רקע רלוונטי:

1. חברת ת.מ.א. שיווק בשר בע"מ (להלן: "חברת ת.מ.א") עוסקת במכירה ושיווק בשר, ונמצאת בבעלות של תאופיק אבו רומי (להלן: "תאופיק"), המשמש מנהלה יחד עם אביו, עאטף אבו רומי (להלן: "עאטף") (אשר יכונו יחד: "הנתבעים").
2. חברת ת.מ.א ניהלה קשר עסקי משך מספר שנים עם חברת יצחק קוך- משק חקלאי בע"מ (להלן: "חברת קוך"), העוסקת בגידול בקר ובפיטום עגלים לשחיטה. במסגרת הקשר העסקי בין החברות, חברת קוך מכרה לחברת ת.מ.א עגלים וסיפקה לה שירותי פיטום ופנסיון עגלים, וחברת ת.מ.א שילמה לה בתמורה לכך.

במסגרת התקשרות זו, מסרו הנתבעים לחברת קוך בטחונות, כערובה לתשלום חובות חברת ת.מ.א לחברת קוך, שני שקים לביטחון ע"ס 750,000 ₪ כל אחד וכתב ערבות אישית של עאטף.

1. בשלב כלשהו, התקשרה חברת קוך עם אדם בשם האשם אבו רומי (אחיו של עאטף) (להלן: "האשם"), וסיפקה לו שירותים דומים לאלה שסיפקה לחברת ת.מ.א.

טענות הצדדים:

1. בחודש נובמבר 2010 הסתיימו היחסים העסקיים בין הצדדים, ולאחר שחברת קוך טענה כי חברת ת.מ.א נותרה חייבת לה סכומי כסף עבור השירותים שנתנה לה, הגישה חברת קוך ביום 23.12.10, בקשה לביצוע אחד מן השקים שקיבלה מאת הנתבעים כבטוחה לתשלום חובה של ת.מ.א, במסגרת תיק הוצל"פ (02-66328-10-8). לאחר שניתקבלה התנגדות לביצוע השטר הועברה התביעה לדיון בפני (תא"מ 35897-01-11). לטענת חברת קוך, סכום החוב של חברת ת.מ.א כלפיה עומד על 31,476 ₪.
2. ביום 5.1.11 נערכה פגישה בין הצדדים לצורך עריכת התחשבנות סופית, בנוכחות רו"ח חברת מטעם קוך (להלן: "רו"ח פלג"), ורו"ח מטעם חברת ת.מ.א (להלן: "רו"ח עואד").

בעקבות אותה פגישה התעוררה מחלוקת בין הצדדים בעניין קבלה שמצא רו"ח עואד במסמכי הנהלת החשבונות של חברת קוך - קבלה מספר 985, מיום 7/12/09, על סכום של 381,835 ₪ (להלן: "קבלה 985").

עניינה של קבלה זאת והתשלום שבוצע על פי מהווה את עיקר המחלוקת בשני התיקים שבפני.

1. לטענת הנתבעים וחברת ת.מ.א, קבלה 985 הונפקה עבור תשלום ששילמה חברת ת.מ.א לחברת קוך, ולמרות זאת, לא נרשם בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת ת.מ.א אצל חברת קוך כתקבול. לטענת חברת ת.מ.א, חברת קוך הסתירה את קבלה 985 ולא רשמה אותה כתקבול שנתקבל מאת חברת ת.מ.א על דעת עצמה ובניגוד לדין. אם ייזקף סכום הקבלה לזכותה של חברת ת.מ.א, לא רק שאיננה חייבת לחברת קוך, היא תישאר ביתרת זכות בסך של 189,782 ₪. סכום שאותו שילמה לחברת קוך ביתר ועל חברת קוך להשיב לה.

בעילה זאת ובסכום זה הגישה חברת ת.מ.א את התביעה בתיק 23079-01-11, אשר אוחדה ביחד עם תביעת חברת קוך שלעיל.

1. לגרסת חברת קוך בעניין קבלה 985, מדובר בסכום אשר שולם על ידי עאטף עבור חובות של האשם כלפי חברת קוך, ולא בקשר עם שירותים שניתנו לחברת ת.מ.א. זאת לאחר שעאטף התחייב באופן אישי להיות ערב לחובות של האשם כלפי חברת קוך. הסכום נרשם בהנהלת החשבונות של חברת קוך בכרטסת של האשם, כתקבול שהתקבל ממנו, ואין כל בסיס לזכות את חברת ת.מ.א בסכום זה.

