<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד בועז ביטון

הנאשם וב"כ עו"ד אריק בוקטמן – מטעם הסנגוריה הציבורית

בהתאם להוראת סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, אני מזכה את הנאשם משלוש עבירות של העלבת עובד ציבור המיוחסות לו בכתב האישום. ומרשיעה את הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובניסיון לתקיפת עובד ציבור עבירה לפי סעיף 382א(א) בצרוף סעיף 25 לחוק.

כתב האישום

1. על פי עובדות כתב האישום ביום 17.7.10 בשעה 21:20 לערך, נהג הנאשם ברכבו מכיוון ביתר עלית לכיוון מחסום ביתר (להלן: המחסום). החיילת ישראלה דניאל שהינה עובדת ציבור שמילאה את תפקידה על פי דין בבידוק הרכבים במחסום (להלן: החיילת או ישראלה או המתלוננת) ביקשה מהנאשם לעצור ולפתוח את תא המטען לצורך בדיקה. הנאשם המשיך לנסוע ונעצר רק חמישה מטרים אחרי עמדת השמירה, פתח את תא המטען תוך שהוא קורא לעבר החיילת "שרמוטה". בהמשך סירב הנאשם להוראת החיילת להציג בפניה תעודת זהות, ניסה לתקוף אותה שלא כדין ובלא הסכמתה, בכך שהשליך לעברה סיגריה בוערת שלא פגעה בה ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה שיאנוס וירצח אותה ושכבר רצח הרבה כמוה בעבר וזאת במטרה להפחידה ולהקניטה. בהמשך ניסה הנאשם לעזוב את המחסום עם רכבו בניגוד להוראות החיילת, שנאלצה להורות על פריסת דוקרנים לצורך מניעת עזיבת הנאשם את המקום. הנאשם והנוסעת שהייתה עמו עזבו רגלית את המקום וחזרו כעבור עשרים דקות לערך על מנת לקבל את הרכב.
2. העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום הן העלבת עובד ציבור, איומים וניסיון לתקיפת עובד ציבור.

תשובת הנאשם לאישום ויריעת המחלוקת

1. הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וטען כי לא קילל את החיילת כמתואר בכתב האישום, וכי זרק את הסיגריה שעישן אבל לא לכיוונה של החיילת. עוד הוסיף הנאשם כי לא ניסה לתקוף אותה או לברוח מהמחסום. לדבריו החיילים במחסום ובמיוחד החייל טל לוקסמבורג "מחפשים אותו" ומתנכלים לו על ידי עיכובים במחסום. לטענתו האירוע המתואר בכתב האישום לא היה הפעם הראשונה בה עוכב במחסום ואף לא הפעם האחרונה.
2. יריעת המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הנאשם אמר לחיילת את הדברים המתוארים בכתב האישום והאם כאשר זרק את הסיגריה שעישן זרק אותה לעבר החיילת אם לאו.

ראיות התביעה

1. מטעם התביעה העידה המתלוננת ושלושה חיילים נוספים שהיו עמה במחסום בעת האירוע.

עוד הוגשו מטעם התביעה שרטוטים של המחסום אותם ציירו העדים במהלך עדותם, דו"ח מעצר, הודעת הנאשם במשטרה, הודעת השוטר וינברג ומזכרים שונים על אופן ניהול החקירה.

1. טל לוקסמבורג- מפקד המחסום בעת האירוע (להלן: טל)

טל העיד כי בשעות הערב הגיע למחסום רכב במהירות גבוהה, חיילת המשטרה הצבאית סימנה לרכב לעצור, אך הרכב חלף על פניה במהירות ולכן הופעל נוהל פריצת מחסומים ונפתחו הדוקרנים. הוא תיאר כי הרכב נעצר לפני הדוקרנים, הנאשם יצא מהרכב, החל לצעוק על החיילת, לקלל אותה, העיר הערות גזעניות וזרק עליה סיגריה אשר אינו יודע אם פגעה בה. לדבריו היה מדובר באירוע חריג ולכן החיילים הזעיקו את המפקד שלהם.

הנאשם לא הסכים להזיז את רכבו מהמקום בו עמד וחסם את מסלול המעבר במחסום. הנאשם הציג תעודת זהות למפקד פלוגה שהגיעה למקום, תומר. לאחר מכן הלך יחד עם אישה שהייתה עמו לתחנת דלק בקרבת מקום. בשלב זה הסתיימה משמרתו של טל והוא לא היה עד לסוף האירוע אלא למד עליו מחבריו. העד סיפר כי הכיר את הנאשם כיוון שזו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא עובר במחסום והיה ידוע כמי ש"עושה בעיות" (ר' עמ' 7 שו' 3-4).

