עסקינן בתביעה למתן צו עשה ולחיוב כספי בסך של 48,523 אשר הוגשה על ידי בעל דירה כנגד בעלי הדירה המצויה מעל דירתו שלו בבית המשותף ושהינה הקומה העליונה בבית זה.

תמצית טענות התובע

1. על פי כתב התביעה רכש התובע ביום 8.1.09 דירתו שברחוב הורד 10/22 בשדרות (להלן: "הדירה"). כבר אז החלו להופיע בתיקרות הדירה מוקדי רטיבות שהתרחבו והתפשטו בכל חדרי הדירה תוך שגרמו להתפוררות הטיח בחלקים ממנה עד כדי חשיפת הבטון והברזל.

2. התובע ביצע תיקונים במשך תקופה ארוכה בדירתו ואף פנה אל הנתבע 1 פעמים רבות בדרישה לתיקון הליקויים בדירתו שלו, אלא שזה התעלם מפניותיו.

3. לטענת התובע, מקור הרטיבות בביתו היה והינו מצנרת דירת הנתבעים, מסקנה אשר ניתן ללמוד אותה, בין השאר, מקיומם של חשבונות מים בשיעור גבוה בהתייחס לדירת הנתבעים.

4. בהינתן האמור תובע התובע סעדים אלו:

ראשית – חיוב הנתבע בביצוע "כל העבודות הנדרשות לתיקון הצנרת שבדירתו באופן שימנע חלחול מים לדירת התובע".

שנית – פיצוי בגין שיעורים אלו:

9,570 שקלים – עלות תיקון הנזקים בדירת התובע בהתאם להערכת שמאי (אורי נס בע"מ), 1,200 שקלים – תיקון ארון חשמל, 20,500 שקלים בגין הפסד דמי שכירות במשך 11 חודשים כמפורט בסעיפים 7 ו- 8, 15,000 שקלים – עגמת נפש 1,253 שקלים - שכ"ט השמאי הנ"ל, 1,000 שקלים – בגין תשלום עבור יעוץ משפטי שנדרש לתובע עובר להגשת התביעה ובסך הכל 48,323 שקלים.

תמצית טענות הנתבעים

5. הנתבעים מאשרים היותם בעלי הדירה המצויה בקומה ג' מעל הדירה נשוא התביעה, אולם מכחישים את הנזקים הנטענים ואת האחריות המיוחסת להם. לטענתם באם אכן נזילה ישנה בדירה הרי שזו נובעת מבניית חדרי המיגון בשנתיים האחרונות, בניה אשר הביאה לתזוזות בבניין המגורים שהינו ישן מאוד ועקב כך לפיצוצים בצנרת הבניין.

בהקשר זה מציינים הנתבעים כי השמאי מטעם התובע אינו אלא מעריך נזקים ואינו יכול להדרש בתחומו למקור הנזק ו/או הנזילה.

6. הנתבעים מכחישים את הנטען בכל הנוגע לפניות שנעשו אליהם עובר להגשת התביעה.

מהלכו של ההליך המשפטי

7. בית המשפט מוצא לנכון להקדים ולציין כי הופתע להיווכח כי תחת התנהלות עניינית ישירה בין הצדדים באופן אשר יביא לאיתור משותף של מקור הנזק ותיקון בהתאמה, מצא הוא עצמו נדרש להליך משפטי מלא שבמהלכו החלטות רבות המופנות לצדדים לשם שיתוף פעולה כמתבקש ולשם האצת המעש הנדרש, כשבעניין אחרון זה הופנו ההחלטות בעיקר לנתבע אשר לא הקפיד על קיום צווי בית המשפט בזמן.

8. מכל מקום, על פי הסכמת הצדדים מינה בית המשפט ביום 27.7.11 מומחה מטעמו לשם בחינת מקור נזילת המים לדירה דנן תוך ציון דרכי הטיפול והערכת הנזקים ככל שימצאו.

9. ביום 17.1.12 לאחר שני ביקורים במקום הוציא תחת ידו מומחה בית המשפט – מהנדס פ. טיקטין – חוות דעת ובהמשך לה ועל פי דרישת בית המשפט ניתנה ביום 18.4.12 השלמה לחוות הדעת.

10. לאחר קיומם של מספר דיונים ומספר החלטות שיצאו תחת ידו של בית המשפט, לרבות בכל הנוגע ליישום המלצות המומחה, לא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמה שתייתר המשכו של ההליך ומשכך נשמעו ביום 20.3.14 עדויות הצדדים ובהמשך לכך – סיכומיהם בעל פה.

ממצאי מומחה בית המשפט ומסקנותיו

11. בחוות דעתו מיום 17.1.12:

א. המומחה מציין כי בביקורו הראשון נוכח ברטיבות קשה ביותר בדירת התובע בתיקרת המטבח, לאורך כל התפר וכן בחדר השינה בהמשכו של התפר. כן נוכח ברטיבות הגורמת לקילוף הטיח בתיקרה באזור הכניסה לדירה ובסלון.

באשר לדירת הנתבע מציין המומחה כי באזור התפר במרכז המטבח ישנה תזוזה של המרצפות ונראה כי חלק ממילוי החול שמתחתם נעלם, ככל הנראה לכוון דירת התובע.

