פסק דין

א. ההליך

1. בכתב התביעה (המתוקן) המונח לפני, עותרים התובעים לסעד הצהרתי, ולפיו הם זכאים להירשם כבעלים של 6 דונם מהמקרקעין המזוהים כחלקה 68 בגוש 19374 (להלן – "החלקה"), והמצויים בשטח השיפוט של הישוב עראבה. עוד עותרים התובעים לכך שיינתן צו המופנה לרשם המקרקעין, לרשום זכויות התובעים בספר המקרקעין.

2. התביעה במקורה הוגשה כנגד הנתבעים 1 עד 3 וכנגד רשם המקרקעין. לבקשת פרקליטות המחוז, ובהסכמת התובעים, התביעה נגד רשם המקרקעין נמחקה. לעומת זאת, הנתבעים 5 עד 13, אשר זכויותיהם עלולות להיפגע מפסק הדין, ביקשו להצטרף לתביעה, על מנת שטענותיהם תישמענה, והם אכן צורפו לה.

ב. תמצית טענות הצדדים

3. התובעים מבססים את תביעתם על חוזה מכר, שנכרת בתאריך 7.1.1988, בין המנוח חמאדה יוסף חוסין נעאמנה ע"ה (להלן – "המנוח חמאדה") מצד אחד, והתובעים מן הצד השני. לפי חוזה זה התחייב המנוח חמאדה למכור לתובעים שטח של 6 דונם בחלקה. את החוזה ערך עו"ד חאמד סעדי.

לטענת התובעים, מאז נכרת הסכם המכר, השטח שנמכר להם נמסר להחזקתם והם עושים בו שימוש כבעלים לכל דבר ועניין. לטענת התובעים, בתאריך 26.10.2009 (כ- 21 שנים לאחר כריתת חוזה המכר) אף דיווחו על העסקה למנהל מיסוי המקרקעין.

4. הנתבעת מס' 3, היא בתו של המנוח חמאדה, הסכימה למתן פסק דין לטובת התובעים, על פי כתב התביעה. לעומת זאת, הנתבע מס' 2 מכחיש את תביעת התובעים, ולטענתו, הסכם המכר מתאריך 7.1.1988 הוא חוזה מזויף. לטענת הנתבע מס' 2, החוזה נערך על ידי עו"ד סעדי שנים רבות לאחר פטירת המנוח חמאדה, וחתימת המנוח בחוזה זה זויפה. לתמיכת טענות הנתבע מס' 2 בדבר זיוף חתימת המנוח חמאדה, המציא הנתבע מס' 2 חוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד וחתימות, היא הגב' אורה כבירי (מוצג נ/2).

עוד טוען הנתבע מס' 2, כי המנוח חמאדה לא יכול היה למכור לתובעים שטח של 6 דונם, שכן הוא היה זכאי להירשם רק כבעלים של רבע מהחלקה. עוד מוסיף הנתבע מס' 2 וטוען, שאפילו יתברר שהחוזה מתאריך 7.1.1988 אינו חוזה מזויף, הרי שנפלו פגמים בכריתתו, והמנוח חמאדה חתם עליו מתוך הטעיה, כפיה או עושק, ותנאי החוזה לוקים בחוסר סבירות קיצוני.

5. הנתבעים 5 עד 13 (ולהלן – "הנתבעים") טוענים, כי יש לדחות את תביעת התובעים ככל שהיא עומדת בסתירה לזכויותיהם של הנתבעים 5 עד 13 בחלקה.

לטענת הנתבעים, המנוח חמאדה ושני אחיו - יוסף ועלי - הם יורשי אביהם המנוח חוסין נעאמנה ע"ה ויורשי אמם המנוחה זהיה נעאמנה ע"ה. לטענת הנתבעים, בין האחים נעשה הסכם לחלוקת העזבון, והוסכם כי למנוח חמאדה מגיע שטח של 6 דונם בחלקה, לאח יוסף מגיע שטח של 7.516 דונם ולאח עלי שטח של 6.15 דונם. לאחר מכן נעשתה חלוקה מחדש ומחלקו של המנוח חמאדה הופחת דונם אחד ולחלקו של האח יוסף הוסף דונם אחד. לטענת הנתבעים, לאחר חלוקה זו, השטח שהמנוח חמאדה היה זכאי לקבל היה 5 דונם בלבד, ועל כן לא יכול היה למכור לתובעים שטח של 6 דונם.

הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי בשנת 1981 שועבדו כל זכויות נתבע 1 בחלקה, דהיינו שטח של 5 דונם, לאדם בשם מרעי עטא, וזאת להבטחת החזר הלוואה שקיבל ממנו נתבע 1, והוסכם, כי במידה וההלוואה לא תוחזר, מרעי עטא יהיה רשאי למכרה. לטענת הנתבעים, מכיוון שההלוואה לא הוחזרה, מרעי עטא מכר את זכויות החלקה לסעיד מוסטפא דאהוד בעסקת חליפין, בה קיבל בתמורה חלקה אחרת, שעליה הקימו בנו ונכדו של מרעי עטא את בתיהם.

