זו תביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית וגמול שעות נוספות.

להלן עובדות המקרה:

1. הנתבע הינו בוגר סיירת מטכ"ל ועיסוקו במתן שירותי אבטחה והדרכת אנשי אבטחה לאנשי עסקים בחו"ל.

2. במהלך שנת 2010 נדרש הנתבע להקים מערך אבטחה עבור איש עסקים במוסקבה.

3. הנתבע העסיק את התובע כמאבטח אישים במוסקבה החל מיום 1.6.10, ועד ליום 5.7.10, מועד חזרתו לארץ של התובע, עקב סיום העבודה.

4. בין הצדדים נחתם הסכם העסקה ביום 4.6.10, על פיו שכרו החודשי של התובע יעמוד על סך של 6,000$ , כל אחד מהצדדים רשאי להביא את ההתקשרות ביניהם לידי סיום בהודעה מראש של 45 יום, והתובע יהיה זכאי ל- 14 ימי חופשה בארץ מדי תקופה של 3 חודשים של עבודה רצופה.

5. לטענת התובע, בסוף חודש יוני 2010 הודיע לו הנתבע על סיום עבודתו והפסקת הפרויקט ללא מתן כל הודעה מוקדמת. כמו כן, התובע טוען כי עבד שעות נוספות רבות והוא זכאי לגמול בגינן.

לאור האמור הוגשה התביעה דנן.

טענות התובע:

6. התובע עבד מדי יום שעות רבות, החל מהשעה 9:00 או 10:00 בבוקר ועד 3:00 לפנות בוקר.

7. התובע עבד במשך קצת יותר מ- 3 שבועות בטרם נמסר לו ע"י הנתבע על סיום עבודתו.

8. הפסקת עבודתו של התובע נעשתה ללא כל מתן הודעה מוקדמת. בהתאם להסכם ההעסקה, חייב הנתבע לתובע תשלום הודעה מוקדמת בגין 45 ימים.

9. הנתבע לא המציא כל ראיה לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך של 9,000$. (המהווים 31,950 ₪).

10. העד מטעם הנתבע, מר אדיק אליאב, אשר שימש כנציג של איש העסקים, מזמין העבודה במוסקבה, הינו חברו הטוב של התובע.

11. עדויותיהם של הנתבע ומר אליאב באשר לתשלום הכסף למאבטחים סותרות.

12. התובע טוען כי הנתבע שילם לו את שכר חודש יוני במזומן, וכן שילם לו 1,000$ נוספים. כמו כן, לטענת התובע שולם לו ע"י מר אליאב מענק בסך של 3,000$, ועם קבלתו נדרש להשיב לידי התובע את ה- 1,000$ ששילם לו הנתבע.

13. התובע לא קיבל במהלך תקופת עבודתו ימי חופשה או פדיון חופשה שנתית, ועל כן, זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין 4 ימי חופשה בסך של 1,032$. (המהווים 3,664 ₪).

14. אין בידי התובע רישום של שעות עבודתו, ועל כן מבסס תביעתו על הוראות תיקון סעיף 24 לחוק הגנת השכר, המאפשר לתובע לתבוע 60 שעות נוספות חודשיות, בשווי של 8,850 ₪.

טענות הנתבע:

15. התובע ושאר המאבטחים עבדו כ- 4 ימים בלבד, בטרם הודיע מזמין שירות האבטחה על הקפאת הפרויקט. מאז פעל הנתבע בניסיון לשנות את מתכונת הפרויקט על מנת להמשיך את עבודת המאבטחים, עד שלבסוף הודיע מזמין השירות על ביטול הפרויקט.

16. לאחר ביטול הפרויקט הוזמנו המאבטחים, לרבות התובע, ללובי המלון בו שהו, ושולם להם במזומן 9,000$ הודעה מוקדמת ועוד 1,000$ לאור נסיבות הפסקת העבודה.

17. העד מטעם הנתבע, מר אליאב אמנם מכיר את הנתבע מזה שנים, אולם אין בכך אלא להעיד על היכרות כללית. חוסר הבהירות בעדויות הנתבע ומר אליאב באשר למוסר הכסף למאבטחים אינה שוללת את קיומו של אירוע התשלום.

18. התובע עבד במשך מספר ימים בודדים בלבד, ולמעשה, בחלק הארי של שהותו במוסקבה שהה בחופשה בתשלום.

