אשר בעטיו של המקרה דא, נפצע התובע ומר יוסף לחיאני(להלן "העד") אשר היה עמו אותה עת במקום. התובע אשר אינו בעל עבר פלילי, שהרי חזקה זו אינה נסתרה, נפצע בעטיו של האירוע וביקש כי המבטחת, הנתבעת, תכיר בפציעתו במסגרת הפוליסה לתאונות אישיות כפי שאירוע זה נופל לדיבור "תאונה". הנתבעת כאמור, דחתה תביעתו של התובע מהנימוק כי מקרה הביטוח שאירע אינו הולם הפרשנות כפי שזאת מצויה בפוליסה. התובע טוען כי אינו יודע מהן הנסיבות אשר גרמן, מכאן התביעה.

מסכת ההגנה

הנתבעת מצדה אינה מכירה במקרה דא כמקרה ביטוח ולו מהטעם שהמדובר בירי מכוון אשר לו קדם סכסוך שלטעמה אין חשיבות באם יוכח המניע או עניינו או לאו. נראה כי לפי הגדרת הפוליסה כפשט, נוסף להיבט המשפטי, אין המושג סכסוך יכול שיפורש כדי תאונה. הנתבעת סתמה הגולל והוסיפה כי גם במקרה בו לא היה התובע שותף למעשה הפלילי כך שלא נצפתה כוונה מצדו, הרי שאין לדבר משמעות, שהרי, תאונה משמעה כי השתלשלות הדברים כפי שאירעו תהא לא צפויה לכל אורך התרחשותה למי מהצדדים. לשיטתה של הנתבעת אין המדובר באירוע תאונתי כפי הגדרתו בפוליסה ומכאן שאין התביעה עומדת בתנאי הפוליסה, לאור דברים אלו, כופרת הנתבעת בחבותה כלפי התובע ובשל כך לא שילמה לו דבר.

השאלה במחלוקת

בטרם אדרש לדיון והכרעה בסוגיה דא אציג השאלה הדרושה בירור כפי שזו הוסכמה על הצדדים. האם המדובר בתאונה כפי שזו הוגדרה בפוליסה.

דיון והכרעה

בדיון מיום 05.02.2015 (להלן "הפרוטוקול 2") הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות אשר יובאו כדלהלן. הוסכם על מי מהצדדים כי משום שלא הואיל העד, מר יוסף לחיאני (להלן "העד"), להופיע היום לעדות, כפי שזו הומצאה לו זה מכבר באמצעות צו הבאה, הוסכם כי לאחר שמיעת עדותו של זה מיום 01.06.2014 (להלן "פרוטוקול 1")יהוו ממצאים אלו שהוסכמו כאינם שנויים במחלוקת.

ראשית, לאחר שמיעתו של העד דא בחקירה ראשית מהישיבה האמורה והגשת התמליל, הוסכם כי לא זוהה היורה באמצעות העד. שנית, מאותם טעמים הוסכם כי תוכן הויכוח באם היה, אינו ידוע ושלישית, הסיטואציה לפיה היו היורה והתובע על הריצפה או לחילופין נאבקו, אינה קיימת.

לאחר שהובאו טענות הצדדים לרבות ההסכמות לפיהן הונחה הסוגיה דא לבירור אעמוד על עניינה.

הפוליסה

הפוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת הינה פוליסה תאונות אישיות מושלם (להלן "הפוליסה"). הפוליסה כוללת הגדרות כלליות (פרק א' לפוליסה), הוראות לעניין הכיסוי הביטוחי (פרק ב' לפוליסה) וסייגים לחבות המבטח (פרק ג' לפוליסה). הפוליסה מגדירה אירוע תאונה בזה האופן: "אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש, אשר נגרם למבוטח במשך תקופת הביטוח. במישרין מהפעלת כוח פיזי או על ידי אמצעי אלימות חיצוני וגלוי לעין, אשר מהווה, ללא תלות בגורם אחר, את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למקרה הביטוח.