6. עוד טוענים הנתבעים, כי סמוך לשנת 2000 הגיע התובע 1 ובידו הסכם בערבית, וטען כי רכש 6 דונם מהמנוח חמאדה, וזאת כאשר סעיד מוסטפא דאהוד החזיק בשטח של 5 דונם. בעקבות זאת, כך לטענת הנתבעים, הצדדים הגיעו לפשרה בשנת 2001, והסכימו על חלוקה חדשה, ולפיה חלקו של המנוח חמאדה יהיה שטח של 5.5 דונם וחלקו של אחיו יוסף יקטן ב-500 מ"ר ויעמוד על 8.016 דונם. הנתבעים טוענים, כי מאז החלוקה החדשה, התובעים מחזיקים את חלקו של המנוח חמאדה, בהתאם לאותה החלוקה, דהיינו – 5.5 דונם. לטענת הנתבעים, תביעת התובעים מתעלמת מהסיכום שנעשה בשנת 2001, הגם שהחלוקה שנעשתה על פי סיכום זה, מיושמת בפועל בשטח.

ג. המקרקעין והירושות

7. שטחה הכולל של החלקה הוא 19,666 מ"ר, והמנוח רשום כבעלים של שליש ממנה (1/4 ועוד 1/12). החלק מהחלקה הרשום בבעלות המנוח, מייצג אפוא שטח של 6,555 ₪.

על כן, טענת הנתבע מס' 2, כי המנוח הוא בעלים של רבע מהחלקה בלבד, אינה נכונה עובדתית.

8. לשם הבהרת התמונה אציין, כי לאחר פטירת המנוח חוסין נעאמנה (בתאריך 23.8.1963, ניתן צו ירושה (בתיק מס' 31766 מתאריך 15.4.2007), ועזבונו חולק בין אלמנתו, זהייה (1/4) ושלושת בניו – המנוח חמאדה, יוסף ועלי – (1/4) לכל אחד. אעיר, כי קדם לצו ירושה זה צו ירושה שניתן בבית הדין השרעי בתאריך 29.5.1969, ולמעשה, הצו משנת 2007 תיקן את הצו משנת 1969, ואולם, בכל הנוגע לירושת הזכויות בחלקה, שני הצווים זהים.

זהייה, אלמנת המנוח חוסין, נפטרה בתאריך 23.2.1981, וצו הירושה אחריה ניתן בתאריך 30.10.2007 בתיק מס' 31771. אחד מיורשיה של המנוחה זהייה היה המנוח חמאדה, וחלקו בעזבון היה 9/27 (שהם שליש).

המנוח חמאדה ירש אפוא ¼ מהמקרקעין מאביו המנוח חוסין, ועוד שליש מהרבע שירשה אמו (האלמנה זהייה), כך שבסופו של דבר נרשם כבעלים של 1/3 מהחלקה.

9. העסקה שהתובעים טוענים לה, נעשתה עם המנוח חמאדה בשנת 1988, ועל כן, לכאורה, על סמך הזכויות שירש, היה המנוח חמאדה זכאי למכור לתובעים זכויות בחלקה, המייצגות שטח של 6 דונם.

ד. טענת זיוף החוזה

10. כאמור, התובעים מבססים זכותם על חוזה שנכרת עם המנוח חמאדה בתאריך 7.1.1988, ולעומתם טוען הנתבע מס' 2, כי החוזה זויף בידי התובעים או מי מטעמם.

על כן, אדון תחילה בטענת הזיוף.

11. בדרך כלל, אדם הטוען טענת זיוף עליו מוטל להוכיח טענתו, ולצורך הוכחת הטענה הוגשה מטעם הנתבע מס' 2 חוות דעתה של המומחית אורה כבירי (מוצג נ/2).

המומחית הגב' כבירי השוותה את החתימות על החוזה מתאריך 7.1.1988, לחתימותיו של המנוח חמאדה בשני מסמכים אחרים, האחד הם מסמכי נישואין (ולא נרשם התאריך בהם נכתבו) והשני הוא חוזה משנת 1978. על סמך השוואותיה קבעה המומחית בחוות דעתה, כי הגיעה למסקנה "בסבירות גבוהה ביותר", שמי שחתם על חוזה המכר, אינו המנוח חמאדה.

12. לעומת חוות הדעת מטעם הנתבע מס' 2, הוגשה מטעם התובעים חוות דעתה של המומחית, הגב' ברכה שני.

אף הגב' ברכה שני השוותה את חתימתו של המנוח חמאדה על חוזה המכר עם חתימות אחרות שהוצגו בפניה, והיא דווקא הגיעה למסקנה, כי "קיימת סבירות גבוהה" שהמנוח חמאדה אכן חתם על חוזה המכר.

13. לצד חוות הדעת של המומחיות המכובדות, הובאו לפני ראיות נוספות בעניין חתימת המנוח חמאדה. הנני סבור, כי נוכח ראיות אלה, אין צורך להזדקק לחוות הדעת. הראיות מתוכן ניתן ללמוד על כך שהמנוח חמאדה חתם על חוזה המכר באות מפיהם של עו"ד חאמד סעדי והנתבע מס' 2 בעצמו, ולהלן אתייחס לעדויות אלה.

14. עדותו של עו"ד חאמד סעדי:

עו"ד סעדי העיד, כי בתאריך 4.1.1988 הגיע אליו מר סאלח עאסלה, בעלה של התובעת מס' 2 ואחיו של התובע מס' 1, ומסר לו כי רכש מהמנוח חמאדה שישה דונם. עו"ד סעדי הלך עם מר עאסלה לבית המנוח חמאדה, ושמע מהמנוח חמאדה את כל הפרטים והתנאים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 25 עד 29). בהמשך, כך העיד עו"ד (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 25 עד 32):

"ש. שם המוכר הוא חמאדה יוסף חוסין נעאמנה, נכון?