לכן, לשיטת חברת קוך, התביעה נגדה מתבססת על יתרת חוב פיקטיבית שנוצרה כתוצאה מזקיפת קבלה 985 לטובת חברת ת.מ.א שלא בצדק ובניגוד לדין.

דיון והכרעה:

א. החוב בתיק תא"מ 35897-01-11 - האם נותרה חברת ת.מ.א חייבת כסף לחברת קוך וכמה

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים היו ערבים באופן אישי לחובות של חברת ת.מ.א.
2. החוב לשנת 2009 - לטענת חברת קוך, מהשוואת כרטסות שערכה עם חברת ת.מ.א בזמן אמת התברר כי לחברת ת.מ.א יתרת חוב לשנת 2009 בסכום של 192,045 ₪. טענה זו מאומתת בכרטסות שהציגה. כפי שעולה מכרטסת החשבונות של חברת קוך שניהלה חברת ת.מ.א, (נספח ח' לתצהיר רועי קוך), נכון ליום 31.12.09, חברת ת.מ.א הייתה ביתרת חוב לטובת חברת קוך בסכום של 192,045 ₪. גם בכרטסת החשבונות של חברת ת.מ.א לשנת 2009, שנוהלה ע"י חברת קוך, יוצא שהסכום הנ"ל הוא גובה יתרת החוב של חברת ת.מ.א (נספח ז' לתצהיר רועי קוך).

הנתבעים אינם חולקים על גובה יתרת חוב זו. מכתבי הטענות שהגישו עולה כי הם מבקשים לקזז את הסכום הנ"ל מהסכום של 381,835 ₪ הוא לטענתם התשלום שיש לזקוף לטובת חברת ת.מ.א לפי קבלה 985.

לאור האמור, יקבע שבסוף שנת 2009 החוב של חברת ת.מ.א לחברת קוך עמד על סך של 192,045 ₪.

1. החוב לשנת 2010 - כפי שעולה מכרטסת החשבונות של חברת ת.מ.א שנוהלה אצל חברת קוך (נספח י' לתצהיר רועי קוך), נכון ליום 14.12.10, לחובת חברת ת.מ.א נזקפו חובות נוספים: 142,321 ₪ בגין שיק שסורב; 18,028 ₪ עבור שירות פנסיון עגלים לחודש 10/2010; ו- 1,656 ₪ עבור שירות פנסיון עגלים לחודש 11/2010. חברת קוך הסבירה כי השיק בסך של 142,321 ₪ ניתן עבור שירות פיטום עגלים לחודש 08/2010 וסורב מפאת ביטולו.

אין חולק כי לאחר פתיחת הליכי הוצאה לפועל, הנתבעים שילמו לחברת קוך ארבעה שקים שסכומם הכולל הוא: 143,977 ₪, וסילקו את החוב עבור השיק שסורב בסך של 142,321 ₪ וכך גם את החוב בסך של 1,656 עבור שירות פנסיון עגלים לחודש 11/2010. לאחר ששקים אלה נפרעו, ביקשה חברת קוך לקזז את הסכומים הנ"ל ששולמו לה, מסכום החוב הנתבע.

1. המחלוקת נותרה לגבי החוב של חברת ת.מ.א בסך של 18,028 ₪ עבור שירות פנסיון עגלים לחודש 10/2010 שמאומת כאמור בכרטסת הנהלת החשבונות.

הנתבעים אינם מכחישים עצם קיומו של החוב. עאטף אישר בעדותו את החוב בגין הסכום הנ"ל (עמ' 16, שורות 1- 4). הנתבעים טוענים כי יש לקזזו מאחר שזוכו בגין סכום זה עקב "טעות בחישוב של "פנסיון עגלות" בגלל שלא הורידה הזוכה (חברת קוך – ע.ר) את ה 5% מהמשקל שלהם." (ר' סעיף 15 ה לתצהיר הנתבעים).

על הטוען טענת קיזוז הנטל להוכיחה, הנתבעים לא עמדו בנטל זה.

