בעניין: בקשה לביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 31.3.11, בגין תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה ביום 27.12.2010 על סך 105,572 ₪. הבקשה הוגשה ביום 9.8.2011, הוגשו התגובות, ואני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה בבקשה.

ביום 28.4.2000 קיבלו המבקשים מאת המשיב הלוואה בסך של 468,000 ₪.

ביום 17.12.07 חתמו המבקשים על הסכם הלוואה שני עם המשיב ע"ס 250,000 ₪.

לשם הבטחת ההלוואות משכנו המבקשים את זכויותיהם בנכס הידוע כגוש 18997, חלקה 19, ברחוב מורד הגיא 89 כרמיאל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם מול המשיב בנוגע לתשלומים החודשיים להחזר ההלוואות, ולאחר קבלת מכתב התראה מהמשיב, פנו המבקשים למשיב וביקשו למכור את הנכס בעצמם.

לטענת המשיב אישר למבקשים לפנים משורת הדין למכור את הנכס באופן עצמאי תמורת הסך של 490,000 ₪ ולטענת המשיב יידע את המבקשים שסכום זה אינו מכסה את יתרת חובם למשיב ויהא עליהם להסדיר את היתרת החוב.

המבקשים מכרו את הנכס באופן עצמאי, שילמו למשיב את הסך של 490,000 ₪ ולטענת המשיב נותרו ביתרת חוב ע"ס 105,572 ₪, נכון ליום 18.11.10.

"את הבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד יש להעמיד במבחנים הבאים:

בשלב ראשון על בית המשפט לבדוק, אם זומן בעל דין כדין לדיון אשר התקיים בהעדרו ובעקבותיהם ניתן פסק הדין?

אם יתברר כי בעל הדין לא זומן כדין לדיון, בדרך כלל יבוטל פסק הדין מבלי לבדוק לעומק את טענות ההגנה, היות ולא ניתן לאותו צד יומו בבית המשפט עקב אי זימונו כדין לדיון. ביטול זה של פסק הדין הינו משיקולי צדק.

עם זאת, כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא מתעלמת מהחלטות בית המשפט ומגלה יחס של זלזול או אי אכפתיות, לא בנקל ייעתר בית המשפט לביטול פסק הדין, אם אם יש למבקש, לכאורה, הגנה כנגד התביעה. על המבקש את ביטול פסק הדין, יהיה לשאת בתוצאות התנהלות זו.

אם יתברר, כי הזימון היה כדין, שהרי פסק הדין ניתן כדין. גם אז עדיין יכול ויבוטל פסק הדין אם ישתכנע בית המשפט כי ראוי שיעשה כן, למרות מחדלו של בעל הדין באי התייצבותו לדיון.

בית המשפט יטה להיעתר לבקשה זו, אם ישכיל המבקש להראות, כי ביטול פסק הדין עשוי להצמיח לו תועלת ולהביא את בית המשפט להחלטה שונה מזו שניתנה. שאחרת, מה הטעם להיעתר לבקשה לשמוע את המשפט מחדש? ככל שישתכנע בית המשפט בסיכויי הצלחת טיעוניו של המבקש, כך יגבר הסיכוי שבית המשפט יעתר לבקשה לביטול פסק הדין, כפוף לתשלום הוצאות וגם אם לא הייתה הצדקה לאי ההופעה לדיון של הצד המבקש את הביטול" (ת.א. (מחוזי ת"א) 2209-05 אורן אברהם נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ, לא פורסם 13.4.2010, מופיע בנבו).

טענות המבקשים

לטענת המבקשת מס' 1 היא החייבת העיקרית בתיק והחייב האחר הינו ערב, וכי הגשת הבקשה על ידה הינה בשם כל החייבים בתיק.

לטענתה שילמה את כל החוב לאחר מכירת הנכס ובסכום של 490,000 ₪ והסכום כולו הועבר לטובת המשיב.

המבקשת טוענת כי לאחר שנודע לה על יתרת חוב למשיב, הגישה בקשה לוועדה הבינמשרדית אשר החליטה על תשלום של 50,000 ₪ ב-10 תשלומים. המבקשת טענה כי אין לה את היכולת להחזיר את הסכום הנ"ל ולכן הגישה בקשה לוועדת ערר על החלטת הוועדה הבינמשרדית.

