התביעה והצדדים לה

1. הצדדים בתביעה זו הם הבעלים והמחזיקים בשני לולים שכנים, הנמצאים בסמיכות זה לזה בחוות לולים המונה 22 לולים במושב טפחות שבמרום הגליל, והמשמשים לגידול ולפיטום עופות למאכל, בהתאם למכסות המוקצות על ידי משרד החקלאות. הנתבע 1 והנתבע 3 מפעילים במשותף את הלול שבבעלותם באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "החברה").
2. בכתב התביעה טען התובע, כי השימוש שעושים הנתבעים בלול השכן בשיטת אוורור מאלץ, באמצעות מאווררים שהותקנו על דופן הלול הסמוכה ללול שלו, גורם להפרעה ממשית לשימושו בלול שבבעלותו לגידול עופות, הפרעה אשר לטענתו מגיעה לכדי עוולת המטרד ליחיד כמשמעות מונח זה בסעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). על כן, הגיש התובע תביעה זו למתן צו מניעה קבוע, המורה לנתבעים להסיר את המאווררים המותקנים על דופן הלול שלהם הסמוכה ללול שלו, לשם הסרת המטרד. בכתב התביעה תבע התובע גם סעד כספי ע"ס 40,000 ₪ כפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות המטרד, אך בהמשך ויתר על טענת הנזק לאחר שקיבל פיצוי מקרן הביטוח לחקלאים.
3. בשלב שלאחר הגשת התביעה, ובמסגרת ההליכים בבקשה למתן צו מניעה זמני, ביצעו הנתבעים עבודות לשם חיפוי המאווררים, והתקינו קירות אלומיניום בכדי למנוע מעבר אבק ולכלוך לעבר לול התובע (להלן: "כונסי האוויר"). בשלב מאוחר יותר הוסיפו הנתבעים והתקינו מערכת מתזים מעל כונסי האוויר, שמטרתה להפחית את כמות האבק והלכלוך שמוזרם מלול הנתבעים אל עבר לול התובע (להלן: "מערכת מתזים" או "הממטיר").
4. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה, האם גם לאחר התקנת כונסי האוויר ומערכת המתזים, השימוש שעושים הנתבעים בשיטת האוורור המאלץ גורם להפרעה ממשית ומטרד לשימוש שעושה התובע לגידול עופות בלול שבבעלותו, בהתאם לסעיף 44 לפקודת הנזיקין.