צודקת חברת קוך כי טענת הקיזוז נטענה בעלמא ללא פירוט וללא שהוצגה ראיה חיצונית כדי לתמוך בכך. לא הוסבר כיצד חושב הזיכוי לכאורה, בגין איזו עסקה ניתנה ההנחה, מתי סוכם לכאורה על הזיכוי, מאיזה סכום נגזר הזיכוי הנטען בגובה של 5% וכדומה. העובדה שעאטף לא ידע להסביר בחקירתו כיצד חושב הזיכוי הנטען מלבד הערה סתמית כי הובטח לו זיכוי שלא ניתן לו (עמ' 16), תומכת במסקנה כי אין בטענה זו ממש.

1. ניתן לסכם כי החוב של חברת ת.מ.א לחברת קוך עומד על סך של 192,045 ₪ עבור שנת 2009 בצירוף סכום של 18,028 ₪ עבור שנת 2010, בסכום כולל של 210,073 ₪.
2. חברת קוך ביקשה לקזז מסכום זה סך של 178,797 ₪. הוסבר כי לאחר שהגישה את התביעה למימוש שיק הביטחון ובעקבות בדיקה שערכה בספריה, גילתה כי בכרטסת הנהלת החשבונות של האשם יתרת זכות בשיעור של 178,797 ₪, ועל כן ביקשה במסגרת הליכי ההוצל"פ לקזז את הסכום הנ"ל מסכום התביעה. איני מוצא צורך לדון בטענת הנתבעים, כי הקיזוז נעשה על דעתה של חברת קוך בלבד, וזאת מאחר שבסופו של דבר הוא פועל לטובתם. מכל מקום, הבקשה להקטנת החוב גובתה באסמכתאות, אושרה ע"י ביהמ"ש, ומתיישבת עם העמדה שהציגה חברת קוך ולפיה הנתבעים היו ערבים לחובות של האשם.
3. לאחר קיזוז הסכום הנ"ל, יוצא כי יתרת החוב של חברת ת.מ.א הוא 31,276 ₪, לפי החישוב: 210,073-178,797 = 31,276 ₪. יובהר כי ככל הנראה עקב טעות חישוב נטען כי גובה החוב הוא 31,476 ₪.
4. הנתבעים טענו כי סך של כ- 13,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל (הוא ההפרש לערך בין החוב הנ"ל לחוב בסך של 18,028 ₪ עבור שירות פיטום עגלים לחודש 10/2010), והינו החוב של האשם כלפי חברת קוך ולא של חברת ת.מ.א., טענה זאת הם מבקשים לבסס על עדותו של רועי קוך, בטענה שכך אמר בעדותו.

נוכח כל האמור לעיל, לא ניתן לקבל טענה זאת. מעבר לכך, אינני מקבל את פרשנות הנתבעים לאמור בעדותו של רועי קוך (בעמ' 20), אשר ממנה עולה כי כוונתו הייתה שהסכום הנ"ל (של 13,000 ₪) הוא ההפרש בין החוב של חברת ת.מ.א לשנת 2009 (192,045 ₪) לבין יתרת הזכות של האשם (178,797 ₪), ולא כפי שמנסים לפרש הנתבעים.

ב. מהות קבלה 985:

1. אין מחלוקת שחברת ת.מ.א שילמה את הסכום של 381,835 ₪ לחברת קוך לפי קבלה 985.

המחלוקת היא לגבי הנסיבות בהן הסכום שולם: האם מדובר בסכום ששילמה חברת ת.מ.א לחברת קוך במסגרת הקשר העסקי בין החברות, כפי שטוענת חברת ת.מ.א, או שמדובר בתשלום שנעשה על חשבון חוב של האשם כלפי חברת קוך, כפי שטוענת האחרונה.

אם תתקבל טענת חברת ת.מ.א דין תביעתה להתקבל ודין תביעת חברת קוך להידחות, ואם תתקבל טענת חברת קוך, תתקבל תביעתה ותידחה תביעת חברת ת.מ.א.

1. חברת קוך טוענת שבחודש יוני 2009, הציג עאטף בפני מנהלי חברת קוך את האשם, ואמר כי ברצונו שחברת קוך תחל לעבוד עמו. כיוון שהיה ידוע כי מצבו הכלכלי של האשם היה רע, סרבה חברת קוך להצעה, ואולם משעאטף הודיע כי הוא מוכן להיות ערב באופן אישי לחובותיו של האשם, ובכפוף להתחייבות זו, פתחה חברת קוך להאשם כרטסת עבודה אצלה והחלה לעבוד עימו. בהמשך, לאחר שחזרו מספר שקים שמסר האשם לחברת קוך עבור סחורה שקנה ממנה, פנתה חברת קוך לעאטף, אשר החליף את השקים של האשם שחזרו בשני שקים (מס' 397 ו-398) בסך כולל של 381,835 ₪. כנגד סכום זה מסרה חברת קוך את קבלה 985, ורשמה את שני השקים שהתקבלו בכרטסת החשבונות של האשם אצלה.
2. אומר מייד, כי מצאתי את עדותו של רועי קוך, מנהלה של חברת קוך אמינה בעיני. היא הייתה מפורטת, קוהרנטית, והתבססה על אסמכתאות כתובות. בחקירתו חזר על הגרסה שמסר בתצהיר עדות ראשית, וזו לא נסתרה בחקירה נגדית.