המבקשת טוענת בכתב התגובה שהוגש על ידה כי לא הוגשה על ידה בקשת רשות להגן, שכן באותה תקופה נידונה בקשתה לוועדה הבינמשרדית וכי בתקופה זו בו התנהל הדיון בוועדה הבנמשרדית קיבלה המשיבה פסק דין בהעדר נגדם.

המבקשת טוענת כי האמינה שכל התהליך של מכירת הדירה והפנייה לוועדה הבינמשרדית מעכבת את כל הליכי ההוצל"פ וכי התביעה נגדם הוגשה עת היה דיון בוועדה הבנמשרדית, ולאור טענות אלה, מבקשת היא לבטל את הפסק הדין שניתן בהעדר נגדם. לבקשה צורפו מכתבי המשיב, לרבות תשובת ועדת הערר מיום 12/5/11, במכתב ב"כ המשיב מיום 16/5/11.

בתגובה לתגובה העלו המבקשים, ללא תצהיר, טענות חדשות לפיהן הפקידו ביום 24/8/09 את הסך 21,000 ₪, אשר לא נלקח בחשבון ע"י המשיב, כי מתוך סכום ההלוואות ישנם מענקים, כי הסכום, שנותר הינו מוגזם, וכי הסכמת הועדה להפחית את סכום החוב ל-50,000 ₪ מעידה על כך. המבקשת טוענת כי גם הסכום, שנקבע ע"י הועדה מוגזם.

טענות המשיב

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיב, שכן פסק הדין נמסר למבקשת ביום 5.5.11, צורפו אישורי מסירה (נספח א') והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי המבקשים ביום 9.8.11, שלושה חודשים לאחר המועד הקבוע וזאת ללא כל בקשה למתן אורכה בהגשת הבקשה וללא כל צידוק.

לטענת המשיב, המבקשים לא עמדו בהתחייבויתיהם ולאחר קבלת מכתב התראה פנו המבקשים אל המשיב לשם מימוש הנכס על ידם וניתן למבקשים עיכוב הליכים למכירת הנכס בעצמם. לטענת המשיב ההסכמה ניתנה ללא כל ויתור או מחילה על יתרת החוב.

המבקשים לא הסדירו את חובם למשיב גם לאחר החלטת וועדת הערר על ההחלטה הבנמשרדית ומשכך הוגש פסק דין לביצוע במסגרת תיק ההוצל"פ ונמסרו למבקשים אזהרות במסירה אישית ביום 1.8.11 (נספח י"ב לתגובת המשיב).

ביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט

טרם בחינת רכיבי הבקשה, על המבקש לעמוד בסד הזמנים שהוגדר בחוק. העיקרון ידוע.

המועד להגשת הבקשה קבוע בחיקוק, לעניין זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתרה, כדברי המלומד זוסמן (שם, בעמ' 897): "משקבעו התקנות שיש להגיש ערעור תוך 45 יום, והמערער איחר אפילו ביום אחד, אין להיעתר לבקשתו, כדבר שבשגרה, שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק מ-30 יום ל-31".

כך גם כותב השופט בדימוס אורי גורן בספרו: סוגיות בסדר דין אזרחי, (סיגא הוצאה לאור, מהדורה עשירית, תשס"ט), עמ' 769: "את הבקשה להארכת מועד יש להגיש ללא שיהוי, עובר לתום המועד, בסמוך לפקיעתו או כאשר המבקש נוכח לדעת שלא יהיה מסוגל לעמוד במועד שהוקצב לו".

המבקשים לא השיגו על ידיעתם אודות פסק הדין מיום 5/5/11, לפי אישור מסירה חתומים, שצורפו לתגובה, והגישו את הבקשה לביטול פסק דין רק ביום 9/8/11, לאחר שביום 1/8/11 קיבלו אזהרה מלשכת ההוצל"פ. על כן הבקשה מוגשת באיחור.

