עסקינן בשתי תביעות שבירורן אוחד, אשר עניינן נזק לרכבה של התובעת 1 (להלן: "רכב התובעת"), המבוטח על ידי התובעת 2, אשר נגרם לשיטתה כתוצאה מכניסת רכבה לבור פעור בכביש (להלן: "הבור"), המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת ביום 3.12.09 (להלן: "התאונה").

התביעה בתיק תא"מ 2488-01-11, על הסך של 9,457 ₪, הינה תביעת שיבוב בגין סכומים ששילמה התובעת 2 לתובעת 1 מכוחה של פוליסת ביטוח רכב התובעת.

התביעה בתיק תא"מ 56215-11-10 הינה על הסך של 5,376 ₪ בגין דמי השתתפות עצמית, שכ"ט שמאי, הוצאות ועוגמת נפש, אשר לא פוצו על ידי התובעת 2.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות, כמו גם בשאלת הנזק.

1. התובעות טוענות, כי הנתבעת אחראית לקרות התאונה, שעה שלא דאגה לתקן את הבור או לחילופין להזהיר מפניו.

2. מאידך, מכחישה הנתבעת את עצם התרחשות התאונה, ולחילופין טוענת, כי יש להטיל אשם תורם על הנהגת ברכב התובעת, אשר נהגה במהירות מופרזת שלא בהתאם לתנאי הדרך.

3. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי בי - הדין על נספחיהם, מצאתי לקבל גרסת התובעת 1 באשר לנסיבות התאונה. ואנמק.

4. ראשית, הנהגת ברכב התובעת 1, הגב' רחל דרור (להלן: "הנהגת"), העידה, ומצאתי עדותה מהימנה, כי "הייתי בביה"ח שמואל הרופא... יצאתי מביה"ח, היה בוטקה והשומר פתח לי את השער, היה חושך מוחלט ופתאום שמעתי בום מפחיד... הייתה חבטה ועצרתי. לפני שירדתי מהאוטו התקשרתי הביתה. שהם הגיעו הם ראו את הבור. בעלי או הילדים טיפלו באוטו" (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 24-27).

5. עדות הנהגת כאמור, עולה בקנה אחד עם עדות התובעת 1, המאשרת כי הגיעה למקום התאונה לבקשת אימה, הנהגת. כך העידה לפני כי "לא הסתכלתי יותר מידי. אמא התקשרה, סבי השתחרר מביה"ח ואני יודעת שהיא נסעה... היא התקשרה וביקשה שנגיע... אמי הייתה מבוהלת... הגענו לשם, הזיזו את הרכב ויש מצד ימין חולות כורכר. זה היה יום מאוד סוער וגשום. לקחנו את אמא הביתה, אני ואבי ושי נשאר עם הרכב" (עמוד 17 לפרוטוקול בשורות 8-15).

6. שנית, מעדותו של נציג הנתבעת, מר יענקלה רוזנצוויג, אשר שימש כמנהל תחזוקה במועצה המקומית באר יעקב (להלן: "מר רוזנצוויג"), עולה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה בור פתוח במקום התאונה, וכפי העולה מעדותו, כאמור להלן:

"ש. אתה לא שולל את האפשרות שהיה בור בעת התאונה?

ת. היה בור בוודאות, אני סגרתי אותו..." (עמוד 11 לפרוטוקול בשורות 9-10) [ההדגשה אינה במקור].

7. עוד העיד מר רוזנצוויג לפני, כי "אני יודע שהכביש הזה הוא מקום בעייתי וכל גשם שיורד נפער שם בור... כל שנה אני סוגר את הבור הזה, אחרי הגשמים זה נפתח" (עמוד 10 לפרוטוקול בשורות 7-10) [ההדגשה אינה במקור].

8. שלישית, מאישור ביצוע גרירה לרכב התובעת מיום 15.5.12, עולה כי שירותי הגרר הוזמנו כבר ביום 4.12.09 בשעה 08:46, קרי למחרת התאונה (העתק האישור צורף כנספח ב' להודעה בדבר צירוף מסמכים מטעם התובעים). כך גם עולה מחוות דעת השמאי מטעם התובעות, לפיה בדיקת הרכב לצורך עריכתה בוצעה כבר ביום 4.12.09.

