1. בפניי בקשת המבקש מיום 30.10.19 לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה ביום 8.3.11.
2. תיק זה עניינו תשלום דמי גרירה ואחסנה של רכב שנעצר והוחרם ע"י משטרת ישראל.

1. לטענת המבקש כתב התביעה ואזהרה בתיק ההוצל"פ לא נמסרו לו כדין, בשל שהייתו בבית הסוהר מיום 26.5.09-9.2.10 ומיום 19.5.10-16.2.14.
2. המבקש מאשר שמדובר באופנוע שהיה בבעלותו בזמנים הרלבנטיים. בזמן שהיה בבית הסוהר, נלקח האופנוע על ידי חבר שנהג בו ככל הנראה ללא רישיון וביטוח. המבקש סבר שהאופנוע נגנב ובשל ערכו הנמוך לא נתן לדבר חשיבות.
3. למבקש טענות בנוגע להתנהלותה של המשיבה בכל הנוגע למשך האחסון וחובתה להקטין את הנזק.
4. לטענת המשיבה המסירה בוצעה כדין בדרך של הדבקה על דלת ביתו לאחר 3 ביקורים של שליח מטעמה.
5. ביום 11.12.11, אביו של המבקש הגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי. המשיבה צורפה ע"י האב כצד להליך. ביום 17.6.11, נמסרה אזהרה על פתיחת תיק הוצאה לפועל לידי בן משפחתו. במהלך השנים 2011-2012, המבקש היה מיוצג והמבקש וביום 13.1.12 הגיש המבקש בקשה לאיחוד תיקים באמצעות ב"כ דאז. פסק הדין דנא, בגינו נפתח תיק הוצל"פ, נכלל במסגרת רשימת התיקים. דהיינו, המבקש היה מודע לקיומו של ההליך לפחות במועד הגשת הבקשה לאיחוד תיקים.
6. יתר על כן, ביום 3.3.14, המבקש יצר קשר עם המשיבה וביקש לשלוח לו אישור בדבר מכירת רכבו לגריטה ובמהלך השנים ננקטו כנגדו הליכם בתיק ההוצל"פ.
7. המבקש לא צירף כל ראיה שיש בה כדי ליתן טעם להגשת הבקשה לביטול פסק הדין באיחור של 8.5 שנים.
8. במסגרת התגובה לתשובת המשיבה, המבקש טוען כי אכן הוגשה מטעמו בקשה לאיחוד תיקים, אולם בקשה זו הוגשה במהלך תקופת ריצוי מאסרו ובמהלך תהליך גמילה מסמים ועל כן, אין לראות בבקשה זו לאיחוד תיקים כידיעה והבנת כתב התביעה ופסק הדין שניתן כנגדו.
9. המבקש מכחיש את טענת המשיבה כי יצר קשר עם משרדי המשיבה בשנת 2014.
10. המבקש מוסיף וטוען כי הוא לא התגורר בכתובת בה בוצעה המסירה של כתבי התביעה וכי אין לו כל קשר לכתובת של אביו.
11. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם בנבו) קבע בית המשפט:

"בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול (ר' לעניין זה רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל - צפון [פורסם בנבו] (2.6.2013) (פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) (פורסם בנבו))."

1. ומן הכלל אל הפרט, למרות שהמסירה של כתב התביעה בוצעה בדרך של הדבקה, עצם הגשת בקשה לאיחוד תיקים, לה מצורפת רשימת תיקים בה נכלל תיק ההוצל"פ שנפתח בעקבות פסק הדין בתיק דנא, מלמדת על ידיעה מצדו של המבקש בכל הנוגע להליך שמתנהל כנגדו. דהיינו, גם אם לא בוצעה מסירה כדין של אזהרה בתיק ההוצל"פ, לאחר הגשת הבקשה לאיחוד תעודכן מסירה מלאה בתיק ההוצל"פ.
2. לאור המפורט לעיל, המבקש אינו זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
3. בשלב זה יש לבחון אם יש מקום לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעת בימ"ש.
4. ככל שעסקינן בשאלה האם יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ההלכה שהשתרשה קובעת:

"כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (השוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וההפניה שם)." ר' רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו).

1. דהיינו, אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבימ"ש, ייטה בימ"ש לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקש את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית כדי מתן הזכות וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.
2. בעניינו אנו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כשמונה וחצי שנים לאחר מתן הפסק הדין וכשבע וחצי שנים לאחר הגשת הבקשה לאיחוד תיקים.
3. טענת המבקש שהיה בכלא עד לחודש 2/14 והיותו בהליך גמילה, אינה נותנת מענה לאיחור בהגשת הבקשה עד ליום 3.10.19.
4. לפיכך, לא מצאתי טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק איחור של שנים בהגשת הבקשה.
5. זאת ועוד, אין להתעלם מעיקרון סופיות הדיון והסתמכות המשיבה על פסק הדין.
6. יש ליתן את הדעת בנוסף לשיקולי ההגנה של המבקש. המבקש מאשר שבזמנים הרלבנטיים האופנוע היה בבעלותו. המבקש טוען שהאופנוע נלקח ע"י חברו בזמן שהיה בכלא, שככל הנראה נהג בו ללא רישיון וביטוח. המבקש אינו מציין שהאופנוע נלקח ללא רשותו. המבקש אינו מוסר את פרטיו של אותו חבר ואין תצהיר מטעמו של החבר בעניין זה. טענת המבקש שסבר שהאופנוע נגנב, ללא תלונה במשטרה או לכל גורם אחר, הינה טענה שבעלמא ונתפסת כטענת הגנה חלשה במיוחד.
7. לאור היעדר טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הבקשה, עיקרון סופיות הדיון והסתמכות המשיבה על פסק הדין וסיכויי הגנה קלושים, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית בזאת. במצב דברים זה, אין די בטענות המבקש לעניין התנהלותה של המשיבה באחסנת האופנוע ומכירתו.
8. הליכי ההוצאה לפועל משופעלים בזאת.
9. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 500 ₪ וככל שניתן הסכום יתווסף לגובה החוב שבתיק ההוצל"פ.

ניתנה היום, א' כסלו תש"פ, 29 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.