א. רקע:

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, כולל תיק נוסף שצורף, אשר מקורן בחובות נטענים של כל אחת מהצדדים, בעקבות הסכם ויחסי שכירות שהתקיימו ביניהם, במשך 10 חודשים, בקשר למגרש בשטח כ-2.3 דונם, בצומת ביל"ו , אשר החלו ביום 1/3/09 והסתיימו ביום 30/12/09.
2. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות לפיו התובע/הנתבע שכנגד (להלן: המשכיר או רועי) השכיר לנתבע/התובע שכנגד (להלן: השוכר או סעיד) את המגרש הנ"ל. תקופת השכירות הועמדה על 11 חודש – החל מיום 1/3/09 ועד ליום 31/1/10. החוזה כלל אפשרות של 4 תקופות אופציה שנתיות, לחידוש. מטרת השכירות הוגדרה לצורך ניהול עסק של משתלה, מכירת כדים ואבן וכיוצא בזה. דמי השכירות הועמדו על-סך של 5,000 ₪ לחודש ואין מחלוקת אודות תשלומם, בפועל. יחסי השכירות הסתיימו בהסכמה, לאחר 10 חודשים (בסוף שנת 2009) והנכס הוחזר והושכר לאחר שהובא על ידי השוכר, החל מיום 1/1/10.
3. ביום 4/1/11, רועי הגיש תביעתו זו כנגד סעיד, בבית המשפט לתביעות קטנות. הוא עתר לחייב את סעיד לשלם לידיו, סך של 17,887.90 ₪; סך של 15,887.90, בגין חוב מיסי עירייה של סעיד מתקופת השכירות; סך של 500 ₪ בגין הוצאות מכתב דרישה של עו"ד בנדון וסך נוסף של 1,500 בגין טרדה (טרטורים וטלפונים). לטענתו, על אף הבטחות ותזכורות, סעיד לא שילם לעירייה את החוב, ומתכחש לו, בדיעבד.
4. סעיד הגיש כתב הגנה, תביעה שכנגד וכן תביעה קטנה נוספת ועצמאית כנגד רועי, בבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 33859-02-11). טענותיו היו זהות בתביעה שכנגד ובתביעה הנוספת, והוא העמיד כל אחד מהם על חלק מאותם הסכומים שנטענו על ידו, זאת בגין מגבלת הסכום המרבי של הליכי תביעות קטנות, בסך של 31,500 ₪.
5. בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט ג' ברק בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 10/7/11, אוחדו התיקים, לבקשת הצדדים. כמו-כן, כבוד השופט ג' ברק הורה על העברת התיקים המאוחדים להמשך דיון בבית משפט השלום.
6. בהמשך להעברת הטיפול לבית המשפט, הצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים.
7. רועי הגדיל את סכום התביעה והגיש כתב תביעה מתוקן, על סך של 49,721 ₪, בהוספת עילות כספיות לפיצויים נוספים: פיצוי בסך 20,000 ₪, בגין הפרת החוזה על ידי סעיד ופיצוי נוסף, בסך 10,000 ₪ בגין "חוסר תום לב במשא ומתן" (ראה סעיף 15 לכתב תביעתו המתוקן).
8. בתביעתו הנגדית, סעיד הגדיל אף הוא את סכום תביעותיו הכוללות וביקש לחייב את רועי בסך של 80,000 ₪, על פי סעדים הכספיים הבאים: החזר סך 15,000₪ -של 3 חודשי שכירות בגין התקופה אשר לטענתו לא היה חשמל במושכר (3*5,000=15,000 ₪); פיצוי מוסכם מראש, בסך 20,000 ₪; החזר סך 40,000 ₪, ששולמו בעבור תקופת השכירות העתידית, שלא מומשה בסופו של יום; פיצוי בסך 5,000 ₪, בגין עוגמת נפש.
9. הצדדים הופיעו לדיונים בפני שתי רשמות, אולם, על-אף מאמצים מטעמן (בנוסף למאמצים הקודמים של כב' השופט ג' ברק), להביא את הצדדים לידי הסכמה וסיום המחלוקת, הלוחמניות שלהם נותרה והקוטביות ביניהם התרחבה. כך התגלה גם בשעה שהם הופיעו בפניי, על כן הוגשו תצהיריהם ומסמכיהם ונשמעו הראיות.
10. במסגרת שמיעת הראיות, בנוסף לצדדים עצמם, העידו גם מר ראובן נוני, אביו של המשכיר, ומר דוד שריקי, שהינו בעל העסק השכן למושכר, ממנו סופק חשמל למושכר. עד זה הוזמן על ידי המשכיר והתייצב לאחר הוצאת צו הבאה כנגדו.
11. ב"כ הצדדים לא הסכימו להצעת בית המשפט בתום הדיון למתן פס"ד על-פי הוראות ס' 79 א לחוק בתי המשפט, על כן ניתן פסק דין מנומק.