טענות הצדדים

1. התובע טען, כי השימוש אותו עושים הנתבעים באוורור המאלץ בלול שבבעלותם, גורם לו להפרעה ממשית לגידול עופות בלול שבבעלותו, המתבטאת בהצטברות כמויות גדולות של אבק ולכלוך על קירות הלול שלו, לאחר שנפלטו באמצעות המאווררים מלול הנתבעים. כתוצאה מכך, הוא נאלץ, לטענתו, להשקיע זמן ומשאבים רבים בניקיון הלול, ונמנע ממנו השימוש באוויר הטבעי לאוורור הלול שבבעלותו מחשש, כי פתיחת פתחי האוורור תגרום לכניסת האבק והלכלוך מלול הנתבעים. עוד טען התובע, כי כתוצאה מהשימוש במאווררים ופליטת האוויר בעוצמה על ידם, קיים סיכון ממשי להידבקות העופות בלול שלו במחלות המתפרצות בלול הנתבעים והנישאות באוויר המגיע אל לול התובע. לטענת התובע, סיכון זה התממש בסמוך לפני הגשת התביעה, ובלול הנתבעים פרצה מחלה שגרמה לתמותה רבה בקרב העופות, התפשטה ללול התובע וגרמה למותם של עופות ולנזק. השימוש בשיטת האוורור המאלץ שנעשה על ידי הנתבעים, מהווה שימוש חריג, שאינו תואם את שיטת האוורור הטבעי הנהוגה בכל הלולים בחוות הלולים. כן הוסיף התובע וטען, כי הנתבעים הגדילו את הלול בצורה משמעותית ללא היתר וללא רשיון עסק, ובכך הפרו חובות חקוקות, שנועדו להגן על אנשים דוגמת התובע.
2. הנתבעים טענו, כי שיטת האוורור המאלץ, באמצעות מאווררים, היא שיטה מקצועית, הרווחת והמתקדמת ביותר כיום לאוורור לולים, שכן מדובר באוורור מבוקר, אשר מומלץ בפרט באקלים הקיצוני המאפיין את האזור בו נמצאים הלולים במושב טפחות, ועל כן היא עדיפה על שיטת האוורור הטבעי. הנתבעים הכחישו, כי נגרמו לתובע נזקים או מטרד כתוצאה מהשימוש באוורור המאלץ, הכחישו את טענתו, כי השקיע זמן ומשאבים רבים בניקיון הלול וטענו, כי אין סיבה המונעת ממנו לאוורר את הלול שלו. הנתבעים הכחישו את הטענה למות העופות והוסיפו, כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין מות העופות לבין הפעלת המאווררים בלול הנתבעים. לטענתם, אין זה נדיר כי קיימת מחלת עופות, וממילא טענו, כי קיימת קרן ביטוח לפיצוי נזקים מסוג זה.
3. הנתבעים הכחישו את טענת התובע, כי הגדילו את הלול במידה ניכרת ללא היתר וטענו, כי הוסיפו תוספת שולית בלבד, אשר ממילא אינה משנה כלל בעניין יחס האוורור והשפעתו על התובע. לטענת הנתבעים, המאווררים הותקנו למעלה משש שנים לפני שהתביעה הוגשה, ובמהלך תקופה זו פעל במתכונתו הנוכחית, ללא כל שינוי באופן ובתדירות הפעלת המאווררים, ומבלי שכלל הפריע לתובע. לטענתם, בסמוך לפני הגשת התביעה, התובע התקין מערכת סולארית על גג הלול, ורק אז העלה לראשונה טענות נגד שיטת האוורור המאלץ בה עושים הנתבעים שימוש.
4. הנתבע 3 העלה טענה להיעדר יריבות אישית נגדו, שכן לטענתו, הנתבע 1 הוא הבעלים של הלול, והחברה מפעילה את הלול. כבר כעת אציין, כי אין לקבל טענה זו. מעדותו של הנתבע 3 עולה, כי הנתבע 1 הוא הבעלים של הלול, וכי השניים מפעילים את הלול במשותף, באמצעות החברה, אשר הנתבע 3 הוא בעל המניות היחיד בה. עוד עולה, כי הנתבע 1 הוא מי שבפועל מפעיל את הלול מטעם הנתבע 3 ומטעם החברה, כי הנתבע 1 פועל מטעם הנתבע 3 ואמון עליו, וכי המעשים הרלבנטיים המיוחסים לנתבעים על ידי התובע בתביעתו, ובכלל זה הרחבת הלול והמעבר לשיטת האוורור המאלץ, היו מטעם החברה ומטעמו, בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע 3 (עמ' 17 ש' 14 – 23, עמ' 18 ש' 6 – 17, עמ' 20 ש' 6 – 9 לפרוטוקול). משכך, וככל שייקבע כי מוטלת אחריות בנזיקין על החברה והנתבע 1, הרי שנגזרת אחריותו האישית של הנתבע 3, הן בהתאם לסעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ח – 1965 , בבחינת "שלוחו של אדם כמותו", והן מכוח האחריות האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (ר' בעניין זה ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פד"י נט (3), 66, עמ' 74).

חוות דעת המומחה

1. בשל המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלה האם הפעלת המאווררים שהותקנו בלול הנתבעים מפריעה, פוגעת או מטרידה את התובע מלגדל בעלי כנף בלול שלו מונה בהסכמת הצדדים השמאי - אגרונום מר איל שפירא כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), אשר ביקר פעמיים במקום, והגיש שתי חוות דעת. ביום 26.06.12 הגיש חוות דעת מטעמו (להלן: "חוות הדעת") וביום 12.01.13 הגיש חוות דעת משלימה (להלן: "חוות הדעת המשלימה").