ת. שם המוכר הנכון הוא חמאדה חוסין נעאמנה. כאן נפלה טעות. הטעות היא שלי ואני מודה בה. זו נקראת טעות דפוס. אבל לצד שמו, יש תעודת זהות של חאמדה, וזה המספר הנכון.

ש. האם המוכר, חמאדה, קורא עברית?

ת. ייתכן שכן. למה? יש מסמכים של חמאדה חתומים בשפה העברית. כמו כן, תקופה ארוכה הוא עבד כנהג מונית. אני מניח שהוא אמור לדעת עברית.

ש. סביר להניח שהוא חתם במקום שבו כתוב שם שהוא אינו שמו?

ת. לא, זו חתימתו. בהסכם כתוב ואני תרגמתי את ההסכם לשני הצדדים, ואחרי שהם הבינו את ההסכם הם חתמו עליו. אני מפנה לסעיף 15 להסכם (מצטט).

ש. תרגמת את ההסכם מילולית או כתוב?

ת. ההסכם מודפס בשפה העברית. לפני שחמאדה חתם אני קראתי ותרגמתי את זה לשפה הערבית. הוא הבין וחתם."

לא מצאתי כי בחקירתו הנגדית סתר עו"ד סעדי את דבריו בחקירתו הראשית. להתרשמותי עו"ד סעדי העיד על הדברים שאירעו בפועל, ועל יסוד עדותו הנני קובע, כי המנוח חמאדה חתם בעצמו, ובפני עו"ד סעדי, על חוזה המכר מתאריך 7.1.1988, ואין כל צורך בעדויות מומחים לאימות חתימתו או לסתירת חתימתו.

15. ראיות הבאות מפי הנתבע מס' 2:

הנתבע מס' 2 טוען, כי חתימת המנוח חמאדה בחוזה מתאריך 7.1.1988 היא חתימה מזוייפת. ואולם, זו לא הייתה עמדתו בתקופה שקדמה להגשת התביעה. בין הראיות שהוגשו לפני במהלך שמיעת הראיות, הוגשו מספר מכתבים שכתב הנתבע מס' 2, ולהלן אסקור את התייחסותו במכתבים אלה לאפשרות שהחוזה אכן נחתם על ידי אביו, המנוח חמאדה:

(א) במכתב מתאריך 5.9.2009, המופנה לעו"ד סעדי, כתב הנתבע מס' 2 כדברים הבאים:

"1. אמנם המוכר הסכים למכור את חלקו בחלקה 68 גוש 19394 (הנכס) הנמצא כ- 6 דונם בכפר עראבה ועל זה נתן את חתימתו בהסכם שנערך על ידך.

2. אני אטען שמצבו של אבי מבחינה רפואית בהיותו חולה סרטן מפושט, ולאחר ניתוח הוצאת כליה בבית חולים סורוקה בבאר שבע, לא היה כשיר לחתום על חוזה כלשהו.

.... ".

הנה מתברר, שבעת כתיבת המכתב הנזכר, הנתבע מס' 2 לא כפר בכך שאביו חתם על חוזה המכר אותו עורך עו"ד סעדי, אך הודיע, כי יטען שאביו לא היה כשיר לחתום על החוזה.

(ב) מכתב מתאריך 17.10.2009, בו השיב הנתבע מס' 2 למכתב עו"ד סעדי:

בסעיף 2 למכתבו של עו"ד סעדי (מוצג ת/10 - ללא תאריך) כתב עו"ד סעדי לנתבע מס' 2, כי "בתאריך 7.1.1988 אביך המנוח חמאדה נעאמנה מכר לקונים את חלקו בחלקה שהינו שטח של 6 דונם". על סעיף זה במכתב השיב הנתבע מס' 2: "סעיף 2 מסכים" (מוצג ת/11).

(ג) במכתבו מיום 4.11.2009 (מוצג ת/13), הסביר הנתבע מס' 2 לעו"ד סעדי, כי אביו המנוח כרת את החוזה עם התובעים עוד בשעה שאמו הייתה בין החיים, ואז התחייב למכור לתובעים שטח של 6 דונם. ואולם, לאחר פטירת אמו של המנוח חמאדה (סבתו של הנתבע מס' 2), היה המנוח חמאדה זכאי לקבל 555 מ"ר נוספים. לעניין זה כתב הנתבע מס' 2 בסעיף 6 למכתבו:

"היות וחוק זה חוק, והיות ואינני מעוניין לוותר על גרגר אחד ממה שמגיע לי, חלק זה (555 מ"ר) שייך לי, זו הסיבה שטענתי שהחוזה אינו חוקי ואינו קביל, עד שיערך כדין."

יש בדברים אלה למעשה הכרה בזכותם של התובעים, ולצד הכרה זו, רצון של הנתבע מס' 2 להבטיח את יתרת החלק בעיזבון המנוח חמאדה, שלא נמכר לתובעים.

(ד) במכתב נוסף, מתאריך 7.11.2009 (מוצג ת/14), שוב מכיר הנתבע מס' 2 בכך שהתובעים כרתו חוזה עם המנוח חמאדה, וכותב: "אני הסכמתי שאבי ז"ל מכר את חלקו היחסי בחלקה הנ"ל על אף שהחוזה אינו ערוך כראוי, אינו חוקי ואינו קביל כפי שהסברתי". ואולם, לטענתו, בעת כריתת החוזה היה המנוח חמאדה זכאי לרבע מירושת אביו, ועל כן לא יכול היה למכור לתובעים יותר מאשר שטח של 4,917 מ"ר. על כן, הנתבע טוען במכתבו זה, כי לקונים (התובעים) "הזכות לממש את זכותם על תת חלקה זו (4,917) בלבד", ובהמשך הוא כותב כי "ממני יקבלו אך ורק 4,917 מ"ר בלבד".