ב. תביעת המשכיר (רועי):

1. אין מחלוקת שבסעיף 9 לחוזה, הוסכם כי סעיד יישא בתשלום המיסים העירוניים והארנונה החלים על המושכר מדי חודש וישלם אותם, באופן סדיר ושוטף. אין מחלוקת שתקופת שהייתו בפועל של סעיד במושכר הייתה למשך 10 החודשים שבין 3/09- ל 12/09 (כולל). אין מחלוקת שנותרו בפועל חובות לעירייה, אשר לא שולמו וסעיד אישר שהוא לא שילם בפועל מיסים עירוניים, במהלך תקופת השכירות.
2. רועי הציג מסמך "התראה אחרונה לפני ניתוק מים", מטעם עיריית רחובות, מיום 16/3/11, אשר הופנתה אל אביו של רועי, בהיותו בעל הנכס (ר' נספח ב' לתצהירו). במסמך פורטו חובות שונים (מיסים, ארנונה, מים) באשר לשנים 2006-2010. חישוב כלל החובות ארנונה ומים בגין שנת 2009, עומד על סך של 15,221 ₪, בתדפיס האמור. חוב זה בגין שנת 2009, נתבע על ידו, מסעיד.
3. סעיד טוען שרועי לא הוכיח את שיעור הארנונה, בגין 10 חודשי השנה בהם הוא החזיק בנכס,

אף בהנחה שגרסת סעיד לקיזוז יידחה (נושא שיידון להלן).

1. מקובלת עלי טענת רועי, בחקירתו הנגדית בעניין זה, כי מדובר בחוב בגין תקופת השימוש של סעיד וכי לא היה חיוב ארנונה בגין הנכס, בתקופה שלפני תחילת השכרתו לסעיד. טענת רועי שמדובר, בשטח חקלאי שלא חויב במיסי ארנונה ולא היה בשימוש, עד להשכרתו לסעיד, הינה אמינה ולא נסתרה. אבי התובע העיד, כי לפני שסעיד היה בשטח והקים את עסקו, השטח היה רק אדמת בור. טענה זו נתמכת אף בנתונים השונים המפורטים בנספח ב' הנ"ל, אודות השנים שקדמו לכן. על פניו, הנכס החל להיות מחויב גם במים, רק משנה זו, וזאת, מטבע הדברים, בגין שימושו של סעיד במים בשטח, למשתלה ולעסק שלו.
2. באשר לסעדים שהתווספו לתביעתו המתוקנת של רועי לפיצויים נוספים, בסך כולל של 30,000₪, מקובלת עלי טענת סעיד כי קשה שלא להתרשם שטענות אלה הוספו, בכתב התביעה המתוקן, לצורך הוספת נפח "מלאכותי", לסכום תביעתו, בניסיון לייצר משקל שכנגד, או מעין "מאזן סיכון" ו"אימה", לאור סכום תביעתו הנגדית וטענותיו הנגדיות של סעיד.
3. דברים אלה מקבלים חיזוק וביטוי של ממש, בחקירתו הנגדית של רועי:

"ש. אתה למעשה רוצה פיצוי מוסכם?

ת. אני? מה אני ביקשתי?

ש. מה אתה רוצה?

ת. הגינות. מה שיצא מכיסי ולא היה צריך לצאת. ארנונה, מיסים.

ש. זה הדבר היחיד שאתה דורש היום ממר סעיד?

ת. כן. לא מבקש מה שלא מגיע לי. כל הבלגן והמשפט והימים שכולנו מפסידים, על מה? על מה שהוא היה צריך לשלם, כי הוא החזיר והתחייב לשלם ארנונה ומים."

(ר' עדותו בעמ' 18 שו' 11-17 לפרו').

1. משום מה, על אף הצהרה חד משמעית זו, בא כוח המשכיר מצא לנכון, לחזור בסיכומיו על דרישות רועי, על אף שרועי אישר מפורשות בעדותו, כי אינו תובע אותם, ואף הגדיל לעשות בהוספת עילת פיצוי ( 4,000 ₪ בגין קנס שהוטל על אביו של רועי בהליך פלילי).
2. לגופו של עניין, המשכיר לא הוכיח את זכאותו לפיצוי הנטען.

1. אין מקום לקבל את הטענה שהחוזה לא נחתם מדעת. אביו של רועי אף העיד שהוא (ולא רועי) חתם על החוזה במשרד ב"כ של סעיד בשעה שרועי הוסיף את חתימתו, מאוחר יותר. עדות זו משמיטה את הבסיס לטענות שונות שרועי העלה, באשר ל"חוסר תום לב" או "ניצול" במשא ומתן ובמועד חתימת החוזה.
2. אין מחלוקת שהחוזה אינו מזכה את המשכיר בכל סכום מוגדר של פיצוי מוסכם מראש. רועי לא הביא כל ראיות לנזק כספי, מוגדר, נוסף, אשר נגרם לו בפועל (מעבר להוצאות משפטיות וטרדה שנטענו). כל זה ציינתי, בנוסף לעדותו המפורטת דלעיל אודות דרישתו המוגדרת, מהשוכר.
3. באשר לעתירה שהתווספה לפסיקת פיצוי בגין הקנס הכספי שהושת על אבי המשכיר בהליך הפלילי שננקט כנגדו עקב עבירת הבניה שהתגלתה במושכר, מקובלת עלי טענת סעיד, שאין הוא נושא באחריות לתשלום קנס שהוטל בגזר דין, בהליך פלילי עצמאי, על אביו של רועי. אין מקום ל'גלגל' את החיוב האמור של אביו של רועי, לסעיד.
4. לאור כל האמור, בכל הקשור לתביעת המשכיר, הוכחה חבותו של סעיד לשאת בחוב הנטען, בגין מיסים/ מים/ ארנונה, באשר למושכר, בסך של 15,211 ₪, וכן זכאות לטרדה והוצאות נלוות בנדון. דין יתר העילות שהוספו על ידו, להידחות והנני מורה כך.
5. באשר לזכאות לגבות מסעיד את החוב הנ"ל, הרי שהינה כפופה לבחינת הטענות של סעיד, לקיזוז ולפיצוי, כפי שפורטו בהגנתו ובתביעתו שכנגד ואשר תיבחנה עתה.