בחוות דעתו הסביר המומחה, כי השימוש באוורור הוא הכרחי במהלך גידול עופות בלול, שכן הוא האמצעי המעשי היחיד שבעזרתו ניתן לסלק רמות גבוהות של חום ולחות עודפים, וגזים רעילים מהלול, לספק אוויר טרי, תוך שמירה על הטמפרטורה הרצויה. כן הסביר המומחה, כי קיימות לכך שיטות שונות; האחת היא שיטת אוורור טבעי, המכונה גם "אוורור חופשי", בה האוויר נכנס מצד אחד של הלול ויוצא מהצד השני באופן טבעי ללא עזרת מאווררים (להלן: "אוורור טבעי"), ושיטה נוספת היא שיטה מכאנית, הנעשית באמצעות מאווררים ומכונה "אוורור מאלץ" (להלן: "אוורור מכאני" או "אוורור מאלץ"). בעניין זה הסביר המומחה, כי שיטת אוורור מאלץ, היא אחת הדרכים להתמודד עם תנאי אקלים קשים. בשיטה זו, מהירות זרימת האוויר גבוהה יחסית לשיטות האוורור הקיימות, והיא מסייעת לעופות להיפטר מהקלוריות ומהלחות העודפות, המיוצרות על ידם, ומשפרת את הרגשתם באפקט צינון.

1. בהתייחס לשאלת קיומו של מטרד בגין אבק ולכלוך, הסביר מר אייל שפירא בחוות דעתו המשלימה שנערכה לאחר הביקור השני במקום, כי מערכת המתזים שהתקינו הנתבעים מעל "כונסי האוויר", מקטינה את כמות האבק היוצא מלול הנתבעים והמוזרם לכיוון לול התובע. בהתייחס לסיכון להידבקות במחלות, קבע המומחה, כי המרחק בין הלולים בחוות הלולים הוא 12 מ' בהתאם לנדרש על פי חוק רישוי עסקים ותנאים לרישוי משק עופות ולולים משנת 1981. בעניין זה קבע המומחה, כי לול התובע נמצא בטווח הוצאת האוויר על ידי לול הנתבעים, וזאת למרות כונסי האוויר, וכי האוורור מסלק מלול הנתבעים רמות גבוהות של לחות וגזים רעילים וייתכן אף גורמי מחלות שיכולים להדביק את הלול השכן של התובע. עוד קבע, כי שיפור שיטת האוורור של לול הנתבעים, מ"אוורור טבעי", לאוורור מאולץ מגדילה את הסיכון להידבקות של העופות בלול התובע במחלות שמקורן בלול הנתבעים, ויכולה לגרום נזק לגידול עופות בעיקר בתקופת הקיץ.

1. יחד עם זאת, הדגיש המומחה בשתי חוות הדעת, כי בחוות לולים צפופה מהסוג בו מצויים לולי הצדדים, ממילא קשה מאוד לשמור על תנאי סניטציה בין הלולים ולמנוע העברת מחלות מלול ללול, וכי שמירה על סניטציה בחוות הלולים הנה נושא בעייתי, ללא כל קשר לשיטת האוורור של הנתבעים. בהקשר זה ציין המומחה, כי השיטה המקובלת לשמירה על סניטציה היא להתייחס לכל הלולים בחווה כאל יחידה אחת ולנסות לקבל את כל האפרוחים באותו תאריך וזאת כדי להקטין את האפשרות להידבקות במחלות.

מטרד ליחיד - המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 44 לפקודת הנזיקין קובע:

"44. (א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."

1. בבואו להכריע בשאלת קיומו של המטרד ליחיד, על בית המשפט לבחון, האם הנתבעים עושים שימוש במקרקעין שבבעלותם, באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של התובע או להנאה סבירה מהם, בהתחשב עם מקומם של המקרקעין וטיבם. הלכת בית המשפט העליון באשר לעוולת המטרד ליחיד קובעת:

"סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נוקט לשון של "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד, משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר...שני מאפיינים של מהות ההפרעה בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק, ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת...שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת ערך, נמדדת על פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם, אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן, בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת- מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועוצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי... טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה – כל אלה הם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם" (ההדגשה אינה במקור).

(ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פד"י ל(3), 785 בעמ' 794 - 796 (להלן: "הלכת אתא").

1. השאלה שיש לשאול במקרה זה היא, האם האוויר הבוקע מהמאווררים המותקנים בלול הנתבעים, על האבק, הלכלוך וגורמי המחלה שמצויים בו, מפריעים במידה ניכרת לשימוש הסביר בלול התובע או ולהנאה הסבירה ממנו, וזאת בשים לב לכך ש"עניינה של עוולת המטרד ליחיד הוא באיזון בין דרישתו של אדם להנאה מלאה מזכויותיו במקרקעין, לבין דרישותיהם של אחרים לנהל פעילות המשפיעה על הנאתו זו" (פרופ' דוד קרצ'מר "דיני הנזיקין – העוולות השונות בעריכת טדסקי, "מטרדים", עמ' 39 (להלן: "קרצ'מר – מטרדים").

ויפים בעניין זה הדברים שנפסקו מפי כב' הש' ויתקון:

"החוק בנוגע למטרד היחיד מבוסס על העיקרון של הדדיות ולא בלעדיות. לכל אחד הזכות לעשות שימוש לגיטימי ברכושו ולהפיק ממנו הנאה מתקבלת על הדעת, תוך הקרבה הדדית והתאמה הדדית, כדי שאדם ושכנו יוכלו לעבוד ולחיות יחד זה לצד זה. לחיות ולתת לחיות. " הכל מוכרחים לסבול מידת מה של רעש או ריח ומטרת החוק אינה אלא להביא אינטרסים מנוגדים לעמק השווה..." (ההדגשה אינה במקור).

(ע"א 436/60 מאיר עזרי ואח' נ' ויקטור קליין ואח' , פד"י טו, 1177, בעמ' 1188).

סבירות השימוש בשיטת האוורור המאלץ

1. בעניין זה העיד הנתבע מס' 3, כי חייב להיות אוורור מכאני בלול, וכי שיטת האוורור המאלץ היא השיטה החדשה, הטובה והיעילה ביותר לאוורור הלול, מה שהופך את האוויר בלול לנקי יותר ומפחית מחלות (עמ' 18 ש' 5 – 13 לפרוטוקול). המומחה מטעם בית המשפט אף הוא קבע, כי אוורור לולי העופות הוא פעולה חיונית ביותר והכרחית לצורך הצלחת גידול העופות בלול, וכי שיטת האוורור המאלץ בה עושים הנתבעים שימוש היא שיטה חדשה, מתקדמת ומקובלת להתמודדות עם תנאי אקלים קשים.
2. גם התובע אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי שיטת האוורור הטבעי אינה מספיקה וחייבים להוסיף מאווררים כדי לאוורר את המקום בצורה מכאנית, והודה, כי שיטת האוורור בה עושים הנתבעים שימוש היא מתקדמת וחדישה יותר מאוורור טבעי, וזו השיטה הנהוגה בלולים חדשים. יחד עם זאת טען, כי במקרה דנן השימוש בשיטה זו יוצר לו בעיה בשל הצפיפות בחוות הלולים (עמ' 13 ש' 1 – 6 לפרוטוקול).
3. מן האמור עולה, כי שיטת האוורור המאלץ בה עושים הנתבעים שימוש בלול היא שיטה סבירה, מקובלת וראויה, וכי מדובר בשימוש סביר שעושים הנתבעים במקרקעין שבבעלותם. יחד עם זאת, ובהתאם להלכה הפסוקה שהובאה לעיל, אין די בקביעה כי מדובר בשימוש לגיטימי, וגם כאשר אין חריגה מהשימושים המותרים, עדיין יש לבחון, שמא יש ממש בטענות התובע, כי השימוש אותו עושים הנתבעים באוורור המאלץ מגיע לכדי "הפרעה ממשית" לשימוש שעושה התובע בלול שבבעלותו.