עוד מצא ובאזור הסלון קילופי טיח וסימני רטיבות מהרצפה ועד לגובה של מטר הימנה.

ב. המומחה מציין לאור הממצאים הנ"ל כי ברור שנזילת המים הינה מדירת הנתבע לדירת התובע ומפרט הוא חמישה מקורות אפשריים לנזילה זו: נזילת מי גשם, נזילה ממערכת המים הקרים, נזילה ממערכת המים החמים, נזילה ממערכת הדלוחין (צנרת של כיורים ומקלחת הנמצאת ברצפה), נזילה כתוצאה משטיפת רצפה.

ג. המומחה מתייחס לכל אחת מהאפשרויות המוצעות על ידו כמקור לנזילה, שולל את אפשרות הנזילה ממי הגשם או מצנרת המים הקרים ומבהיר כי לא איתר במדויק את מקור הנזילה שכן הדבר מצריך פתיחת ריצוף, קירות, צנרת וכדומה.

ד. המומחה מבצע ביקור נוסף והפעם בלווית קבלן אינסטלציה שאת שירותיו שכר ובעקבות ביקור זה, אלו מסקנותיו:

ד.1: הרטיבות ניכרת בדירת הנתבע מהרצפה ומעלה מצביעה חד משמעית על הימצאות מים ברצפת דירתו. אלו זוחלים תחת הריצוף ומופיעים בתקרת דירת התובע כאשר התפר הנזכר לעיל מהווה נקודה חלשה שממנו חודרים המים.

אזור הכניסה לדירה מהווה אף הוא נקודה חלשה וכפי הנראה שיפועי הבטון תחת הרצוף מפנים חלק מהמים גם לאזור זה.

ד.2: לא ניתן להגיע למסקנה לעניין מקור הנזילה הספציפי (ולשיטתו – צנרת המים הקרים/צנרת המים החמים/מערכת הדלוחין) אולם ועדיין המסקנה שהיתה ונתחזקה היא שמקור הנזילה והרטיבות הינם בדירת הנתבע.

12. בחוות דעתו המשלימה מיום 18.4.12

השלמה זו נדרשה על פי החלטה מיום 15.3.12 עת הובהר למומחה כי נדרש לא רק לבחון טענת התובע בדבר היות מקור הרטיבות בדירת הנתבעים כי אם אף לאתר את הסיבה לכך ולבחון דרכי טיפול תוך אומדן התיקון והנזק. בהחלטה זו צוינה הסכמת הנתבע להזמין בעל מקצוע אשר יפתח את המיקום הנדרש בדירת הנתבע לשם איתור המקור ומשכך, נדרש המומחה לתאם מועד נוסף לביקור בדירה לשם יישום האמור ובמעמד באי כוח הצדדים.

המומחה הודיע בהשלמה מיום 18.4.12 כי אינו מוצא צורך בביקור נוסף. לשיטתו הנתבע נוהג בסחבת עת ברור הדבר שמקור הנזילה הינם בדירתו ועקב מצב האחזקה הירוד של דירה זו.

לטענתו, לא נותר לנתבע אלא להזמין "שיפוצניק" לפירוק קרמיקות רצפת חדר האמבטיה וביצוע איטום מחדש, אינסטלטור שיאתר את מהלך הצנרת ברצפה בין חדר האמבטיה ובין המטבח על מנת לאפשר פתיחה והחלפה של זו וכן רצף שיפתח את הריצוף באזור התפר ויאטום את המרווח, כמו גם "כל בעל מלאכה נוסף שידרש כדי להפסיק את הנזילות בדירת התובע". עם זאת הוסיף כי אם יחפוץ בכך הנתבע, יתייצב המומחה על מנת לייעץ לבעל המקצוע שיגיע ובלבד שישולם שכרו .

ראיות הצדדים

13. מטעם התובע הוגש תצהירו שלו וכן הוגשה חוות דעת מיום 6.11.12 ומיום 17.3.13 של מהנדס ושמאי מקרקעין – מר מאיר ברכה (נספחים יד', טז' לתצהיר התובע בהתאמה) אשר הוזמן על ידי התובע ואף התייצב לשם חקירתו. על פי סעיף 1 לחוות הדעת הראשונה (נספח יד) מטרתה של זו הינו ליתן את הדעת לנזקים שנגרמו לדירת התובע כתוצאה מחדירת רטיבות מדירת הנתבע, אלא שבפועל מתפרש המומחה ומפרט אף התייחסותו המקצועית למקור הרטיבות.

יצוין כי מצויה בפועל בתיק אף חוות דעתו של מר ספי קוזי מטעם חברת אורי נס בע"מ לעניין שווי תיקון הנזקים בדירת התובע נכון ליום 2.9.10 (נספח ה' לתצהיר התובע).

14. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע וכן הוגשו תצהירי בנו – מר שנאור אלי ואדם נוסף – מר גבאי בנימין, אשר עדותו לא נמצאה חיונית.

הנתבעים אף הם הגישו חוות דעת מיום 28.1.13 ונוספת מיום 4.2.14 של מהנדס מטעמם - מר גלמנוביץ דניאל - וזאת בפרט לשם ביסוס עמדתם בדבר מקור הרטיבות בדירת התובע.

