תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1. התובע יליד 20/5/1960, נפגע בתאונת דרכים ביום 28/2/2007 כאשר נהג ברכבו. רכב אחר פגע ברכבו מאחור כשנסע בכביש בינעירוני.
2. הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכבו של התובע בזמנים הרלבנטיים לתאונה בביטוח חובה.
3. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, אלא אך בשאלת הפיצויים להם זכאי התובע.

הנכות הרפואית

1. לאחר התאונה פנה התובע לבי"ח סורוקה, שם טופל בחדר מיון ולאחר מכן שוחרר לביתו למנוחה ולהמשך מעקב רפואי.

ביום 23/9/2007 עבר התובע ניתוח בצווארו, במהלכו הוסרו חלק מהדיסקים הצוואריים ובוצע קיבוע של עמוד שדרה הצווארי. לצורך כך אושפז התובע למשך 3 ימים.

1. התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. הוועדות הרפואיות שליד המל"ל קבעו לתובע נכויות כדלקמן: 40% מיום 17/3/2007 ועד 22/9/2007 (מועד הניתוח) (6 חודשים ו- 5 ימים); 100% מיום 23/9/2007 ועד 22/12/2007 – (3 חודשים); 60% מיום 23/12/2007 ועד 22/6/2008 – (6 חודשים); 50% מיום 23/6/2008 ועד 4/12/2008 (5.5 חודשים), ומיום 5/12/2008 עד ליום 28/12/2009 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 33%.

ועדה רפואית קבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 25% לפי סעיף 37(5)ג לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי בגין מגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה צווארי. הוועדה אף החליטה להפעיל תקנה 15 במלואה והעמידה את נכותו של התובע על 38%.

במסגרת קביעת הנכות הצמיתה קבעה הוועדה כי נכותו הצווארית הרפואית הכוללת של התובע היא 30% וממנה נוכו 5% בגין מצב קודם.

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

1. מחומר הראיות עלה כי ערב התאונה עבד התובע בחברת "דפי זהב"; הוא התחיל לעבוד ב"דפי זהב" החל משנת 1991; לאחר מספר שנים הוא עזב את עבודתו מתוך כוונה לפתוח עסק עצמאי; עסק זה לא הצליח והתובע חזר לעבוד פעם נוספת ב"דפי זהב"; הוא עבד משך מספר שנים ולאחר מכן עזב את "דפי זהב" בפעם השניה וקיבל דמי אבטלה במשך 6 חודשים; לאחר מכן הוא חזר לעבוד פעם נוספת ב"דפי זהב" החל משנת 2005 (ראו עדותו של התובע בפרוטוקול הדיון, עמ' 4-5).

במהלך עדותו מסר התובע כי הכנסתו מ"דפי זהב" מבוססת על עמלות מעסקאות שהוא מבצע; הכנסה זו משתנה מפעם לפעם לפי היכולת שלו לסגור עסקאות (ראו עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 28-32). ראו גם סעיף 18 לתצהיר התובע.

1. התובע מבקש לקבוע את בסיס השכר שלו לפי סה"כ הכנסתו במהלך שנת 2006, שעומדת על 140,477 ₪ ובניכוי מס הכנסה: 118,879 ₪ נטו, שהם 9,907 נטו לחודש, בתוספת הצמדה להיום, סך של 11,835 ₪. על סכום זה מבקש התובע להוסיף הטבה בגין רכב צמוד בסך 670 ₪, הטבה בגין שווי טלפון נייד בסך 500 ₪ והפרשות סוציאליות לביטוח מנהלים בשיעור 13.33% מהשכר; סה"כ מבקש התובע להעמיד את בסיס השכר שלו על 13,005 ₪.
2. מנגד מבקשת הנתבעת לגזור את בסיס השכר של התובע על פי הכנסתו הממוצעת בשלוש השנים שקדמו לתאונה, החל מפברואר 2004 ועד פברואר 2007 אשר מסתכמת בממוצע ב- 5,900 ₪ ברוטו לחודש.

לחלופין, מבקשת הנתבעת לקבוע את בסיס השכר של התובע על פי השכר הרבע-שנתי לפני התאונה, המסתכם בסך של 26,230 ₪ ברוטו, היינו: 8,743 ₪ ברוטו לחודש. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה מסתכם ב- 10,438 ₪ בחודש ובניכוי מס הכנסה בסך של 892 ₪, ההכנסה החודשית נטו תעמוד על 9,546 ₪ לחודש, כערכם היום.

