1. לפניי בקשת המבקשת (הנתבעת 2) – התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: תע"ש) לעיכוב ההליכים בתובענה וזאת עד למתן פסק דינו של בג"צ בעתירה שהוגשה על פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין רייף^[1] (להלן: עניין רייף). לחלופין התבקש בית הדין להורות על עיכוב הליכים בתביעותיהם של המשיבים 4, 8 ו-9.
2. ביום 29.4.2012 הודיעה המשיבה 10 (הנתבעת 1) – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: מבטחים) על הצטרפותה לבקשה.

המשיבים 1, 2, 4, 7 – 9 (התובעים) (להלן: הגמלאים) התנגדו לבקשה.

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שפורטו בכתבי בי-הדין שהוגשו לתיק, מצאתי כי אין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה, כפי שיפורט להלן.
   1. בכתב התביעה המתוקן טענו הגמלאים כי הגמלה המשולמת להם עם הגיעם לגיל זקנה קטנה מהגמלה ששולמה בתקופת הפנסייה המוקדמת. לטענתם, ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם בהתאם למועדי פרישתם קובעים כי על תע"ש לשלם את הפרש הגמלה למבטחים כדי שפנסיית הזקנה שתשולם להם לא תפחת מהפנסייה המוקדמת ששולמה.

הגמלאים 1 ו-2 סמכו טענותיהם על הוראות הסכם קיבוצי מיום 29.3.1993; הגמלאים 4, 8 ו-9 על הוראות נספח ז' להסכם הקיבוצי מיום 2.1.2000 (להלן: הסכם 2000) והסכם קיבוצי מיום 21.6.1999; הגמלאי 7 שהיה עובד מדינה סמך את טענותיו על הוראות נספח ו' להסכם 2000 ועל הסכם קיבוצי ג' למעבר עובדי מדינה לתע"ש מחודש 10/1990.

• 1. בעניין רייף דן בית הדין הארצי בערעור שהגישו גמלאיות של תע"ש שבו נטענו אותן הטענות הנטענות במקרה דנן בנוגע לחובתה של תע"ש להשלים את פער בין הגמלה ששולמה בפנסייה המוקדמת לבין הגמלה המשולמת בפנסיית הזקנה. הגמלאיות סמכו טענותיהן על הוראות נספח ז' להסכם 2000 ועל הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1999.

בית הדין הארצי דן בהוראות ההסכמים (ס' 2.8 להסכם משנת 1999 וסעיף 6(ב) לנספח ז' להסכם 2000) ודחה את ערעור הגמלאיות. בית הדין קבע כי הפרשנות המיישבת בין הוראות שני ההסכמים שוללת את פרשנות הגמלאיות לפיה בכל מקרה על תע"ש להשלים את הפער בין הפנסייה המוקדמת לפנסיית הזקנה, וזאת על יסוד לשון ההסכמים ותכליתם.

הגמלאיות הגישו עתירה לבג"צ.

• 1. לעניין הגמלאים 1, 2 ו- 7:

תביעת הגמלאים 1 ו-2 מתבססת על הוראות הסכם קיבוצי משנת 1993 ואילו הגמלאי 7 נסמך על הוראות נספח ו' להסכם 2000, הוראות אשר כלל לא נדונו בעניין רייף.

אי לכך, אין מקום להורות על עיכוב ההליכים בתביעות גמלאים אלו.

• 1. לעניין הגמלאים 4, 8 ו-9:

תביעת גמלאים אלו מתבססת על הוראות ההסכמים הקיבוציים שנדונו בעניין רייף ולכן לכאורה היה מקום לקבל את הבקשה בעניינם, אלא שלטעמי אין מקום להורות על עיכוב ההליכים גם בעניינם, וזאת נוכח טענת תע"ש לפיה אף אם תתקבל העתירה בעניין רייף לא יהיה בכך בכדי לייתר את ההליכים בתיק. תע"ש טענה כי הגמלאים משתייכים לקבוצות שונות לפי מועדי פרישתם שלכל אחת מהן הסדרי פרישה שונים לכן גם אם תתקבל העתירה שהוגשה לבג"צ יהיה צורך בהמשך ניהול ההליך גם בנוגע לגמלאים עליהם חלים ההסכמים הקיבוציים משנת 1999 ו-2000.

ובלשונה של תע"ש^[2]:

"בקשתה (של תע"ש – ק.כ.) מבוססת על ניסוח עילת התביעה על ידי התובעים בכתב תביעתם בלבד, ואין בה משום הסכמה ו/או הודאה בטענות התובעים כפי שהן עולות מכתב התביעה והכול לרבות ביחס לזכותם של התובעים ו/או מי מהם במקרה בו תתקבל העתירה בעניין פס"ד רייף" ובהמשך "בניגוד למשתמע מכתב התביעה (גם לאחר תיקונו)... הרי שבפועל התובעים אינם עשויים מקשה אחת, אלא שהם משתייכים לקבוצות שונות לפי מועדי פרישתם, אשר לכל אחת הסדרי פרישה שונים וחלות לגביהן מערכות הסכמיות שונות" (ההדגשות במקור – ק.כ).

אי לכך, נוכח טענת תע"ש כי אף אם תתקבל העתירה יהיה צורך בקיום בירור עובדתי, בירור שניתן לבצעו אף בשלב זה, ובשים לב לעובדה שמדובר בגמלאים שהגיעו לגיל זקנה הרי שעל מנת שלא ייגרם להם עינוי דין שלא לצורך סבורני כי אין מקום להורות על עיכוב ההליכים בתובענה.

1. בהקשר זה אציין כי על אף שלטעמי אין מקום להורות על עיכוב ההליכים בתובענה, הרי שסוגיית עיכוב מתן פסק הדין (וייתכן אף הגשת הסיכומים בתיק) עד לאחר הכרעת בג"צ בעתירה שהוגשה בעניין רייף נותרה לשיקול דעת המותב שידון בתיק.
2. סוף דבר: הבקשה לעיכוב הליכים בתובענה – נדחית.
3. תע"ש ומבטחים תגשנה כתב הגנה עד ליום 31.10.2012.
4. לאחר קבלת כתבי ההגנה תינתנה הנחיות בנוגע להמשך ניהול ההליך.
5. התיק יובא לעיוני ביום 1.11.2012.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ב, 14 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

1. ע"ע (ארצי) 49651-01-11, 51889-01-11 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ – רייף, (לא פורסם, 30.10.2011). ↑

2. ס' 12 ו-13 לתשובה לתגובת התובעים לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ביום 15.7.2012. ↑