דיון והכרעה

15. נראה כי ניתן להקדים ולומר כי התובע אשר הוכיח דבר בעלותו בדירה (נספחים א' – ג' לתצהירו) הוכיח בהחלט דבר קיומה של רטיבות משמעותית וניכרת בדירתו וזאת הן באמצעות תמונות (נספחי יג' לתצהירו) הממחישות היטב חומרת הדברים והן באמצעות עדותו שלו ועדותו האובייקטיבית של מומחה בית המשפט אשר מפרט ממצאיו.

16. נראה כי אף הנתבעים לא יכולים היו עוד להמשיך ולהתלות בהכחשות הגורפות בכתב הגנתם בכל הנוגע למצב דירתו של התובע, אלא שהמחלוקת העיקרית נסובה על מקורה של הרטיבות בזו. יושם לב כי בכתב ההגנה התיימרו הנתבעים להתלות בבניית חדרי המיגון שנעשתה בבניין זה, אולם בהמשך לכך, לרבות בטיעוניהם בדיונים ובאמצעות המומחה מטעמם, טענו הם כי גג הבניין הוא שאינו תקין וכי מי הגשמים חודרים מגג זה דרך קו התפר הקיים.

תצהיר הנתבע לעומת אלו מפנה אצבע מאשימה הן לתוספות הבניה בבנין (תוספות שנעשו בשנות ה – 80 בחלק הצפוני) והן לתוספות חדרי המיגון (שנעשו בשנת 2010 לערך בחלק הדרומי של הבנין).

17. אין ספק כי שאלת מקורה של הרטיבות, אם מדירת הנתבע ואם ממקור אחר, הינה שאלה שבמומחיות ולא לחינם מינה בית המשפט מומחה מטעמו בסוגיה זו.

מומחה זה מונה כאמור בהסכמת הצדדים שניהם וכאן המקום להביא לשונה של תקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

משמעותה של תקנה זו הינה כי בעלי הדין מנועים היו מלכלול בחוות הדעת מטעמם התייחסות לסוגיה שעמדה בפני מומחה בית המשפט וככל שהוכרעה על ידו, קרי – בכל הנוגע למקור הרטיבות בדירת התובע (ראה הערת בית המשפט בעמ' 30 לפרוטוקול). מומחה בית המשפט, אמנם לא נתן דעתו בסופו של יום לכל היקפה של הסוגיה, כך שנותרה פתוחה למשל שאלת טיב ועלויות התיקונים הרלוונטיים, אולם ובכל הנוגע למקור הרטיבות, הרי שמסקנת המומחה הינה חד משמעית ונחרצת כאמור.

יש לזכור כי בהתאם להחלטת בית המשפט התקיימו ביקוריו של המומחה במעמד הצדדים כך שאלו יכולים היו לשטוח בפניו סברותיהם מחד ומאידך באשר למקור הרטיבות.

18. איש מבין הצדדים לא ביקש חקירתו של המומחה ואף לא נשלחו לו שאלות הבהרה מטעם הנתבעים אשר בעטיין עשוי בית המשפט לפקפק בממצאי המומחה ובקביעותיו.

מעבר לצורך יאמר בהקשר זה כי הרישא לחוות דעתו של המומחה מטעמם – מר גלמנוביץ - מלמדת שזו נועדה לשמש לבחינת הליקויים והחסר בדירת הנתבע וכי לשם כך ערך ביום 28.1.13 ביקור בדירה זו בלבד. מר גלמנוביץ אמנם אינו מתייחס מפורשות לממצאי חוות דעת מומחה בית המשפט ולנימוקי מסקנותיו וע"פ עדותו לא עיין כלל בזו או בחוות דעתו של ברכה (עמ' 32 סיפא לפרוטוקול), אולם ועדיין מסקנתו הינה שגג הבניין אינו תקין ומשכך מי הגשם חודרים מטה לדירת הנתבע וגורמים נזק עצום לקונסטרוקציה ואף חודרים לריצוף בדירתו. המלצתו הינה לפרק את כל הריצוף בדירת הנתבע, לייבש ולרצף מחדש, כמו גם להחליף את מערכת החשמל והאינסטלציה בבית וכן לתיקונים בבניין.

דא עקא, באמצעות חוות דעת זו מתיימרים הנתבעים לשרבב למעשה, שלא כדין, מסקנה שאינה עולה בקנה אחד עם מסקנת מומחה בית המשפט באשר למקור הרטיבות בדירת התובע וזאת אין לאפשר. ראוי היה כי באם לנתבעים השגות על ממצאי מומחי בית המשפט ולו מפאת ייעוץ של מומחה מטעמם, כי יזמנו את מומחה בית המשפט לחקירה ויטיחו בו השגותיהם, דבר שלא נעשה.

בהשלמה לאמור יצוין כי הנתבע צרף לתצהירו דו"ח ביצוע מיום 13.3.12 של חב' ש.ח.ר נזקי צנרת בע"מ אשר לטענתו בדקה אף היא את הדברים ומצאה כי אין דופי בצנרת המים החמים והקרים (נספח א') כי אם ברצפת חדר שירות ובתפר הבנין. ב"כ התובע התנגד בסיכומיו למסמך זה שהוגש באמצעות הנתבע משלא ידועים זהות וטיב העומד מאחוריו.

