1. התובע, יליד 19.2.1965, הגיש תביעתו, במסגרתה עתר להורות לנתבעות לפצותו בגין נזקיו עקב תאונת עבודה שארעה לו ביום 15.3.2009. לטענתו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הוא נפגע מדיסק במהלך ביצוע עבודה אותה נתבקש לעשות ונפגע בלחי ימין ובעינו.

התובע הובהל לבית החולים הלל יפה, שם אובחן חתך עמוק בלחי ימין, אשר נתפר. עוד באותו היום, חזר התובע לחדר המיון, עקב החמרה במצבו וכאבים, הוא נותח ואושפז עד ליום 30.3.2009.

התובע טען, כי הנתבעת מס' 1, מעבידתו (להלן "הנתבעת"), התרשלה כלפיו בכך שלא נקטה באמצעי זהירות מספיקים, הנהיגה שיטת עבודה לקויה, לא הדריכה אותו, לא העמידה לרשותו כלים תקינים, לרבות דיסקים לצורך ביצוע עבודה ולא סיפקה לו אמצעי מיגון ובטיחות. בנוסף, נטען כי הנתבעת נושאת באחריות לפצות אותו על נזקיו עקב הפרת חובה חקוקה.

התובע טען, כי עקב התאונה הוא סובל מירידה בראיה בעין ימין, נימול ורדימות בפניו וכי נגרמה לו צלקת בלחי. לטענתו, נגרמו לו נזקים בגין הפסד השתכרות, הוצאות ועזרת צד ג' וכן, העלה טענות בדבר נזקים כלליים, לרבות כאב וסבל.

התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעת מס' 1 בלבד, מעבידתו של התובע, אשר הפעילה במועד הרלוונטי לאירוע התאונה מוסך. בהמשך, צורפה כנתבעת נוספת גם הפניקס חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של הנתבעת בביטוח חבות מעבידים.

2. הנתבעת אישרה בכתב הגנתה, כי במועדים הרלוונטיים למועד התאונה עבד התובע בשירותה אולם, היא כפרה בנסיבות התאונה. היא טענה, כי התובע, אשר עוסק בנוסף לעבודתו אצלה גם באיסוף פסולת ברזל ומכירתה ובתיקון כלי רכב במעונו, הגיע למוסך בשעה 07:15 (בעוד שהמוסך מתחיל לעבוד מזה שנים בשעה 07:30), כשהוא חבול בפניו ופונה מיד לבית החולים. נטען, כי בירור שנערך העלה כי התובע אסף פסולת ברזל והביא אותה למסגריה הנמצאת בשכנות למוסך. בעל המסגריה, אשר הכיר את התובע כעובד של הנתבעת, הסכים להשאיל לו דיסק חיתוך בקוטר גדול במיוחד של 9 אינץ'. לטענתה, התובע החל כנראה לחתוך את הברזל לצורך מכירתו ותוך כדי החיתוך נפגע בפניו. נטען, כי התובע כלל לא נחבל בשטח המוסך וכי מנהלו לא היה בשטח בו ארעה התאונה ולא הורה לו לעשות כן.

הנתבעת כפרה באחריותה לאירוע נשוא התביעה וטענה, כי התאונה לא ארעה במסגרת עבודתו של התובע אצלה ולא בשטחה, ולא ניתנה לו הוראה לעשות שימוש בכלי העבודה. בנוסף כפרה הנתבעת בנזקיו של התובע.

3. במהלך הדיון בתיק תוקן כתב התביעה פעם נוספת, על ידי צירופו של מר אבי מרטון, בעל המסגריה השכנה למוסך בו עבד התובע, כנתבע מס' 3. בכתב התביעה המתוקן תאר התובע ביתר פירוט את אירוע התאונה וטען, כי הוא מכונאי רכב וכי במסגרת עבודתו נדרש לבצע עבודות שיפוצים ופחחות ברכבים. לטענתו, במועד התאונה הוא נדרש לחתוך פח ומאחר ובמוסך לא נמצא דיסק לחיתוך הפח, בהתאם לנוהג שהשתרש במוסך והנחיות הממונים עליו ובידיעתם, הוא פנה למסגריה. במהלך חיתוך הפח, הדיסק שקיבל ממר אבי מרטון נשבר וחתיכה ממנו פגעה בפניו בצד ימין. בסיום מועד ההוכחות חזר בו התובע מתביעתו כנגד מר אבי מרטון והוא חויב בהוצאות.

4. א. התובע צרף לכתב תביעתו את חוות דעתו של פרופ' ח. גרזוזי, מומחה רפואי בתחום העיניים, אשר קבע בחוות דעתו מיום 16.12.2010, כי התובע סובל מנכות בשיעור של 30%, עקב ליקוי בכושר הראיה ובשדה הראיה הימני.