בסעיף המתאר מהו מקרה הביטוח כפי שהוגדרה תאונה: היזק גופני על פי אחד הכיסויים הביטוחיים המצויינים במפרט, הנובע באופן ישיר ובלעדי מהתאונה. מקרה הביטוח אינו כולל נזק שנגרם כתוצאה מאלימות מילולית ו/או גורם פסיכולוגי או אמוציונאלי אחר.

פרשנות הפוליסה

"היקף חבותה של המבטחת לנזקים שנגרמו למערערים נגזר בראש ובראשונה מחוזה הביטוח הפוליסה. פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, היינו, באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים.

יחד עם זאת, חוזה הביטוח כולל מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. מבין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, בלי למצות, את היותו של מושא הביטוח, "הממכר הביטוחי" מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים.

בשל המאפיינים האלה הותוו בפסיקה בארץ ובשיטות משפט אחרות כללים מסוימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל שלפיו מקום שבו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צורכו, יש לפרשה כנגד מנסחה או הכלל שלפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח.

כלל אחר המושמע לעתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח, הוא כי "במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח". כללים אלה נועדו, בעיקר, "...לקרב את הממכר הביטוחי המופשט למוצר מוחשי עד כמה שניתן, וכן לגשר על הפערים המובנים שבין המבטח למבוטח הצרכני, אם לא מראש, בשעת כריתת החוזה, הרי לפחות בדיעבד, לעת ההכרעה בסכסוך". (ע"א 5775/02 נווה גן(.א.כ.) בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ פ"ד נח(2) 307 עמ' 315-316, לפסק דינו של כבוד השופט א' ריבלין, להלן "עניין נווה גן").

הנה כי כן, במקרה של ספק ראוי יהיה להעדיף הפירוש התומך בזכאות המבוטח, לאמור, הפירוש אשר בהכרח יפעל לרעתו של המנסח. כך לדוגמה, קבע המחוקק כי בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. יראו כתאונת דרכים.....אולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.

נראה כי הגדרתה של תאונה גם בחוק כגון דא, נוגעת למקרה בו הכוונה להתרחשות הדברים תהא בהכרח מצדו של הפוגע ולא הנפגע. הלכה למעשה, גם במקרה בו התכוון היורה לירות לעברו של התובע הרי בהכרח קיימת הכוונה מצדו של היורה ולא הוכחה כקיימת מצדו של התובע. תימוכין להסקה זו הביא הנתבע בעצמו לפיה אין מחלוקת בפסיקה לגבי הגדרה שאירוע מכוון הוא מצד הפוגע ולא מצד הנפגע.

כך, חוק הפלת"ד נוסח באופן בהיר אשר מציג הדברים כפי שהתכוון להם המחוקק בשונה מהאמור מהפוליסה נשוא התביעה. לאמור, כדי לבחון באם זכאי התובע לפיצוי בשל שאירע ראוי יהיה לפרש המושג תאונה. בית המשפט העליון בבואו לפרש הדיבור תאונה, איין פירושו של בית המשפט המחוזי ומצא כי המונח "תאונה" תלוי הקשר. כך, במילון אבן שושן הוגדר המונח "כמקרה אסון, תקלה, תקרית שגרמה לפציעה או לנזק חמור" ובמקום אחר, איד, אסון, הווה, התנגשות, מקרה רע, משואה, פגיעה, פגע, פורענות, צרה, קטסטרופה, שבר, תלאה, תקלה, תקרית". עתה עלינו לבדוק כיצד נכון יהיה לפרש המונח כפי הגדרתו בפוליסה (שם בעמ' 321).