1. אמיתי וינברג- היה חייל במחסום (להלן: אמיתי)

אמיתי העיד כי אינו זוכר היטב את האירוע וכי כשמסר את הודעתו במשטרה למחרת האירוע זכר את הדברים היטב. בהודעתו במשטרה (ת/6) סיפר אמיתי כי ביום האירוע בעת שהיה במשמרת במחסום הגיע רכב מכוון השטחים לכוון ישראל, הרכב היה ידוע כרכב שמעבירים בו סחורה, הוא ביקש מהחיילת לעצור את הרכב לבדיקה. החיילת קמה וסימנה בידה לרכב לעצור, אך הרכב המשיך בנסיעה ועצר כחמישה מטרים לאחר עמדת השומר. כאשר עצר החל הנהג לצעוק על החיילת "יא שרמוטה את מבזה אותי לפני חברה שלי, אתם כל יום מעכבים אותי שעתיים" אחר כך יצא מהרכב וזרק לעברה סיגריה אשר לא פגעה בה. הנהג נכנס בחזרה לרכב והחיילת שרקה במשרוקית והפעילה נוהל פריצת מחסום. אחד החיילים פרש את הדוקרנים והרכב עצר לפניהם. הנהג החל לצעוק לעבר החיילת "יא מוצצת בולבולים אני ארצח אותך אני כבר ישבתי בכלא אין לי בעיה לשבת עוד פעם בכלא" אז יצא הנאשם מהרכב והשאיר אותו באמצע המסלול והלך יחד עם האישה שהייתה עמו לתחנת דלק למצוא לה טרמפ. הנאשם חזר כעבור כ-20 דקות לבדו. בשלב זה הגיע המ"פ והנאשם הכחיש בפני המ"פ את הדברים וטען כי החיילת 'סימנה' אותו.

1. ישראלה דניאל- המתלוננת, חיילת משטרה צבאית במחסום (להלן: החיילת)

החיילת העידה כי במהלך המשמרת שלה הגיע רכב למחסום, היא סימנה לרכב לעצור אך הרכב לא עצר אלא לאחר שסימנה לו לעצור בשנית. לאחר שהאשם עצר ויצא מהרכב, הוא התקרב אליה וקילל אותה "זונה מה את רוצה" (ר' עמ' 12 ש' 27) וזרק לעברה סיגריה ממרחק של כשני מטר אשר לא פגעה בה. החיילת התעלמה מהקללות וביקשה כי הנאשם יפתח את תא המטען. הנאשם סירב, ואמיתי אמר לו שוב לפתוח את תא המטען. הנאשם פתח את תא המטען ואמר "בואי שרמוטה פתחתי את הבגאז'". החיילת ביקשה ממנו את תעודת הזהות שלו, אך הוא סירב ואמר לה "שחורה, בגלל זה את ממורמרת, אין לך חבר, סגרת שבת, אני אאנוס אותך, אני ארצח אותך כמו שרצחתי הרבה כמוך" (ר' עמ' 13 שו' 2-3). לטענתה הנאשם נכנס לרכב התחיל לנסוע ונעצר לפני הדוקרנים שנפרשו. לאחר מכן הוא יצא מהרכב והלך עם האישה שהייתה עמו לתחנת דלק בקרבת מקום ושב לאחר כעשרים דקות. כאשר הוא חזר המ"פ כבר הגיע והנאשם שוחח עימו.

העדה לא זכרה אם הייתה לה היכרות מוקדמת עם הנאשם ושיערה כי מי שככל הנראה הכירה אותו הייתה מנהלת המעברים האחראית על העברת סחורות במחסום. העדה סיפרה כי הונחתה על ידי המנהלת לעצור אותו בחשד להברחת ביצים. לדבריה יכול להיות שאמיתי חזר על הדברים של מנהלת המחסום כי במחסום יש רעש. הבדיקה שנערכה לנאשם הייתה שגרתית, לא היה מדובר בחיפוש מעמיק אלא כל מה שהוא התבקש לעשות הוא לפתוח את תא המטען. החיילת אישרה כי היה בינה לבין הנאשם עימות כאשר יצא מהרכב וקילל אותה. הנאשם התבקש להציג תעודת זהות כיוון שהתנהגותו הייתה חריגה, מאחר שהוא קילל ואיים.

עוד סיפרה החיילת כי לאחר שהגיעה המשטרה למקום ערכו בינה לבין הנאשם עימות במחסום והיא חזרה על הדברים שהנאשם אמר לה בפניו אולם הוא הכחישם. עוד הוסיפה החיילת כי הנאשם טען כי החיילים מתנכלים לו כל העת.