ב. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר צבי סגל, מומחה ברפואת עיניים, אשר קבע בחוות דעתו מיום 23.8.2011, כי התובע סובל מנכות בשיעור של 5% בלבד כתוצאה מהתאונה, בגין הגבלת שדה ראיה בעינו. על פי חוות הדעת, עיקר הנזק בעצב הראיה ובשדה הראיה נגרמו עקב מחלת הגלאוקומה ממנה סובל התובע, שאינה קשורה לאירוע התאונה, וכי תרומתה של התאונה לנזק בעצב הראיה הינה קטנה.

ג. לאור הפערים בין חוות דעת המומחים, מונה פרופ' בנימין מילר כמומחה מטעם בית המשפט. לאור ההחלטות מיום 26.10.2011 ו - 28.11.2011, הרי שמדובר במומחה מוסכם.

בהתאם לחוות דעתו של המומחה מיום 10.7.2012, התובע סובל ממחלת הגלאוקומה בעיניו מזה שנים וכי עיקר הבעיה והנזק בעין נגרמו על ידי המחלה, שאינה קשורה לתאונה. מנגד, קבע המומחה כי התאונה גרמה לנזק מסוים בשדה הראיה הימני בעין והוא העריך את הנכות בגין נזק זה בשיעור של 5%.

5. הצדדים הגישו תחשיבי נזק לצורך קבלת הצעה לסילוק התביעה בפשרה אולם, בסופו של דבר לא הגיעו לידי הסכמות ולכן, נקבע התיק להוכחות. במהלך דיון ההוכחות נחקרו התובע, מר סיסם אלון, אשר עבד במוסך בזמן הרלוונטי למועד התאונה ומנגד - ארנון מלאכי (בעליה של הנתבעת - המוסך) ומר אבי מרטון, בעל המסגריה השכנה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה ואחריות

6. כאמור, בכתב התביעה המתוקן תאר התובע את ארוע התאונה וטען, כי נדרש לחתוך פח ומאחר ובמוסך לא נמצא דיסק לחיתוך הפח, בהתאם לנוהג שהשתרש במוסך והנחיות הממונים עליו ובידיעתם, הוא פנה למסגריה. במהלך חיתוך הפח באמצעות מכונת הדיסק שקיבל ממרטון, נשבר הדיסק וחתיכה ממנו פגעה בפניו, בצד ימין.

הנתבעת מצידה טענה, כי התאונה ארעה טרם שעות העבודה, עת עסק התובע בחיתוך פסולת ברזל שאסף, לצורך מכירתה.

7. הנתבעת, מעבידתו של התובע, הפעילה בכל זמן רלבנטי לתאונה נשוא התביעה מוסך, במסגרתו בוצעו עבודות מכונאות, עבודות פחחות וצבע וכן, עבודות מיגון רכבים (עדותו של העד סיסם בעמ' 7, שורה 18, עמ' 10, שורות 14 - 25 וכן, עדותו של התובע בעמ' 18, שורות 2 - 6 ועמ' 20, שורה 12 ושורות 23 - 26 לפרוטוקול).

ארנון נסה להסתיר בעדותו את העובדה שהמוסך עוסק גם בעבודות פחחות, המצריכות מטבע הדברים שמוש במכונת דיסק לצורך חיתוך פחים. הוא טען תחילה בעדותו, כי המוסך עסק בשירותי רכב, בשיפורי רכב, התקנת מיגונים ובניה של מוצרים נלווים (עמ' 26, שורות 7 - 10 לפרוטוקול), מבלי להזכיר עבודות פחחות. רק משנשאל באופן ישיר, השיב כי המוסך אינו עוסק בפועל בעבודות פחחות, אלא בתיקוני פחחות נקודתיים בלבד (עמ' 26, שורות 12 - 13 לפרוטוקול). גם בהמשך, סרב לכנות את עבודות הפחחות שנעשו במוסך בשמן וטען, כי הוא לא עושה תיקוני פח וצבע, אלא רק שמוש עצמי או במהלך בניה. משנשאל היכן מבוצעות עבודות מסוג זה, השיב כי בתוך המסגריה שבמוסך (עמ' 26, שורות 21 - 26 לפרוטוקול). בנוסף, בחקירתו הנגדית לב"כ התובע אשר, כי במדה וקיימת חלודה ברכב המטופל במוסך, מבצעים חיתוך של הפח באותו מקום ומרתכים במקום זאת חתיכת פח אחרת, אף שטען כי התובע לא בצע עבודות מסוג זה (עמ' 29, שורות 28 - 29 לפרוטוקול). משמע - כפי שתארו התובע והעד סיסם, הרי שחלק מהעבודה במוסך כלל גם תיקוני פחחות, גם אם לא מדובר היה בעיסוקו המרכזי של המוסך. בהמשך עדותו, נסוג העד מר מלאכי מעדותו הקטגורית לפיה התובע לא בצע כלל עבודות חיתוך פחים ואשר, כי יתכן שנתבקש לחתוך מדי פעם פחים לצורך עבודות פחחות (עמ' 30 שורות 23 - 30 ועמ' 31, שורות 1 - 4 לפרוטוקול). הוכח בפני, אפוא, כי המוסך אכן עסק, בין היתר, בעבודות פחחות וכי התובע עצמו עסק גם בעבודה זו מידי פעם, תוך שמוש בדיסק חיתוך לצורך חיתוך פחים.