ג. טענות השוכר (סעיד) להפרת החוזה מצד המשכיר להסכמה שהושגה, לקיזוז חוב המסים כפיצוי בגין ההפרה ולהחזר כספים נוספים:

1. סעיד, עתר לחייב את רועי לשלם לידיו סך של 80,000 ₪, כפי שפורט דלעיל.
2. לטענת סעיד בסוף 6/09, נותק זרם החשמל מהמושכר. אין מחלוקת שזרם החשמל אכן נותק. לטענת סעיד, רק במועד זה "התברר" לו שאספקת החשמל מתבצעת באופן פיראטי, מעסק של שכן. עובדות אלה לא הובאו לידיעתו על ידי רועי, קודם לכן. ב-10/8/09, נשלח אל רועי מכתב דרישה והתראה שהוכן על ידי בא כוחו של סעיד, בעקבות ניתוק החשמל המתמשך. המכתב כולל הודעת סעיד, כי כספי השכירות לא ישולמו כל עוד לא יסופק חשמל. לטענת סעיד, רק לאחר משלוח המכתב, בהמשך חודש 8/08, חודשה אספקת החשמל באמצעות השכן.
3. לטענת סעיד, בסמוך לאחר מכן, הצדדים ניהלו משא ומתן אודות טענות סעיד לנזק בגין תקופת הניתוק שהיה. בסופו של יום, הוסכם ביניהם שמאחר ואין בידי רועי היכולת להשיב את דמי השכירות ולשאת בפיצוי המוסכם (בסך 20,000 ₪), רועי יישא בתשלום המיסים על הנכס, "למשך שנתיים". בחקירתו הנגדית סעיד העיד בנדון כי:

"כשניתקו את החשמל, התקשרתי אליו וביקשתי ממנו לסדר את עניין החשמל, הוא לא נענה ישר ורדפתי אחריו מס' פעמים ושלחתי לו מכתב מעו"ד שצירפתי. בסופו של דבר, אמרתי לו, כשהוא הביא לי את הארנונה ושלחתי לו מנגד את מכתב עורך הדין, שהארנונה הוא ישלם ואני אוותר על התקופה של החשמל וכך הסכמנו בעל פה, בלי לכתוב את זה."

(ר' ע' 12 שו' 9-12 לפרו').

1. הנני סבורה כי יש בעדות זו כדי לחזק את גרסת המשכיר שהמכתב נשלח בסמוך למועד שסעיד התבקש להסדיר את חוב/תשלום הארנונה.
2. כמו-כן, בחקירתו הנגדית, סעיד תיקן והבהיר כי טענתו מתייחסת לתקופה של חודשיים בלבד ולא שלושה חודשים כפי שנטען על ידו, באופן עקבי, בכל כתבי טענותיו ותצהירו (ר' עדותו בעמ' 11 שו' 1-4 לפרו').
3. באשר להחזר דמי השכירות בעבור "שנתיים נוספות" (שהיו אמורות להתחיל מיום 1/2/10), טען סעיד כי בסמוך לתחילת חודש 12/09, נוהל משא ומתן חדש בין הצדדים בקשר לדמי השכירות, בתקופת האופציה לחידוש. לבסוף, הוסכם על דמי שכירות חודשיים מופחתים לתקופה של שנתיים, בסך כולל של 40,000 ₪ כשסכום זה שולם, במזומן, לידי רועי בבת אחת, ללא קשר לסך של 5,000 ₪ ששולם בעבור כל חודש שכירות שבו הוא החזיק בפועל במקום. רועי הבטיח להמציא לו אישור, אך לא עשה כן.
4. לאחר ההסכמה ותשלום הסך הנ"ל, החלו להתקבל אצל סעיד הודעות עיקולי צד ג' מתיק הוצאה לפועל, שבו החייב הינו אביו של רועי. הנושה ביקש להטיל עיקול בידי צד ג' על רועי ועל סעיד ולאחר הגשת הודעות מטעם שני הצדדים, על פי מצוות רשם ההוצאה לפועל, רועי הוזמן להיחקר בדיון בלשכת ההוצאה לפועל, לבקשה הנושה של אביו. לטענת סעיד, משנאלץ הוא לעסוק ולהתמודד עם גובים/נושים של בעל הנכס, שהגיעו למושכר וגרמו לו להקדיש את זמנו, לנושאים לא לו, הוא החליט לעזוב את המושכר. הוא הגיע עם רועי להסכמה, לפינוי המושכר בסוף 12/09. בעדותו, הוא אישר שהוא הביא לרועי את השוכר החליפי שלקח את העסק אחריו, החל מ-1/10. רועי, לדבריו, הבטיח להשיב לידיו את הסך של 40,000 ₪ שהוא שילם כדמי שכירות, עתידיים, אך לא עשה כן. סעיד מודה כי אין בידיו כל מסמך חתום על ידי רועי מהמועד שהוא מסר לו את אותם ה-40,000 ₪, במזומן. בעדותו סעיד אישר שהוא גם לא החתים את רועי כל אישור להסכמה הנטענת, להפחתת דמי השכירות לשנתיים נוספות, במחצית. לדבריו, רועי היה אמור להביא לו הסכם חדש.
5. מאידך, סעיד מפנה לנספח ג' לתצהירו - פרוטוקול הדיון של חקירת רועי כמחזיק צד ג' בפני רשם ההוצאה לפועל מיום 10/10/10, בו רועי חזר ואישר בפני הרשם שהוא קיבל 40,000 ₪ כדמי שכירות בעבור המגרש, מידי סעיד. רועי טען שהכספים האמורים הועברו על-ידו, לנושה אחר של אביו. רשם ההוצאה לפועל החליט כי ככל שהעיקול של הזוכה הוטל על המקרקעין בלבד ולא על פירותיהם, אין מקום לקבל טענתו להעדפת נושים.