אציין, כי בבסיס עמדתו של הנתבע מס' 2 עמדה טענתו, כי בשעה שהמנוח חמאדה כרת את החוזה עם התובעים, אמו (זהייה, אלמנת המנוח חמאדה) עדיין הייתה בין חיים, ועל כן המנוח חמאדה לא יכול היה למכור את החלק במקרקעין שהיה בבעלותה וטרם הועבר לו בירושה. ואולם, טענה זו אינה נכונה מהבחינה העובדתית. החוזה עם התובעים נכרת, כאמור, בתאריך 7.1.1988, בה בשעה שהמנוחה זהייה הלכה לעולמה בתאריך 23.2.1981, כלומר 7 (שבע) שנים לפני שהמנוח חמאדה כרת את החוזה עם התובעים. נכון הדבר, שצו הירושה אחרי המנוחה זהייה ניתן רק בשנת 2007, ולאחר מותו של המנוח חמאדה. ואולם, מסתבר הדבר, שהמנוח חמאדה ידע שהוא זכאי לרשת שליש מעזבונה של אמו זהייה, כפי שבסופו של דבר קרה, ועל כן היה רשאי למכור לתובעים שטח של 6 דונם בחלקה. למעשה, בחוזה המכר מתאריך 7.1.1988 מכר המנוח חמאדה לתובעים את זכות הקניין בשטח של 4,917 מ"ר שהיה בבעלותו (מירושת אביו המנוח), ולצד זאת מכר לתובעים את זכותו לקבל בעלות בשטח של 1,083 מ"ר, שהיה זכאי לקבל מירושת אמו.

16. על רקע מכתביו של הנתבע מס' 2 לעו"ד סעדי, ברור הדבר, שהנתבע מס' 2 ידע שאביו, המנוח חמאדה, כרת חוזה עם התובעים. אמנם, היו לו לנתבע מס' 2 הסתייגויות שונות מכך שאביו חתם על החוזה, הן משום שטען שאביו לא היה כשיר לכרות את החוזה והן משום שסבר שאביו לא היה יכול למכור לתובעים יותר מאשר 4,917 מ"ר. ואולם, לא הייתה מחלוקת על כך, שהמנוח חמאדה אכן חתם על החוזה עם התובעים, ואין מדובר בחתימה מזויפת.

17. על כן, ומבלי שיש צורך בחוות דעת של מומחים, הנני קובע, כי המנוח חמאדה אכן חתם על החוזה מתאריך 7.1.1988.

ה. כשירות המנוח חמאדה לכרות את החוזה

18. בסעיף 12 לכתב הגנתו טען הנתבע מס' 2, שאם בית המשפט יקבע שחוזה המכר תקף, כי אז יטען הנתבע מס' 2, "כי יש להורות על ביטול הסכם המכר ו/או העסקה שנעשתה מכוחו וזאת מכל אחד מהטעמים המפורטים להלן, לא כל שכן מכולם במצטבר: ראשית, אין אדם יכול לתת מה שאין לו. שנית, טעות ו/או הטעיה ו/או כפיה ו/או עושק, שלישית, חוסר סבירות קיצונית".

למעשה מדובר בטענות עובדתיות סותרות. מן הצד האחד טען הנתבע שהחוזה מזויף, ומן הצד השני טען, שאם אינו מזויף, כי אז נפלו פגמים רבים בכריתתו.

19. מוכן אני להניח שהמנוח חמאדה היה חולה בעת שכרת את החוזה עם התובעים, ובריאותו הייתה רופפת. מצבו הרפואי של המנוח חמאדה, תואר בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מס' 2 (מוצג נ/3), ולפיו המנוח חמאדה סבל ממחלת סרטן מפושטת מאז שנת 1980, בשנת 1984 עבר ניתוח לכריתת הכליה השמאלית, ומצבו המשיך להיות קשה עד למועד פטירתו בשנת 1993, לאחר שעבר ניתוח לכריתת הריאה השמאלית.

ואולם, לא הונחו לפני ראיות כלשהן, מתוכן ניתן היה ללמוד על כך, שמחלתו הקשה של המנוח חמאדה השפיעה על מצבו הקוגניטיבית, או כי בעקבות מצבו הרפואי הקשה, הוא לא הבין את אשר הוא עושה.

20. כאמור, עו"ד סעדי העיד, כי לפני שהמנוח חמאדה חתם על החוזה, עו"ד סעדי הקריא לו אותו, ותרגם לו אותו, ולאחר מכן המנוח חמאדה חתם עליו. עדות זו לא נסתרה בראיות כלשהן, ואף לא הובאו ראיות להוכחת הטענה כי המנוח טעה או הוטעה או נעשק על ידי התובעים, או שהתובעים ועו"ד סעדי, ניצלו את מצבו לרעה.

21. על כן, הנני דוחה את טענותיו החלופיות של הנתבע מס' 2, כי בכריתת חוזה המכר מתאריך 7.1.1988, נפלו פגמים המצדיקים את ביטולו.