1. בנסיבות העניין, בשים לב לתנודתיות בעבר התעסוקתי של התובע ובהכנסתו מהעיסוקים השונים בכלל ומעבודתו בחברת "דפי זהב" בפרט, שכאמור, מבוססת על עמלות מעסקאות שמבוצעות על ידו אשר משתנות מזמן לזמן, ובשים לב להיקף הכנסתו של התובע בשנה האחרונה ערב התאונה, ולטענות הצדדים כפי שצוינו לעיל, סבורני כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע על סך של 10,000 ₪ נטו נכון להיום.

אינני רואה מקום להוסיף לשכר זה סכום נוסף בגין תוספת עבור החזקת רכב או טלפון נייד, וזאת משום שתוספות אלו גולמו בשכרו של התובע ונכללו בתלוש המשכורת שלו.

מאידך, סבורני כי יש צדק בטענת של ב"כ התובע לפיה יש לצרף לשכר את ההפרשות הסוציאליות של המעביד, כאשר במקביל, הוא לא ביקש לפסוק לתובע פיצוי נוסף בגין הפסד זכויות פנסיה, שכן הדבר היה יוצר כפל פיצוי.

1. על פי הפסיקה ניזוק זכאי לפיצוי בגין הפסד פנסיה או הפסד תנאים סוציאליים. נקבע כי : "שני ראשי הנזק – תשלומי פנסיה מזה ותנאים סוציאליים מזה – הינם חלופיים; אין לפסוק פיצוי בשניהם במקביל, כי אם לבחור אחד מהם".

עוד נקבע כי " השאלה כיצד נעשית הבחירה בין שני ראשי הנזק, ולפי איזה מהם יש לפסוק פיצוי במקרה נתון, לא זכתה למענה חד-משמעי בפסיקה". (ע"א 9079/04 לילך אלון נ' חגי אופר, מיום 15.4.07).

סבורני כי בעידן הפנסיה הצוברת (להבדיל מהפנסיה התקציבית) שקנתה לה אחיזה ברוב ענפי המשק, אם לא בכולם, וחלה גם על התובע כפי שעולה מתלושי השכר שלו, שעל פי תנאיה אין לו לעובד בתקופת הפנסיה מעבר למה שצבר בקופת הפנסיה, הלא הן ההפרשות הסוציאליות, נכון יותר להתייחס להפסד תנאים סוציאליים ולא להפסד פנסיה.

על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957, מעביד אמור להפריש עבור העובד נכון להיום סך השווה 12% עבור זכויות פנסיה (6% תגמולים ו 6% בגין פיצויים).

יוצא, אפוא, כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע לצורך חישוב הפסדי השכר והפנסיה שלו על 11,200 ₪ במעוגל.

הפסדי שכר לעבר

1. לאחר התאונה נעדר התובע מעבודתו במשך 17 ימים; בגין תקופה זו זכאי התובע לפיצוי בסך 7,700 ₪ לפי בסיס שכר שקבענו, בסך 11,200 ₪ בחודש, בתוספת רבית מ- 24/3/2007, סך של 8,700 ש"ח במעוגל.

לאחר מכן, החל מיום 17/3/2007 ועד ליום 22/9/2007 (6 חודשים ו- 5 ימים) חזר התובע לעבודתו, וזאת על אף שנקבעה לו נכות זמנית על ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל, בשיעור של 40%. מחומר הראיות עולה כי שכרו של התובע בתקופה זו עולה על בסיס השכר שקבענו דלעיל, ולכן התובע אינו זכאי לפיצוי נוסף בגין תקופה זו.

1. ביום 23/9/2007 עבר התובע ניתוח בצווארו. כאמור, מיום 24/9/2007 עד ליום 22/12/2007 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100%, מיום 23/12/2007 עד ליום 22/6/2008 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 60%, מיום 23/6/2008 עד ליום 4/12/2008 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 50% ומיום 5/12/2008 עד ליום 28/12/2009 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 33%. לאחר מכן, נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 25% בצירוף הפעלת תקנה 15, בסה"כ 38% לצמיתות.
2. מחומר הראיות ובעיקר מעדות התובע עולה כי על אף הנכויות שנקבעו לו לאחר הניתוח שעבר ביום 23.9.2012, הוא המשיך לקבל שכר מדפי זהב עד לחודש אפריל 2009 שבו הוא פוטר מעבודתו. התובע מסר בעדותו כי תשלום זה היה גם על חשבון ימי מחלה (ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 5- 22). התובע לא הביא נתונים לגבי השכר שקיבל בתקופה זו, ולפיכך יש להניח שהוא קיבל שכר מלא.