לפי עדותו, בסמוך למועד שחברת ת.מ.א שילמה לו סכום של 381,835 ₪, הוא הנפיק את קבלה 985, שלח אותה בדואר, והעתק הקבלה שנותר אצלו, התגלה ע"י רו"ח עואד. לעניין זה העיד:

"ש...מדוע הסתרת את הקבלה.

ת. לא הסתרתי אותה, אתה עושה עוול...רו"ח (עוואד - ע.ר.) נכנס אליי למשרד ושאל אותי אם הוא יכול לקבל את ספרי החשבונות שלי, אם היה לי מה להסתיר לא הייתי נותן לו להסתכל בהם. אילו היה לי מה להסתיר לא הייתי נותן לו אותם. הוא נבר בספרי החשבונות באישורי ולידי. כשהוא מצא את הקבלה הזו, הוא חשב שהוא מצא חגיגה, אך בעצם הקבלה נרשמה בספרי החשבונות כחוק והכל היה כחוק והיא נועדה לא לשלם את חובות עטאף אלא עבור שיקים חוזרים של האשם. בטעות אני רשמתי את הקבלה לתמא במקום להאשם." (עמ' 21 ).

בהקשר זה יצויין כי הסברו של רועי קוך בחקירתו לפיו לא ערך הסכם בכתב לגבי הערבות הנטענת לחובות של האשם כלפי חברת קוך, נוכח השקים שנמסרו לו על ידי הנתבעים כבטחון וכתב הערבות, הוא סביר.

1. אולם בכך לא די, גרסתה של חברת קוך נתמכת בראיות קבילות נוספות.

על גבי קבלה מס' 985, שהונפקה ע"י חברת קוך, נרשם במפורש שהסכום של 381,835 ₪ התקבל מאת חברת ת.מ.א "עבור צ'קים של האשם אבו רומי". כעולה מהקבלה, הסכום שולם בשני שקים. שיק מספר 397 שמועד פירעונו ביום 8.12.09 ושיק מספר 398 שמועד פירעונו ביום 10.12.09.

לא הוכח כי הרישום על הקבלה אינו מקורי או שלא נעשה בזמן אמת. להיפך רישום זה היה על הקבלה בעת שמצא אותה רו"ח עואד, אשר העיד:

"ש: על הקבלה נרשם שהיא ניתנה בתמורה עבור שיקים של האשם אבו רומי.

ת: כן." (עמ' 7).

עאטף אמנם טען תחילה בחקירתו כי הרישום על הקבלה נעשה לאחר שנמצאה, אולם מיד לאחר מכן, משנשאל על כך ע"י בית המשפט, שינה את גרסתו: "ש: זה לא היה כתוב כשאתם תפסתם את זה ת: לא זוכר לא יודע". (עמ' 14 לפרוטוקול). מכל מקום, הטענה בדבר הרישום המאוחר על גבי הקבלה לא נטענה בתצהירו והיא טענה כבושה, על כל המשתמע מכך.

1. גרסתה של חברת קוך קיבלה ביטוי גם במסמכים כתובים נוספים בזמן אמת. בהתאמה לרשום על גבי קבלה 985, חברת קוך רשמה את השקים שקיבלה מחברת ת.מ.א בכרטסת הנהלת החשבונות של האשם לשנת 2009. בכרטסת של האשם (העתקה צורפה כנספח ו' לתצהיר רועי קוך) נרשם כי התקבלו שני שקים שמספרם 397 ו-398, מספר אסמכתא 985 מתאריך 7.12.09 בסך כולל של 381,835 ₪ עבור "האשם החלפת צ'קים". העובדה שהקבלה נרשמה בכרטסת החשבונות של האשם, מחזקת את המסקנה שלא היה ניסיון להסתיר את קבלה 985 או את קבלת התשלום לפיה.
2. מצד שני, לא נתתי אמון בגרסתם של הנתבעים המופיעה בתצהיריהם ולפיה אין להם קשר ליחסים שבין חברת קוך לבין האשם (סעיף 19). על אף שעטאף ניסה להתחמק מליתן תשובה ברורה, הרי זה לא הכחיש בחקירתו את גרסת חברת קוך כי היה ערב לחובות של האשם כלפי חברת קוך:

"ש. התחייבת לערוב לחובות של האשם.