1. לטענת סעיד, דברי רועי שתועדו בפרוטוקול הנ"ל מהווים הודאת בעל דין, לכל דבר ועניין באשר ל-40,000 ₪ הנוספים, הנטענים.

ד. גרסת ותשובת רועי לתביעת סעיד וטענותיו הנ"ל:

1. רועי מכחיש בתוקף את הטענות של סעיד, שהומצאו, לטענתו, בדיעבד. לדבריו, במהלך המשא ומתן בין הצדדים, הוא ציין מפורשות באוזני סעיד כי חיבור החשמל למגרש מתבצע באמצעות העסק הסמוך הקרוי "אומניתקה" וכי ההתחשבנות תתבצע ישירות בין סעיד לבין בעל העסק. לדבריו, סעיד הסכים לכך.

1. לטענת רועי, ככל הנראה, מתוך הכנה וניסיון להתחמק מתשלום המיסים, סעיד שלח לו (באמצעות בא כוחו דאז) את המכתב הנ"ל מ-8/08, שבו הוא טען כי נותק זרם החשמל מהעסק וכי העסק מושבת "מספר חודשים", כל זאת, על אף שעל-פי בירור שהוא ערך עם בעל העסק השכן, נמסר שהמושכר נותק מהחשמל למשך ימים ספורים, בלבד. לאחר שסעיד הסדיר את חובו, חודשה אספקת החשמל למושכר. לטענת רועי, הוא לא שלח מכתב תשובה לסעיד מאחר והוא ניגש לסעיד ושאל אותו למה נועד המכתב ולמה הוא שלח אותו, וסעיד אמר לו: "לא, הוצאתי את זה כי רציתי שיהיה סדר כי חשבתי שלא יחברו אותי בחזרה לחשמל". ככל שהחשמל חובר אחרי יום-יומיים, הוא ראה בכך, סוף פסוק (ר' עדותו בעמ' 19 שו' 21-24 לפרו').
2. רועי מכחיש שהושגה כל הסכמה לקיזוז/ויתור על תשלומי הארנונה ומים. אדרבא, סעיד המשיך להבטיח כי הם ישולמו על ידו, והוא אף פנה אל סעיד מספר פעמים ובקש ממנו להסדיר את חובותיו בנדון, כולל, במכתב הדרישה של בא כוחו, מיום 12/11/10, בטרם הגשת התביעה.
3. כחודשיים לפני תום תקופת השכירות, סעיד לא ביקש להפעיל את האופציה, אלא ביקש לסיים את החוזה מוקדם יותר ממועד הסיום על פי החוזה, מסיבות אישיות. סעיד הבטיח לרועי לספק שוכר חליפי (אשר נטען כי מסר שהינו אבי אשתו). רועי הסכים לבקשה להקדים את סיום מועד השכירות, כנגד הבאת השוכר החלופי וחתם הסכם עם השוכר החליפי לתקופה החל מ-1/10, אשר לטענתו הסתיימה (בדיעבד), לאחר כחמישה חודשים נוספים, בטרם עת, בהסכמה עם השוכר החדש.
4. רועי מכחיש קבלת כל 40,000 ₪ נוספים מידי סעיד. לטענתו הוא קיבל, רק את דמי השכירות בגין תקופת השכירות בפועל (המגיעים לסך 40,000 ₪), ולדמי שכירות אלה הוא התכוון, בעדותו בהליכי ההוצאה לפועל שסעיד מפנה אליהם.

