בפני בקשתה של המבקשת כי תינתן לה הרשות להתגונן בפני תביעתו של המשיב, שהוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר, על הסך של 97,861 ₪, בגין יתרת חובה נטענת בחשבון עו"ש ובחשבון הלוואה שניהלה המבקשת אצל המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין שהגישו הצדדים, על נספחיהם, בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ביום 6/11/2012 ובסיכומי טענות הצדדים שהועלו בעל-פה בדיון האמור, הגעתי למסקנה כי הגנתה של המבקשת נמצאת בתחום האפור שבין הגנת בדים להגנה שסיכוייה קלושים, ולפיכך יש להתנות את מתן הרשות בערובה.

ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.

לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

למבקשת טענות שונות כנגד יתרת החוב הנתבעת בכתב התביעה, ובין היתר טוענת היא כי המדובר בסכומים "מוכחשים, שגויים, העומדים בסתירה למסמכים" וכי חישובי הריבית שערך המשיב הינם "מופרכים, מוטעים ואינם עולים בקנה אחד עם נספחיו".

עוד טענה המבקשת כי דפי החשבון שהועברו לידיה, במסגרת הליך גילוי המסמכים שהתנהל בתיק זה, כוללים רישומים אשר "אינם מבטאים את המציאות העובדתית, מחמת הזנה לקויה של נתונים למחשב כמו גם בשל החיובים הכפולים ומכל סיבה אחרת הנעלמה מהמבקשת".

אלא שטענות אלה, שנטענו על דרך הסתם, באופן מעורפל, כללי וללא פרטים, אינן יכולות לשמש כטענות הגנה בפני תביעה בסדר דין מקוצר.

" הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד.

באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה".

(מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 – ההדגשה שלי – י.ב.).

ככל שעסקינן בטענות הגנה הנוגעות להיבט חשבונאי או למנגנון חישובי ריבית, החמירה הפסיקה ודרשה רמת פירוט גבוהה במיוחד, לרבות חישובי שיעור הריבית המוסכמת ושיעור הריבית, שבו חוייבה המבקשת בפועל (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז (5) 133, בעמ' 138-139).

ודוק, אינני מקבל את טענות המבקשת לפיהן לא קיבלה לידיה "די מסמכים" או מסמכים מתאימים כדי לערוך חוות דעת נגדית מטעמה או תחשיב מדוייק (ואפילו תחשיב מקורב), שהרי בדיון שהתקיים בפני ביום 19/9/2012, אמרה המבקשת במפורש כי היא זקוקה רק ל"קודים" מסויימים, שלא היו מובנים לה בדפי החשבון שקיבלה לידיה מאת המשיב. המבקשת לא העלתה בדיון כל טענה בדבר דפי חשבון חסרים או נתונים אחרים שהיא זקוקה להם.

זאת ועוד, גם אם תאמר שמומחים אליהם פנתה המבקשת (כפי שטענה בדיון שהתקיים ביום 12/9/2012, עמ' 3, שורות 16-17 – המדובר ברו"ח ומנהל בנק), סבורים כי לשם עריכת תחשיב מטעמה זקוקים הם למסמכים נוספים, הרי שהמבקשת מעולם לא הציגה חוות דעת שכזו מטעמם, ולא הבהירה הכיצד, באופן ברור, קשורות טענות ההגנה מטעמה למסמכים החסרים לכאורה.

נותרה, אם כן, טענתה של המבקשת בדבר הסכם שנערך בינה ובין נציגי המשיב, על פיו תשלם, בדרך של נטילת הלוואה, סך של 80,000 ₪ למשיב, לסילוק חובה.

המבקשת, שלכאורה עולה מתצהירה כי היא מגנה את המשיב על כך שההסכם לא יצא לפועל באשמת נציגיו (סע' 13 לתצהירה), חזרה בה בחקירתה הנגדית גם מעמדתה זו, וטענה כי למעשה אין בהסכמה משום הודאה ולו בסכום זה (ראה עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 6/11/2012, שורות 15-18).

אם כך, מהי עמדתה של המבקשת לגבי ההתחשבנות בינה ובין המשיב? אין בפני בית המשפט גירסה ברורה של המבקשת, והמבקשת מערפלת את הגנתה ואת טענותיה לגבי התחשיב ה"נכון", בכוונת מכוון.

אציין, מעבר לצריך, כי טענותיה של המבקשת בדבר גובה הריבית בה חוייבה אינן ברורות כלל ועיקר שכן ניכר שהיא מבלבלת בין הריבית ההסכמית, שבה יחוייבו חשבון העו"ש וההלוואה כל עוד עומדת המבקשת בהסכמים, ובין ריבית הפיגורים, שהיא, מטבע הדברים, ריבית שונה וגבוהה יותר (ראה לעניין זה סע' 4 ו-6 לנספח ד' לכתב התביעה, וכן סע' 8 ו-9 לנספח א' לכתב התביעה).

המבקשת, טוענת באופן כללי וסתמי ל"חישובי הריבית" שלכאורה נערכו בניגוד למוסכם, אך אינה מפרטת האם המדובר בריבית בה חוייבה כריבית פיגורים, עת חדלה לשלם את ההלוואה, או בריבית ההסכמית, ואף אינה מפנה למועדים ספציפייים בדפי החשבון או לפעולות חיוב מסוימות.

עולה מן המקובץ, כי כמעט יכול הייתי לסרב לבקשתה של המבקשת כי תינתן לה הרשות להתגונן בפני התביעה.

ברם, לאור טענתה של המבקשת, שלא נסתרה בשלב זה, בדבר הסכם סילוק החוב בסך כולל של
80,000 ₪, אתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה בתנאי שתפקיד את הסך של 60,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

ככל שיופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תידון התביעה בסדר דין רגיל ותצהיר המבקשת ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.