ת. מה זה? אדם פנה אלי שאח שלי חייב לו כסף. היה חוב של 24,000 ₪ ושילמתי לו אותם.

ש. אתה התחייבת לערוב להאשם על חובות אצל יצחק קוך.

ת. לא.

ש. נכון שביקשת מיצחק קוך שיעבוד עם אחיו בגלל שהוא מסובך בחובות.

ת. אם אדם מסובך אני אקח אחריות עליו. בוא נכנס לעניין, אל תשאל שאלות ככה סתם..." (עמ' 9).

דברים אלה מחזקים דווקא, את טענות חברת קוך ומחזקים את גרסתה.

1. לא זו בלבד, חברת ת.מ.א לא הביאה ראיות כלשהן לסתור את הטענה שהסכום לפי קבלה 985 שולם עבור חובות של האשם, ולא הוכיחה את נסיבות היווצרותו של החוב לכאורה של חברת קוך כלפיה.

אין בכתבי הטענות של ת.מ.א או בתצהירים מטעמה, כל הסבר עבור מה נתנה את השקים לחברת קוך וכיצד קרה ששילמה ביתר ונותרה ביתרת זכות. עאטף העיד שאינו זוכר עבור איזו עסקה ניתנה קבלה 985 (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 28-29). לאחר שנשאל מדוע שילם לכאורה תשלום יתר לחברת קוך, השיב באופן סתמי, דברים שלא בא זכרם קודם לכן: "הייתי נותן לו על הפנסיון, ושם הייתי בזכות" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 4-5). חברת ת.מ.א לא הציגה אסמכתא כלשהי כדי להוכיח תשלום יתר, כגון חשבונית, תחשיב כמויות או חוזה התקשרות המסביר מדוע שילם עבור שירותי פנסיון מראש.

1. לטענת חברת ת.מ.א, דבר קיומו של החוב לכאורה של חברת קוך התגלה לה רק במועד שנמצאה קבלה 985. עאטף העיד כי בתאריך 5.1.11, בעקבות "גילויה" של קבלה 985, התברר לו לראשונה שחברת קוך ביתרת חוב, כאשר עד למועד זה לא דרש את החזר החוב הנטען (עמ' 12 לפרוטוקול). אין בידי לקבל הסבר זה.
2. דבריו של עאטף סותרים את גרסתו שחברת ת.מ.א שילמה לחברת קוך כספים על בסיס שוטף כנגד הצגת חשבונית (עמ' 12-13, 16-17). כך גם סותרים דבריו שאינו זוכר ואינו סבור, שהיה מקרה ששילם ללא שקיבל חשבונית (עמ' 17), את האמור בסעיף 9 לתצהירו:

"...במהלך שנת 2010 עבדנו עם הנתבעת (חברת קוך – ע.ר) על בסיס "מזומן" או בשיק תמורת חשבונית, כך שכל הסחורה שהיינו מקבלים מייד היינו משלמים עבורה במזומן או בשיקים."

כאשר נשאל עאטף כיצד יתכן, בהתחשב בדבריו בדבר התשלום השוטף, שכרטסת החשבונות לא הייתה מאוזנת, ניסה להתחמק ולא נתן תשובה ברורה (עמ' 17).

דבריו של עאטף כאמור גם אינם מתיישבים גם עם טענתו כי חברת קוך "העלימה" או "הסתירה" את קבלה 985, עד אשר זו התגלתה ע"י רו"ח עואד בפגישה שהתקיימה בין הצדדים (סעיפים 18-19 לתצהיר עדות הנתבעים). מכל מקום הטענה נטענה באופן סתמי ולא הובאה ראיה חיצונית כדי לבסס אותה.