ה. הכרעת המחלוקת בטענות הקיזוז והתביעה שכנגד :

1. באופן כללי, מחובתי לציין את התרשמתי שכל אחד מהצדדים לא הקפיד לפרט את מכלול העובדות בתצהיר עדותו הראשית. חקירותיהם הנגדיות אופיינו בהשלמת פרטים חדשים שונים (ולא בהכרח שוליים). כל אחד מהם הותיר עלי רושם של מתן עדות מגמתית שמטרתה לקדם את עמדתו תוך כדי נכונות ל"התאמה". מצב זה יוצר בעייתיות בקביעות של מהימנות, על ידי הערכאה דיונית, על בסיס עדויות אלה, האחד מול השני, כראיות בלעדיות.
2. בעניין זה אוסיף ואציין שכל אחד מהצדדים הודה, שהוא לא הקפיד להציג את העובדות, בדיוק כהווייתן, בהליכי ההוצאה לפועל המתנהלים על ידי נושה, כנגד אביו של רועי, מזה שנים רבות. מדובר בהליך אליו הצדדים נגררו, כמחזיקי צד ג' נטענים, בכספי האב. לא ארחיב בנדון, ככל שמדובר בהליך אחר ואסתפק בלציין את העובדה שכל אחד מהצדדים הודה בפניי, באי דיוקים עובדתיים שהוצגו על ידו, באותו ההליך.
3. כמו כן, מבלי להיכנס לטענת רועי, אודות טענת סעיד, לקִרבה משפחתית בינו לבין השוכר החדש (טענה שלא הוכחה), הרי שרועי תיאר כיצד סעיד אמר לו, - לא "להעיר מתים" ולא לעשות בעיות ולהיות בשקט, שאם לא כן "יהיה לו קשה למכור את העסק" (ר' עדותו בע' 20 שו' 7-5 לפרו'). רועי לא מחה וגם לא התקשה לשתף פעולה עם סעיד בנדון, כלפי השוכר החדש.
4. בנסיבות שתוארו, בחינת הראיות הנוספות שהוצגו, יש בה כדי לסייע וללמד על הטעיית כף מאזן ההסתברות, בכל הקשור להתרחשויות ולעובדות כהווייתן, מזמן אמת.
5. אין מחלוקת שסעיד בחן את שטח המושכר, בטרם שכירתו ועריכת החוזה. במועד זה, הוא כבר ניהל משתלה דומה, גם במקום אחר. מהעדויות עולה שהמגעים (עוד מתחילת הדרך ובהמשך מהלך תקופת השכירות, עד סיומה), לא התנהלו בין סעיד לבין רועי בלבד, אלא גם בינו לבין אביו ואמו של רועי ולעיתים גם אחיו של רועי.
6. בחוזה הוסכם כי דמי השכירות ישולמו החל 5/09, בכל סוף חודש, עבור החודש שחלף, ללא זכות לקבלת דמי שכירות עבור חודשים 3-4/09 (ר' גם עדות האב בנדון). במילים אחרות, דמי השכירות שהיה על סעיד לשלם בפועל (בהתחשב בקיצור של חודש שבוצע בהסכמה, בדיעבד), היו בעבור 5/09 – 12/09, 8 חודשים, בסך 40,000 ₪, אותו סכום של דמי שכירות שרועי (ואביו) מאשרים ששולמו. כן, צוין בחוזה, כי במועד חתימת ההסכם השוכר מוסר למשכיר שיקים לפירעון עבור 6 חודשי שכירות. אם כן, נמסרו שיקים חודשיים לתאריכים החל מ-30/5/09 ועד ל-30/10/09 , בעבור חודשי השכירות בין 5/09 עד 10/09, בעת חתימת החוזה (ר' נספח ד', לתצהיר של סעיד, ומספרי השיקים הרציפים שעליהם). אין מחלוקת שעל-פי הסכמת הצדדים, במקום שהשיקים יופקדו בבנק, סעיד היה משלם את דמי השכירות במזומן והשיק נשוא התשלום, היה מוחזר לידיו. יתכן ונוהל זה התקיים, על רקע חובות האב, שנכח מלכתחילה במשרד ב"כ סעיד בעת חתימת החוזה, או, על רקע רצונות העסקיות של סעיד. סעיד ידע שכספי המזומן שהוא משלם בסוף כל חודש(חלף כל שיק ושיק), משולם, לעיתים, בחלקים, לרועי ולבני המשפחה השונים שלו .