ב"כ הנתבעת בסיכומיו, בפרוטוקול 2 ,הציג המינוח כפי שמצוי עלי הפוליסה. פרק א', הגדרות כלליות מציג הגדרת תאונה, בסעיף 1, ושתיים מקרה הביטוח. מקרה ביטוח מדבר על תאונה כפי שהוגדר בסעיף 1, אין כל מחלוקת שהמבוטח צריך להראות שהמקרה שבגדרו הוא טוען לזכות פיצוי, עומד בהגדרת כל התנאים כפישמופיע (צ.ל כפי שמופיע) בפוליסה, במקרה שלנו, הפוליסה דורשת ארוע פתאומי ובלתי צפוי מראש, הדבר ברור, תאונה לא צריכה להיות מעשה מכוון לא מעשה מתגלגל מתוך דברים מכוונים היא צריכה להיות תאונה, במקרה שלנו נראה שלא מדובר בארוע מקרי בלתי צפוי ואיך הפסיקה התייחסה לכך, תאונה היא בן אדם הלך ברח', נפל כתוצאה ממכשול, כדור תוהה (צ.ל כדור תועה) פגע בו, אבל כאשר מדובר בסכסוך שמוביל לירי מכוון אין מדובר בתאונה.

חומר הראיות הוא מורכב מתיק משטרה שהוגש כאשר תיק המשטרה חקר שלושה ארועים של ניסיונות שוד , רצח או פגיעה, על ידי אותו נחקר בתיק, כאשר שני הארועים מתוכם הם אחד ארוע נשוא תביעה זו הירי בפיצריה ומס' ימים לאחר מכן, ניסיון נוסף לפגוע בבעל שווארמה אחיו של התובע נשוא תיק זה, גם כן בירי וגם שם נפגע אחד מהאנשים שהיו בשווארמה, הפער בין המקרים הוא מס' ימים, אפשר לראות את זה בעמ' 20 לתיק המשטרה שהוגש. (עמ' 18, שורו' 9-16, לפרוטוקול 2).

מנגד, טוען ב"כ התובע כי אמנם הוגש תיק משטרה ברם, לא נמצא או הוכח המניע לירי או הטעם לו. לא זו אף זו, לא נמצאה כל הוכחה הקושרת התובע לסיבה בעטייה החליט האלמוני לירות לעבר התובע. ב"כ התובע מסכם ומדגיש כי כל החומר הקיים בתיק המשטרה המרמז אודות זהותו של היורה או לחילופין קשר בין התובע ליורה חף כל הוכחה.

ב"כ הנתבעת ציין כי בתיק המשטרה קיים מסמך לפיו "מחקירת המשטרה עולה כי הירי היה מכוון כנגד הנדון ובמהלכו נפגע ילד.."(נספח ב' לתצהירה של הנתבעת). עוד ובנוסף, בתמליל שהוגש לבית המשפט בו נמצא כי אמו של העד, רוחמה, מציירת התמונה לפיה לאור סכסוך קיים בין היורה לבין התובע נורה התובע. ברם, לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בפתח הדיון דא, לא מצאתי כי יש לדון בתמליל או במשקלו, שהרי עדות אמו של העד בתמליל עניינה, עדות שמועה ובהיעדר עימותו של העד כפי שנשמע בתמליל ובשונה לעדותו מיום 01.06.2014, פרוטוקול 1, הרי שאין בדברים אלו מספיק כדי להוליך הדיון לכאן או לכאן.

אירוע בלתי צפוי-תאונה

בית המשפט העליון נדרש לשאלה באם ניתן יהיה לכלול אירוע טבעי כגון מחלה צפויה במסגרת המינוח תאונה (רע"א 4339/08 עזבון המנוחה מונא סלים ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, להלן "עניין כלל"). בית המשפט העליון קבע כי במקרה בו אין המבוטח בקיא בעניינה של הפוליסה ובכלל זה זכויותיו, ודעת לנבון נקל כי האדם מן היישוב רואה "תאונות" כ"תאונות" כפשוטן.

נראה כי כבוד השופט, א' רובינשטיין מצא כי בהלימה גמורה לקבוע בחוק החוזים, ראוי כי הדברים יהיו בהירים ופשוטים לקורא הסביר, ובהיעדר המצב דא, ראוי כי לא יפעל לרעתו. לדידי, צדק ב"כ התובע בדבריו כי זמן שעסק התובע בטיטוא העסק והיו עיניו עסוקות בכך, לא ציפה כי יחלוף האלמוני וירה לעברו. הדעת אומרת כי שעה שהחליט התובע להתקשר עם הנתבעת בהסכם ולהחזיק בפוליסה לשם כיסוי תאונות אישיות, ציפה כי כל תאונה תהא מכוסה לפיה.