1. גבריאל גינצבורג- חיילת משטרה צבאית (להלן: גבריאל)

גבריאל העידה כי ביום האירוע התקרב הרכב של הנאשם למחסום ואחד החיילים המאבטחים את המחסום אמר שזה רכב שמבריח ביצים וצריך לעצור אותו. החיילת סימנה לרכב לעצור אבל הנאשם המשיך בנסיעה ועצר לפני הדוקרנים. העדה סיפרה כי במהלך האירוע עמדה מטרים אחדים מהחיילת. לאחר שעצר הנאשם הוציא את ראשו מהחלון והתחיל לקלל את החיילת "יא בת זונה אני אאנוס אותך, אני אהרוג אותך" וקללות נוספות והמשיך בנסיעה. בהמשך נפתחו הדוקרנים כדי למנוע את המשך נסיעתו. הנהג יצא מהרכב התחיל לאיים על החיילת כי הוא ירצח אותה הוא היה אגרסיבי ותוקפני והתקרב לחיילת באופן מאיים (ר' עמ' 17 ש' 9). עוד סיפרה גבריאל כי הוא זרק לעבר החיילת סיגריה דולקת והיא עברה בסמוך לראשה (ר' עמ' 17 שו' 16-17). טל נעמד בין הנאשם לחיילת ואחרי כמה שניות הנאשם חזר לרכב לקח את האישה שהייתה עמו ברכב והם הלכו לתחנת הדלק הצמודה למחסום. בינתיים החיילת דיווחה לחמ"ל על האירוע וכשהנאשם חזר למחסום כבר היו כוחות נוספים במקום.

ראיות ההגנה

1. מטעם ההגנה העידו הנאשם ובת דודתו שהייתה עמו ברכב בזמן האירוע, עוד הוגש מטעם ההגנה פלט שיחות הטלפון של הנאשם בזמן האירוע המראה כי הנאשם התקשר למשטרה שלוש פעמים וכן שרטוטים שציירו העדים במהלך עדותם המתארים את המחסום בזמן האירוע.
2. גרסת הנאשם

הנאשם העיד כי הגיע למחסום ברכב יחד עם בת דודתו כדי לבדוק את תקינות המקררים בחנות המרכול של דודו שנמצאת בתחנת הדלק הסמוכה למחסום. במחסום באותה עת היה טל שמכיר אותו ועיכב אותו כבר בעבר. לטענתו הייתה ביניהם תקרית קודמת בעקבות ויכוח ומאז לטענתו טל וכל הצוות של המשטרה הצבאית "מחפשים אותו". בליל האירוע הוא הגיע למחסום וכאשר ראה שטל הניד בראשו בתנועת כן, וגם אמר "כן" (ר' עמ' 25 ש' 4), המשיך בנסיעה. לאחר שהגיע לאמצע המחסום, טל אמר לחיילת תעצרי אותו, היא צעקה לו לעצור והוא עצר את הרכב. לדבריו טל הטעה אותו כאשר סימן לו להמשיך לנסוע ולעבור את המחסום כפי שעשו מספר רכבים לפניו ולכן נראה היה כאילו הוא ניסה לברוח.

אז ניגשה אליו חיילת בשם ישראלה "היא אמרה לי תעצור את הרכב, יא מבריח ביצים משהו כזה" (ר' עמ' 21 ש' 23). בתגובה הוא שאל אותה "מה קרה?" וזרק סיגריה שעישן באותה עת על הקרקע בעודו ברכב. בזמן הזה החיילת הייתה כמה מטרים מאחורי הרכב. הוא יצא מהרכב והלך לפתוח את תא המטען שלא היה בו דבר. החיילת שאלה אותו "איפה הביצים?" ואמרה לו "אני מחכה לך כבר הרבה זמן יא מבריח ביצים" (ר' עמ' 21 ש' 28). הנאשם טען כי בתגובה הוא ענה לה באופן עצבני "מה קרה יאללה עופי עופי" (ר' עמ' 22 ש' 1). והיא אמרה לו "אל תדאג עוד חודש אני משתחררת ואם לא אתפוס אותך עם ביצים אז מישהו אחר יתפוס אותך עם ביצים או המפקד שלי יתפוס אותך...לא נוותר לך אנחנו מחכים לך כבר הרבה זמן" (ר' עמ' 22 שו' 1-4).

בשלב הזה בת דודתו רצתה ללכת לשירותים שהיו בקרבת מקום וישראלה אמרה לה שלא תצא מהרכב ושהיא "תייבש" אותם במחסום למשך שעתיים שלוש. ישראלה ביקשה ממנו תעודה והוא ענה לה כי הוא לא מציג לה תעודה עד שיבוא המפקד שלה. אז הגיע טל ולקח לו את תעודת החוגר הצבאי שלו. לאחר מכן הלך עם בת דודתו ברגל לשירותים בתחנת הדלק והתקשר מספר פעמים למשטרה, ואמר למשטרה כי מתעללים בהם במחסום. לדבריו תגובת המשטרה הייתה כי הם לא יכולים להגיע למחסום והם לא מטפלים בזה, וכי עליו להסתדר עם החיילים בעצמו.