ו. שעבוד החלקה לטובת מרעי עטא קראקרה ע"ה

22. בסעיף 20 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/3), מסר הנתבע מס' 2, כי בתקופה בה אביו, המנוח חמאדה, היה חולה, החלקה הייתה משועבדת לטובת מר מרעי עטא קראקרה, בעקבות הלוואה שהמנוח חמאדה קיבל ממנו. הנתבע מס' 2 הוסיף והצהיר, כי יש לו חשד סביר "שמר מרעי עטא קראקרה החליף את הנכס עם מר דאוד עסלאה "המכונה הג'ינגי'" ז"ל, תמורת שטח בניה במקום שנקרא "אלגברייה" וממנו נמכר למשפחת דאוד".

לתמיכת הטענה כי החלקה שועבדה למר מרעי קראקרה, העידו מטעם הנתבע מס' 2 שתי אחיותיו, הגב' סיהאם עסאלה (ותצהירה הוא המוצג נ/4) והגב חניפה נעאמנה (ותצהירה הוא המוצג נ/5). שתי עדות אלה העידו באופן כללי, כי ידוע להן "שהחלקה משועבדת למר מרעי עטא קראקרה תמורת חוב כספי, ולא ידוע לי על התחשבנות ביניהם".

אם מטענות הנתבע מס' 2 מתבקשת המסקנה, שהמנוח חמאדה שעבד את הקרקע למרעי עטא קראקרה, ומרעי עטא קראקרה החליף את הקרקע עם "משפחת דאוד", כי אז נשאלת השאלה, איזה עוד זכויות יש לנתבע מס' 2 בקרקע, ומדוע הוא טוען בסעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/3) כי "אני הבעלים החוקיים של 9/10 משליש החלקה ...".

23. מכל מקום, אף מר אסעד יוסף נעאמנה , הנתבע מס' 6, מסר בתצהירו על שעבוד החלקה, ויש בהם כדי להבהיר הטענה שנטענה על ידי הנתבע מס' 2 בעניין זה:

"הנני להצהיר כי דודי חמאדי שעבד את זכויותיו בחלקה, דהיינו 5 דונם, למנוח מרעי עטא, בהתאם להסכם שנחתם ביניהם ביום 28.3.1981 ואשר נמצא ברשותם של התובעים. גם כן וכאשר דודי חמאדי לא עמד בהתחייבויותיו כלפיו, התקשר המנוח מרעי עטא עם המנוח סעיד מוסטפא דאהוד בעסקת חליפין לפיה המנוח מרעי עטא העביר זכויותיו של דודי בחלקה למנוח סעיד מוסטפא דאהוד, אשר החזיק בקרקע עד סמוך לשנת 2000 והמנוח סעיד מוסטפא דאהוד העביר למנוח מרעי עטא זכויותיו בחלקה 62 בגוש 19384, עליה הקים בנו של מרעי עטא ביתו."

אדגיש, כי יורשי המנוח מרעי עטא קראקרה ומר סעיד מוסטפא דאהוד אינם צדדים בהליך שלפני. על כן, הדיון בשאלות שלהלן לא יחייב אותם בשום צורה, והוא נעשה אך ורק כדי להכריע בין טענות הצדדים בהליך המתנהל לפני.

24. מר אחמד מרעי קראקרה הוא בנו של המנוח מרעי עטא קראקרה ע"ה, ותצהיר עדותו הראשית הוא המוצג נ/7. מר אחמד קראקרה מסר, כי אביו המנוח, מרעי קראקרה "רכש את כל זכויותיו של חמאדי נעאמנה בחלקה 68 בגוש 19373", ועוד הוסיף, כי סמוך לשנת 1982, אביו החליף הזכויות שרכש בחלקה זו עם סעיד מוסטפא דאהוד, וקיבל הזכויות בחלקה 62 בגוש 19384, "המוחזקת על ידנו עד עצם היום".

מוניר מחמוד קראקרה הוא נכדם של המנוח חמאדה והמנוח מרעי עטא קראקרה, ותצהיר עדותו הראשית הוא המוצג נ/8. מוניר קראקרה מסר בתצהירו, כי "סבא חמאדה הנ"ל מכר את כל זכויותיו החלקה 68 בגוש 19374 לסבא מרעי קראקרה הנ"ל סמוך לשנת 1981, וסבא חמאדי הנ"ל לא נשאר לו כל זכות בחלקה".

25. על מכר החלקה למרעי עטא קראקרה העידו אף מר מוחמד מוסטפא נעאמנה (שתצהירו הוא המוצג נ/9) ומר מוסטפא עלי נעאמנה (שתצהיר עדותו הראשית הוא המוצג נ/10). שני עדים אלה מעידים על כך שהמנוח חמאדה מכר את זכויותיו בשנים 1981 (לפי גרסת מוחמד נעאמנה) או בשנת 1980 (לפי גרסת מוסטפא נעאמנה).

26. על פי העדויות שסקרתי לעיל, נעשתה לכאורה עסקה כלשהי בין המנוח חמאדה ובין המנוח מרעי עטא קראקרה, שככל הנראה היו קרובי משפחה (שהרי להם נכד משותף). חלק מהעדויות מלמד, שככל הנראה היה מדובר בעסקת משכנתה, שנועדה לשעבד את המקרקעין לשם הבטחת פירעון הלוואה שהמנוח חמאדה קיבל מהמנוח מרעי. עדויות אחרות מלמדות, שמדובר בעסקת מכר, במסגרתה מכר המנוח חמאדה את זכויותיו בחלקה למנוח מרעי. זאת ועוד, על פי העדויות שנשמעו, העסקה בין המנוח חמאדה והמנוח מרעי, נעשתה ככל הנראה בשנים 1980 או 1981.