מטרד בשל אבק ולכלוך

1. בתצהיר עדותו הראשית ובמהלך חקירתו הנגדית, הודה התובע, כי חלפו שנתיים מאז הותקנה מערכת האוורור המאלץ ועד שלראשונה העלה טענות למטרד בקשר עם השימוש באוורור המאלץ. העובדה שחלף זמן רב מאז התקנת מערכת האוורור המאלץ ועד הגשת התביעה, מבלי שנשמעה כל טענה מפי התובע בעניין זה, מחזקת את המסקנה, כי אין המדובר במטרד לשימוש שעושה התובע בלול לגידול עופות. התובע אמנם נתן הסבר להימנעות זו וטען, כי רק בסמוך לפני הגשת התביעה הנתבעים תגברו את אופן ותדירות השימוש במאווררים, ואולם איני מקבל טענה זו, אשר הוכחשה על ידי הנתבעים, ואשר נטענה על ידי התובע בעלמא, ללא הוכחה ובסיס ראייתי.
2. כאמור, מערכת כונסי האוויר והמתזים הותקנה על ידי הנתבעים לאחר הגשת התביעה. בעניין מטרד האבק והלכלוך, קבע המומחה, כאמור לעיל, כי מערכת המתזים שהתקינו הנתבעים מעל "כונסי האוויר", מקטינה את כמות האבק היוצא מלול הנתבעים ומוזרם לכיוון לול התובע. בעניין זה הצהיר אמנם התובע בתצהיר עדותו הראשית, כי כונסי האוויר והממטיר שהתקינו הנתבעים לא הפחיתו את כמות האבק והלכלוך (סעיף 10 – 13 לתצהירו), ואולם במהלך חקירתו הנגדית הודה, כי כמות האבק ירדה בעקבות המערכת שהתקינו הנתבעים (עמ' 16 ש' 4 – 5 , ש' 12 – 13, ש' 17 – 18, ש' 23 – 24 לפרוטוקול).
3. זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית של התובע התברר, כי החל משנת 2012, כשנה לאחר הגשת התביעה, הוא הפסיק לעשות שימוש בלול לגידול עופות בעצמו (עמ' 10 ש' 13 – 14), וכי למעשה לאחר שהנתבעים התקינו בלול את מערכת כונסי האוויר והמתזים, השתנה המצב לטובה, ונפתרה הבעיה באופן מספק, דבר אשר אפשר לו להשכיר את הלול לאדם בשם מני בוכריס, אשר שכר את הלול כשנה לאחר הגשת התביעה ולמשך שנתיים מאז ועד לחודש לאחר יום מתן עדותו של התובע (עמ' 16 ש' 1 – 9, ש' 12 – 13, ש' 17 – 24). עובדה זו מחזקת את המסקנה, כי לא נגרם מטרד של אבק ולכלוך לשימוש בלול התובע לגידול עופות כתוצאה מהשימוש שעושים הנתבעים באוורור המאלץ, שכן חזקה על מני בוכריס, כי אילו היה קיים מטרד כאמור, לא היה שוכר את הלול מהתובע לשימושו. העובדה שהלול הושכר למני בוכריס מעידה, כי לא קיימת הפרעה ממשית לשימוש בלול לגידול עופות.
4. משום מה, התובע לא הזמין את מני בוכריס למתן עדות מטעמו. הימנעותו של התובע מהזמנתו לעדות של מני בוכריס, האדם אשר לטענת התובע עושה שימוש בפועל בלול בהיותו שוכר של הלול, מחזקת אף היא את המסקנה כי לא נגרמה לתובע הפרעה ממשית לשימושו בלול.

הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלזמן עד רלבנטי שמצפים ממנו לזמנו, או מהצגת ראיה רלבנטית שברשותו, פועלת לרעתו, במובן זה שמניחים, כי אילו אותו עד היה מוזמן לעדות או אילו אותה ראיה הייתה מוגשת, הם היו מחזקים את גרסת בעל הדין שכנגד:

"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".