כאשר חזר מתחנת הדלק יחד עם בת דודתו הייתה משטרה במחסום והם עצרו אותו. בניידת ישראלה אמרה לו כי היא רוצה להוציא ממנו פיצוי כספי על זה שהוא אמר לה "עופי עופי" וכשיגיעו לבימ"ש היא תתפוס אותו על הביצים.

עוד סיפר כי טרם האירוע הגיש תלונה נגד טל, כיוון שכל פעם שהוא היה מגיע למחסום טל היה עוצר אותו. לטענתו גם לאחר האירוע הוא עצר אותו במחסום, הנאשם התקשר למשטרה והמשטרה אמרה לטל שאם אין לנאשם ביצים שישחרר אותו ומאז הוא לא עצר אותו. לשאלה מדוע לא מסר במשטרה את הפרטים של לינור בת דודתו, אמר כי המשטרה מכירה אותם ואם רצו לחקור אותה יכלו לעשות זאת, וכן טען כי נאמר לו על ידי התביעה כי ככל הנראה כי תיק החקירה ייסגר. עוד העיד הנאשם כי לא קילל את החיילת, לא איים עליה, לדבריו באותו הזמן התווכח עם לינור שהייתה עמו ברכב ויכול להיות שהחיילת חשבה שהוא מדבר אליה, אך גם ללינור לא אמר את הדברים האלו. עוד טען כי הדוקרנים נפרשו רק לאחר שכבר יצא מהרכב ופתח את תא המטען.

לתמיכה בעדותו הגיש הנאשם פלט שיחות (נ/3) המוכיח כי התקשר למשטרה במהלך הערב.

1. לינור סולימני (להלן: לינור)

לינור העידה כי באותו הערב נסעה יחד עם בן דודה רונן סולימני, הנאשם, למחסום, שלידו היה באותה עת מרכול של אביה. לדבריה הם נסעו ברכב שלה ולא ברכבו של הנאשם (ר' עמ' 33 שו' 13-14). היא סיפרה כי בזמן הנסיעה ברכב הם התווכחו ביניהם. כאשר הגיעו למחסום אחד החיילים סימן להם בראשו להמשיך לנסוע וחיילת אחרת צעקה לעצור ורצה אליהם מאחור. עוד העידה כי הנאשם זרק את הסיגריה שעישן כאשר עדיין ישב ברכב.

לינור סיפרה כי הנאשם עצר והחיילת ניגשה לחלון הנהג, הנאשם שאל אותה מה היא רוצה ואמר לה "זוזי עופי" (ר' עמ' 31 ש' 1) כשהיה כבר מחוץ לרכב (ר' עמ' 32 ש' 18-20). החיילת אמרה לו לפתוח את תא המטען, הנאשם שאל אותה למה והראה לה את תעודת החוגר שלו שאחר כך נתן אותה לחייל אחר. החיילת אמרה לו שיש לו ביצים בתא המטען שהיא יודעת עליו והיא מחכה לו.

הנאשם יצא מהרכב ופתח את תא המטען שלא היה בו דבר, לאחר מכן החיילת אמרה לו "אל תדאג אנחנו עוד נתפוס אותך אנחנו מחכים לך הרבה זמן" (ר' עמ' 30 שו' 1-2). הנאשם ביקש את הפרטים של החיילת כדי להתלונן עליה והתחיל ביניהם ויכוח. בשלב מסוים החיילת הורתה להם להזיז את הרכב לנתיב הבידוק והם הזיזו את הרכב ולא חסמו את התנועה. לדבריה ביקשה ללכת לשירותים, ואחרי שהנאשם התקשר מספר פעמים למשטרה והם לא רצו לבוא, הוא לקח אותה לשירותים בתחנת הדלק, שם פגשה מכר מהמושב בו היא גרה ונשארה איתו שם כאשר הנאשם חזר למחסום, מאוחר יותר גם היא והמכר שלה הגיעו למחסום אבל היא לא יצאה מהרכב שלו.

דיון והכרעה

1. ב"כ הנאשם טען שתי טענות עיקריות, הראשונה בפן הראייתי כי לא ניתן לתת אמון בעדותם של עדי התביעה ועל כן לא ניתן להוכיח את המיוחס לנאשם. השנייה התמקדה בפן המשפטי שגם אם יוכחו עובדות כתב האישום הרי שהן אינן מתגבשות לידי עבירת איומים ועבירת העלבת עובד ציבור.

בחינת העדויות

1. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בטענות הצדדים החלטתי להעדיף את גרסת עדי התביעה על זו של עדי ההגנה. מטעם המאשימה העידו בפני ארבעה עדים לאירוע שהיו באותה עת חיילים בתפקיד ללא כל היכרות מוקדמת עם הנאשם. אציין כי החיילים לא שירתו כולם באותה יחידה, לא שירתו במחסום זמן ממושך יחד ומאז האירוע השתחררו מהצבא ולא שמרו על קשר ביניהם. גם אם לטענת הנאשם טל שמר לו טינה באותה עת, גם לשיטתו לא היה לו כל אירוע קודם עם יתר העדים ולהם וודאי שלא הייתה כל סיבה לטפול עליו עלילה.