התובע אף לא הביא נתונים לגבי סיווג התשלום שבוצע לו בתקופה האמורה, אם על חשבון שכר בגין עבודה בפועל, או על חשבון ימי מחלה. בנסיבות אלה, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין התקופה האמורה כדלקמן: לתקופה מ- 24/9/2007 עד ל-22/12/2007, שבה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% לאחר הניתוח, סביר להניח שהתשלום שהתובע קיבל מהמעביד הינו על חשבון ימי מחלה. מקובל לפסוק עבור הפסד ימי מחלה שליש מהשכר. לפיכך יש לפסוק לתובע בגין תקופה זו לפי החישוב הבא: 3 חודשים * 11,200 ש"ח * 1/3 = 11,200 ש"ח במעוגל, בתוספת רבית מאמצע התקופה סה"כ 12,400 ש"ח במעוגל.

1. לתקופה מיום 23/12/2007 עד ליום 22/6/2008, שבה נקבעה לתובע נכות בשיעור 60%, סבורני כי סביר לייחס 60% מהשכר שקיבל התובע ע"ח ימי מחלה, ובגין סכום זה לפצות ב-1/3 בגין הפסד ימי מחלה. לפיכך יש לפסוק בגין תקופה זו לפי החישוב הבא: 60% * 6 חודשים * 11,200 ש"ח * 1/3= 13,400 ש"ח במעוגל בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 14,700 ש"ח במעוגל.
2. מיום 23/6/2008 עד ליום 4/12/2008 נקבעה לתובע נכות בשיעור 50%. לפיכך סביר ליחס 50% מהשכר שהתובע קיבל מדפי זהב על חשבון ימי מחלה ובגין כך לפצותו ב- 1/3 עבור הפסד ימי מחלה לפי החישוב הבא: 50% * 5.5 חודשים * 11,200 ש"ח * 1/3 = 10,250 ש"ח במעוגל, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 11,100 ש"ח במעוגל.
3. מיום 5/12/2008 עד 30/4/2009, המועד שבו פוטר התובע, נקבעה לתובע נכות בשיעור 33% ולפיכך סביר לייחס 33% מהשכר שהתובע קיבל ע"ח ימי מחלה ובגין כך לפצותו ב-50% עבור הפסד ימי מחלה. יוצא, אפוא, שיש לפצות את התובע בגין תקופה זו בסך של לפי החישוב הבא: 33% * 5 חודשים * 11,200 ש"ח * 1/3 = 6,150 ש"ח במעוגל בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 6,600 ש"ח במעוגל.
4. מיום 30/4/2009 ועד 28/12/2009 נכותו הרפואית של התובע עמדה כאמור על 33%. בתקופה זו התובע היה מפוטר מ"דפי זהב" והוא קיבל קצבת נכה נזקק מלאה מהמל"ל.

החל מ- 28/12/2009 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 25% בתוספת הפעלת תקנה 15 במלואה, סה"כ 38% נכות צמיתה שנקבעה על ידי וועדת המל"ל.

בתקופה מחודש נובמבר 2010 ועד נובמבר 2011 עבר התובע שיקום מקצועי שבמסגרתו הוא עבר בהצלחה קורס סוכני נסיעות וקורס שיווק. גם בתקופה זו קיבל התובע קצבת נכות נזקק בשיעור 100%.

במהלך עדותו עלה כי במהלך תקופה זו התובע עסק בתיווך נדל"ן; לדבריו הוא לא הצליח להרוויח מעבודות אלה (ראו עמ' 9 לפרוטוקול הדיון). לא הובאו נתונים אחרים לגבי השתכרות התובע בתקופה האמורה מעבר לקצבה המלאה שקיבל מהמל"ל בתור נכה נזקק.

מעדותו של התובע עולה כי לאחר סיום תקופת השיקום כאמור, הוא התחיל לעבוד בחברת שיווק "פרימג" ושם השתכר בהתחלה כ- 5,000 ₪, ולאחר מכן שכרו פחת ל- 2,000 ₪.

1. סבורני כי, בנסיבות העניין, סביר להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על פי שיעור הנכות שנקבעה לו במל"ל, לרבות הפעלת תקנה 15, היינו 38%, וזאת בשים לב לעמימות שנתגלתה באשר ליכולת והיקף ההשתכרות שלו, שכן, מצד אחד, הוכח מחומר הראיות כי התובע הרוויח לאחר הניתוח שכר מלא, זאת אף שלא הוכח אם זה היה על חשבון ימי מחלה או בגין עבודה בפועל ובאיזה יחס בין השניים. מאידך, לא נסתרה טענת התובע כי חלה ירידה משמעותית בהכנסתו לאחר פיטוריו מדפי זהב. בנסיבות אלה, נראה כי סביר ללכת לפי הכלל המנחה שנקבע בפסיקה שלפיו הנכות התפקודית שווה ברגיל לנכות הרפואית.
2. לנוכח כל האמור, יש לפסוק לתובע החל מיום פיטוריו ביום 30.4.2009 ועד להיום, פיצוי בגין הפסד שכר לפי 38% מבסיס השכר בסך 11,200 ₪, סה"כ 187,260 ש"ח במעוגל, לפי החשוב הבא: 38% * 44 חודשים * 11,200 ש"ח = 187,260 במעוגל בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 193,000 ש"ח במעוגל.