בהתאם להנחה זו, ניתן לומר כי באם היו דעותיהם של מי מהצדדים במחלוקת, ראוי היה שבהתקיימם של חריגים תואיל הנתבעת לפרשם זמן חתימת החוזה. במקרה בו לא הואילה לעשות כן, ניתן לומר כי לא יצרה עלי דמיונה מצב כמות זה נשוא כתב התביעה, בדיוק כפי שזה לא נוצר בהלך רוחו של התובע, שהרי דא אינו נסתר. מטעם זה בלבד, יתן לומר כי בהיעדרה של מחשבה זו הרי שמי מהצדדים לא יכול היה לצפות התנהגותו של האלמוני ודינה של תביעה זו להתקבל.

אולם, כבוד השופט ריבלין התייחס לדבר לפי שאמנם "בתי המשפט יהיו "נכונים להגן על מבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח" אך במה דברים אמורים, שעה שיש עמימות, אין בתי המשפט יכולים לברוא יש מאין.." (עניין כלל, עמ' 7). מטעמים אלו ולאור המקובץ לעיל, נראה כי דינה של התביעה להתקבל ואבאר טעמי.

ראשית, המינוח תאונה כפי שפורש בפסיקה הענפה ולאחריו כפי שעולה עניינו מהפוליסה, נוגע לאירוע אינו צפוי, פתאומי. לדידו של התובע, גם במקרה בו אירע ויכוח או סכסוך קודם לאירוע אין מכך להסיק כי הלה ישוב וירה לעברו. אם כן, באם לא ציפה התובע לבואו לפחות בזה האופן הרי שהמדובר באירוע פתאומי. אילו היה צופה התובע בואו של היורה או לחלופין כי ישוב עם כלי ירייה הרי שהיה מתחפר תחת מחסה עד יעבור זעם, משלא עשה כן, ונשאר במקום נראה כי הניח כי לא נשקפה לו סכנה כהוא זה. הנתבעת כאמור לא צלחה לסתור הדבר.

שנית, לעניין מעורבותו של התובע בדבר כפי שעולה מנספח ב' בתצהירה של הנתבעת, רס"מ אבי כהן, לא התייצב כדי לטעון אודות הכתוב. יש לציין כי בדבריי אלו אין הדבר מעלה או מוריד ממשקלו או אמיתותו של המסמך דא. בכלל זה, גם אם התטיירה כוונה כזו או אחרת כלפי התובע בשם סכסוך, ויכוח וכיוצ"ב, אין מכאן ועד להנחה כי התובע ידע כי יתרחש הדבר. ככל שלא הוכח עניינו של הויכוח ואחרת יכול שהיה הויכוח על משולש פיצה.

הפסיקה זה מכבר הכריעה כי יש ליתן לכל מקרה המשמעות המתאימה ולא להטיל מסמרות אשר יקבעו הלכה. יש לפרש המונח לפי כל מקרה ומקרה ולא תמיד ניתן וראוי יהיה להקיש בין מקרה פלוני לאלמוני.

העדויות וחומר הראיות

מטעם הנתבעת, הוגש לבית המשפט חומר הראיות כפי שנמצא בידי משטרת ישראל. לדידו של ב"כ הנתבעת, קיימים אי אלו ראיות היכולות להצביע על קשר בין התובע ליורה ובכך להוכיח כי האירוע נשוא התביעה אינו פתאומי וכי כבר נתן אותותיו קודם למקרה האירוע. ב"כ הנתבעת הציג המסמך שדובר לעיל, המציג כוונה של היורה. נוסף ועוד, ב"כ הנתבעת המציא תמליל אשר לאורו נמצא כי העד הכיר היורה, ציין קיומו של הסכסוך שאירע קודם לתקרית ולפי אלו בהכרח הביאנו לכלל מסקנה כי התובע הכיר היורה.