1. ככלל, מצאתי את עדותו של עאטף לא אמינה. התרשמתי שניסה להתחמק מלהשיב באופן ישיר על חלק מהשאלות שנשאל. בעדותו התגלו סתירות ושינוי גרסאות, שיצויינו בהמשך. כך למשל הוא חזר בו מהגרסה שמסר בתצהיר עדות ראשית ולפיה חברת קוך הציגה בפניו ובפני תאופיק מצג שווא כי שני השקים שמסרו כביטחון נגנבו מהכספת של חברת קוך ומגרסתו שאחד השקים שנגנבו לכאורה הוגש לביצוע במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בחקירתו אישר כי השקים שנגנבו הוחלפו בחדשים (עמ' 15), כפי שגם טענה חברת קוך (ר' סעיף 8 לתצהיר רועי קוך).
2. למעשה, טענתה של חברת ת.מ.א מתבססת אך ורק על הרישום שביצע רו"ח עואד בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת קוך לשנת 2009 בהסתמך על קבלה 985, שנטען כי "התגלתה" בפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 5.1.11.

אולם, תיקון בדיעבד של ספרי הנהלת החשבונות לפי קבלה 985, ללא הוכחת נסיבות מתן השקים הנזכרים בקבלה, וללא כל נימוק או תימוכין לביצוע השינוי, איננו יכול להוות ראיה למהות התשלום שבוצע באמצעות השיקים הנזכרים בקבלה.

1. כפי שעולה מעדותו של רו"ח עואד, הוא ביצע את הרישום הנ"ל ללא שביצע בדיקה ראוייה של הדברים ומבלי שהסתמך על נתונים מאומתים.

בעניין זה העיד רו"ח עואד:

"ש. על הקבלה נרשם שהיא ניתנה בתמורה עבור שיקים של האשם אבו רומי.

ת. כן.

ש. אתה מתעלם מזה כאשר אתה רושם את זה בהנהלת חשבונות של התובעת.

ת. לא. לא התעלמתי מכך, כשהגיעה אלי הקבלה ובדקתי שהשיקים נפרעו, שאלתי את האשם האם הם שולמו עבור חוב שלו, הוא ענה לי שלא. הוא אמר שהם לא שולמו עבור חוב שלו, ואם הם משולמים עבור חוב שלו, הוא היה דואג לקחת קבלה על השם שלו.

ש. כשאתה עשית את הרישום הסתמכת על מה שהאשם אמר לך.

ת. הסתמכתי על דבריו של האשם." (עמ' 7).

בהמשך אישר רו"ח עואד שלא בדק בספרי הנהלת החשבונות של האשם שנמצאים אצלו, האם האשם זוכה על הסכום. כך גם שלא בדק האם להאשם הייתה יתרת חוב שזוכתה עבור השקים שמופיעים בקבלה 985 (עמ' 7).

רו"ח עואד הודה אם כן בעדותו, כי למרות שעל גבי הקבלה נרשם שהיא ניתנה עבור שקים של האשם, זקף את הסכום לפיה לטובת חברת ת.מ.א, מבלי שערך בדיקות כלשהן טרם ביצע את השינויים בכרטסת החשבונות, והתבסס לצורך כך רק על הכחשתו של האשם שהתשלום לפי קבלה 985 לא נועד לכסות חוב שלו.

משנשאל לסיבה בגינה לא אימת את הכחשתו לכאורה של האשם כי השקים שולמו לצורך סילוק חוב שלו השיב תשובה מתפתלת ולבסוף אמר:

"..הקבלה היא ע"ש תמא, וזו ההצדקה לא לרשום את הקבלה בספרים של תמא. למה שתמא תשלם במקום האשם, כאשר היא עצמה חייבת כספים." (עמ' 7-8).

1. הסבר זה אינו משכנע. לאור העובדה שאישר בעדותו שהוא מנהל החשבונות של האשם היה ביכולתו של רו"ח עואד לאמת בקלות את הדברים שאמר לו לכאורה האשם. מכל מקום, תשובתו אינה הגיונית. העובדה שנרשם על גבי קבלה 985 שהסכום על פיה "נתקבל מת.מ.א שיווק בשר בע"מ" ולא מאת האשם, אינה בגדר הוכחה כי יש לזקוף את הסכום על פיה לטובת חברת ת.מ.א. מקובלת עליי טענת חברת קוך כי הרישום הנ"ל מתייחס לזהות מוסר השקים, (שאין מחלוקת שהוא חברת ת.מ.א) ולא למטרה שלשמה נמסרו, היא כפי שנרשם מפורשות על גבי הקבלה "עבור צקים של האשם אבו רומי".
2. לא הובאה ראיה כלשהי התומכת בגרסתו של רו"ח עואד, ונכונה טענת חברת קוך כי לא ניתן להסתמך על דברים שאמר לכאורה האשם לרו"ח עואד בהיותם עדות שמועה שאינה קבילה כראיה.
3. כאן המקום לציין גם, כי התרשמתי שעדותו של רו"ח עואד אינה אמינה ומגמתית. בעדותו עלו גרסאות סותרות. חלק מהעדות שמסר הייתה עדות כבושה, וחלק מתשובותיו היו לא סבירות ומתחמקות.