8. בניגוד לטענתו של ארנון לפיה, העבודה במוסך החלה בשעה 07:30, הוכח בפני כי העובדים נהגו להגיע למוסך בשגרה החל מסביבות השעה 07:00 - 7:15 ואילך. בחקירתו הראשית טען התובע, כי כשהגיע למוסך ביום התאונה, בסביבות השעה 07:00 - 07:10, המוסך היה פתוח, ארנון כבר היה במקום ובקש ממנו להביא מאבי מרטון, בעל המסגריה השכנה, דיסק חיתוך ולחתוך באמצעותו חתיכת פח (עמ' 13, שורות 30 - 31, עמ' 14, שורות 5 - 18 לפרוטוקול). הגעתו של התובע למוסך בסביבות השעה 07:00 - 7:10 לא היתה, אפוא יוצאת דופן.

דבריו של התובע נתמכו בעדותו של עד אלון סיסם. הנ"ל אשר בעדותו, כי התובע הגיע למוסך לפניו. לטענת סיסם, כשהגיע למוסך, בסביבות השעה 07:15 - 07:20, פגש את התובע בכניסה. מיד לאחר מכן הוא ניגש למשרד להכין קפה ואילו התובע הלך לכוון החצר האחורית, למסגריה של מרטון (עמ' 7, שורות 25 - 29, עמ' 8, שורות 1 - 6 ושורות 15 - 18 ועמ' 9, שורות 16 - 21 לפרוטוקול). אני דוחה, אפוא, את טענתה של הנתבעת לפיה, התאונה ארעה שלא בשעות העבודה של המוסך.

9. התובע טען, כי נטל מהמוסך פח דק, בגודל 1 מטר X40 ס"מ (עמ' 15, שורה 27 לפרוטוקול), ויצא לכוון המסגריה השכנה של מרטון לצורך חיתוכו. בחקירתו הנגדית טען, כי חיתוך הפח נועד לצורך ביצוע עבודות פחחות ברכב הג'יפ של ארנון אשר עבר עבודות שיפוץ במוסך באותה עת (עמ' 20, שורות 9 - 26 לפרוטוקול). ארנון מצידו, אשר בחקירתו הנגדית, כי קיימים במוסך פחים כמו אלו שחתך התובע בעת התאונה (עמ' 32, שורות 10 - 11 לפרוטוקול). עוד אשר, כי באותה עת הג'יפ שבבעלותו עבר שיפוץ במוסך, שכלל תיקון בעיות חלודה, לרבות חיתוך פח וריתוך טלאים, אם כי טען, כי התובע לא עשה עבודות מעין אלה, אלא, עסק רק במכונאות בקשר לאותו ג'יפ (עמ' 31, שורות 27 - 32 ועמ' 32, שורות 1 - 9 לפרוטוקול). הגם שארנון הכחיש כי בקש מהתובע לחתוך את הפח, הרי שגרסתו באשר למהות העבודות המבוצעות במוסך ובפרט, העבודות שבצע התובע עצמו, כורסמה במהלך החקירה הנגדית. הוכח בפני, בניגוד לגרסתו של ארנון, כי התובע עסק במהלך עבודתו, גם בחיתוך פחים לצורך הרכבת טלאים כחלק מעבודות פחחות שנעשו במוסך וכי במועד הרלבנטי לארוע התאונה, הוא עבד יחד עם ארנון על הג'יפ, בין היתר, בעבודות פחחות שהצריכו חיתוך טלאים לתיקון חלודה ברכב. אני מקבל את גרסתו של התובע לפיה, הגיע בבקר התאונה למוסך בשעה מוקדמת וכי נתבקש על ידי ארנון לחתוך פח לצורך תיקון הג'יפ.