מצאתי את עדותם של החיילים מהימנה, ניכר כי כל אחד מהם סיפר על האירוע מנקודת מבטו שלו ועם זאת במכלול הדברים ניתן לראות כי על אף זוויות הראייה השונות לאירוע עדויותיהם תומכות זו בזו ויוצרות תמונה שלמה של אירוע.

1. ב"כ הנאשם טען כי עדותם של עדי התביעה "מזוהמות", העדים ישבו יחדיו במסדרון בית המשפט בטרם העידו ושוחחו ביניהם בקשר לאירועים, עליהם העידו מאוחר יותר. אני דוחה טענה זו ומקבלת את עדות העדים אשר לא הכחישו שדיברו ביניהם במסדרון טרם עדותם וסיפרו כי דיברו על האירועים באופן כללי בלבד מבלי לרדת לפרטים וכי לא תיאמו גרסאות (ר' עמ' 6 ש' 16).

יצוין כי מאז האירוע נשוא כתב האישום, חלפו למעלה משנתיים, לו רצו יכלו העדים "לתאם גרסאות" טרם הגעתם לבית המשפט וביום האירוע עצמו, יתרה מכך אופן עדותם בפני בית המשפט מעיד כי לא תיאמו ביניהם גרסאות גם אם אכן שוחחו באופן כללי על האירוע טרם עדותם.

עבירת ניסיון תקיפת עובד ציבור

1. בהתאם לעדויות החיילים לאחר שהנאשם עצר את רכבו ויצא מהרכב, הנאשם החל לצעוק על החיילת והשליך לעברה סיגריה בוערת, כפי שהדגישה גבריאל בעדותה "ממש ראו את זה כי הסיגריה הייתה דלוקה..." (ר' עמ' 17 ש' 16) "ברגע שזורקים בדל סיגריה דולקת רואים את זה מרחוק...זה נוצץ" (ר' עמ' 19 ש' 27). שלושת החיילים תמכו בעדותה של המתלוננת וסיפרו כי הנאשם זרק את הסיגריה לעברה של המתלוננת ממרחק קצר, עם זאת ניכר כי החיילים לא הגזימו ולא מסרו פרטים שלא קרו כשהעידו כי הסיגריה לא פגעה בחיילת אף שחלפה קרוב אליה.
2. אמיתי והחיילת העידו כי הנאשם זרק על החיילת את הסיגריה ממרחק שני מטרים, טל העריך מרחק שונה ואמר כי הנאשם זרק את הסיגריה ממרחק ארבעה-חמישה מטרים. איני מוצאת בסתירה בעדותם של החיילים לעניין זה סתירה מהותית, שכן לפי העדויות בעת שהחיילת ניגשה לרכבו של הנאשם אמיתי עמד קרוב אליה בעוד שטל לא עמד בסמוך אליה אלא בעמדה מרוחקת יותר כפי שגם ניתן לראות מהשרטוטים השונים שהוגשו על ידי העדים (ת/7, נ/1, נ/2).

עבירת העלבת עובד ציבור ועבירת האיומים

1. החיילת אמיתי וגבריאל סיפרו כי הנאשם צעק על החיילת קילל אותה ואיים עליה. על אף שהחיילים לא מסרו גרסאות זהות לחלוטין לתוכן הקללות, שורש הדברים היה זהה כאשר אמרו החיילים כי הנאשם איים על החיילת כי יאנוס אותה וירצח אותה וכי הוא כבר ישב בעבר בכלא. טל בעדותו היה היחיד שלא ידע לומר מה אמר הנאשם למתלוננת אך למרות שלא העיד על תוכנן של הקללות הוא תמך בעדותם של החיילים וסיפר כי הנאשם קילל את החיילת.
2. עדותו של טל הייתה חסרה פרטים בניגוד לעדותם של שאר החיילים, ניכר כי יחסית לחיילים אחרים הוא אינו זוכר היטב את האירוע. הסבר לזה ניתן למצוא בכך שבניגוד לחיילים האחרים שעדותם נגבתה בסמוך לאירוע, עדותו של טל נגבתה רק כחמישה חודשים אחרי האירוע ולכן פרטים מסוימים מהאירוע נשכחו מזיכרונו, כמו כן הוא עמד במרחק מה מיתר המעורבים.

עדות הנאשם

1. במהלך עדותו של הנאשם בבית המשפט הוא תיאר את האירועים כפי שהוא זכר אותם, לב האירוע כפי שסיפר הנאשם תואם את עדויות החיילים.