כן צרף התובע אישור צד שלישי מיום 28.10.12 (נספח ג') לפיו ביצע הלה תיקון באזור קו התפר בתוך דירת הנתבע, תיקון שלאחריו לא היתה עוד רטיבות, ואף זאת לשם המחשת עמדתו, אלא שאף כנגד ערכו של מסמך זה טוען התובע בסיכומיו. בפועל, מכל מקום, לא הובא הצד השלישי (מר כבסה) כעד.

19. המומחה מטעם התובע – מר ברכה – מסכים למעשה עם קביעתו של מומחה בית המשפט באשר למקור הרטיבות ומציין כי אזורי קו התפר בדירות התובע והנתבע יבשים היו (סעיף 5.2.7 לחוות הדעת), אולם וכאמור, בית המשפט אינו נדרש להיבט זה של חוות הדעת מטעם הצדדים.

20. מכל מקום, ראוי לציין בהשלמה את גישת הפסיקה לפיה לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט משקל רב ובית המשפט יאמץ ככלל מסקנותיו, אא"כ מצא טעמים כבדי משקל וניכרים לעין המצדיקים סטייה מאלו. כך נקבע למשל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

וכן ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (21.7.03); ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה (23.2.14). 

21. בהינתן כל האמור ומשלא מצאתי כל טעם ממשי לסטות מקביעת המומחה, הנני קובעת כי מקור הרטיבות בדירת התובע כפי שהוצגה למומחה בית המשפט, הינה בדירת הנתבעים.

יצוין כי משעה שזוהי קביעת בית המשפט, יש אכן מקום לטענת התובע בדבר היפוך הנטל כהוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין, בהיותם של מים בבחינת "דבר הנמלט" וכמבואר בע"א 302/67 חברת מפי בע"מ נ. משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כ"ב (1) 211, 222:

"..אם נמלט דבר העשוי להזיק מנכסו של הנתבע, הנתבע מוחזק כרשלן עד שלא יצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליו בסעיף הנ"ל. אין חולק על כך שמים שנמלטו עשויים להזיק, ושיצאו מרשות הנתבעים - המערערים. לא נותרה אפוא למערערים אלא הגנה אחת, והיא שלא התרשלו."

במצב דברים זה, אין מקום להכביר במילים באשר לזכות התובע לקבלת סעד הולם אשר ישים קץ למציאות הנתונה מזה שנים וימנע המשך הרטיבות שמקורה בדירת הנתבעים.

בענין זה אציין כי בית המשפט הבהיר ולא אחת כי אין מקום לסעד הגורף שביקש התובע בכתב תביעתו כמצוטט לעיל והכרח היה למקד סעד זה. משלא עשה כן מומחה בית המשפט, עשה כן התובע עצמו באמצעות המומחה מטעמו - מר ברכה.

לשיטתו של מר ברכה, היקף הרטיבות והנזקים בשתי הדירות מלמד כי מדובר ברטיבות איטית המטפטפת בהספק נמוך ונעוצה ככלל בבעיית איטום ברצפת חדר הרחצה או בנזילות מימי דלוחין בצנרת שמתחת לריצוף, כשבהמשך מבהיר הוא באופן משכנע מדוע איטום חדר הרחצה הוא שנותר לביצוע (סעיף 5.2).

בהשלמה, יש לקרוא את סעיף 5.2.8 לחוות הדעת שם מבהיר המומחה כי לא מצא סימנים לנזילות מים מצנרת המים הקרים או החמים וכי מוקד הרטיבות בתיקרת המטבח תוקן תוך שהוא שולל את היות "התפרים" בין המבנה הישן לתוספת הבניה משום מקור לרטיבות (מעבר לצורך כאמור). לאור האמור, קביעתו הינה כי יש לבצע איטום הולם בחדר הרחצה של הנתבעים באופן המפורט בסעיף 5.3.1. התובע מצידו חוזר על דרישתו זו בסיכומיו.

כאן המקום לציין כי ב"כ הנתבע התיימר בדיון האחרון ממש לטעון בסיפא לסיכומיו כי בוצע בינתיים איטום בחדר הרחצה וזאת במסגרת שיפוץ כללי שביצע בביתו, אלא שדברים אלו נותרו בבחינת הצהרה ללא הוכחה מעשית ולכך משנה תוקף בשים לב לעובדה שאך ביום 20.3.14 מעיד שניאור אלי כי לא בוצע איטום כזה (עמ' 35 שורה 26 לפרוטוקול).

עוד בהקשר זה, הצדדים טענו מחד ומאידך באשר לנסיבות בהן נמנע פירוק המרצפות בחדר הרחצה בפגישת הצדדים בדירת הנתבע ביום 13.3.13, פגישה שנערכה על פי הוראת בית המשפט ואשר בעקבותיה הוציא מר ברכה חוות דעת נוספת (נספח טז וראה במסגרתו הסברו בסעיף 4.1.2 לאי חיוניות הפירוק לשיטתו). כל צד האשים את משנהו באי ביצוע הפירוק ועל מנת שלא להרחיב שלא לצורך, אמנע מתאור ההשתלשלות והאשמות שהצריכו החלטות מספר כשבסופו של יום, מעש כאמור לא נעשה.

