1. ביום 30.12.10 הגישה התובעת כתב תביעה נגד הנתבעת. הנתבעת הגישה כתב הגנה. הצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית אולם רק התובעת עשתה כן. הנתבעת גם לא התיצבה לדיון מוקדם שהתקיים ביום 11.10.12. התובעת עתרה כי ינתן כנגד הנתבעת פסק דין בהיעדר התיצבות. לנתבעת התאפשרה זכות תשובה לבקשה זו של התובעת, ובתשובה מיום 11.11.12 הבהירה הנתבעת כי איננה פעילה מזה זמן רב וכי לא תוכל להתיצב למשפט שעתיר להתקיים כנגדה בתיק דנן.

2. בנסיבות אלו, ומכח סמכותי על פי תקנה 49(ב)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991, אני נותן בזאת כנגד הנתבעת פסק דין בהיעדר התיצבות על יסוד האמור בכתב התביעה.

3. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק דין זה את הסכומים הבאים:

א. שכר עבודה בסך 40,480 ₪

ב. פדיון חופשה בסך 2,059 ₪

ג. דמי חגים בסך 1,584 ₪

ד. דמי הבראה בסך 2,604 ₪.

ה. הוצאות נסיעה בסך 4,000 ש"ח

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 מיום 1.12.07, הוא מועד סיום הקשר בין הצדדים, ועד מועד הפירעון.

באשר לתביעה לפיצוי כללי ועונשי – אין מקום לפסיקת רכיב זה, שאופיו עונשי, במסגרת פסק דין על סמך כתב התביעה בלבד.

4. כן אני פוסק לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, שאף הם ישולמו לתובע תתוך 30 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק דין זה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד הפירעון.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.