יוצא, אפוא, כי יש לפסוק לתובע בגין הפסדי העבר סך של 246,500 ש"ח.

1. אשר לעתיד: יש לפסוק לתובע בגין גריעה מכושר השתכרות לעתיד סך של 596,000 ש"ח. סכום זה משקלל בסיס שכר של 11,200 ₪, נכות תפקודית בשיעור 38% ומקדם היוון מתאים.

נזק לא ממוני

1. כמוסכם בין הצדדים, יש לפסוק לתובע בגין נזק לא ממני סך של 42,500 ש"ח במעוגל.

עזרת הזולת

1. בנסיבות העניין, אמנם התובע לא הוכיח כי הוא נזקק לעזרת הזולת בשכר עד היום, אולם בשים לב לנכויות הזמניות הממושכות והגבוהות שנקבעו לו, לניתוח שהוא עבר ולנכות הצמיתה שנקבעה לו, שעלולות לתת את אותותיהם על מהלך חייו של התובע בעתיד, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה שבגינה זכאי התובע לקבל מהמל"ל גמלאות בעין בגין ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי (סע' 86 לחוק הביטוח לאומי), סביר לפסוק לו בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד סכום גלובלי בסך 30,000 ₪.

הוצאות

1. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. לפיכך עיקר הוצאותיו של התובע מכוסות על ידי המל"ל. בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול הדברים, אני פוסק לתובע סכום גלובלי בגין הוצאות נוספות, לרבות נסיעות, בסך של 5,000 ₪.

ניכויי מל"ל

1. על פי חוות אקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעת, תקבולי המל"ל מגיעים לסך של 905,100 ש"ח במעוגל. ב"כ התובע חלק על חוות דעת האקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעת הן לעניין צירוף גמלת השיקום לסכום הניכוי והן לעניין עצם החישוב שנערך בחוות הדעת. לנוכח טענות הצדדים בעניין מונה אקטואר מטעם בית המשפט, מר שי ספיר.

ע"פ חוות דעתו של מר ספיר, שווי תגמולי המל"ל בגין דמי פגיעה וקצבת נכות מגיע ל 798,555 ש"ח, בצירוף ריבית צמודה בגין העבר 20,000 ש"ח; סה"כ 818,555 ש"ח. שווי גמלת השיקום מגיע ל 84,014 ש"ח, בצירוף רבית צמודה בגין העבר 1,760 ש"ח; סה"כ 85,774 ש"ח.

סבורני כי אין לנכות את גמלת השיקום מהפיצויים, וזאת משום שמדובר בגמלה בעין כמשמעה בסעיף 82 (ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, אשר מתייחס לגמלאות בעין אשר כוללות על פי הסעיף שיקום רפואי ושיקום מקצועי. (השוו ע"א 3013/01 קרנית נגד המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נז (1), 135 (2002).

הפסיקה אליה מפנה ב"כ הנתבעת בע"א 55562-09-11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"נ נגד המוסד לביטוח לאומי, אינה רלוונטית לענייננו, שכן פסיקה זו מתייחסת לתביעה על פי ההסכם רב השנים שלגביו חלים כללים מיוחדים, ולגמלה לתלויים מכח סימן ח' לפרק ה' לחוק הביטוח לאומי, כפי שהודגש ואובחן במפורש בפסק הדין. יוצא, אפוא, שיש לנכות מהפיצויים את גמלאות העבודה ללא גמלת השיקום, בסך של 818,555 ש"ח.

סוף דבר:

1. לנוכח כל האמור, להלן סיכום הפיצויים המגיעים לתובע:

א. הפסדי שכר לעבר 246,500 ₪

ב. גריעה מכושר השתכרות לעתיד 596,000 ₪

ג. נזק לא ממוני 42,500 ₪

ד. עזרת הזולת 30,000 ש"ח

ה. הוצאות 5,000 ₪

סה"כ 920,000 ש"ח

בניכוי תקבולי מל"ל (818,555) ₪

101,445 ש"ח

1. לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.