7. המשכיר התחייב בחוזה לאספקה סדירה של מים וחשמל למושכר. מאידך, ככל שסעיד ראה ובחן את שטח המושכר בטרם חתימת החוזה, הוא בוודאי ראה שאין שעון חשמל בשטח. שמשתמע מנוסח הסעיף בחוזה האומר כי: "השוכר ישלם למשכיר הוצאות חשמל מדי חודש בגין המושכר בהתאם למונה המצוי במושכר", שסעיד ידע שלא הייתה אפשרות להעביר חיובי חשמל עצמאיים, על שם השוכר ולא ניתן היה להציג חשבונות עצמאיים של חברת החשמל לתשלום, אלא הוא ישלם על פי "צריכה בהתאם למונה". בדומה, גם חיבור המים טופל על ידי סעיד בעצמו (ראה המשך נספח ד' לתצהיר של סעיד, אליו נחזור גם בהמשך).
8. סביר יותר בעיני, כי סעיד ראה וידע שהחשמל מסופק דרך השכן, כמו גם בצורך לבצע חיבור של אספקת מים, עוד מתחילת הדרך, אם כי ייתכן והוא לא ידע כי חיבור החשמל המזין את המגרש מהשכן, מזין (בנוסף למושכר), עוד מספר עסקים, ללא התקנת שעוני מדידת צריכה משניים, בעבור כל אחד מהעסקים. עובדות אלה התבררו לסעיד, לאחר תחילת השכירות (בחודשים הראשונים, עוד בטרם החל לשלם דמי שכירות בפועל), בשעה שהוא התבקש ונדרש על ידי בעל העסק השכן, לשלם את חלקו היחסי מהחשבון השוטף, בהשתתפות עם כולם.
9. נעבור עתה לעדותו של מר דוד שריקי, בעל העסק השכן, ממנו סופק החשמל למושכר. עדותו הייתה מהימנה ועל פי התרשמותי הוא לא העיד כל עדות מגמתית, לטובת מי מהצדדים, אלה מסר עדות על פי מיטב זכרונו. הוא הוזמן להעיד אודות ניתוק אספקת החשמל לנכס ומשכו, בתקופת השכירות של סעיד, במהלך שנת 2009.
10. מר שריקי אישר כי למושכר, כמו למספר עסקים סמוכים נוספים, לא היה מקור חשמל עצמאי וכולם ניזונו, מחיבור החשמל של בית העסק שלו. הוא נהג (בדרך כלל) להיות הגורם המרכז את התשלומים של כלל "צרכני החשמל" מהחיבור שלו (ר' עדותו בעמ' 32 שו' 18-23 לפרו'). חישוב התשלום היה מתבצע באמצעות הערכה, שעה שהמושכר (שהוחזק על ידי סעיד), סווג כ"עסק קטן", לעניין ההשתתפות בתשלום (ר' עדותו בע' 35 שו' 15-19 לפרו'). הוא אישר בעדותו שאמנם אירעו אירועים בודדים בהם איסוף הכספים התעכב והתשלום לחברת החשמל לא בוצע במועד, עד שאספקת החשמל נותקה על ידי חברת החשמל, אולם ניתוקים אלה לא ארכו יותר מימים ספורים, ככל שכלל העסקים, נזקקים לחשמל.
11. הפסקת החשמל של סעיד (נשוא המחלוקת), לא נבעה מניתוק של חברת החשמל, אלה מסגירה יזומה של הזנת החשמל לסעיד, על ידי מר שריקי על רקע מחלוקת כספית שהתפתחה בינו לבין סעיד אודות חלקו היחסי של סעיד לתשלום מתוך חשבון החשמל (ר' עדותו בעמ' 35 שו' 4-10 לפרו'). משך הזמן שבו הצדדים לא הגיעו להסכמה ושבו מר שריקי לא הסכים לספק את החשמל לסעיד, ארך לדבריו "בין חודש לחודשיים" (ר' עדותו בע' 33 שו' 18 לפרו'). המשתלה של סעיד שבמושכר הייתה פתוחה בתקופת המחלוקת וניתוק החשמל (ר' עדותו בע' 33 שו' 25-27 לפרו').
12. בחקירתו הנגדית מר שריקי תיאר איך המחלוקת המתמשכת, הגיעה לסיום פתאומי מהיר, הוא נשאל והשיב:

"ש. מה היה חלקו של אבא של רועי או אמא שלו?

ת. היה קטע מסוים שאמא של רועי אמרה לי, תעזוב, אני אסדר את העניינים של החשמל, וזה יסתדר, עם הסכום, וכמה ימים לאחר מכן זה באמת הסתדר.

בהתחלה אנחנו באנו וביקשנו סכום מסוים, רצינו לבקש 2,000 ₪ למשל, וסעיד רצה לשלם רק 1,200 ₪. אני לא זוכר באמת את הסכומים, אבל היה פער. בסוף ישבתי איתו ועם האמא של רועי והגענו להסכם לסכום השתתפות בחשמל, וסעיד שילם, והחשמל חובר."

(ר' עדותו בע' 35 שו' 20-25 לפרו', ההדגשה שלי).

1. מעדותו של מר שריקי הננו למדים כי בשלב מסוים (ככל הנראה במהלך חודש 6/09, כטענת סעיד), נתגלעה מחלוקת בין מר שריקי וסעיד אודות גובה ההשתתפות של סעיד בתשלום עבור החשמל, שייקבע בין הצדדים. בשלב זה, כבר חלפו כשלושה חודשי שכירות. תחילה סעיד ושריקי ניסו להגיע להסכמות, בינם לבין עצמם. סביר להניח כי כאשר מהלך זה לא צלח, סעיד פנה אל רועי או מי מבני המשפחה, אך הם לא מיהרו להתערב. מאחר והנושא לא התקדם ורועי בקש ממנו להסדיר את תשלומי המיסים, סעיד הוציא מכתב, באמצעות עורך דין, ביום 10/8/09 והמציא אותו לרועי. במכתב זה, סעיד הלין על הניתוק והעדר הסיוע בהחזרת אספקת החשמל, מטעם רועי. הוא טען כי המדובר בהפרה יסודית של ההסכם, וכן כי הינו מופטר מלשלם דמי שכירות כל עוד החשמל מנותק. רועי התבקש להחזיר את תשלומי דמי השכירות, החל מ-6/09 ועד לחידוש אספקת החשמל.
2. אין מחלוקת כי בתוך תקופה קצרה ביותר, לאחר המצאת המכתב, אכן חודש זרם החשמל, עוד באותו החודש (8/09). מר שריקי תיאר (כמפורט לעיל), כיצד אִמו של רועי נכנסה לתמונה וקיימה מגעים עם סעיד ומר שריקי, אשר הביאו אותם להסכמה אודות גובה ההשתתפות, סעיד שילם והזרם חודש.
3. אין מחלוקת שעל אף שסעיד טען במכתב ל"הפרה יסודית", הוא לא ביקש לבטל את ההסכם. לטענתו, הושגה הסכמה חלופית, עקב "העדר יכולתו" של רועי (ובני משפחתו, במשתמע) להחזיר לידיו את דמי שכירות שהוא כבר שילם. על כן הוסכם שהוא יקבל פיצוי, באמצעות ביטול חובתו החוזית, לתשלום בעבור ארנונה וצריכת מים.
4. אין מחלוקת שמאותו מועד ועד תום השכירות שלו במקום, סעיד שילם את התשלום בעבור החשמל, שלא נותק בשנית.
5. הנני סבורה כי גרסה זו של סעיד אינה תואמת את הראיות הנלוות אשר הוגשו אלא תומכת בגרסת רועי שלא הושגה כל הסכמה שכזו. ההסכמה הנטענת על ידי סעיד אינה תואמת את המציאות ועל כן אינה עומדת, במבחן האמת.
6. הראיות מצביעות על כך שסעיד לא המיר במזומן את השיקים שנמסרו בעבור דמי השכירות של החודשים 7/09 ו-8/09. מחלוקת זו, שררה בין הצדדים לאחר אירוע הניתוק והחיבור. לאור העמדות השונות של הצדדים ובהעדר המרת השיקים במזומן, רועי הפקיד בבנק את השיקים של סעיד, אשר נמסרו לתשלום עבור חודשים אלה. השיקים הופקדו על ידי רועי ב-31/8/09 וסורבו יום למחרת על ידי הבנק של סעיד, בציון "ניתנה הוראת ביטול" (ר' נספח ד' לתצהיר סעיד).
7. עובדות אלה מלמדות בעליל על חילוקי הדעות שהיו ולא על הסכמה. העובדות הנ"ל אף מלמדות, בניגוד לטענת סעיד, שלא היו בידי רועי דמי שכירות "להחזיר לידי סעיד" אלא, שסעיד סירב, תחילה, לשלם בעבור חודשיים אלה, ונתן הוראת ביטול לשיקים. נספח ד' לתצהיר של סעיד מלמד על ההמשך, ככל שמופיעים אישורים חתומים של רועי ו/או אביו, מחודש 9/09, המאשרים את קבלת כספי השכירות, במקום אותם 2 השיקים שבוטלו קודם לכן, על ידי סעיד. רועי התחייב להחזיר לסעיד את השיקים ואכן החזיר לו אותם, בפועל

(ר' נספח ד', ע' 27 , לתצהיר סעיד).

