הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),

תשמ"ד – 1984.

לאחר שבחנתי את המוצגים ואת עדויות הצדדים אני נותן אמון בגרסת התובעת 2 באשר לנסיבות התרחשות התאונה. מעיון בתמונות הנזק ברכב התובעים עולה כי מדובר בנזק לאורך כל החלק התחתון הימני של הרכב. נזק זה תואם את גרסת התביעה לנסיבות התאונה ולפיהן רכב נהג הנתבעת יצא מחניה בחוסר תשומת לב ופגע ברכב התובעים.

עד הנתבעת טען בעדותו המשטרתית כי הבחין שאין ברכב התובעים נזק, ואולם לאור תמונות הנזק ברכב התובעים אין בידי לקבל את גרסתו זו, מאחר ולפי עדותו בבית המשפט הוא שמע מכה ושפשוף ומכאן שלא ייתכן כי אלו לא יותירו כל סימן ברכב התובעים, כפי שטען. ההיפך הוא הנכון, הוכח בבירור מהתמונות כי קיימת פגיעה לאורך רכב התובעים, והדבר מתיישב עם עדות נהג הנתבעת כי שמע שפשוף ומכה.

אין זה הגיוני שהתובעת, אשר נסעה ישר ברחוב תחליט לפתע לסטות לימין ולהתנגש במכונית החונה, כפי גרסת הנתבעת, ומה גם שלא הוכח כלל כי היא זו שסטתה. גם אם נקבל את גרסת נהג הנתבעת כי לא היה כלל במכונית אלא היה בבית ושמע את רעש ההתנגשות, הרי שברור כי הוא לא יכול להעיד כלל כי ראה את רכב התובעת סוטה לעבר רכבו.

ואולם, אני מעדיף את עדות התובעת על פני זו של הנתבע, בהיותה סבירה והגיונית יותר, ועל כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את סכום התביעה המתוקן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ובצירוף אגרת משפט, שכר עדים ושכ"ט בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ג, 29 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.