1. במהלך חקירתו הנגדית, לאחר שעומת עם השאלה מדוע לא רשם את השקים בספרי החשבונות של חברת ת.מ.א לשנת 2009, טען לראשונה כי השקים נרשמו על ידו ב"כרטסת סכומים לבירור" משך כשנה עד שנרשמו בספרי החשבונות. הוא השיב כי הכרטסת הנ"ל נמצאת במשרדו, ולא הביאה כי לא התבקש לעשות זאת, (עמ' 5-6 לפרוטוקול).

איני נותן אמון בגרסתו. מדובר בטענה כבושה שלא בא זכרה בתצהיר עדות ראשית. "כרטסת סכומים לבירור" לא צורפה לתצהירו. גם חברת ת.מ.א לא הציגה את הכרטסת הנ"ל בפני ביהמ"ש למרות חשיבותה לכאורה לתביעה שהגישה.

נוסף על כך, הסברו של רו"ח עואד כי עד שלא הוצגה לו קבלה 985 לא הצליח לשייך את השקים לספק מסויים ועל כן הם נרשמו ב"כרטסת סכומים לבירור" למעלה משנה אינו הגיוני ואינו סביר. צודקת חברת קוך כי ניתן היה לברר מידע זה בבנק בקלות, או לכל הפחות ניתן היה לברר זאת במסגרת ביצוע "התאמת בנק" לקראת הדו"ח השנתי של שנת 2009, כפי שבוצע ע"י רו"ח עואד לפי עדותו (עמ' 5).

1. מעדותו של רו"ח עואד עולות גם גרסאות סותרות.

למרות שרו"ח עואד אישר בעדותו כי רשם את השקים בספרי החשבונות של חברת ת.מ.א בהסתמך על קבלה 985 שהוצגה בפניו, משנשאל האם הוא בטוח שהסכום לפי קבלה 985 לא נרשם כהוצאה בספריו של האשם השיב כי הוא נוהג לרשום בספרי החשבונות רק על סמך חשבוניות ולא על קבלות, וכלשונו: "לא, זה קבלה. אני רושם רק על סמך חשבונית. בתקבולים תשלומים, מסתמכים על חשבונית..." (עמ' 8).

נוסף על כך, כאמור רו"ח עואד טען תחילה בתצהירו כי חברת קוך העלימה את קבלה 985, טענה שמצאתי כי אין לה בסיס. משנשאל בחקירתו מה הייתה כוונתו כאשר רשם בתצהירו שהקבלה הועלמה, מסר תשובה מתחמקת והשיב כי "אולי זה ניסוח לא טוב" וטען שהתכוון לכך שהקבלה לא נרשמה בכרטסת של חברת קוך (עמ' 6).

1. העובדה שפרטים חיוניים ומהותיים הוחסרו מעדותו של רו"ח עואד, שכזכור משמש רואה החשבון של חברת ת.מ.א, תומכת במסקנתי שלא ניתן לסמוך על עדותו. בתצהירו "נשמטה" העובדה המהותית שעל גבי קבלה 985 נרשם כי זו התקבלה עבור שקים של האשם. גם לא הוסבר כאמור, עבור מה ניתנו השקים, וכיצד נוצרה יתרת החוב לכאורה לטובת חברת ת.מ.א.
2. לאור האמור, מצאתי כי לא ניתן ליתן משקל לעדותו של רו"ח עואד או לרישומים שביצע בספרי החשבונות של חברת ת.מ.א.