1. באם הצדדים הגיעו להסכמה (כטענת סעיד), שדמי השכירות ישולמו, כנגד "ביטול חובתו של סעיד לשלם ארנונה ומים", לא ברור כלל למה סעיד לא טרח לציין מילה או חצי מילה על כך, באותם האישורים שהוא דרש לקבל בכתב מרועי ומאביו ב-9/09, אודות עצם תשלום השכירות, חלף אותם השיקים, שהוחזרו על ידי הבנק קודם לכן, בגין הוראת הביטול שסעיד נתן.
2. המודעות וההקפדה של סעיד, לתעד כל פעולה מול רועי ובני משפחתו, בכתב, ולקבל את חתימתם, עולה על פני השטח ומתגלה היטב, במסמכי נספח ד' לתצהירו. בגב של כל אחד מהשיקים, הוחתם חתימת אישור של מי שקיבל את הכסף לידו. בגב של השיקים בעבור חודשי השכירות 9/09 ו-10/09, פורטה בכתב, התחשבנות. צוין שב-8/10/09, אביו של רועי קיבל סך 2,800 ₪, במזומן. צוין ניכוי/קיזוז, לטובת סעיד, על סך 3,000 ₪, שהוגדר בתור "התקנת חשמל" ועוד 450 ₪, לטובת סעיד, בעבור תיקון מים, כך שצוין כי נותר לתשלום 3,750 ₪ מסך 10,000 ₪, בגין חודשים אלה. כיתוב זה מייצג נאמנה יותר את ההתחשבנות שבוצעה בין הצדדים בפועל, בזמן אמת, מאשר הגרסה המוצגת על ידי סעיד, בדיעבד.
3. אם לא היה די באמור, הרי שסעיד המציא לידי רועי שיקים חדשים, נוספים (ר' מספרם הסידורי השונה), שלא הומצאו במועד חתימת החוזה, בעבור המשך חודשי השכירות, בפועל. גם שיקים אלה, שולמו במזומן, כנגד חתימת רועי, או אחיו, "אייל". בעת פירעון השיק האחרון, ביום 26/1/10, צוין בכתב יד, כי קוזזה, לטובת סעיד, בהסכמה, סך של 1,550 ₪, בגין "התקנת מים".
4. כל המפורט מלמד על המשך ביצוע תשלומים חודשיים סדירים, גם לאחר אירוע ניתוק החשמל, בתשלום מזומן, חלף השיקים, תוך כדי ביצוע ניכויים וקיזוזים מוסכמים, לטובת סעיד, בנושאי ההוצאות המיוחדות שהוא נשא בהן, בקשר להתקנת/אי התקנת החשמל ותיקון/התקנת המים.
5. אין במסמכים אלה שנרשמו ותועדו בין הצדדים, בזמן אמת, מילה או חצי מילה על "ויתור המשכיר", על חבותו החוזית של סעיד, בתשלום הארנונה והמים אשר הוטלו בגין שימושו בנכס. לא יעלה על הדעת שסעיד ידאג לערוך מסמכים מפורטים, עליהם הוא הקפיד, בעקביות, להחתים את רועי או מי מבני משפחתו האחרים, מבלי שהסכמה שכזו , תקבל כל ביטוי בכתב. יתרה מכך, עצם העובדה שסעיד ביצע, בהסכמה, התחשבנות וניכה סכומים שהוא בקש לנכות/לקזז, תומכת בטענת רועי, לא רק שהוא לא השיג על חבותו לשלם את החוב בגין ארנונה וצריכת המים שלו, אלא שהוא אף המשיך להבטיח, כי התשלום יטופל על ידו.
6. באשר לטענת סעיד שהוא שילם לרועי סך של 40,000 ₪ נוספים, בעבור שנתיים נוספות של שכירות, מבלי להחתים את רועי על כל קבלה או מסמך, הרי שטענה זו אינה אמינה, מאותן הסיבות שפירטתי בהרחבה, דלעיל. יתרה מכך, אין מחלוקת שלאחר שרועי שלח, ב-12/11/10 ,מכתב דרישה לסעיד, בו נדרש סעיד להסדיר את החוב בעירייה, השיב במכתב מיום 5/12/10, , כי החוב לא ישולם על ידי סעיד עקב ההסכמה הנטענת לוויתור בגין המחדל של רועי להבטיח אספקת חשמל ומים לנכס. במכתב זה אין זכר לטענת סעיד כי רועי קיבל מידיו 40,000 ₪ נוספים, אשר לו הושבו. שוב, לא יעלה על הדעת שסעיד "ישכח" לציין ולטעון עובדה וטענה כה מהותיות, כנגד דרישת רועי לתשלום המיסים (ר' בימ"ש/2, בתיק המוצגים).
7. מיותר לציין כי טענות אלה של סעיד סותרות את הודאתו הוא, ללשכת ההוצאה לפועל (ר' בימ"ש/1), והתייחסתי כבר דלעיל, ל"טשטוש" העבדתי בהם היו נגועים הודעותיהם של סעיד ושל רועי ,באשר לחלק מהעובדות, ללשכת ההוצאה לפועל.
8. טענת סעיד כי יש בעדות של רועי בפני רשם ההוצאה לפועל, כדי להוות הודאת בעל דין לתשלום של 40,000 ₪ נוספים ,לידי רועי, אינה מקובלת עלי. טענת רועי, כי הוא התייחס בעדותו, לדמי השכירות ששלומו על ידי סעיד (בחלקם לידיו ובחלקם לבני משפחתו הנוספים), בסך כולל של 40,000 ₪ (אשר מהם אף בוצעו ניכויים/קיזוזים על ידי סעיד, כפי שעולה נספח ד' לתצהירו) בעבור תקופת השכירות בפועל , היא המסתברת יותר, על פי ממכלול חומר הראיות, מזמן אמת.
9. העובדה שסעיד המציא לידי רועי שיקים נוספים בעבור החודשים הנוספים, החל מ-11/09 ועד תום התקופה החוזית המקורית, תומכת בגרסה של רועי שהצדדים ניהלו משא ומתן והסכימו על קיצור מוסכם של תקופת השכירות ולא על הארכתו, בדמי שכירות "מופחתים בחצי". עובדה היא, שסעיד הביא את השוכר החלופי שגם עמו נחתם חוזה על-סך 5,000 ₪ לחודש (ר' נספח ו' לתצהיר התובע).
10. למעלה מהנדרש, אציין כי כפי שסעיד לא היה משלם 40,000 ₪ במזומן מבלי לקבל על כך אישור בכתב, הרי שהוא גם לא היה עוזב את השטח ומפסיק את השכירות, מבלי לקבל את הכסף "ששולם", כביכול, בעבור השכירות ה"עתידית ", אשר לא מומשה.
11. לאור כל האמור, הרי שסעיד לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענות הקיזוז ותביעותיו שכנגד ודינן להידחות, והנני מורה כך.

ו. סוף-דבר:

1. לאור כל האמור, הנני מחייבת את סעיד לשלם לידי רועי סך של 15,211 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה, מיום הגשת התביעה המקורית (4/1/11) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
2. איני מתעלמת מהעובדה ( שציינתי דלעיל), שהעילות הנוספות שבכתב התביעה המתוקן של רועי נדחו ואת דעתי שהיה מיותר להוספתן, מלכתחילה, אולם, מנגד, מי שנושא באחריות, רובה ככולה, להארכת ההליכים וסרבולם (שעה שקוימו 6 ישיבות בפני מותבים שונים) הינו סעיד, אשר העלה טענות ותביעות נגדיות, שלא נמצאו מעוגנות במציאות כלל ואשר, על פניהם, נולדו בדיעבד, בשעה שהוא החליט שעל אף הבטחות קודמות שהוא נתן, שהוא יסדיר את אותם החובות לרשות המקומית בגין תקופת השכירות, לא עשה כן והחליט להתכחש לחבותו ולפעול, כמתואר לעיל. הנתבע על כן יישא בהוצאות התובע כולל שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 10,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

להמצאה מתועדת וסגירה.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ה, 10 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.