19. על כן, דין תביעתו של התובע בגין פדיון חופשה שנתית וגמול שעות נוספות להידחות.

20. התובע הודה בקבלת סך של 1,000$ מהנתבע וכן את הסך של 3,000$. התובע לא עמד בנטל להוכיח טענתו בדבר השבת סך של 1,000$ לידי הנתבע.

כל התשלומים ששולמו לתובע בוצעו על דעת הנתבע ובקשר לעבודתו של התובע.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

21. התובע העיד, כי ידע כבר במוסקבה במועד בו הודיע לו הנתבע על הפסקת עבודתו, כי הוא זכאי לקבל סך של 9,000$ בגין הודעה מוקדמת.

התובע הוסיף והעיד כי הנתבע שילם לו, ולשאר המאבטחים סך של 1,000$ , אולם לאחר ששולם לו ע"י מר אליאב, בטרם הטיסה חזרה לישראל, סכום של 3,000$, השיב לנתבע, עפ"י דרישתו, את ה- 1,000$.

התובע לא ידע לתת הסבר בעדותו מדוע, כביכול, השיב לנתבע את ה- 1,000$, משידע כי הנתבע חייב לו סך של 9,000$ בגין הודעה מוקדמת.

"...כי כולם החזירו לנתבע את ה- 1,000$ שהוא שילם להם."

(ראה פרוטוקול דיון מיום 22.5.12 עמ' 4-5).

22. התובע בתצהירו טען, כי שולם לו שכר עבור חודש עבודה בסך של 6,000$, וכי מעבר לכך, קיבל עוד סכום של 1,000$ מהנתבע, אשר השיבם לידו לאחר ששולם לו סך של 3,000$ ממזמין העבודה.

על כן, לטענת התובע הוא קיבל סכום של 2,000$, אך מאחר וסכום זה שולם לו ע"י מזמין העבודה בגין עוגמת נפש ולא ע"י הנתבע, אין לסכום הנ"ל כל רלוונטיות לתביעה.

מנגד, בעדותו טוען התובע כי שולם לו בסוף חודש יוני 2010 ע"י הנתבע שכר בסך של 4,500$ בלבד, עבור 3 שבועות של עבודה.

משנשאל התובע מדוע לא תבע את יתרת שכר עבודתו, מאחר ולטענתו קיבל רק סכום של 4,500$, השיב כי –

"לפני שעזבתי קיבלתי 1,000$ מהנתבע כפיצוי ואחרי זה המזמין שילם לי 3,000$ על עוגמת נפש והנתבע דרש ממני להחזיר לו את ה- 1,000$...כך שבסופו של דבר קיבלתי רק 2,000$."

(ראה פרוטוקול דיון מיום 22.5.12 עמ' 4)

לאחר מכן, העיד התובע כי ה- 1,000$ ששולמו לו ע"י הנתבע למעשה, לא היו פיצוי, אלא שכר עבור השבוע הנוסף בחודש יולי ששהה במוסקבה.

(ראה שם, עמ' 5).

משנשאל התובע בשנית מדוע לא תבע את ה- 1,000$, אשר לטענתו השיב לנתבע ומהווים חלק משכר עבודתו, תשובתו הייתה עמומה ולא ברורה, כי אינו רוצה מעבר למה שמגיע לו, שולם לו שכר בסך של 4,500$, ומאחר ועבודתו הופסקה לפני הזמן הוא זכאי לסך של 9,000$.

(ראה שם, עמ' 7).

היינו, בתצהירו טען התובע כי שולם לו שכר מלא בסך של 6,000$ עבור חודש עבודה ושהייה במוסקבה, וכי הסכומים ששולמו לו ע"י הנתבע (1,000$, אותם השיב לטענתו חזרה לידי הנתבע), ומזמין העבודה (3,000$), היו מעבר לשכר העבודה ששולם לו כאמור.

חרף האמור, באופן תמוה לחלוטין, בעדותו טען התובע, כי שולם לו שכר בסך של 4,500$ בלבד עבור שלושה שבועות של עבודה בחודש יוני 2010.

התובע העיד תחילה כי הסך של 1,000$ ששולם לו ע"י הנתבע היו פיצוי, ולאחר מכן, העיד כי מדובר בשכר עבודה עבור השבוע הנוסף בחודש יולי בו שהה במוסקבה.

התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת, מדוע, לאחר שלטענתו נדרש להשיב את ה- 1,000$ לידי הנתבע, לא תבע את יתרת שכר עבודתו, שכן, שולם לו, כטענתו רק 4,500$.

מעדותו של התובע עולה כי, התובע ניסה לייחס את הסכום של 2,000$, אשר לטענתו נותרו בידו, לאחר שהשיב לידי הנתבע את ה- 1,000$, ליתרת שכר העבודה לו היה זכאי, ועל כן, לטענתו, לא תבע מעבר למה שמגיע לו.

זאת בניגוד מוחלט לטענתו של התובע בתצהירו כי הסכומים ששולמו לו ע"י הנתבע (1,000$) ומזמין העבודה (3,000$), היו מעבר לשכר העבודה בסך של 6,000$ ששולם לו בגין חודש עבודה ושהיה במוסקבה.

23. הסתירות המהותיות בין טענותיו של התובע בתצהירו לבין טענותיו בעדותו, באשר לסכומים ששולמו לו ע"י הנתבע, מטילים ספק רב בגרסתו ומהימנותו.

24. הנתבע העיד, כי התובע ויתר המאבטחים עבדו בפועל ימים בודדים בלבד במהלך חודש יוני 2010.

עוד העיד הנתבע, כי במהלך שהותו במלון, התובע, אשר הינו גדל מימדים, קיבל אישור ממזמין העבודה לקבל ארוחות נוספות במלון, וספא.

הנתבע הוסיף, כי שולם לתובע וליתר המאבטחים סכום נוסף ע"י מזמין העבודה בסך של 3,000$, כפיצוי בשל נסיבות סיום הפרויקט.

הנתבע הסביר בעדותו כי על מנת שיוכל להרוויח כסף מהפרויקט ניסה להשאיר את המאבטחים, וביניהם התובע, בעבודתם במוסקבה, אולם ללא הצלחה.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 22.5.12 עמ' 8-10).

25. עוד העיד הנתבע, כי לתובע ויתר המאבטחים שולם בלובי של המלון בו שהו, בנוכחותו של מר אליאב, אשר הביא עימו את הכסף ממזמין העבודה, סכום של 9,000$ כדמי הודעה מוקדמת.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 22.5.12 עמ' 8, ופרוטוקול דיון מיום 15.7.12 עמ' 12)

26. מר אליאב העיד, כי המאבטחים הגיעו ליום-יומיים של התאקלמות, ולאחר מכן עבדו כ- 4 ימים עבודה אינטנסיבית, אזי החליט המאובטח מסיבות שלו "שכרגע לא נראה לו", והמאבטחים נשארו במלון והיו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם.

מר אליאב הוסיף, כי כאשר התברר כי אין אפשרות להמשך העסקה, שולמו לכל אחד מהמאבטחים במלון סך של 9,000$ ועוד 1,000$ פיצוי. לאחר שיחה עם המאובטחים, הצליח מר אליאב להשיג עבור כל אחד מהמאבטחים סך נוסף של 3,000$, אשר אותם שילם ברגע האחרון לפני הטיסה חזרה לארץ.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 15.7.12 עמ' 13).

מר אליאב הוסיף, כי היה בקשר עם המאבטחים במהלך כל שהותם במוסקבה, וכי הם פנו אליו בכל פעם שהייתה בעיה. כך למשל, מר אליאב ביקש ממנהל המלון שיפתח עבור המאבטחים את חדר הכושר, ושייתן להם מנה כפולה של אוכל בכל ארוחה.

על כן, טען מר אליאב, כי לו הייתה בעיה בעניין השכר לאחר תשלומו בלובי של המלון, סביר להניח כי המאבטחים היו פונים אליו בעניין.

(שם, עמ' 15).

27. עדותם של מר אליאב והנתבע הותירו עלינו רושם אמין ומהימן.

העובדה, כי הנתבע בעדותו טען, כי מר אליאב שילם את הכסף למאבטחים, ואילו מר אליאב טען כי נתן את הכסף לנתבע והוא שילם אותו ישירות למאבטחים, אינה מהווה סתירה מהותית היורדת לשורשו של עניין אשר יש בה בכדי לפגום באמינותם ובגרסתם של הנתבע ומר אליאב, באשר לתשלום סך של 10,000$ לידי המאבטחים, וביניהם התובע.