10. אין חולק, כי הנתבעת החזיקה במוסך בשגרה מכונות דיסק לחיתוך פח (ראה עדותו של העד סיסם, בעמ' 10, שורות 13 - 16 ושורות 26 - 27 ועדותו של התובע, בעמ' 22, שורות 27 - 32 לפרוטוקול). ארנון מצידו, אשר כי נהג להיעזר במסגריה השכנה (עמ' 28, שורות 4 - 7 לפרוטוקול). התובע טען, כי אמנם קבל דיסקים מארנון, אולם במדה והיה חסר דיסק, היה פונה למרטון, המסגר השכן (עמ' 13, שורות 27 - 30 ועמ' 16, שורות 15 - 16 לפרוטוקול). מרטון, בעל המסגריה, תמך בעדותו בגרסתו של התובע ואשר כי אלון והוא נעזרים אחד בשני וכי אלון אף נטל ממנו בעבר דיסק חיתוך (עמ' 37, שורות 7 - 9 לפרוטוקול). מרטון אף אשר בחקירתו הנגדית, כי באותו יום התובע הגיע אליו למסגריה ובקש דיסק חיתוך. מרטון סבר כי ארנון שלח את התובע ומסר לידיו דיסק חיתוך גדול עם צלחת לחיתוך פלדה (עמ' 35, שורות 17 - 20 ועמ' 35, שורות 29 - 30 לפרוטוקול). עדותו של מרטון סותרת את עדותו של ארנון ומאידך, היא תומכת בגרסתו של התובע לפיה, מרטון נהג להשאיל לעובדי המוסך כלים ובכלל זה דיסק חיתוך ולכן, גם לא ראה בבקשתו של התובע משום בקשה יוצאת דופן.

11. מרטון אשר בחקירתו הנגדית, כי בדיעבד התברר לו שהתובע חתך מסגרת פח מרובעת, רציפה בגודל של 1 מטר X40 ס"מ (בדיוק כפי שטען התובע), וכי הפח היה מכופף (עמ' 36, שורות 2 - 3 לפרוטוקול). משנשאל האם מדובר בפח תעשייתי, השיב כי הוא לא יודע (עמ' 37, שורות 19 - 20 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת, הוצג בפני מרטון תצהיר שנחתם על ידיו בתמיכה לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי הנתבעת. התצהיר עצמו לא הוגש כראיה בתיק ולכן, לא אתייחס אליו ככזה. לאחר שהוצג בפניו התצהיר, אשר מרטון לראשונה, כי הוא עצמו נוהג לאסוף מתכות. עוד אשר לראשונה, כי בעת שנסע לעבודה דרך הפרדסים, ראה פח זרוק בדרך, הוא לא ייחס לו חשיבות וכי הוא חושב שמדובר בפח אותו חתך התובע וכי הנ"ל הקדים אותו (עמ' 38, שורות 1 - 10 לפרוטוקול).

אינני מקבל את גרסתו של מרטון בעניין זה. ראשית, אף שאין חולק, כי מדובר בטענות כבדות משקל, מרטון נמנע מלהעלותן, אם במהלך חקירתו הראשית ואם במהלך חקירתו הנגדית לב"כ התובע. להיפך, הוא טען בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו יודע מהיכן הביא התובע את הפח (עמ' 37, שורה 19 לפרוטוקול). שנית, מרטון אשר, כי הוא לא נסע באותה דרך בחזרה לביתו (עמ' 39, שורה 1 לפרוטוקול). לכן, לא היה בידיו לאמת את העובדה כי הפח אותו ראה בדרכו לעבודה, אכן נלקח מהמקום באותו יום. ראוי לציין, כי מרטון סתר עצמו בתשובותיו בעניין זה. תחילה טען, כי התחרט והחליט שלא לנסוע באותה דרך בצהרי היום (עמ' 39, שורות 1 - 2 לפרוטוקול) ומיד לאחר מכן הקצין תשובתו וטען, כי לא נסע באותה דרך, מאחר והפח שראה בבקר אותו יום, הובא לחצר על ידי התובע (עמ' 39, שורות 4 - 5 לפרוטוקול). שלישית, לו אכן היה אותו פח אחת מהמתכות אותן אסף התובע לצורך מכירתן, הרי שממילא לא היתה לו שום סיבה לחתוך אותו. מכירת המתכות נעשית לפי משקל, מדובר בפח קטן מימדים יחסית ואין כל היגיון בחיתוכו. רביעית וחשוב מכך, אינני מאמין למרטון כי ידע לזהות את אותו פח שהובא לחצר על ידי התובע, מתוך מבט חטוף שהעיף בערימת גרוטאות על פניה חלף כביכול בדרכו לעבודתו דרך הפרדס באותו בקר. ראיה לכך, הינה הסתירה בגרסתו באשר לתיאור אותו פח. הוא אמנם תאר אותו כפח מכופף אולם, תחילה טען כי מדובר בפח בגודל 1 מטר X40 ס"מ (עמ' 36, שורה 2 לפרוטוקול), בעוד שלאחר מכן, בתשובותיו לשאלות בית המשפט, בנוגע לאופן הזיהוי של הפח, השיב כי מדובר בפח בגודל של 20 ס"מX 20 ס"מ X 20 ס"מ (עמ' 38, שורות 23 - 24 לפרוטוקול). אני דוחה, אפוא, את גרסתו של מרטון וטענותיה של הנתבעת בעניין זה.

