עסקינן בתובעת שחלתה במחלה שגרמה לנכות בשיעור של 80% העלולה להחמיר. כפי שעולה מחוות דעתו המקיפה של פרופ' בן-חור, המחלה לא נגרמה ע"י מי מהנתבעים ונכותה הנוכחית וכן נכותה בשנים האחרונות לא נגרמה בגין רשלנותם של מי מהם.

יחד עם זאת, לדעתו, לו התובעת הייתה מופנית לבירור אצל נוירולוג, סביר להניח כי היה מגיע למסקנה כי עסקינן בטרשת נפוצה.

לדעת המומחה, במצב דברים זה, עולה השאלה האם התובעת הייתה זוכה לקבלת טיפול תרופתי ואם כן – האם טיפול זה היה מקצר את תקופות ההתקפים. לדעתו, באותה עת לא הייתה הוריה לטיפול תרופתי, מה גם שטיפול זה לא היה כלול בסל הבריאות.

יחד עם זאת, יש לתת את הדעת גם לשאלות ותשובות ההבהרה של המומחה.

לכשהמחלה אובחנה, התובעת החלה בקבלת הטיפול התרופתי אשר לא עזר והוחלף לאחר מספר התקפים. המסקנה לכאורה הינה כי טיפול זה, גם אם היה ניתן לתובעת עוד קודם לכן על חשבונה, לא היה מסייע. ברם, ניתן היה להגיע כבר לאחר אותם שני התקפים ראשונים למסקנה כי הטיפול התרופתי אינו מסייע ולהחליף לטיפול תרופתי אחר בשלב מוקדם יותר מזה שהוחלף.

לדעת המומחה, האיחור באבחון ובקבלת הטיפול לא החמיר את מצבה התפקודי של התובעת.

לטענת התובעת, הינה זכאית לפיצוי הן בגין הפגיעה באוטונומיה והן בגין הטיפול הרשלני. הלכה פסוקה היא כי אין לפצות בגין שני רכיבי הפיצוי הנ"ל גם יחד.

לסיכום: לאחר שהבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים, הצעתי הינה כי ישולם לתובעת סך של 250,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15%, מע"מ, אגרה ושכ"ט המומחים בהם נשאה.

ב"כ התובעת יודיע עמדתו בתוך 14 יום, והנתבעים בתוך 45 יום לאחר מכן. ההודעות תימסרנה במקביל לביהמ"ש. היה והנתבעים לא יודיעו במועד את עמדתם להצעת הפשרה, מתבקש ב"כ התובעת להודיעני על כך בסמוך לאחר חלוף המועד על מנת שאזרז קבלת עמדתם.

ישיבת יום 30.12.15 נדחית ליום 3.3.16 שעה 08:50.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.