אמנם עדויותיו אלו שהוצגו מטעם הנתבעת ראויות לשפוך אור ולהרכיב התצרף כראוי. דא עקא, העד לא הגיע כפי שהוזמן ולאחר שנחקר בחקירה ראשית, כפי שעולה מפרוטוקול 1, סתר הדברים האמורים בתמליל. אי לכך ובהתאם לזאת, ללא אימות ועימות מתאים של העד עם דבריו לא ניתן יהיה לדעת מהי גרסתו. לא זו אף זו, הואיל והצדדים החליטו כי לא זוהה היורה על ידי העד או מהו תוכן הויכוח. מכאן, שלא ניתן להניח מסקנה מאן דהוא אודות שאירע.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו כפי שאירע.

ש. אומר יוסי שבאותו בוקר של האירוע היה לך ויכוח משהו כמו שעה לפני הירי.

ת. לא היה ולא נברא.

ש. מתי הגעת לפיצריה באותו בוקר.

ת. כמו כל בוקר שאני בא בתשע בבוקר, תשע וחצי.

ש. שעת האירוע מתי היתה.

ת. עשר בלילה, תשע וחצי בלילה.

ש. היה משהו חריג באותו יום.

ת. ממש לא. עבודה פרופר. (עמ' 9, שורו' 2-8, לפרוטוקול1)

ש. מי זה איציק בן דוד.

ת. לא יודע.

ש. שמעת על השם הזה.

ת. כן שמעתי.

ש. מה שמעת עליו.

ת. שמועות, שמדברים.

ש. שמה?

ת. שיש בחור ברמלה בשם הזה, שעושה בעיות.

ש. אתה קראת את תיק המשטרה שהגשתי לבית המשפט.

ת. כן.

ש. איציק בן דוד אינו בן החיים.

ת. אין לי מושג.

ש. אם קראת את תיק המשטרה אתה יודע שאיציק בן דוד נחשד בביצוע הירי.

ת. אם זה מה שכתוב אז כן. כן קראתי. (עמ' 9 שור' 14-27, לפרוטוקול1)

ש. אם עיינת בתיק המשטרה, יש מזכר שכותב השוטר שמהחקירה עולה כי הירי היה מכוון לעבר שמעון צרויה, יש לך מושג מזה.

ת. ממש לא (עמ' 10, שור' 10-13 לפרוטוקול1)

בתיק המשטרה מציין בעדותו התובע כי ראה בחור עם קסקט ומשקפי שמש שבא ברגל מאחורה ואני לא הצלחתי לזהות אותו...היורה לא צעק לעברי דבר ואני לא קיבלתי איומים מאף אחד...לא נסחטתי על ידי אף אחד ולא שילמתי דמי חסות..אין לי עבר פלילי. (נספח ג' לתצהירה של הנתבעת)

הנה כי כן, התובע מסר עדותו בשני מקרים נפרדים וגרסתו זו כאמור לא נסתרה. תימוכין לדבריו הובאו בנפרד בתיק המשטרה אשר הומצא על ידי ב"כ הנתבעת, לפיו, עדויות חסויות העידו בדומה לגרסה שנתן.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי יש לקבל התביעה במלואה. בהינתן הסכמה קודמת לצדדים לפיה ישולם לתובע באם תתקבל תביעתו, ימי אשפוז בסך 1,000ש"ח נושא הצמדה מיום 11.05.2008, ונושא הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע 27.05.2010. ברכיב של שברים יפוצה התובע בסך 1,000ש"ח לפי אותו מנגנון של תוספת הצמדה וריבית. בשברים מורחב, הוסכם על פיצוי בסך 5,652ש"ח לפי אותו המנגנון. בגין רכיב נכות, 14,000ש"ח לפי מנגנון הצמדה. בנוסף לתשלום זה תעביר הנתבעת סך של 4,500ש"ח הוצאות עו"ד ותשלום האגרה כפי ששולמה.

ניתן היום, י' אדר תשע"ה, 01 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.