12. התובע הינו אדם פשוט, לא מתוחכם במיוחד ושוכנעתי מעדותו, הנתמכת בראיות אחרות, כפי שפורט לעיל, כי לאחר שהגיע לעבודתו בבוקר התאונה, נתבקש ליטול מהמסגריה השכנה מכונת דיסק לצורך חיתוך פח, כחלק מעבודת תיקון הג'יפ של ארנון. התובע נטל את דיסק החיתוך ממרטון, חבר אותו לנקודת החשמל המשותפת בחצר העסקים והחל לחתוך את הפח על אחד הברזלים שהיו מונחים על הקרקע (עדותו של התובע בעמ' 15, שורות 28 - 32 ועמ' 16, שורות 1 - 4 לפרוטוקול וכן, עדותו של מרטון בעמ' 37, שורות 24 - 25 לפרוטוקול). בעת שחתך את הפח נשבר דיסק החיתוך (הפלטה) והתובע נפגע בלחיו. גם אם נתגלו סתירות כלשהן בעדותו של התובע, הרי שלא מדובר בסתירות היורדות לשורש העניין. התאונה ארעה תוך כדי עבודתו של התובע אצל הנתבעת, בשטח החצר המשותפת לנתבעת ולמסגריה השכנה, בשעות העבודה וכחלק מתפקידו של התובע. ראוי להדגיש בעניין זה, כי בזמן אמת, כאשר הגיע התובע בלוויית העד סיסם לבית החולים, משנשאל ארנון על ידי העד סיסם טלפונית האם מדובר בתאונת עבודה, השיב ארנון בחיוב (ראה עדותו של סיסם בעמ' 8, שורות 24 - 25 לפרוטוקול ומנגד, תשובתו המגומגמת של ארנון בעמ' 28, שורות 13 - 16 לפרוטוקול). רק בהמשך, חזר בו ארנון מעמדתו זו, במכתב ששלח למוסד לביטוח לאומי (נ/3) (על בסיס טענה זו של ארנון נדחתה תביעתו של התובע במל"ל).

13. התביעה נשוא תיק זה נשענת על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968. בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות, מתעוררות שלוש שאלות. האחת - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, השנייה - האם הפר את אותה חובת זהירות והשלישית - האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. שאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים. ההיבט העקרוני, בו ניתנת תשובה לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הספציפי, בו ניתנת תשובה לשאלה, האם ביחס לניזוק פלוני ונסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

אין חולק, כי מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו ואינני רואה צורך להרחיב על כך. בתוך כלל המסגרת של אותה חובת זהירות מצויות חובות המעביד לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה, שיטת עבודה נאותה, אספקה של כלי עבודה המתאימים לאופי העבודה, מתן הדרכה לעובד, הן על אופן ביצוע העבודה והן על הסיכונים הספציפיים הטמונים בעבודה מהסוג אותה הוא נדרש לבצע ובשמוש בכלים המסופקים לו לצורך ביצוע העבודה (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע חשמל בע"מ נגד מוחמד יאסין ואח' (31.8.2011), ע"א 284/64 חרושת "אלבר" בע"מ נגד גולדמן, פ"ד יט(1) 371, ע"א 707/79 וינר את טיקו ואח' נגד אמסלם, פ"ד ל"ה(2) 209, 211 - 212, ע"א 741/83 חנן גוריון ואח' נגד פרץ גבריאל, פ"ד לט(4) 266, 271 - 272, ע"א 5425/97 עיריית קריית מוצקין נגד נטליה דביר, פ"ד נג(3) 172) וע"א 663/88 שירזיאן נגד לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז (3) 225).

בענייננו, התובע נתבקש לחתוך פח באמצעות מכונת דיסק. לא הוכח בפני כי המכונה היתה בלתי תקינה באופן כלשהו. מנגד, התובע לא הוכשר לעבודה בדיסק חיתוך, אלא, בצע את העבודה מתוך ניסיון כזה או אחר שרכש לאורך השנים. אמנם, הנתבעת בצעה הדרכת בטיחות לעובדיה ואף צרפה טופס אישור רישום הדרכה מיום 24.9.2007 (נ/2), חתום על ידי התובע, אולם, לא הוכחה בפני מהותה ותכנה המדוייק של אותה הדרכה. בחקירתו הנגדית, טען ארנון כי הגיע למוסך נציג של המשרד לבטיחות וגהות בעבודה, הקרין לעובדים סרט הדרכה והבהיר שצריך להשתמש בציוד מגן. אלא, שטופס הרישום (נ/2) אינו מעגן טענות אלו ולא ניתן להסיק ממנו כי התובע אכן הודרך לעשות שמוש באמצעי מיגון. להיפך, על פי אותו טופס, נושא ההדרכה של התובע היה "חמרי ניקיון" בלבד ולא נזכר בו נושא הדרכה אחר. משהוסבה תשומת ליבו לכך, טען ארנון כי אכן, הדבר לא נרשם בטופס וכי הוא חושב שקיים טופס נוסף (עמ' 28, שורות 26 - 31 לפרוטוקול). טופס אחר כאמור לא הוצג על ידי הנתבעת בהמשך דיון ההוכחות. לא הוכח בפני, אפוא, כי התובע הודרך בשמוש במכונת דיסק, כמו גם בשמוש באמצעי הגנה מתאימים בעת עבודת חיתוך בדיסק.