ואולם, בשום שלב לא הונח לפני מסמך כלשהו שנעשה בין שני המנוחים, והרי מאז 1.1.1970, המועד בו חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 נכנס לתוקף, התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, בין אם מדובר בעסקת מכר, ובין אם מדובר בשעבוד המקרקעין, טעונה מסמך בכתב. בהעדר מסמך בכתב, המעיד על עסקה, ככל שנעשתה כזו בין המנוח חמאדה והמנוח מרעי, לא ניתן לתת תוקף לעסקה שכזאת, או להכיר בזכויות שמי מיורשי המנוח מרעי עטא קראקרה טוען להן.

27. יתרה מזאת: אפילו אניח שנעשתה עסקה בשנים 1980 או 1981 בין המנוח חמאדה והמנוח מרעי, הרי שהיה מקום לדאוג לכך שתרשם בספר המקרקעין. לו זו בלבד שהחלקה הייתה ונותרה רשומה בבעלות המנוח חמאדה, הרי שאפילו הערת אזהרה לטובת המנוח מרעי לא נרשמה.

העדר רישום העסקה, ככל שנעשתה עסקה בין המנוח חמאדה למנוח מרעי, ואף העדרה של הערת אזהרה, גרמה לכאורה ל"תאונה משפטית" (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נ"ז(2) 385, בעמ' 404 – 405 (2003)), ובשנת 1988 עשה המנוח חמאדה במקרקעין עסקה סותרת עם התובעים. קרוב לוודאי, שאם המנוח מרעי היה רושם הערת אזהרה לטובתו, בגין העסקה שכביכול נטען שעשה עם המנוח חמאדה, התובעים לא היו מתקשרים בחוזה עם המנוח חמאדה.

28. על כן, ככל שהדבר דרוש להכרעה ביחסים שבין הצדדים שלפני, ובמידה שנעשתה עסקה סותרת בין המנוח חמאדה והמנוח מרעי, העסקה שנעשתה עם התובעים גוברת עליה. יודגש, כי יורשי המנוח מרעי עטא לא לקחו חלק בהליך שלפני, ואף סעיד מוסטפא דאהוד לא היה צד להם, ועל כן ממצאים אלה אינם מחייבים אותם, כי אם את הצדדים בהליך שלפני, ואותם בלבד.

ז. העברת 1,000 מ"ר ליוסף נעאמנה

29. המנוח יוסף נעאמנה ע"ה היה אחיו של המנוח חמאדה, ובנו הוא מר אסעד יוסף נעאמנה הנתבע מס' 6, שתצהיר עדותו הראשית הוא מוצג נ/6.

30. בתצהירו מסר מר אסעד נעאמנה, כי סמוך לשנת 1965, ולאחר פטירת המנוח חוסין נעאמנה, שלושת בניו – חמאדה, יוסף ועלי – חילקו ביניהם את החלקה באופן הבא:

(א) ליוסף נעאמנה - 7,516 מ"ר;

(ב) למנוח חמאדה - 6,000 מ"ר;

(ג) לעלי נעאמנה - 6,150 מ"ר.

לאחר מכן, האחים חמאדה ויוסף ערכו "התחשבנות" על פי מספר עצי הזית שהיו נטועים בחלקו של כל אחד מהאחים. כיוון שבחלקו של אביו של העד, יוסף נעאמנה, היו פחות עצי זית, שינו האחים את החלוקה, והסכימו, כי חלקו של המנוח חמאדה יהיה 5,000 מ"ר בלבד, ואילו חלקו של אחיו יוסף נעאמנה יגדל ב- 1,000 מ"ר, ויעמוד על שטח של 8,516 מ"ר.

31. על רקע החלוקה שנעשתה בין האחים, טוענים הנתבעים 4 עד 13, כי המנוח חמאדה היה בעלים של 5,000 מ"ר בלבד, אותם מכר או שעבד למרעי עטא קראקרה. לטענת הנתבעים, אף אלמלא נעשתה העסקה עם מרעי עטא קראקרה, המנוח חמאדה לא יכול היה למכור לתובעים 6,000 מ"ר, שכן על פי ההסכמה בין האחים, היה בעלים של 5,000 מ"ר בלבד.

כיוון שבפרק הקודם כבר קבעתי, שהעסקה שנעשתה עם התובעים גוברת על העסקה שנעשתה בין המנוח חמאדה והמנוח מרעי עטא קראקרה, נותר לדון בשאלת התחרות בין העסקה שנעשתה עם התובעים מחד גיסא והעברת זכויות בשטח של 1,000 מ"ר לאח יוסף, מאידך גיסא.

32. ככל שהמנוח חמאדה הסכים להעביר לאחיו יוסף שטח כלשהו, הרי שהדבר חייב עריכת מסמך בכתב. בשום שלב לא הונח לפני מסמך כלשהו, ממנו ניתן ללמוד על כך שהאחים המנוחים חמאדה ויוסף חילקו את הקרקע ביניהם בצורה מסויימת או שהמנוח חמאדה ויתר לאחיו יוסף על שטח של 1,000 מ"ר. המסמך הראשון, ולמעשה המסמך היחיד, המעיד לכאורה על החלוקה בין האחים, הוא תשריט של החלקה, אשר צורף לתצהירו של מר אסעד נעאמנה (מוצג נ/6).

