1. התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 2,998 ₪ בגין נזקים שאירעו לרכב שבבעלותה בעקבות תאונת דרכים מיום 11/6/10.
2. התובעת טוענת כי ביום 11/6/10 עמד הרכב הנפגע במצב חניה, כאשר נהג הרכב הנפגע עמד מחוץ לרכב ובסמוך לו. לטענת התובעת, הנתבעת 1 נסעה לאחור והתנגשה בחלקו האחורי של רכב התובעת.
3. הנתבעות טוענות כי הנתבעת 1 החנתה את רכבה מאחורי רכב התובעת כאשר לפתע, הופיע נהג רכב התובעת וטען כי פגעה ברכבו. הנתבעות מציינות כי ככל הנראה, מדובר בפגיעה קודמת ונהג רכב התובעת ניסה "להלביש" נזקים אלו על גבי הנתבעת 1.
4. נציג התובעת, מר' עמית טאובר, מעיד שהרכב לא תוקן ונמכר כמו שהוא. לדבריו, הרכב נמכר תמורת סך של 40,000 ₪, בעוד ששוויו על פי המחירון עולה על 70,000 ₪.
5. הנהג, מר' גיורא לפלר, העיד שעמד מחוץ לרכב כאשר התרחשה התאונה, וחיכה לילדיו ליד בית הספר. לדבריו הנתבעת 1 חנתה רכב אחד לפניו והוא ראה אותה יוצאת ברוורס מהחניה חולפת על פני הרכב שלפניו ממשיכה בנסיעה לאחור עד שפגעה בטמבון האחורי של רכבו. עוד העיד כי בעלה של הנתבעת 1 פנה אליו לאחר התאונה צילם את הרכב ורצה ל"סגור" את העניין.
6. הנתבעת 1 העידה כי חנתה לפני רכב התובעת (מבלי שהפריד ביניהם רכב נוסף כטענת מר' לפלר), ולא פגעה ברכב התובעת. עוד היא טוענת כי כלל לא ניסתה לצאת מהחניה אלא חנתה בכדי לאסוף את ילדתה מהגן. בהודעה מטעמה ציינה כי הפגוש של רכב התובעת פגוע והיו בו נזקים רבים.
7. נהג רכב התובעת לא שכנע אותי בגרסתו לאירוע התאונה; הטענה כי בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעת חנה רכב נוסף אינה מופיעה בהודעה מטעמו לחברת הביטוח. בנוסף אין סיבה כי הנתבעת 1 תיסע לאחור מרחק כה רב, כאשר מדובר ברחוב חד סטרי. האמנתי לעדות הנתבעת 1 כי מר' לפלר פנה אליה מיד לאחר שחנתה, ולא כאשר יצאה מהחניה. עדותה בעניין זה אמינה ומשכנעת, תואמת את הודעתה לחברת הביטוח ולא נסתרה.
8. לסיכום, גרסת הנתבעת 1 לאירוע התאונה עדיפה בעיני. גרסה זו שוללת את הטענה לפגיעה בטמבון האחורי.
9. לאור האמור, התביעה נדחית.
10. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.