יתירה מזאת, אין חולק, כי בעת ביצוע עבודת חיתוך הפח, לא עשה התובע שמוש באמצעי מיגון, לרבות משקפי מגן, אשר יכלו למנוע את הפגיעה בלחיו ובעינו, לפחות בחלקה. גם אם ספקה הנתבעת לתובע בשגרה אמצעי מיגון, הרי שמעביד איננו יוצא ידי חובתו באספקת אותם אמצעי מיגון והעברת הדרכה לעובדיו, אלא, עליו גם לפקח באופן יעיל על כך שננקטים כל אותם אמצעי הזהירות הדרושים לפי ההנחיות וההדרכות שהועברו לעובדים. הנתבעת כשלה גם בחובתה זו.

סיכומה של נקודה זו, משהפרה הנתבעת את חובות הזהירות שלה כלפי התובע והתרשלה כלפיו, מוטלת לפתחה האחריות לתאונה וכפועל יוצא מכך, על הפניקס, כמבטחת שלה, לשאת במלוא הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה, ככל שהוכחו.

14. לטענת הנתבעת, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור גבוה, מאחר והוא בחר לחתוך את הפח בצורה מסוכנת, על הרצפה ולא על שולחן העבודה. בעניין זה, הפנתה הנתבעת לעדותו של מרטון, אשר טען כי התובע חתך את הפח באזור הכיפוף, בצורה מסוכנת (עמ' 37, שורות 14 - 17 לפרוטוקול).

הלכה היא, כי במקרה של תאונת עבודה במהלכה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנות, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו (ראה ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נגד אמסלם, פ"ד ל"ח(1) 72).

בענייננו, מרטון לא נכח בחצר בעת שארעה התאונה ולכן, עדותו הינה עדות שבסברה, אם כי מסקנותיו בדבר אופן ארוע התאונה סבירות. אלא, שעדותו של מרטון בעניין זה, לא רק שאינה מועילה לנתבעת, אלא, יש בה כדי לבסס את המסקנה לפיה, התובע לא היה בקיא מספיק בשמוש במכונת הדיסק ולכן, לא היה מקום להטיל עליו את עבודת החיתוך וכל שכן, ללא פיקוח יעיל עליה. סביר להניח, כי עצם חוסר ניסיונו של התובע בחיתוך פחים באמצעות דיסק, בצירוף העובדה שלא קבל הדרכה כלשהי, שלא לומר הדרכה מתאימה, אי פיקוח על עבודתו והעדר אמצעי מיגון, כל אלה גרמו לו לבצע את העבודה באופן שגוי ולא בטוח.

מנגד, יש טעם בטענה לפיה, התובע יכול היה לבצע את חיתוך הפח באופן בטוח ויציב יותר, על גבי שולחן העבודה במוסך ולא באופן פרוביזורי ומאולתר, על גבי צינורות המונחים בחצר על הקרקע. בנסיבות העניין, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מתון של 10% בלבד.

נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה

מצבו הרפואי של התובע ונכותו

15. במהלך התאונה נפגע התובע מהדיסק בלחיו הימנית, הוא הובהל לבית החולים הלל יפה בחדרה, שם אובחן חתך עמוק בלחי ימין באורך של כ - 10 ס"מ. החתך נתפר והתובע שוחרר לביתו. כעבור כשעתיים, חזר התובע לחדר המיון, עם החמרה בכאבים, נפיחות הולכת וגדלה ודימום דרך התפרים. הוא אושפז, בוצע לו CT אנגיו והוא נותח בהרדמה כללית, לצורך תפירת כלי דם. התובע שהה באשפוז למשך שבועיים ושוחרר לביתו ביום 30.3.2009, עם המלצה למנוחה נוספת בת 14 ימים, טיפול במשככי כאבים ומעקב אצל א.א.ג..