אין אלא לומר כי אף אם התובע מאן או ויתר על פירוק המרצפות כמשתמע מתצהיריהם של התובע ושל שניאור אלי, הרי שבסופו של יום דווקא לנתבע האינטרס המובהק והיכולת המעשית לחלוש על ביצוע פעולה זו, אף אם אין התובע משתף פעולה וזאת נוכח עניינו שלו לעמוד בנטל, ככל המוטל עליו, ולהפריך את חוות דעתו של מר ברכה הממקדת את הכשל ברצפת חדר הרחצה, תוך הנמקת קביעתו המתיישבת עם מסקנות מומחה בית המשפט. חוות דעתו של מר ברכה בהקשר הנזכר לא נסתרה אף בכל דרך אחרת, לרבות באמצעות חוות הדעת של מר גלמנוביץ מטעם הנתבעים.

כאן המקום לציין כי בחקירתו הנגדית מאשר מר גלמנוביץ, במישור העקרוני, כי איטום לקוי במקלחת דירת הנתבע עשוי להביא לרטיבות בדירת התובע (עמ' 29 שורה 7 לפרוטוקול).

עוד ובענין חוות דעת זו יצוין שלא ניתן שלא לתהות בדבר משקלה של חוות דעת זו שהוגשה, כך מסתבר מחקירתו, ע"י מי שהינו חברו הקרוב של הנתבע, ללא תמורה, מבלי שטרח המומחה לבקר בדירת התובע, לעיין ולבחון את חוות דעת עמיתיו בתיק זה.

עוד הסתבר, כי מר גלמנוביץ התיימר ליחס לנתבע מעש בכל הנוגע לתיקון בגג הבנין על מנת לבסס עמדתו לפיה המציאות הנוכחית המשופרת בנוגע לרטיבות נעוצה במעש זה, (עמ' 29 שורות 18-22 וכן עמ' 33 שורות 2-14 לפרוטוקול), אלא שלא רק שלא בדק סברתו בשטח, הנתבע עצמו הודה כי לא עשה כן (עמ' 38 שורות 19-20 לפרוטוקול).

22. אודה כי הנתבעים השמיעו בסיכומיהם לא מעט טענות שהגיון מסוים עשוי להימצא בהן.

כך למשל טענו כי אין יחס סביר בין היקפה ומיקומה של הרטיבות הנחזית בדירה לבין מקורה הנטען – איטום לקוי בחדר הרחצה שטיבו לכל היותר, לשיטתם, במרווח בן ס"מ תוך שהם נתלים אף בהעדר סימני רטיבות עוד בדירת הנתבע לעת ההיא ומחמת תיקון קו התפר שבוצע על ידם, ע"פ הנטען. את העדר סימני הרטיבות בדירת הנתבע לשיטתו של מומחה בית המשפט בזמן ביקורו שלו בדירת הנתבע בשלהי שנת 2011 לערך, מסבירים הם בסיכומיהם בהיותה של התקופה דאז שחונה ע"פ ברור שעשו. את ממצאיו הזהים של מר ברכה הסבירו בהיות ביקורו של זה בתקופת קיץ 2012 בה כבר התייבשה רטיבות שמקורה כטענתם במי גשמים שחלחלו דרך התפר. (עמ' 47-48 לפרוטוקול)

דא עקא, לא ניתן לומר כי הונחה תשתית ראייתית מספקת שתבסס כל האמור ותקעקע את שנתון בתיק ועיקר – באמצעות חקירת מומחה בית המשפט ועימותו עם הנטען, המחשת התיקון במיקום התפר והיקפו של זה והמצאת סימוכין מהשרות המטאורולוגי.

לא לחינם המליץ בית המשפט לצדדים ולא אחת לנהוג באופן מעשי בנסיבות העניין, לתקן את הטעון תיקון לכאורה ואחר כך לוודא במשותף כי ההנחה בדבר מקור הכשל, נכונה הינה. לא כך עשו הצדדים, לרבות התובע עצמו אשר נמנע ממתן מענה להחלטה שניתנה ביום 5.3.14 ערב שמיעת הראיות ממש וחבל שכך.

אין אלא לקוות כי במישור המעשי יעלה בידי התובע להסתפק בסעד מבוקש זה לפתרון הכשל ובית המשפט העיר בענין זה במהלך הדיונים והמליץ לפיכך כי הצדדים ישתפו פעולה בענין זה, אך לשווא. התובע לא טרח כלל להשיב להחלטה מיום 5.3.14 שהופנתה אליו בהקשר זה בעקבות בקשת הנתבע להגיש חוות דעת נוספת מיום 4.2.14 של מר גלמנוביץ בעקבות ביקור נוסף שערך הלה באותו היום בדירת הנתבע ועת מצא לטענתו שבעיית הרטיבות איננה עוד.

יוער כי התובע בחקירתו הנגדית מיום 20.3.14 אישר כי בביקורו האחרון בדירת הנתבע לאחר הדיון הקודם (שהתקיים ביום 26.1.14) נוכח כי זו יבשה בעוד בדירתו שלו לא ביקר למעלה משנה. הגם שכך, לא שוכנע לקבל עמדת הנתבע, כך משתמע, זאת באין הוא מהנדס לטענתו ומשלא היו דיירים בשעתו בדירת הנתבע, כשלשיטתו למעשה אי שימוש במערכת המים בדירת הנתבע הוא שמנע נזילה נוספת (עמ' 26 סיפא 27 רישא לפרוטוקול).