כטעם לאיחור טוענים המבקשים כי סברו לתומם כי כל עוד מתקיים הליך ערר על החלטת הועדה הבינמשרדית, מעוכבים הליכי הגבייה. אין חולק כי המבקשים הגישו בקשה ראשונה לועדה בחודש ינואר 2011, קיבלו החלטה הדוחה את בקשתם להפטר ביום 22/2/11 (נספח ז' לתגובה), הגישו ערר ביום 14/3/13 (נספח ט' לתגובה) וההחלטה של הועדה בערר נמסרה למבקשים ביום 16/5/11 (נספח י' לתגובה). המבקשים לא פעלו על פי החלטת הועדה בערר, וביום 4/7/11 שלחו לבנק בקשה נוספת לפריסה תוך פירוט מצבם הכלכלי. פניה זו נדחתה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות השונות, אני מוצאת לנכון לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

אין חולק כי המבקשים קיבלו את כתב התביעה לידיהם, ולא הגישו בקשת רשות להתגונן, אלא להיפך, הגישו בקשה לועדה הבינמשרדית, בה הודו בחובתם לפרוע את היתרה שנותרה לאחר מכירת הדירה. על כן הבקשה הינה משיקול דעת בית המשפט.

אין חולק כי הבקשה הוגשה באיחור, ואני מקבלת את טענת המבקשים כי לא הגישו את בקשת רשות להגן בזמן ולא בקשה לביטול פסק דין, כי האמינו שכל הפרוצדורה של מכירת הדירה והפנייה לוועדה הבינמשרדית מעכבת את הליכי הגבייה.

עם זאת אין באפשרותי להעתר לבקשת המבקשים לביטול פסק הדין, באין בפיהם נימוקי הגנה.

"אם נתבע אינו יכול להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להיעתר לו ולפתוח את המשפט מחדש? הרי מיד לאחר מכן יינתן נגדו אותו פסק-דין ממש" (ע"א 276/72 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349).

הטענות, שהעלתה המבקשת רק בתגובה לתגובה, אינן מהוות הגנה. המבקשת היתה מיוצגת בעת הליך מכירת הדירה וידעה היטב כי לאחר מכירת הדירה תישאר יתרת חוב (מכתבי הבנק מיום 11/7/10 (נספח ג' לתגובה), מכתב הבנק מיום 30/8/10, ועליו כיתוב בכתב יד ע"י ב"כ המבקשים, עו"ד גב' קייזמן, ומכתב הבנק מיום 5/10/10 (נספחים ד' ו-ה' לתגובה), מכתב ב"כ המשיבה מיום 4/11/10 (נספח ו' לתגובה)).

טענת המבקשת לתשלום הסך של 21,000 ₪ בשנת 2009 אינה רלוונטית שכן מדובר בתשלום מלפני מכירת הדירה, הטענות הכלליות והסתמיות לעניין אי סבירות החוב אינן נתמכות בדבר, והמבקשת מתעלמת מהעובדה שנטלה שתי הלוואות, ומתייחסת רק להלוואה הראשונה. ברור שאין בהסכמת הועדה לקבל סכום נמוך מסכום החוב המלא כדי להוות הודאה בכך שהחוב אינו נכון. גם הטענה למענקים סתמית. הלוואת זכאות אינה מהווה מענק, ובפרט כאשר המבקשים לא עמדו בהסכמי ההלוואה על פי הודאתם. המבקשים מעלים טענות סתמיות ללא פירוט וללא תחשיב נגדי ואין בכך כדי להוות הגנה בפני התביעה.

מכל האמור לעיל, ומאחר והמבקשים מודים באי עמידה בתשלומי ההלוואה ובתשלום חלקי בלבד של החוב שנותר על ידי מכירת הדירה בעצמם בהסכמת הבנק, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין. המבקשים היו מודעים לכך שתיוותר יתרת חוב, הסכימו לשלמה, אך אינם יכולים לעשות זאת בשל העדר יכולת כלכלית.

מאחר ולא התקיים דיון במעמד הצדדים וההחלטה ניתנה על סמך כתבי הטענות בלבד, אין צו להוצאות בגין הבקשה.

עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 31/3/11 בתיק הוצל"פ 02-37425-11-5 מבוטל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.