התשלום בוצע בלובי של המלון, בנוכחותם של מר אליאב, אשר הביא עימו את הכסף במזומן ממזמין העבודה, הנתבע, התובע ויתר המאבטחים.

בין אם הכסף שולם ע"י הנתבע או ע"י מר אליאב עצמו, הרי שמדובר בפרט שולי, בזוטות.

אין זה סביר בעינינו כי, התובע ושאר המאבטחים, אשר ידעו היטב כבר במעמד התשלום בלובי בבית המלון, שהם זכאים לסך של 9,000$ בגין הודעה מוקדמת, יקבלו תשלום בסך של 1,000$ בלבד, כטענת התובע, ולא יעלו כל טענה באשר לדמי ההודעה המוקדמת, כשמדובר בסכום לא מבוטל של 9,000$ לו הם זכאים.

28. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת הנתבע וקובעים, כי התובע ושאר המאבטחים עבדו כ- 5 ימים בלבד במוסקבה בשמירה על המאובטח, בטרם החליט האחרון, על הקפאת הפרויקט. הנתבע פעל בניסיון לשנות את מתכונת הפרויקט ולהמשיך את העסקתו של התובע ושאר המאבטחים, על מנת למנוע הפסדים כלכליים, אולם ללא הועיל. התובע ושאר המאבטחים שהו במלון, ממועד הקפאת הפרויקט ועד מועד חזרתם לארץ, תקופה של כשבועיים שלושה, ועשו ככל העולה על רוחם. התובע נהנה מארוחות כפולות, ספא וחדר הכושר במלון, באישורו של מר אליאב. משהוחלט על ביטול הפרויקט, קיבל התובע בלובי המלון, בנוכחותו של מר אליאב, סך של 9,000$ דמי הודעה מוקדמת וסך של 1,000$ כפיצוי על נסיבות סיום העבודה.

כמו כן, בשלב מאוחר יותר, בטרם טיסתו של התובע לארץ, הוא קיבל ממר אליאב פיצוי נוסף בסך של 3,000$.

התובע לא השכיל להוכיח טענתו כי, נדרש להשיב לנתבע את ה- 1,000$ ששולמו לו קודם לכן. ראוי לציין ולהדגיש, כי אף אם היינו מקבלים טענתו זו של התובע, הרי שהיה נותר בידו סכום של 3,000$ (1,000$ +3,000$ - 1,000$ = 3,000$), ששולם לתובע כפיצוי על סיום הפרויקט מוקדם מהצפוי, מעבר לתשלום שכר עבודה של חודש בסך של 6,000$, ודמי הודעה מוקדמת בסך של 9,000$, ולא סכום של 2,000$ כפי שטען התובע.

לפיכך, דין תביעתו של התובע לתשלום דמי הודעה מוקדמת – להידחות בזאת.

29. יתרה מכך, אין לקבל את טענת התובע כי סכום הפיצוי בסך של 3,000$ ששולם לו ע"י מר אליאב ממזמין העבודה, אינה רלוונטית לתביעה זו.

הסכום הנ"ל שולם לתובע, בידיעתו, בהסכמתו ובאישורו של הנתבע, בגין עבודתו אצל הנתבע ונסיבות סיומה, והעובדה כי שולמה ע"י מר אליאב אינה מעלה או מורידה מכך.

30. לאור קביעתנו לעיל כי, אנו מקבלים את גרסת הנתבע בנסיבות המקרה דנן, הרי שבהתחשב בעובדה כי התובע עבד כ- 5 ימים בלבד, ועוד יום או יומיים של התארגנות עם הגעתו למוסקבה, ובשאר החודש בו שהה במוסקבה, לא עבד, נהנה משירותי המלון וארוחות כפולות, ולמעשה היה בחופשה במהלכה עשה ככל העולה על רוחו, וקיבל שכר עבור חודש עבודה מלא בסך של 6,000$ (זאת עפ"י טענות התובע עצמו), וכן פיצוי נוסף בסך של 4,000$, הרי שדין תביעתו לפדיון חופשה שנתית וגמול שעות נוספות – להידחות בזאת.

31. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, דין התביעה דנן – להידחות בזאת.

32. על התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ תוך 30 יום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' אדר תשע"ג, (20 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.