מכל מקום, משכך בחר התובע ומשעמד בנטל המוטל עליו לצורך סעד ספציפי זה, הנני מורה חיוב הנתבעים באיטום חדר הרחצה בדירתם באופן שימנע נזילה ממקור זה לדירת התובע.

הסעדים הכספיים שנתבעו

23. תיקון נזקים בדירת התובע - התובע כאמור נסמך על חוות דעת שמאי – אורי נס בע"מ – אשר ניתנה בחודש 9/10. זו מתייחסת ל- 9 מרכיבים בכללם תיקוני טיח, צביעה, סיתות, עבודות חשמל ונקיון בהתאם לסכומים המפורטים בחוות הדעת.

בהשלמה לכך נתונה אף חוות דעתו של מר ברכה שהינו, על פי המצוין, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין ולהערכתו ליום 6.11.12 עלות התיקונים הנדרשים הינו 8,500 שקלים, כשלזאת הוא מוסיף עלות תיקונים שבוצעו כבר בסך של 1,700 שקלים ובמצטבר – 10,200 שקלים + מע"מ.

יצוין כי בית המשפט הבהיר כי אין מקום להעיד את השמאי מטעם אורי נס בע"מ וזאת בכל הנוגע לסוגיות שמומחה בית המשפט נדרש להם, אולם לא היתה מניעה מצד הנתבעים לבקש חקירתו של זה במועד החוקי שנקבע לכך על פי סעיף 130 א' לתקנות, דבר שלא נעשה. תחת זאת נחקר ממושכות מר ברכה הואיל ובחוות דעתו נסמך על חוות הדעת של אורי נס בע"מ. בעניין זה אין לי אלא לומר כי לא נחה דעתי מנסיון הנתבעים לפסול למעשה קביעותיו של מר ברכה שכן הלה הסביר באופן משכנע כי בסופו של דבר הפעיל שיקול דעת מקצועי הנתון לו ומצא את הסכומים שנקבעו על ידי אורי נס בע"מ משום ראויים וסבירים (ראה עמ' 19-20 לפרוטוקול).

מכל מקום, סבורה אני כי ניתן בנסיבות אלה להסתמך על חוות דעתו של מר ברכה כשלעצמה על מנת לבסס את סכומי התיקון הנדרש בדירת התובע ובפרט באין חוות דעת נגדית מתאימה וזאת במספר הסתייגויות:

ראשית - בסעיף 5.5 מתייחס מר ברכה לתיקונים שבוצעו כבר ע"י התובע בשיעור כולל של 1,700 שקלים +מע"מ ומשעה שכך היה מקום לצפות כי התובע יציג אסמכתאות לתשלומים הנטענים דבר שלא נעשה, למעט בהתייחס ללוח החשמל שניזוק והוצגה אסמכתא בגין רכישתו ע"ס 700 שקלים (נספח ז' לתצהיר). משלא עשה כן התובע ולא טרח ולו לפרט מתי וע"י מי בוצע התיקון הנטען ובאיזה אופן שולם בגינה, סבורה אני כי אין מקום לפסוק לטובתו את מרכיבי סעיף 5.5, למעט 700 השקלים הנ"ל (סכום הכולל מע"מ).

שנית – חוות דעתו של אורי נס בע"מ מלמדת כי זו כוללת במרכיביה תיקונים הנוגעים אף לרכוש המשותף ולא לדירת התובע גרידא. כיוון שכך, אזי וכטענת הנתבעים, יש לנכותם (סעיפים 2, 5 ו – 7 ששיעורם הכולל 1,750 שקלים +מע"מ).

בהינתן כל האמור הנני פוסקת לטובת התובע סך של 8,676 שקלים (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.11.12.

24. הפסד דמי שכירות - התובע מתיימר לטעון כאמור ובכתב תביעתו כי דירה זו אשר הושכרה לאחרים, לא מיצתה יעודה זה וזאת מחמת מצבה החמור שלא אפשר מגורים הולמים וכי נגרם לו הפסד כספי לפיכך.

התובע מתייחס בתצהירו לשתי תקופות הפסד: האחת – 4 חודשים של אי תשלום דמי שכירות במהלך שנת שכירות שראשיתה ביום 1.11.09 בשל מצב הדירה שהביא לעזיבה מוקדמת מצד השוכרים. הפסד ששיעורו 7,200 שקלים בהתאם לדמי השכירות המוסכמים. (הסכם השכירות צורף כנספח ד' לתצהיר ודמי השכירות החודשיים לפיו הינם 1,700 שקלים).

השניה – 7 חודשים ממועד עזיבת השוכרים הנ"ל בהם לא עלה בידו להשכיר את הדירה כששיעור ההפסד הנטען הינו 1,900 שקלים לחודש ובסך הכל - 13,300 שקלים.