התשריט נושא "תאריך מובנה" של 7.4.2001, הוא למעשה התאריך שהטביע בתשריט המודד שערך אותו. בתשריט מצויה טבלה, בה פורטו שמות יורשי האחים המנוחים, ומטבלה זו עולה, כי יורשי האחים המנוחים הסכימו לחלק את החלקה באופן הבא:

(א) יורשי המנוח חמאדה - 5,500 מ"ר.

(ב) יורשי המנוח עלי נעאמנה - 6,150 מ"ר.

(ג) יורשי המנוח יוסף נעאמנה - 8,016 מ"ר.

בתצהיר (מוצג נ/6) הבהיר הנתבע מס' 6, מר אסעד נעאמנה, כי חלוקה זו היא חלוקה שנעשה כפשרה בין היורשים השונים.

33. כדי להכריע בשאלת התחרות בין העסקאות – המכר לתובעים מן הצד האחד והחלוקה בין האחים מן הצד השני - יש צורך בקביעת התאריך בו נעשתה כל אחת מהעסקאות. ככל שהדברים נוגעים לעסקת המכר עם התובעים, הוכח כי החוזה נכרת בתאריך 7.1.1988. באשר לחלוקה בין האחים, לא ברור באיזה תאריך נעשתה, שכן לא נעשה בין האחים מסמך בכתב. המסמך הראשון המעיד על חלוקה של החלקה כביכול בין האחים, הוא התשריט עליו חתמו יורשיהם. התאריך המודפס על התשריט (7.4.2001) הוא לא בהכרח התאריך בו יורשי האחים הסכימו על החלוקה ביניהם.

ואולם, לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם הנתבעים לקראת הישיבה בה נשמעו הסיכומים, צרף בא כוח הנתבעים פסק דין, שניתן בתאריך 4.3.2012 בבית משפט זה בתיק א' 10 - 10 - 56692. פסק דין זה נתן תוקף של פשרה להסכם שנעשה בין יורשי האחים המנוחים, ובהודעה שהוגשה לבית המשפט, ובה התבקש בית המשפט לתת להסכם הפשרה תוקף של פסק דין, נאמר: "ההסכם משקף הסכם החלוקה ההיסטורי בין המנוחים יוסף נעאמנה, חמאדי נעאמנה ועלי נעאמנה ז"ל, היורשים של חוסין נעאמנה הבעלים של החלקה וכן תשריט החלוקה שהוכן ונערך בהתאם והחתום על ידי הצדדים".

הסכם הפשרה עצמו הוגש לאישור בית המשפט בתאריך 4.3.2012, וצורף מסמך כתוב, המפרט את שמות יורשי האחים המנוחים, וחתימותיהם. לכאורה ההסכם בין היורשים אומת על ידי עו"ד טארק נעאמנה בתאריך 5.3.2010. אציין, כי הסכם הפשרה החתום על ידי יורשי האחים לא הוגש כראיה, ורק התשריט הוגש כראיה, במצורף לתצהירו של הנתבע מס' 6, מר אסעד יוסף נעאמנה.

צא וראה: אם הסכם החלוקה שניתן בין היורשים, המתיימר לשקף את החלוקה ההיסטורית בין האחים חמאדה, יוסף ועלי, כבר נחתם על ידי יורשי האחים לפני התאריך 5.3.2010 (הוא המועד בו אומתו החתימות על ידי עו"ד טארק נעאמנה), כי אז מדוע הנתבעים לא טרחו להגישו כראיה במהלך שמיעת הראיות במשפט המתנהל לפני? ועוד יש לשאול, כיצד יורשי שלושת האחים המנוחים מחלקים את הזכויות בחלקה ביניהם, כאשר לטענת הנתבעים עצמם, המנוח חמאדה כבר מכר את חלקו למנוח מרעי עטא קראקרה? אף לא ברור, מדוע אם הסכם הפשרה נחתם כבר בחודש מרץ 2010, הוא הוגש לאישור בית המשפט רק שנתיים לאחר מכן, בתאריך 4.3.2012.

אעיר, כי דווקא העובדה, שיורשי האחים המנוחים חילקו ביניהם את החלקה, בחודש מרץ 2010, מלמדת, כי לטענות הנתבעים בדבר זכויות שהועברו למרעי עטא קראקרה, אין על מה לסמוך.

35. בהעדר כל מסמך המעיד על החלוקה שנעשתה בין האחים המנוחים, אין לי אלא לקבוע, שהחלוקה שנעשתה בין יורשי האחים, נעשתה לאחר עסקת המכר שנעשתה בין המנוח חמאדה והתובעים. על כן, לכאורה, ולפי המבחן הקבוע בסעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, העסקה בין חמאדה והתובעים עדיפה, בהיותה העסקה הקודמת בזמן.

36. לא נתברר כראוי מתי נודע לנתבעים, שהתובעים טוענים שרכשו 6 דונם מאת המנוח חמאדה. על פי תצהירו של הנתבע מס' 6, מר סעיד נעאמנה, כבר בשנת 2000 התובע הציג לו הסכם כתוב בשפה הערבית, וטען כי רכש 6 דונם מהמנוח חמאדה.