הנאשם חלק על גרסת החיילים במספר נקודות:

1. הנאשם טען כי טל שעמד לפני ישראלה במחסום סימן לו להמשיך לנסוע ולא לעצור, כפי שעשו גם רכבים אחרים לפניו. החיילים, בתוכם טל עצמו, לא תמכו בכך, וטל שעמד לפני החיילת הכחיש כי סימן לנאשם להמשיך לנסוע וסיפר כי הרכב הגיע למחסום במהירות גבוה והחיילת היא זו שסימנה לנאשם לעצור לפני המחסום.
2. הנאשם טען כי לא זרק את הסיגריה שהייתה בידו לעברה של החיילת ושעשה זאת כאשר עוד היה ברכב. החיילים העידו בצורה ברורה כי הנאשם זרק את הסיגריה לעברה של החיילת כאשר היה מחוץ לרכב ועמד מרחק קצר ממנה והסיגריה חלפה קרוב לראשה של החיילת.
3. הנאשם טען כי לא קילל את החיילת אלא אמר לה רק "מה קרה" ו- "עופי עופי". אולם החיילים העידו על תוכן דברים שונה בעליל שאמר הנאשם לחיילת, הם העידו כי הנאשם קילל את החיילת ואיים עליה.
4. הנאשם סיפר כי הציג את תעודת החוגר שלו לטל ואף השאיר אותה בידו בעת שהלך עם בת דודתו לתחנת הדלק. מנגד העידו החיילים כי הנאשם לא הסכים להראות שום תעודה לחיילים עד לאחר שחזר מתחנת הדלק כאשר כבר היו במקום המשטרה ומפקד הפלוגה.
5. בהודעתו במשטרה הנאשם טען כי לאחר שהלך עם בת דודתו, לתחנת הדלק חזרו שניהם למחסום, דברים אלו עומדים בסתירה לעדותה של בת דודתו אשר סיפרה כי לא חזרה עם הנאשם למחסום אלא מאוחר יותר עם מכר שלה, ויותר מכך כשחזרה למחסום היא לא יצאה מרכבו של המכר. גם החיילים העידו כי הנאשם חזר לבדו מתחנת הדלק.
6. עדותה של עדת ההגנה, בת דודתו של הנאשם, אינה תומכת בצורה מלאה בגרסתו של הנאשם. חלקים בעדותה אף עמדו בסתירה לדברים מוסכמים שעליהם אין מחלוקת בין הצדדים; לינור סיפרה כי הנאשם הזיז את הרכב בשלב מסוים לנתיב אחר כדי שלא יחסום את המעבר, עוד סיפרה כי באותו הערב נסעו היא והנאשם ברכבה שלה ולא ברכבו של הנאשם. על אף ששתי נקודות אלו אינן מהותיות ליריעת המחלוקת, הרי שיש בהן כדי להצביע כי לינור אינה זוכרת היטב את האירוע או שאינה מדייקת בעובדות. יצוין כי לינור לא נחקרה ולא מסרה הודעה במשטרה על אף שהייתה עדה לאירועים, מה שיכול להסביר סתירות אלו.
7. הסברו של הנאשם לאי מסירת פרטיה של לינור במשטרה מעורר תמיהה. הנאשם היה זה שצריך למסור את פרטיה כדי שזו תמסור הודעה במשטרה אשר תתמוך בגרסתו לאירועים. במהלך עדותו הסביר הנאשם, כי לא מסר למשטרה את הפרטים שלה כי הם כבר ידועים במשטרה. דבריו אלו סותרים מזכר שיחה עם הנאשם למחרת האירוע (ר' ת/4) בו נרשם כי הנאשם לא מעוניין שייקחו ממנה עדות. נרשם כי השוטר הסביר לנאשם את משמעות הדברים, כי הודעתה יכולה לחזק את גרסתו, אולם הנאשם עמד בסירובו ולא מסר את פרטיה. סיבה נוספת שמסר הנאשם במהלך עדותו הייתה כי נאמר לו "במשרדים של אלה שמגישים את התלונות נגדי" (ר' עמ' 23 ש' 10) כי התיק ייסגר. הסבריו של הנאשם אינם מתיישבים לדידי עם השכל הישר, הרי כל אדם הנלחם על חפותו ובמיוחד אדם החושב ש"מחפשים" אותו ירצה להביא לזכותו עדים שיוכלו להעיד כי אין ממש במיוחס לו.
8. עוד מצאתי כי לא ניתן לתת אמון בגרסתו של הנאשם שכן גם בדבריו שלו עצמו נמצאו סתירות:
9. בהודעתו במשטרה סיפר הנאשם כי בעת שהגיע למחסום עצר את רכבו (ר' ת/2 ש' 5) ורק אחרי שטל סימן לו להמשיך, הנאשם החל בנסיעה עד שנעצר על ידי החיילת. אולם בעת עדותו בבית המשפט הנאשם לא אמר כי עצר במחסום ורק השווה עצמו למכוניות שהמשיכו לנסוע לפניו מבלי שנעצרו בעקבות הנהון הראש של טל. גרסה נוספת לכך ניתן למצוא בדו"ח עיכוב של הנאשם בה מסר את תגובתו לעיכוב ואמר כי עצרו אותו לבדיקה, הוא נבדק ורק כאשר המשיך לנסוע רצה אליו החיילת בצעקות "עצור, עצור" (ר' ת/1 תגובת המעוכב).
10. בהודעתו במשטרה סיפר הנאשם כי גם אמר לחיילת שהיא עושה לו בושות ליד דודה שלו ו"לכי לעזאזל" (ר' ת/2 ש' 14) ואילו בעדותו בבית משפט הנאשם לא ציין זאת ואמר לה רק "עופי עופי".
11. בהודעתו במשטרה מסר הנאשם כי החיילת אמרה לו דברים בוטים כגון: "אל תדאג בפעם הבאה אני אביא אותך, עוד שבוע אני משתחררת, ואני אדאג שיזיינו אותך כל יום וכל יום יבדקו אותך ויפרקו לך את הרכב כל יום" (ר' ת/2 שו' 10-11). עוד אמרה לו כי היא מחפשת אותו כבר הרבה זמן והיא תתפוס אותו לוקח ביצים ותראה לו מה זה. אולם בעדותו בבית המשפט הנאשם הציג גרסה רכה יותר של הדברים, ורק לאחר שנשאל בחקירה נגדית על ידי התובע חזר על הדברים שאמר בחקירה במשטרה (ר' עמ' 25 שו' 29-30).
12. בהודעתו במשטרה אף טען הנאשם כי לאחר חילופי הדברים עם החיילת הוא התקשר למפקד שלה שמעון אך זה לא ענה לו ולאחר מכן הוא התקשר למשטרה (ר' ת/2 ש' 14,16). בבית משפט הנאשם לא סיפר על השיחה לשמעון וסיפר רק שהתקשר למשטרה ואף הביא אסמכתא לכך.
13. במהלך עדותו בבית המשפט וגם בעת חקירתו במשטרה טען הנאשם כי החיילים "חיפשו אותו" ולכן עצרו אותו במחסום. הוא סיפר כי כחודש טרם האירוע הוא הגיש תלונה נגד טל, וכל פעם שהוא היה מגיע למחסום היו עוצרים אותו. גם אחרי המקרה טל עצר את הנאשם במחסום אחר. לדבריו החיילים חיפשו אותו כי הוא נהג להעביר משלוחים מישראל לביתר עלית, זאת בעת שנסע מכוון ישראל לכיוון "השטחים".