דא עקא, טיב העדויות וחקירתו הנגדית של התובע עלה בהם להעמיד בספק ניכר גרסתו של התובע וכמידה שאינה מאפשרת קביעה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו ואבהיר:

התובע הסתפק בעדותו שלו לצד הצגת הסכם השכירות - נספח ד'. בנסיבות הענין היה מקום לצפות כי התובע ישלים תשתית ראייתית זו באמצעות הזמנת השוכרים להעיד אודות נסיבות עזיבתם, כמו גם עצם ונסיבות הימנעותם מתשלום כנטען שכן סיבות רבות אפשריות לכך. לאמור משנה תוקף משהתובע טוען בחקירתו כי השוכרים קיבלו את הדירה עם בעית רטיבות קיימת וכי "זה התאים להם" אלא שהבעיה החמירה (עמ' 24 רישא לפרוטוקול).

ראוי לציין כי עיון בהסכם מלמד כי אין הוא נושא כל התייחסות למצבה הרעוע של הדירה כמצופה כי יעשה. אדרבא, מצוין בו כי זו הינה מסוידת וצבועה וכוללת אינסטלציה חדשה.

זאת ועוד, בחקירתו הנגדית משנה התובע וטוען כי שוכרים אלו גרו בדירה 6 חודשים והחסירו 3 חודשי שכירות בלבד (ולא ארבעה).

יתרה מכך ובהתייחס לתקופה השניה הנזכרת, חקירתו הנגדית של התובע (עמ' 24-25 לפרוטוקול) לימדה כי אינו עקבי ואינו יכול למסור גרסה סדורה וודאית בכל הנוגע למשך הותרתה של הדירה ריקה. לאמור משנה תוקף עת לא נמצא הסבר בפי התובע לכך שבחוות דעתו של אורי נס בע"מ צוין כי בביקורו בדירה בחודש 8/10 היו בה דיירים. מציאות זו אינה מתיישבת עם גרסת התובע ממנה עולה כי השוכרים עזבו בראשית חודש 5/10 לערך (בחלוף 6 חודשים מכניסתם), כך שאם 7 חודשי הפסד עוקבים היו, נותרה זו ריקה עד לחודש 12/10.

התובע אף לא טרח להציג את הסכם השכירות הבא שנעשה לטענתו עם פליטים וכמתבקש להמחשת רצף הארועים הנטען.

לכל זאת יש להוסיף כי החישוב הכספי בהתייחס לתקופה הראשונה שגוי (צ"ל 6,800 שקלים) וכי אין בנמצא כל סימוכין לשיעור דמי השכירות הגבוה יותר הנטען לתקופת ההפסד השניה, כמו גם תשתית ראייתית מספקת שתניח הדעת כי מצבה של הדירה בשעתו הוא הוא שסיכל מציאת שוכרים בתקופת ההפסד השניה וחרף נסיונות טעוני הוכחה שנעשו לאיתור כאלו.

כל שהובא הינו מכתב מיום 11.5.11 של מהנדס עיריית שדרות המופנה לאגף הגביה וקובע כי בדירה אין מטבח, כי קיימים רטיבות טחב וכי הבית מצוי בשיפוצים באופן שאינו מאפשר מגורים בדירה עד לתיקון הנזילות מעל (נספח י' לתצהירו). דא עקא, עסקינן במכתב שיצא לאחר הגשת התביעה לצורך פטור מתשלום ארנונה ואין הוא מתייחס לתקופה שקדמה להגשה ואשר בעטיה דורש התובע סעד כספי כאמור בסעיפים 7 ו- 8 לתביעתו. כיוון שכך, נדחית הדרישה הכספית במרכיב זה.

25. עוגמת נפש - בשים לב למסקנות בית המשפט בעניין מקור הנזילה והתרשמותו ממצב הדירה כמשתקף היטב, בין השאר, מחוות דעת מומחה בית המשפט ומהתמונות שהוצגו, אין ספק כי ראוי לפצות את התובע על עוגמת הנפש שבוודאי נגרמה לו עקב מצבה זה של דירתו. לא ניתן לומר כי מדובר היה בכשל פעוט וזניח. עסקינן בכשל ובנזקים ניכרים לעין ואשר על פניו פוגמים הם ביכולת להפיק הנאה מהדירה ולמצות יעודה.

אין אף ספק כי מציאות זו דרשה מהתובע להשקיע זמן ומרץ רב על מנת להגיע לפתרון הבעיה ובעניין זה מצאתי מקום לומר כי בית המשפט מעדיף את גירסת התובע על גירסתו של הנתבע בכל הנוגע ליידועו ולא אחת אודות מצב הדירה והצורך בתיקון עובר להגשת כתב התביעה. בחקירתו טען הנתבע כי המכתב שנשלח לו ע"י ב"כ התובע (נספח ח' לתצהיר התובע - מכתב מיום 19.9.10) משקף את פנייתו השניה בלבד של התובע אליו.

אין סביר הדבר כי התובע בצר לו בשל הפגיעה הניכרת בדירתו כשלכך השלכות כספיות, פנה לנתבע לראשונה אך סמוך לקבלת התביעה כנטען בתצהיר הנתבע. התנהלותו של הנתבע במהלך ההליך המשפטי אך מחזקת התרשמות בית המשפט כי אכן וכטענת התובע, נאלץ הלה לפנות ולא אחת לנתבע אשר למעשה התעלם ממנו ובאופן אשר אילץ הגשת תביעתו זו.