על פי הראיות שלפני, רק בתאריך 28.12.2009, נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים (נספח י"ב לתצהיר ת/1, וכן הנסח המעודכן שהוגש לפי בקשתי לפני מתן פסק דין זה), דהיינו, כ- 22 שנים לאחר מועד העסקה. על כן יש לכאורה מקום לבחון, האם בכך הם גררו את הנתבעים ל"תאונה משפטית", במובן זה, שהנתבעים הסכימו על חלוקת המקרקעין בשנת 2010, מבלי שידעו על זכויותיהם של התובעים. כיוון שעל פי הנתונים שלפני, עוד בשנת 2000 הנתבעים ידעו על טענת התובעים, כי רכשו את הזכויות מהמנוח חמאדה, הרי שלא ניתן לומר, כי בשלב כלשהו לאחר שנת 2000, ובוודאי לא בשנת 2010, הנתבעים חלקו את הקרקע ביניהם תוך שנקלעו ל"תאונה משפטית" שנגרמה בעטיים של התובעים. אזכיר, כי יורשי האחים המנוחים חתמו על גבי תשריט חלוקה הנושא תאריך 7.4.2001, מועד בו לכאורה היה ידוע ליורשי האחים המנוחים, ולמצער לחלקם, כי התובעים טוענים שנעשתה עסקה עם המנוח חמאדה. על כן, להעדר הערת אזהרה לטובת התובעים אין כל נפקות, שהרי הנתבעים היו "מוזהרים" מעצם ידיעתם על טענת התובעים בדבר העסקה שנעשתה. אם בחרו לבצע חלוקה ביניהם, בהתעלם מטענות התובעים, אין להם להלין אלא על עצמם.

37. על כן, הנני קובע, כי זכות התובעים גוברת על זכותם של הנתבעים, באותו שטח של 1,000 מ"ר שהנתבעים טוענים כי המנוח יוסף נעאמנה קיבל מאת המנוח חמאדה.

38. הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא, שיש לקבל את התביעה.

ח. סיכום

39. על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי למסקנות הבאות:

(א) הנתבע מס' 2 הודה במכתביו שאביו, המנוח חמאדה, חתם על החוזה מתאריך 7.1.1988. על כן אין לקבל טענתו, כי חתימתו של אביו על החוזה זוייפה בידי התובעים או מי מטעמם.

(ב) לצד הטענה כי חתימת המנוח חמאדה זוייפה, טען הנתבע מס' 2, כי המנוח חמאדה לא היה כשיר לכרות את החוזה בתאריך 7.1.1988. גם אם אתעלם מכך שמדובר בטענות עובדתיות סותרות, הרי שהטענה כי המנוח חמאדה לא היה כשיר לכרות את החוזה לא הוכחה. כמו כן לא הוכח שבכריתת החוזה נפלו פגמים בעטיים יש לבטלו.

(ג) ככל שהדבר דרוש להכרעה בין הצדדים להליך שלפני, לא הוכח במסמך בכתב, כי המנוח חמאדה שעבד את החלקה למנוח מרעי עטא קראקרה, או שמכר לו את זכויותיו בחלקה. יודגש, כי מכיוון שיורשיו של המנוח מרעי עטא קראקרה לא צורפו להליך, ומכיוון שאף סעיד מוסטפא דאהוד לא צורף לו, הקביעות בפסק דין זה אינן מחייבות אותם. פסק דין זה כוחו יפה אך ורק בין הצדדים לו.

(ד) טענות הנתבעים, כי המנוח חמאדה שעבד את זכויותיו או מכר אותן למנוח מרעי עטא קראקרה, אינן מתיישבות עם חלוקת המקרקעין שנעשתה על ידי יורשי האחים המנוחים, ואף אינה מתיישבת עם טענת הנתבע מס' 2 כי הוא בעלים של זכויות במקרקעין.

(ה) טענת הנתבעים, כי המנוח חמאדה העביר לאחיו המנוח יוסף 1,000 מ"ר לא הוכחה במסמך בכתב. כיוון שהנתבעים, או חלקם, ידעו על טענת התובעים כי רכשו זכויות מהמנוח חמאדה, לפחות החל משנת 2000, הרי שהחלוקה שנעשתה על ידי יורשי האחים המנוחים לאחר שנה זו, היא בבחינת עסקה מאוחרת, ועסקת המכר שנעשתה בין התובעים והמנוח חמאדה גוברת עליה.

(ו) כיוון שהחל משנת 2000 ידעו הנתבעים, או לפחות חלקם, על טענת התובעים כי רכשו זכויות מהמנוח חמאדה, הרי שלעובדה, שבאותה עת עדיין לא הייתה רשומה הערת אזהרה לטובת התובעים, אין כל נפקות.

40. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מצהיר כי התובעים זכאים להירשם כבעלים, בחלקים שווים, של 6,000/19,666 חלקים במקרקעין המזוהים כחלקה 68 בגוש 19374, המייצגים שטח של 6,000 מ"ר.

(ב) זכות הבעלות שיש לרשום על שם התובעים, תיגרע מזכויות הבעלות הרשומות על שם המנוח חמאדי נעאמנה ת"ז 021062245.

(ג) רישום הזכויות על שם התובעים יעשה רק לאחר שהתובעים ימציאו לרשם המקרקעין את כל האישורים, הדרושים על פי הוראת כל דין, לצורך העברת זכויות במקרקעין.

(ד) הנני מחייב את הנתבעים, למעט הנתבעת מס' 3 (מאגדה חמאדה חמאיסי נעאמנה), ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות המשפט, כולל שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ד, 18.2.2014, בהעדר הצדדים.