בהמשך, התלונן התובע על אי נוחות בעינו, ירידה בראיה, כאבים, נפיחות, קשיי דיבור וקושי באכילה. כפי שפורט במסמכים הרפואיים, נערך לתובע בירור מקיף שכלל בדיקות על ידי ניאורולוג, נאורואופטמולוג ומומחה עיניים. בבדיקות עיניים שנערכו לו אובחנו שקערוריות בראשי עצבי הראייה בשתי העיניים, ליקויים בשדות הראייה, חמורים יותר בימין ופגיעה באזור תעלת עצב הראיה.

16. בחוות דעתו מיום 10.7.2012, הבהיר פרופ' מילר, המומחה מטעם בית המשפט, כי התובע נחתך ברקמות הרכות של הלחי, אף לא נפגע בעצם הלחי וכי חתך מעין זה אינו יכול לגרום לשבר בתעלה האופטית. עוד הבהיר, כי פגיעה בעצב הראיה תתפתח לנוון בעצב בתוך שבועות ובמצב דברים זה, לא יתכן כי חדות הראיה תוותר 6/6 כחדשיים לאחר התאונה, כבעניינו של המערער. ד"ר מילר קבע, כי הקעור של שתי הדיסקיות יחד עם הפגמים בשדות הראיה של שתי העיניים (אשר לא היו עקביים ו"לא כל כך אמינים", כלשונו של המומחה) מרמזים על כל שהתובע סובל מזה שנים מגלאוקומה בנוכחות לחץ תוך עיני תקין, שאינה צורה שכיחה של המחלה. המומחה מצא, כי בשדה הראיה הימני, הפגם נרחב יותר מאשר בשמאלי והפגמים בשתי העיניים מחמירים ומתרחבים בין בדיקה לבדיקה, דבר המאפיין את המחלה. מנגד, קבע המומחה כי אין להתעלם מבדיקת MRI שנערכה לתובע, אשר הדגימה נזק, כנראה חבלתי, לעצב הראיה השמאלי.

המומחה קבע, אפוא, כי עיקר הבעיה והנזק בעינו של התובע נגרמו על ידי מחלת הגלאוקומה, שאינה קשורה לתאונה נשוא התביעה, בעוד שחלק מסויים מן הנזק לשדה הראיה הימני קשור לאותה תאונה. המומחה העריך את הנזק שנגרם בתאונה כנכות בשיעור של 5%, לפי סעיף 52(2)(2) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

17. פרופ' מילר הינו מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, לפי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. יש לכך שתי השלכות. ראשית, תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, לא יוגשו חוות דעת המומחים מטעם בעלי הדין (ראה בעניין זה ע"א 4330/07 מוזב נגד מדינת ישראל (5.3.2009)). לפיכך, לצורך הכרעה בתביעה זו, עומדת בפני בית המשפט חוות דעתו של פרופ' מילר בלבד.

שנית, בתי המשפט פסקו לא אחת כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית משפט, למעט מקרים חריגים. בדרך כלל, מומחים אלה הינם אובייקטיבים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה של הממצאים בבדיקותיהם. לפיכך, גם אם יש פה ושם טעויות או אי דיוקים, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה נגד ארז איתן ואח' (2.6.1996), ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי ואח' (לא פורסם) ות"א 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נגד כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.7.2000). מנגד, הלכה היא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון ואינו כבול בכל מקרה לממצאיו ומסקנותיו של המומחה שמונה על ידיו (ראה ע"א 558/96, 1240 חב' שיכון עובדים נגד רוזנטל חנן ואח', פ"ד נב(4) 563, 569, ע"א 136/92 ביניש - עדיאל נגד דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 128, ד"נ 20/85 בחרי נגד פדלון, פ"ד לט(4) 463). ישנם מקרים חריגים, בהם לא יקבל בית המשפט את מסקנות המומחה הרפואי שמונה על ידו. כך למשל, כאשר אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ראה ע"א 3212/03 יצחק נהרי נגד דולב חברה לביטוח בע"מ (24.11.2005) וע"א 2160/90 רז נגד לאץ, פ"ד מז(5) 170). בענייננו, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו הרפואית של ד"ר מילר. חוות דעתו מנומקת היטב, היא נשענת על המסמכים הרפואיים, בדיקות ההדמיה ומממצאי הבדיקה הקלינית שערך לתובע ולא מצאתי כי בסס מסקנותיו על עובדות או נתונים שגויים או חסרים. פרופ' מילר גם לא נחקר ולפיכך, אין מקום לסטות מחוות דעתו.

18. התובע בן 49 שנים לערך, מכונאי רכב, עובד כפיים. הגם שהנכות הרפואית שיוחסה לתאונה, על רקע מחלת העיניים ממנה סובל המערער הינה נמוכה, אין לומר כי היא משוללת לחלוטין השפעה על תפקודו. בנסיבות עניין, אני קובע, כי נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה, הינה בשיעור דומה לנכותו הרפואית, קרי - 5%.