1. חברת ת.מ.א והנתבעים לא הגישו תצהיר עדות ראשית של האשם ולא זימנו אותו לעדות, מבלי למסור כל סיבה לכך. אי זימונו של עד מפתח, בעיקר כאשר מדובר בבן משפחתם של הנתבעים מקים כנגד הנתבעים את החזקה שאם היה מזומן להעיד, עדותו הייתה פועלת כנגדם (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, לה(1) 736, 760 (1980)).
2. יתרה, חברת ת.מ.א לא ביקשה לחקור את רו"ח פלג על חוות דעתו, ומשכך היא לא נסתרה. רו"ח פלג משמש רואה החשבון של חברת קוך וכאמור היה מעורב בפרשה באופן ישיר. בחוות דעתו נטען כי רו"ח עואד ביצע רישום כוזב בספרי החשבונות של חברת ת.מ.א ולא ניתן להתבסס עליהם. כך גם נטען כי הרישום שביצע רו"ח עואד בעניין מושא התביעה, אינו מבוסס על מסמכים מאומתים כמתחייב ויש בהם כדי לסלף נתונים חשבונאיים.
3. נוכח כל האמור לעיל ומבלי להידרש לשאלה על מי מן הצדדים מוטל נטל הראיה להוכיח טענה זו או אחרת, אני קובע, כי על פי הראיות שהוצגו בפני, גרסתה של חברת קוך למהות של קבלה 985 ולנסיבות אשר בגינן נמסרו לה שני השקים הנזכרים בקבלה, הוכחה ברמת הוכחה העולה בהרבה מעל הנדרש במשפט אזרחי והיא גוברת על גרסת הנתבעים וחברת ת.מ.א, שלא היתה אמינה ולא נתמכה בראיות כאמור, באופן ניכר וברור לחלוטין.

ג. טענות הנתבעים בדבר חוסר תום לב מצד חברת קוך בפתיחת תיק ההוצל"פ:

1. לא מצאתי חוסר תום לב בעצם הגשת התביעה למימוש שיק הביטחון, כפי שנטען. מגרסתו של רועי קוך, שעדיפה עליי, עולה כי חברת קוך הגישה את התביעה לאחר שנצברו לטובתה חובות שלא נפרעו ולאחר שדרישתה להיפרע מהם לא נענתה ע"י הנתבעים (סעיף 21 לתצהיר, עמ' 22 לפרוטוקול). השקים שפרעו חלק מהחובות של חברת ת.מ.א, נמסרו ע"י הנתבעים מספר ימים לאחר פתיחת ההליכים נגדם, וכאשר הם נפרעו ביקשה חברת קוך לקזזם מסכום החוב הכולל.
2. לא נעלם מעיני, כפי שטוענים הנתבעים, כי נפלו פגמים באופן נקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ע"י חברת קוך, כפי שנקבע בהחלטה שהתירה לנתבעים רשות להתגונן (מיום 27.6.12), אלא שלא מצאתי שיש בכך כדי לשנות מן המסקנה, מהטעמים עליהם עמדתי לעיל, כי חברת קוך זכאית להיפרע מן הנתבעים בגין חובה של חברת ת.מ.א כלפיה.
3. עם זאת ובהתחשב באמור לעיל, אני דוחה את בקשתה של חברת קוך לפסוק לטובתה את גובה הוצאות הנתבעים ושכר טרחה בהליכי הביניים שהושתו עליה בסך של 5,000 ₪ לפי ההחלטה מיום 27.6.12. כפי שנקבע בהחלטה, חברת קוך נדרשה לשאת בסכום הנ"ל בין היתר משנקטה בהליכים שלא בהתאם לנדרש, לרבות הטלת עיקולים בטרם מסירת אזהרה על מלוא סכום השטר כאשר לא הייתה חבות בגובה מלוא השטר, וזאת ללא תלות או קשר לתוצאות ההליך העיקרי (פסקה 31).

ד. סיכום:

1. אני מקבל את התביעה שהגישה חברת קוך בתא"מ 35897-01-11.

אני דוחה את התביעה שהגישה חברת ת.מ.א בת"א 23079-01-11.

אני מחייב הנתבעים תאופיק אבו רומי ועאטף אבו רומי לשלם לחברת קוך סך של 31,247 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 17.10.11 ועד התשלום המלא בפועל, ומתיר לחברת קוך לחדש את הפעולות בתיק הוצל"פ 02-66328-10-8.

אני מחייב את הנתבעים תאופיק אבו רומי ועאטף אבו רומי, ביחד ולחוד בינם לבין עצמם ועם חברת ת.מ.א, לשלם לחברת קוך הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 18,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכום שהופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט על פי החלטה מיום 7/4/2011, על פירותיו, יועבר לטובת חברת קוך, באמצעות בא כוחה וייחשב ככתשלום על חשבון החוב הפסוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.