הסברו של הנאשם אינו מתיישב עם אופן הבידוק המתבצע במחסום כיוון שבידוק הרכבים מתבצע רק בכוון נסיעה מ"שטחים" לישראל ולא בכוון ההפוך, לאור זאת תמוה בעיני הסברו של הנאשם כי החיילים הכירו אותו ממעבר זה ולכן "חיפשו" אותו. הנאשם טען כי מעולם לא תפסו אותו מבריח ביצים (ר' עמ' 28 ש' 20). עוד הסביר כי עוצרים אותו כי הוא "נראה כמו ערבי" (ר' עמ' 26 ש' 12), הסבר נוסף היה כי "מחפשים" אותו כי בעבר גר בישוב בת עין והיה חבר של ברוך מרזל (ר' עמ' 27 ש' 15). התרשמתי כי הסבריו השונים והמרובים של הנאשם מהווים ניסיון להצדיק את מעשיו ותו לא.

1. החיילים סיפרו בבית המשפט כי זו לא הפעם הראשונה שהם רואים את הנאשם, טל סיפר כי בעבר הנאשם עוכב במחסום עקב העברת סחורות, עוד סיפרו כי חיילי המשטרה הצבאית הכירו את הרכב שלו, "הוא ידוע כמי שעושה בעיות" (ר' עמ' 7 שו' 3-4). אמיתי העיד כי כנראה זיהה את הנאשם כאדם המעוכב בדרך כלל במחסום עקב העברת סחורות (ר' עמ' 11 שו' 25-26). החיילת סיפרה כי היא לא בטוחה שהכירה את הנאשם טרם האירוע אבל לדבריה אחרים כנראה הכירו אותו מלבד זה אמרה כי יש לה שיקול דעת וסמכות לעצור לבדיקה כאשר היא חושבת שיש צורך בכך (ר' עמ' 13 ש' 34). מכלל עדויות החיילים התרשמתי כי לפחות חלקם הכירו את הנאשם, הכירו את רכבו וידעו כי הוא נוהג להעביר סחורות, והאמנתי לחיילים כי לא התנכלו לנאשם אלא פעלו במסגרת תפקידם, סמכותם ושיקול הדעת הניתן להם במסגרת תפקידם במחסום.
2. בשולי הדברים אציין כי גם אם עצירתו של הנאשם במחסום על ידי החיילת לא הייתה ממניעים "טהורים" בלבד, הרי שהיה מדובר בעיכוב שגרתי במחסום. כל שהתבקש הנאשם הוא לעצור במחסום ולפתוח את תא המטען. בקשה זו, גם אם הוא היה סבור שנובעת מהתנכלות של טל, אינה מצדיקה את התנהגותו האלימה והגסה כלפי החיילת. עוד יש לזכור כי מדובר במקום רגיש, המהווה נקודת מעבר משטחי יהודה ושומרון לשטחי ישראל לפיכך ישנה חשיבות רבה להישמע להוראות החיילים.