הפסד השתכרות

19. הצדדים הפנו בסיכומיהם לטענותיהם בתחשיבי הנזק שהגישו במהלך ניהול התיק. כאמור, עובר לתאונה עבד המערער במשך כשנתיים וחצי אצל הנתבעת, כמכונאי רכב ועובד כללי. כתוצאה מהתאונה, שהה התובע באי כושר למשך כחדשיים (ראה תחשיב הנזק של התובע) ומיד עם חזרתו לעבודה, הוא פוטר (ראה ת/7). בהמשך, קבל התובע דמי אבטלה במשך 8 חדשים ולאחר מכן, החל לעבוד במוסך אחר, במשך 7 חדשים נוספים. הוא פוטר ומאז אינו עובד ומתקיים מהבטחת הכנסה (עמ' 16, שורה 19 - 32 ועמ' 17, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). בניגוד לטענת הנתבעת, לא הוכח בפני כי התובע ניהל במועד הרלבנטי לארוע התאונה מוסך בביתו או כי הוא מנהל מוסך מעין זה כיום (ראה עדותו של התובע בעמ' 17, שורות 5 - 7 לפרוטוקול). מנגד, אשר התובע כי עסק באיסוף ומכירת גרוטאות מברזל אולם, לא הוכח גובה הכנסתו במישור זה.

20. על פי תלושי השכר שצורפו לתחשיבו של התובע וטופסי 106, שכרו החדשי הממוצע של התובע עובר לתאונה עמד על סך של כ - 6,000 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 6,810 ₪.

21. הפסד השתכרותו של התובע למשך חדשיים ימים בהם שהה באי כושר, עומד כיום, בצירוף ריבית, על סך של 14,650 ₪. בהתחשב בנכותו ומנגד, לאור העובדה שקבל דמי אבטלה בחלק מהתקופה מאז פוטר ואף עבד במשך 7 חדשים במוסך אחר, אני פוסק לו סכום גלובאלי נוסף בסך של 6,000 ₪, בגין הפסד לעבר.

22. הפסד השתכרותו של התובע בעבר, מסתכם, אפוא, לסך של 20,650 ₪.

23. בנוסף, אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 30,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד, כולל הפסד פנסיה.

עזרת צד שלישי, נסיעות והוצאות אחרות

24. עקב התאונה סבל התובע מפציעה בפניו, אשר הצריכה ניתוח ואשפוז. עם זאת, לא הוכח בפני כי נוכח אופי פציעתו, הוא נזקק לאחר מכן לעזרת צד שלישי, החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה או צד שלישי אחר.

25. מנגד, התובע נזקק לטיפולים רפואיים ומעקבים ומטבע הדברים נגרמו לו הוצאות. הגם שלא הוגשו על ידיו קבלות, אני פוסק לו סכום גלובאלי של 1,500 ₪ בגין הוצאותיו, עקב נסיעות לטיפולים רפואיים.

כאב וסבל

26. התובע יליד 1965, היה בן 44 במועד התאונה. עקב התאונה סבל התובע מחתך עמוק בלחיו הימנית, הוא נותח ואושפז למשך 16 ימים. בנוסף, נקבעה לו נכות בשיעור של 5% על ידי מומחה בית המשפט, בגין נזק לשדה הראיה ונותרה צלקת על לחיו. לאור הנתונים שבפני, אני פוסק לתובע בגין ראש הנזק של כאב וסבל פיצוי בסך של 25,000 ₪.

27. סיכומו של דבר, נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה, מסתכמים לסכומים הבאים:

הפסד השתכרות בעבר - 20,650 ש"ח

הפסד השתכרות בעתיד - 30,000 ש"ח

הוצאות - 1,500 ש"ח

כאב וסבל - 25,000 ש"ח

סה"כ - 77,150 ש"ח

א. תורם (20%) 7,715 ש"ח (-)

סה"כ פיצוי - 69,435 ש"ח

28. באשר להוצאות המשפט, מאחר ובסופו של דבר, ממצאיו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר אומצו על ידי, תואמות לחלוטין את הממצאים והמסקנות של המומחה מטעם הנתבעות, תשאנה הנתבעות במחצית הוצאותיו של התובע בגין שכ"ט המומחה מטעמו ומחצית הוצאותיו בגין חלקו בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט.

סיכום

29. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות 1 ו - 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 69,435 ₪. בנוסף, תשלמנה הנתבעות 1 ו - 2 לתובע מחצית הוצאותיו בגין חוות המומחה מטעמו, מחצית הוצאותיו בגין חלקו בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, בצירוף אגרת המשפט (בשערוך), הוצאות העד מטעמו (80 ₪) וכן, שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

5129371

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אב תשע"ד, 29 יולי 2014, בהעדר הצדדים.