9. לא זו בלבד, אלא שכבר במסגרת ההודעה על תאונת דרכים, אשר נערכה ביום התאונה, נרשם כי "בעת נהיגה ברכב בכביש ביציאה מביח' שמואל הרופא לכיוון רחוב הבנים שמעתי לפתע חבטה והרגשתי שהרכב מטלטל עצרתי את הרכב והבחנתי שנכנסתי לבור שהיה בכביש ונגרם נזק לרכב..." (העתק ההודעה צורף לכתב התביעה) [ההדגשה אינה במקור].

10. רביעית, אין בידי לקבל את חוות דעת השמאי ישראל דרנוב (להלן: "השמאי דרנוב") מטעם הנתבעת, לפיה לאחר בחינת תצלומי מקום קרות התאונה, הנזק הנטען לרכב התובעת לא יכול היה להיגרם במקום המצולם. חוות הדעת של השמאי דרנוב נערכה כשנתיים לאחר אירוע התאונה. יתרה מכך, השמאי דרנוב העיד לפני, כי לא ביקר במקום התאונה וכי חוות הדעת נערכה על סמך תמונות בלבד (עמוד 13 לפרוטוקול בשורה 22 - עמוד 14 לפרוטוקול בשורה 1), אשר לא צורפו לחוות הדעת, וכי "בצילום אפשר לעשות הכל - להעלים או להעצים" (עמוד 14 לפרוטוקול בשורות 22-23).

11. זאת ועוד, על פי חוות הדעת מטעם הנתבעת עומק הבור על פי הצילומים הינו כ- 4 ס"מ, למעט הקצה העומד על כ- 6 ס"מ לכל היותר, בעוד שמר רוזנצוויג, עד מטעם הנתבעת אף הוא, הצהיר בסעיף 4 לתצהירו כי עומק הבור היה 10 ס"מ. בהתייחס להצהרתו כאמור, העיד מר רוזנצוויג לפני, כאמור להלן:

"ת. ... גם בתצהיר כתבתי את זה שאין לי אישור שבתאריך כך וכך נסגר.

ש. אתה מציין שאורכו היה כ- 10 ס"מ – מדדת?

ת. לא מדדתי, בערך 10 - 15 ס"מ ..." (הדגשה לא במקור - עמוד 11 לפרוטוקול בשורות 10-13).

12. בהתייחס לכך, העיד מר דרנוב כי "ב- 10 ס"מ סביר שלא יהיה נזק לצמיג גם אם לחץ הניפוח לא תקין. ב- 15 ס"מ כבר כן, בעיקר עם לחץ ניפוח לא תקין. זה בהנחה שתנאי שטח הם טובים. 15 ס"מ זה כבר גבוה, זה אבן מדרכה" (עמוד 15 לפרוטוקול בשורות 16-18) [ההדגשה אינה במקור]. מכאן שיש בעדויות הנתבעת עצמה כדי לבסס גירסת התובעת בדבר נסיבות התרחשות התאונה.

13. נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, עולה כי התובעות הרימו את הנטל המוטל על כתפיהן להוכחת הטענה לפיה הנזק לרכב התובעת 1 נגרם כתוצאה מנפילת רכבה לבור בכביש המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת.

14. על הנתבעת חלה חובת זהירות מושגית, שכן על רשות מקומית מוטלת החובה וגם האחריות לתחזוקת כבישים שבתחום המונציפאלי שלה ולהחזקתם במצב תקין אשר ימנע נזקים מכלי רכב (ראה סעיפים 235, 242 ו- 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש]).

15. הפרת החובה האמורה, הנה בגדר הפר חובה חקוקה במובן של סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). לפיכך, האחריות המושגית של רשות מקומית גם נובעת מהוראות סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין.