אסייג קמעה ואומר, כי ומאידך הנתבע לא המחיש טענתו בדבר פניות אין ספור, לרבות באמצעות אימו ואחיו שלו ולרבות לילדי הנתבע כנטען בסעיף 7 לתצהירו ובחקירתו בעמ' 23 שורות 14-17 לפרוטוקול. כאמור, לא הובא כל עד רלבנטי בהתייחס להשתלשלות הארועים מלבד התובע עצמו.

במאמר מוסגר אציין כי, טענות הנתבע מעמידות בספק את טענת התובע בהתייחס למועד הימצאותה וגילויה של בעיית הרטיבות: בתצהירו טוען התובע כי סימני הרטיבות החלו בחודש 2/09 סמוך לקבלת החזקה בדירה זו אותה רכש מאחיו בחודש 1/09. הגם שכך, בחקירתו הנגדית טען התובע כי פנייתו הראשונה לנתבע נעשתה בזמן הבחירות המקומיות ואין הוא מתכחש להערת ב"כ הנתבע לפיה אלו חלו כבר בחודש 11/08 (עמ' 23 סיפא לפרוטוקול). התובע אף נמנע מצירוף נוסחו המלא של הסכם הרכישה והסתפק בצרוף העמוד הראשון לו (נספח א'), כך שאין לדעת באם כולל הוא התייחסות למצב הדירה, שאולי נרכשה באופן מודע במצב בעייתי שהשליך על מחירה (טענה שלא הועלתה בכתב ההגנה, יש לציין).

מכל מקום, חוות דעתו של אורי נס בע"מ מלמדת כי בעיית הרטיבות ניכרת ומשמעותית הינה לפחות מחודש 8/10.

עסקינן במרכיב נזק הנתון לשיקול דעת ומחייב משנה זהירות וסבירות בפסיקתו (ראה ת"א (ת"א) 209138/02 מור יצחק נ' ירון ישעיה בע"מ (2007) והפסיקה המנחה הנזכרת שם:

בהתייחס לליקויי בניה ע"א 56023/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (2005) וכן בענין ליקויי רטיבות ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס, פ"ד מו(2) 60 (1992)).

מטרת הפיצוי בגין עגמת נפש איננה להעניש את הנתבעים, כי אם לפצות את התובע על סבלו ויש לשקול לשם פסיקתו, בין השאר, את גובה הפיצוי הנפסק בגין הליקוי, סוג הליקוי, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונו, כמו גם את התייחסותו של הנתבע ואי הנוחות הכרוכה בתיקון הנדרש (ראה ת"א (ת"א) 34646-07-11 יורם הורניק נ' קרן פז חברה לבניין בע"מ (2013)).

בהביאי בחשבון הנתונים הנזכרים, לרבות הכרוך בטיפול במציאות המתוארת עד כה ובהמשך לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים, היקפם של אלו ועיקר - היות התובע תלוי כל העת במעש מצד הנתבע בדירתו הוא, מצאתי מקום לפסוק לטובת התובע סך של 6,000 שקלים.

26. אשר להוצאות השמאי והיעוץ המשפטי - הרי שמרכיבים אלו נשקלים במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בפסיקתן של הוצאות ההליך המשפטי ובענייננו אנו נוכח מסקנות בית המשפט, יש מקום להשית על הנתבע את עיקר ההוצאות להן נדרש התובע בעניין המומחים. עם זאת, נראה כי לא היה הכרח בכפילות הערכת נזקי התיקון בדירת התובע באמצעות שני מומחים מטעם התובע, כמו גם לכלול מרכיב נפרד של תשלום לבא כוחו בהקשרה של תביעה זו ובפרט עת התובע לא ממציא אסמכתא לתשלום הנטען.

יצוין כי הוצגה אסמכתא בדבר תשלום למומחה - מר ברכה בסך של 2,340 שקלים (נספח טו' לתצהיר). לא הוצגה אסמכתא לתשלום נוסף בן 450 שקלים כנטען בסעיף 49 לתצהיר. כן נתונה אסמכתא לתשלום בסך 1,500 שקלים שנועד למומחה בית המשפט (נספח יא' לתצהיר).

בהינתן כל זאת, הרי שבגין הוצאות ההליך – מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בתשלומים שהומחשו, קרי :

א. 2,340 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.10.12.

ב. 1,500 שקלים בצירוף הפרשים כאמור מיום 17.8.11

ג. אגרת המשפט כפי ששולמה בתיק זה בצירוף הפרשים מיום ביצועו של כל תשלום.

27. סיכומו של דבר, הנתבעים מחויבים בזאת כדלקמן:

א. במעש כמפורט לעיל בסעיף 22 סיפא.

ב. בתשלום הסכומים המפורטים בסעיפים 23, 25, 26 לעיל.

ג. בשים לב לטיב ההליך, תוצאתו הנענית אך חלקית לתביעה, משכו, מספר הדיונים הרב יחסית שנדרש (שבעה), התנהלותם של הנתבעים ומנגד התנהלות התובע שלא היתה נקיה מרבב, ישאו הנתבעים אף בשכר טרחת עו"ד לטובת התובע בשיעור של 5,000 שקלים.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ד, 05 מאי 2014, בהעדר הצדדים.