בחינה משפטית

1. לטענת ב"כ הנאשם גם אם הוכחו עובדות כתב האישום הרי שאלה אינם מגבשים את עבירת האיומים ואת עבירת העלבת עובד ציבור.
2. לתמיכה בטענותיו הביא ב"כ הנאשם, את פסק דינה של כבוד הנשיאה השופטת דותן, בת"פ 5677/07 מ"י נ' רחמים, בה זוכה נאשם מעבירת איומים כשאמר לשוטר "אני אזיין אותך" כיוון שמדובר באיום סרק חסר משמעות.
3. אכן, מדבריה של כבוד הנשיאה השופטת דותן בפס"ד רחמים איום אסור, ניתן לזהות, בין היתר על פי הנסיבות שבהן ניתן לו ביטוי ועל פי המסר הגלום בו. כאשר לפי המלומד קדמי המבחן לבחינת טיב המסר הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, לפיכך גם אם במקרה ה"מסוים", כמו גם כנראה במקרה הנדון, לא היה באיום להטיל מורא על מתלונן ספציפי הרי שאפשר ויהא בו די כדי לבסס הרשעה (ר' יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק רביעי, עמ' 2124, מהדורה תשס"ו-2006).
4. במקרה הנדון הנאשם אמר למתלוננת כי הוא "יאנוס וירצח אותה ושכבר רצח הרבה כמוה בעבר". בדברי הנאשם יש איום בפגיעה בערכים המנויים בסעיף 192, פגיעה בגופה של המתלוננת, פגיעה בחירותה ואף פגיעה בחייה. אין מדובר בביטוי נפוץ, אלא בבחירת מילים חמורה שאין לראות אותה אלא כאיום. זאת ועוד, אין להשוות דברים חמורים אלה שאמר הנאשם למתלוננת לקללה הנפוצה "אני אזיין אותך" שבפס"ד רחמים אשר בנסיבות ההן, לא היה בהם איום ממשי.

הנאשם באומרו כי עשה דברים אלו בעבר (אונס ורצח), יש בהן אף נסיבה המחזקת את היותם של הדברים איום שכן בדבריו הנאשם ניסה להראות כי יש ביכולתו להביא למימוש האיום.

1. באשר לעבירת העלבת עובד הציבור, נראה כי המאשימה מייחסת את דבריו של הנאשם, הן לעבירת האיומים והן לעבירת העלבת עובד הציבור. לא מצאתי לנכון כי יש להרשיע את הנאשם בשל אותה אמירה בשתי עבירות שונות. דבריו של הנאשם מהווים איום, ובנסיבות אלו עבירת העלבת עובד ציבור נבלעת בעבירת האיומים.
2. מעבר לכך, מיוחסת לנאשם אמירה נוספת כי קרא למתלוננת "שרמוטה". לגבי אמירתו האחרונה מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנאשם כי לפי פס"ד אונגרפלד הרי שקללה זו לבדה אינה עומדת בקריטריונים של פס"ד זה על מנת להרשיע את הנאשם בעבירת העלבת עובד ציבור.

הוראת החיקוק של תקיפת עובד ציבור

1. המאשימה שגתה כאשר ייחסה לנאשם בכתב האישום שהוגש בינואר שנת 2011 עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977. תיקון מס' 105 לחוק העונשין משנת 2010 ביטל את סעיף 381(ב) לחוק העונשין שעסק בתקיפות שונות, ביניהן תקיפת עובד ציבור והוסיף תחתיו את סעיף 382א, סעיף מיוחד לתקיפת עובד ציבור. המחוקק תיקן את החוק כך שקבע מדרג עבירות של תקיפת עובד ציבור רגילה ותקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות. נסיבות העבירה שבפנינו אין בהן נסיבות מחמירות לפיכך הסעיף הרלוונטי הוא 382א(א) והעונש הקבוע בצדה של עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר.

מסקנה

1. לאור האמור אני מזכה את הנאשם משלוש העבירות של העלבת עובד ציבור עבירה לפי סעיף 288 לחוק.

ומרשיעה את הנאשם בעבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק ובניסיון לתקיפת עובד ציבור עבירה לפי סעיף 382א(א) בצרוף סעיף 25 לחוק.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ג , 25 נובמבר 2012, במעמד הצדדים