לפני בקשה מטעם התובעת להורות על ביטול עיכוב ההליכים בתיק.

מבוא:

1. התביעה נשוא הבקשה הינה תביעת התובעת, כנגד הנתבעת לסילוק יד ממקרקעין וסעד כספי של תשלום דמי שימוש ראויים.
2. במסגרת התביעה טוענת התובעת כי השכירה לאביה של הנתבעת מר ויינשטיין ישראל ז"ל (הדייר החוזי) את הדירה מושא המחלוקת בהסכם שכירות בלתי מוגנת שנחתם ביום 13/12/1993.

אביה של הנתבעת נפטר ביום 22/06/10 ולאחר פטירתו פלשה הנתבעת לדירה והיא ממשיכה להחזיק בה ללא רשות ותוך הסגת גבול והפרת זכויותיה של התובעת. נטען – כי על פי סעיף 11 להסכם השכירות, זכות השכירות הנה אישית והיא מתבטלת מאליה עם מות השוכר.

1. בדיון שהתנהל בתיק ביום 18/09/11, התחוור – כי כנגד הנתבעת ניתן צו כינוס במסגרת תיק פש"ר 9637-12-10 שמתנהל כנגדה ועל כן, בהחלטת כב' השופט אבי שליו מאותו יום ההליכים בתיק עוכבו.
2. ביום 16/04/12 הגישה התובעת בקשה לביטול עיכוב ההליכים וכן קביעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית וקביעת התיק לשמיעת ראיות, הנתבעת הגישה תגובה לבקשה ובהחלטה שניתנה ביום 10/09/12 נקבע דיון בבקשה.
3. במסגרת הדיון שהתנהל בתיק ביום 28/11/12 הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו ימתינו עד להחלטה בבקשתה של הנתבעת שהוגשה לוועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון ובמקביל נקבע הסדר ביניים לתשלום.
4. בפועל והלכה למעשה, טרם ניתנה החלטה פוזיטיבית שבמסגרתה הורה בית המשפט על ביטול עיכוב ההליכים בתיק.

דיון והכרעה:

1. סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 :

פעולת צו כינוס

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

סעיף 22 (א) ו- (ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע :

"(א)משהוגשה הבקשה רשאי בית המשפט לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב. ואולם, אם הוגשה הבקשה בידי חייב וטרם ניתן צו כינוס, לא יורה בית המשפט על עיכוב לפי סעיף זה, אלא בכפוף להוראות סעיף 22א.

(ב)כל בית משפט או בית דין שהוכח לו כי נגד נתבע במשפט התלוי ועומד לפניו קיימת עתירת פשיטת רגל, רשאי לעכב את הליכי המשפט או להתנות את המשכם בתנאים שיראה".

1. אציין כי בנדון צו הכינוס ניתן בעניינה של הנתבעת ביום 14/02/11 בתיק הפש"ר 9637-12-10.
2. יוקדם ויצוין כי הצדדים אינם חלוקים בכך שבמסגרת החלטת בית המשפט מיום 18/09/11 ההליכים בתיק עוכבו לנוכח צו הכינוס שניתן בעניינה של הנתבעת וזאת לאור הוראותיו של סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל לעיל.
3. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם לבית המשפט זה סמכות לדון בתובענה וזאת לאור הוראותיה של פקודת פשיטת הרגל והאם התובענה עומדת בתנאי המפורט בסעיף 20(א) כתובענה לחוב בר – תביעה שהסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט המחוזי וסעיף 22 לפקודה הקובעת חובתו של בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים בתובענה.
4. בהקשר זה, לטענת הנתבעת בית המשפט המוסמך להידרש ולהכריע בשאלת האפשרות לפתוח / לנהל הליך משפטי כנגד חייב בפשיטת רגל, הינו בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל, היינו בית המשפט המחוזי לפניו מתנהל תיק פשיטת הרגל.
5. התובעת מצידה, מפנה לשורה של פסקי דין של בתי המשפט במסגרתם נקבע, כי תביעות לסילוק יד אינם באים בגדרם של ההליכים המעוכבים על פי סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל שכן לא עסקינן בחוב בר תביעה שגבייתו מעוכבת במסגרת הליכי פש"ר.
6. עוד נטען – כי ב"כ הנתבעת שתק במשך זמן רב ואף לא אמר דבר כאשר ההליכים בתיק זה קודמו ואך הוגשו זה מכבר תצהירים מטעם הצדדים.
7. לסיום נטען – כי באשר לסעד הכספי, הנתבעת פעלה בניגוד לפקודה ולא המציאה לתובעת במועד את העתק צו הכינוס אשר ניתן ביום 14/02/11 (כחודש ימים לאחר הגשת התובענה) ורק ביום 18/09/11 במסגרת הדיון בתובענה, נודע לתובעת לראשונה על קיום צו הכינוס – לפיכך לא היה סיפק בידה להגיש מטעמה תביעת חוב לכונס הנכסים.
8. אפתח ואציין כי ערה אני להחלטת כב' השופט שלו מיום 18/09/11 במסגרתה הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים בתיק, אוסיף עוד בהקשר זה, כי אין בתיק החלטה מפורשת המבטלת את עיכוב ההליכים בתיק, יחד עם זאת, לשיטת התובעת הואיל ובמשך הזמן ניתנו הנחיות שמטרתן לקדם את ההליכים בתיק ובכלל זה ניתנה הוראה על הגשת העדויות הראשיות בתצהירים בשים לב לבקשה לביטול עיכוב ההליכים שהוגשה מטעם התובעת והנתבעת שתקה ולא טענה דבר, הרי לשיטתה בית המשפט קיבל את בקשתה דפקטו.
9. אינני נדרשת במסגרת הדיון להכריע בצדקת טענת התובעת הואיל וממילא, אין חולק שהחלטת בית המשפט מיום 18/09/11 הנה החלטת ביניים וככזו היא אינה מהווה מעשה בית דין והיא ניתנת לבחינה ושקילה מחדש.
10. לגופו של עניין, ייאמר – כי במסגרת תגובת הנתבעת אין ולו הפניה אחת להכרעה בפסיקה הקובעת את המצב המשפטי בדבר שאלת סמכותו של בית המשפט זה לדון בתובענה לסילוק יד תוך האבחנה הנטענת על ידי התובעת ולפיה, תביעות לסילוק יד אינן חוב בר תביעה ללמדנו על אי תחולת סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל.
11. מנגד התובעת, תולה את עיקר יהבה על תיק פש"ר (מחוזי לוד) 32381-11-12 – אושר נ' כונס נכסים רשמי ת"א (ניתן ביום 07/07/14 - כב' הש' צבי ויצמן) ושם נקבע:

"בפסיקת בית המשפט הובהר באופן חד משמעי כי פינויו של דייר ע"פ פסק דין לפינוי וסילוק יד אינו בא בגדרם של ההליכים המעוכבים על פי סעיף 22 לפקודה שכן לא עסקינן בחוב בר תביעה שגבייתו מעוכבת במסגרת הליכי פש"ר (ראה: בש"א (חי') 16538/06 אוסדון מזל נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (2006)), מתוך שכך נקבע כי סילוק ידו של פושט רגל מנכס שהוא מחזיק בו כמסיג גבול לא יעוכב בשל הליכי הפש"ר של אותו מסיג הגבול (ראה: ע"א 403/78 חברת מבני תעשייה בע"מ נ' ירחמאל אורנשטיין (1978); פש"ר (מרכז) 42901-10-10 - עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' דינה בן יאיר ואח' (2012).)

זאת ועוד, בע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי (1999) חידד בית המשפט והבהיר –

"מאחר שעיכוב הליכים תלויים ועומדים ואיסור על פתיחת הליכים חדשים לאחר צו כינוס מתייחס רק לחובות בני תביעה, אין מניעה כי תובע יגיש תביעת נזיקין כנגד פושט רגל...והוא הדין לגבי תביעה לסילוק יד של פושט רגל ממושכר בשל אי תשלום דמי שכירות...מכאן שהמשיב לא נזקק לאישורו של בית המשפט להגשתה של התביעה..." (וראה לעניין זה גם בש"א (חיפה) 16538/06 הנ"ל)

כך גם ב ע"א (חי') 1130/05 שקבלר יוסף נ' המוטרנות היוונית קתולית (2006) הובהר כי: אין נפקות לכך שהחוב נשוא צו הפינוי נוצר עובר למתן צו הכינוס - "חוב השכירות נוצר עוד בטרם מתן צו הכינוס והיווה בסיס לצו הפינוי. אפילו שילמה החייבת את דמי השכירות, אין בכך כדי לבטל את צו הפינוי מאחר ושכירות היא זכות בתמורה. יש לשלם את תשלומי השכירות בראשית התקופה זאת כקבוע בחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971. קיום השכירות מותנה ומקביל לתשלום דמי השכירות"

1. מן הכלל אל הפרט:

לאור ההלכה כפי שנקבעה ופורטה לעיל, התובענה לסילוק יד אינה בגדר חוב בר תביעה ומשכך, אינה בגדר ההליכים המעוכבים לפי סעיף 22 לפקודה – לאור האמור, הרי שאין לעכב הליכי סילוק היד וזאת, על אף קיומו של צו כינוס.

1. יחד עם זאת, באשר לסעד הכספי בגין דמי שימוש ראויים הנתבע אף הוא במסגרת התובענה, הרי שתרופתה של התובעת באי הגשת תביעת חוב בנסיבות המתוארות על ידה אינה יכולה להיות במסגרת התובענה הנדונה בפני, ועל כן צו עיכוב ההליכים נותר על כנו באשר לסעד הכספי.
2. סוף דבר-

הבקשה לביטול עיכוב ההליכים מתקבלת, אך באופן חלקי ותחול על עילת התביעה לסילוק יד במקרקעין בלבד.

לאחר ששקלתי אינני עושה צו להוצאות ואולם, אלו יובאו לידי ביטוי בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

1. המזכירות תדוור את החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.