(ע"א 465/85 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651, 658).

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

(ע"א 548/78 פלונית נגד פלוני פ"ד לה(1) 736)

1. לעדותו של מני בוכריס חשיבות רבה, שכן מני בוכריס הוא מי שלטענת התובע מחזיק בלול ועושה בו את השימוש בפועל, בהיותו שוכר של הלול וזאת במשך שנתיים לאחר הגשת התביעה ולאחר שהנתבעים התקינו את מערכת כונסי האוויר והמתזים. מני בוכריס אם כן הוא העד המתאים, להעיד על דבר קיומו של המטרד הנטען, וכי נגרמה הפרעה ממשית לשימוש בלול. הימנעותו של התובע מהזמנת מני בוכריס למתן עדות במקרה זה, מבלי שניתן לכך כל הסבר, מקימה חזקה, שלו הוזמן למתן עדות, הייתה עדותו פועלת לחובת התובע ומפריכה את גרסתו לעניין קיומו של מטרד.
2. טענת התובע, כי למרות התקנת מערכת כונסי האוויר והמתזים, עדיין נפלט אבק ולכלוך לכיוון הלול שבבעלותו, ונדרשת סגירת פתחי כונסי האוויר מלמעלה לפתרון מלא של הבעיה (עמ' 13 ש' 23 – 24 לפרוטוקול) אינה מקובלת עליי. ראשית, הטענה לא פורטה ולא הוכח בפניי כי סגירה כאמור, המטילה הגבלה נוספת ונטל נוסף על הנתבעים, אכן נדרשת. בנוסף, וזה העיקר, מחוות דעת המומחה, ומעדותו של התובע עצמו ניכר, כי מערכת כונסי האוויר והמתזים הפחיתה את כמות האבק והלכלוך המוזרם מלול הנתבעים לכיוון לול התובע, וכי למעשה גם אם קיימת מידה מסוימת של אבק ולכלוך באוויר, אין המדובר בכמות ניכרת ומשמעותית המגיעה עד כדי הפרעה ממשית לשימוש הסביר שעושה התובע בלול שבבעלותו, ואינה מקימה עוולה של מטרד לתובע במקרה זה.
3. בנסיבות המקרה מדובר בשני לולים לגידול עופות הנמצאים בסמיכות בחוות לולים צפופה, ואין זה בלתי סביר, כי כמויות מסוימות של אבק ולכלוך יעברו מלול ללול. פעילות הנתבעים והשימוש שהם עושים באוורור המאלץ בלול שבבעלותם היא סבירה, וגם אם קיימת כמות מסוימת של אבק ולכלוך, הנגרמת כתוצאה מפעילותם של הנתבעים בלול שבבעלותם, אשר גורמת הפרעה מסוימת לתובע, הרי שהיא כאמור לעיל, קלת ערך וברמה אשר מצופה מהתובע, כבעלים של לול העופות, לסבול בנסיבות העניין, בבחינת "חיה ותן לחיות". בנסיבות המקרה, ציפייתו של התובע למניעה מוחלטת של מעבר אבק ולכלוך ללול שבבעלותו אינה סבירה, שכן התובע, אשר הנו בעלים של לול לגידול ולפיטום עופות, אינו יכול לצפות לאותה מידה של אוויר נקי מאבק ומלכלוך כאילו היה מדובר בביתו שלו:

"אדם חייב לסבול מידה מסויימת של רעש ואבק, למשל, ואין הוא יכול להתלונן על הפרעות כאלה כל עוד הן נשארות בגדר ההפרעות הרגילות המהוות חלק אינטגראלי של החיים בחברה...עצם העובדה שההפרעה לשימוש הזולת במקרקעיו או להנאתו מהם היא הפרעה של ממש איננה הופכת אותה למטרד, שהרי ההפרעה צריכה להיות הפרעה לשימוש סביר במקרקעין או להנאה סבירה מהם. כאן במושג הסבירות טמון לב ליבה של עוולת המטרד. האיזון בין דרישתו של התובע להנאה מלאה מן המקרקעין לבין דרישתו של הנתבע לנהל פעילות, אפילו אם היא מפריעה לתובע, נעשה על ידי בדיקת סבירותה של ההנאה שדורש התובע...השאלה אם הפרעה מסויימת פוגעת בשימוש סביר במקרקעין או בהנאה סבירה מהם היא כמובן שאלה עובדתית התלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה...טיבם של המקרקעין, דהיינו, סוג הפעילות שהם מיועדים לו, חשוב לא פחות ממקומם, בקביעת סבירות השימוש או ההנאה שאדם זכאי לקבל מהם. אין אדם זכאי לאותה הנאה בדירה ובבית מלאכה".

קרצ'מר - מטרדים לעיל, עמ' 59, עמ' 61 – 63.

1. באיזון שבין מידת ההפרעה הממשית וזכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע, על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, בהתחשב בנסיבות המקרה, לבין זכות הנתבעים לשפר את האוורור בלול, ולעשות שימוש בשיטת אוורור מתקדמת יותר, בהתאם להעדפתם, ובהתחשב באופי הנכסים, מיקומם והפעילות המתבצעת בהם, הגעתי למסקנה, כי לאחר התקנת כונסי האויר ומערכת המתזים, השימוש באוורור המאלץ על ידי הנתבעים במקרה זה סביר, אינו בבחינת הפרעה של ממש לשימוש התובע בלול, ואינו עולה כדי מטרד לתובע.
2. כזכור, בכתב התביעה טען התובע, כי כתוצאה מהשימוש שעושים הנתבעים באוורור המאלץ נגרם לו מטרד בגין סיכון ממשי להידבקות העופות שלו במחלות המתפרצות בלול הנתבעים והנישאות באוויר המגיע אל לול התובע. על טענה זו לא חזר התובע בתצהיר עדותו הראשית. במהלך חקירתו הנגדית טען, כי ויתר על הטענות לנזק שנגרם לו בעקבות תמותת העופות, וטענה זו נזנחה מסיכומיו. אשר על כן, דין הטענה למטרד בשל הסיכון להידבקות במחלות להידחות, מהטעם שלא הוכחה ואף נזנחה.

בנייה ללא היתר ורשיון

1. אין בטענת התובע, כי הנתבעים הגדילו את הלול בצורה משמעותית ללא היתר וללא רשיון עסק, ובכך הפרו חובות חקוקות, כדי להקים לו עילה לקבלת הסעד המבוקש על ידו.
2. ראשית, הטענה לבנייה ללא היתר לא הוכחה, ואין לראות במכתבו של מפקח הבניה שצורף לתצהיר עדותו של התובע ראיה קבילה בעניין זה משלא זומן המפקח למתן עדות. נוסף על כך, וזה העיקר, אין בטענה, כי הרחבת הלול נעשתה ללא היתר ורשיון כדי לשנות מקביעותיי, כי לא נגרמו לתובע כל הפרעה ממשית ומטרד כתוצאה מהשימוש שעושים הנתבעים באוורור המאלץ בלול שבבעלותם. בעניין זה נקבע על ידי בית המשפט העליון לא אחת, כי "כאשר מוגשת תביעה מכוח דיני הנזיקין לא די בטענה כי פעולה מסויימת בוצעה בניגוד לכללי התכנון כדי להוכיח קיומו של מטרד או נזק אחר" (רע"א 1670/13 נאוה מנסורה נ' ד"ר יעקב וסר, עמ' 6, והאזכור שם)

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. לעניין החיוב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד – מאחר שהתביעה במועד הגשתה הייתה, ככל הנראה, מוצדקת אך במהלך ישיבות קדם המשפט מצאו הנתבעים פתרון לבעיית האבק והאויר הנפלט לעבר הלול של התובע וביצעו שיפורים ע"י התקנת מערכת שהפחיתה את כמות האוויר והאבק הנפלט, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.