16. בענייננו, לא הייתה מחלוקת לגבי חובת הזהירות המושגית המוטלת על הנתבעת באשר למניעת מפגעים בכבישים שבתחומה, שהרי הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין הסיכונים שנוצרו במקרקעין בתקופה שהמקרקעין ברשותה (ע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז (1) 113).

17. לאחר ששקלתי כל הנתונים והעובדות באתי לכלל מסקנה, כי נסיבות המקרה מקימות גם חובת זהירות קונקרטית על הנתבעת בגין נזקיה של התובעת לתאונה. באשר לחובת זהירות זו יש לבדוק אם מדובר בסכנה רגילה או בלתי רגילה לגבי הניזוק ובהתייחס למבחן הצפיות כפי שנקבע בפסיקה. חובה היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות סבירים ולמנוע פגיעה של כלי רכב כתוצאה מבורות הנפערים בכבישים, אשר בתחום שיפוטה.

18. מר רוזנצוויג העיד לפני, כי ידוע לו על הבור הקיים במקום התאונה (עמוד 10 לפרוטוקול בשורות 7-10, 30-31). בנסיבות אלו, מתבקשת המסקנה כי הנתבעת ידעה או יכולה הייתה לדעת על הסיכון הקיים וכי היה עליה לפעול לתיקונו. חרף זאת, הנתבעת לא הציגה בפני כל ראיה לאמצעי זהירות כלשהם בהם נקטה ומשלא הכחישה קיומו של המפגע, היא לא עמדה בחובה המוטלת עליה על פי דין לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע פגיעה תוך תחזוקה או החזקה בלתי נאותה של הכביש.

19. בע"א 176/59 עירית תל אביב נ' ישראל ראש חודש וערעור שכנגד, פ"ד ט"ז (1) 300, נקבע כי "נוכח אופיו של התפקיד האמור מחייב ההיגיון לקבוע כי מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש ציבורי שבתחומי העירייה אשר מהווים סכנה למשתמשים בו תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה וזאת על ידי ביצועי תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרור אזהרה בו או כיוצא באמצעים אלה" [תא"מ (קריות) 17137-07-10 חטיב בלאל נ' מועצה מקומית אעבלין (פורסם במאגרים המשפטיים)].

20. בסיכומים מטעמה, טענה הנתבעת כי יש להטיל על הנהגת ברכב התובעת אשם תורם, משום שנהגה ברכב במהירות ולא בהתאם לתנאי הדרך. אין בידי לקבל טענה זאת באשר היא מהווה הרחבת חזית. זאת ועוד, לאחר שמיעת עדותה של הנהגת ברכב התובעת, מצאתי שלא לקבל את הטענה לפיה נסעה במהירות מופרזת, שכן התאונה התרחשה בשעת ערב מאוחרת וביום סוער.

21. באשר לנזק, התובעת 2 שיפתה את התובעת 1 בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה בסך של 7,675 ₪ והתובעת 1 שילמה דמי השתתפות עצמית בסך של 1,782 ₪ (העתק אישור הפסדים ופירוט תשלומים צורף לכתב התביעה). התובעות תמכו טענותיהן בחוות דעת שמאי, אשר לא נסתרה. משכך, הנני מקבלת הערכת הנזק במלואה.

22. סוף דבר - הנני מקבלת את התביעות.

23. הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות הסכומים כמפורט להלן:

א. לתובעת 2 - הסך של 7,675 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ב. לתובעת 1 - הסך של 1,782 ₪ בגין השתתפות עצמית וכן הסך של 177 ₪ בגין הפרש שכר טרחת שמאי שלא שולם לתובעת 2 על ידי התובעת 1. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. לא מצאתי לפסוק בגין הוצאות, אשר לא הוכחו, או בגין עוגמת נפש.

ג. כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות בסכום האגרות, כפי ששולמו, לכל אחת מהתובעות, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 3,000₪, לכל אחת מהתובעות, וזאת לנוכח העובדה כי התקיימו 3 ישיבות בתיק זה. סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.