1. בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה חיוב בעמלות עבור תשלום חשבונות המשיבה ("בזק") בבנק הדואר.

לקוחות בזק המשלמים את חשבונותיהם באמצעות בנק הדואר משלמים בנוסף לחיוב שבחשבון גם עמלה בסכום 5.88 ₪, שהוא גם הסכום שמשלמת בזק לבנק הדואר בעבור שרותי הגבייה.

גביית העמלה החלה בחשבונות חודש ינואר 2010. קודם לכן לא נגבתה עמלה כזו. החיוב נבע מהעלאת תעריפי העמלה לאורך השנים (תצהיר מר דורון מועלם, מנהל אגף הגביה בבזק, בסעיף 14).

1. החל מחודש אוקטובר 2009 מאפשרת בזק למנוייה לשלם את החשבונות במזומן וללא עמלה בסניפי "שופרסל" ו"יש" ברחבי הארץ.
2. התביעה הוגשה תחילה נגד בזק ונגד חברת בנק הדואר בע"מ. ביוםֹ 10.6.13 הגישו הצדדים בקשה להסתלק מן התובענה נגד חברת בנק הדואר, וביום 11.6.13 ניתן פסק דין המאשר את ההסתלקות.
3. לבקשת אישור זו קדמה בקשת אישור אחרת, ת"צ 17712-09-10, שהוגשה על ידי מר דבח אליהו ("הבקשה המוקדמת"). שתי הבקשות עסקו באותו עניין וההבדל הממשי ביניהן היה שבבקשה שלפני נתבעה גם חברת בנק הדואר בנוסף לבזק.

בהחלטה מיום 17.7.11 מחקתי את התובענה המוקדמת. נקבע כי ניהול התובענות במאוחד עלול להכביד על שמיעת הבקשה וכי יש לבחור בין התובענות. התובענה המוקדמת לא נרשמה בפנקס התובענות הייצוגיות, ומשום כך נמנע מן המבקשים בתובענה שלפני לבחון את עניינם מול הפנקס. על כן העדפתי את הבקשה המאוחרת שלא תרמה לתקלה המשפטית, והיא גם לכאורה רחבה יותר שכן חברת בנק הדואר צורפה אליה כנתבעת. ערעור על החלטה זו נדחה בע"א 5503/11.

1. עילות התביעה הן: הפרת חובה חקוקה בכך שבזק הפרה את הוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 ("חוק התקשורת") והוראות הרשיון; הפרת הסכם; הפרת תקנות הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים) (הוראת שעה), התשס"ט – 2008; הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981; הטעיה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; עילות מכח חוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982; הפרת חובת תום הלב; ועשיית עושר ולא במשפט.

בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה כך: "כל לקוחות בזק אשר שילמו עמלת תשלום חשבונית בבנק הדואר (להלן – "העמלה") החל מחשבונית חודש ינואר 2010 ועד למועד שבו המשיבות תחדלנה לגבות את העמלה ולחילופין עד המועד שבו המשיבות יודיעו באופן ברור וחד משמעי אודות העמלה, לרבות באמצעות הודעה מיוחדת, ברורה וספציפית של בזק ובנק הדואר, כי תשלום חשבונית בזק בבנק הדואר כרוך בעמלה" (ההדגשות במקור – א"ש).

1. הסעדים שנתבקשו: השבת הסכומים שנגבו בגין עמלת תשלום חשבונית בבנק הדואר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה; וצו שיורה למשיבות ליתן הודעה ברורה ומפורשת על גביית העמלה.
2. ביום 3.8.2011 התקבל בכנסת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 30), התשע"א-2011 ("התיקון בחוק הגנת הצרכן"), שחייב עוסקים מסוימים (לרבות בזק) לאפשר ללקוחותיהם לשלם גם במזומן עבור שירותים או טובין שתעריפיהם נקבעו בדין, באמצעות בנק הדואר או גוף אחר בפריסה ארצית רחבה, ללא תוספת עמלה. תחילת התיקון ביום 1.1.2012.

החל ממועד זה פסקה בזק מלגבות את העמלה.

בעקבות התיקון הוגדרה הקבוצה כ"כל לקוחות בזק אשר שילמו עמלת תשלום חשבונית בזק בבנק הדואר, החל מינואר 2010 ועד דצמבר 2011 משנאסר עליה הדבר בחקיקה מפורשת" (סעיף 101 בסיכומי המבקשים).

משום כך, התקופה הרלוונטית לבקשה היא החל מחודש ינואר 2010 ועד לחודש דצמבר 2011 ("התקופה הרלוונטית").

1. המבקשים בעלי משרד עורכי דין, ומחזיקים ב- 4 קווי בזק. לטענתם נהגו במשך שנים לשלם את חשבונות בזק בבנק הדואר באמצעות שיק של המשרד. בחודש אוקטובר 2010 הבחין המבקש 1, לראשונה, כי בחשבונית החיוב מצוין כי שולמה עמלה בנוסף לתשלום החשבון ששולם בבנק הדואר.
2. בחשבונית החיוב של המבקשים עבור החודשים אוקטובר – נובמבר 2009 נכתב:

"ניתן לשלם החשבון ללא עמלה בסניפי השופרסל הפרוסים ברחבי הארץ, באתר האינטרנט ובמענה הממוחשב של בזק.

לידיעתכם, החל מתאריך 1/1/10 למשלמים את החשבון בסניפי בנק הדואר תתווסף עמלה בסך 5.88 ₪ החיוב יופיע בחשבון הבא" (נספח 2 לתשובת בזק לבקשת האישור).

ההודעה על גביית העמלה הופיעה גם בחשבוניות של החודשים שלאחר מכן.

1. החל מחודש ינואר 2010 חויבו המבקשים בסכום העמלה. החיוב צוין בחשבונית החיוב לחודשים דצמבר - ינואר 2010: "עמלת תשלום ח-ן בבנק הדואר 5.05 ₪".
2. לאחר שהוגשה תשובת המבקשים לתגובת בזק לבקשת האישור, בקשה בזק למחוק סעיפים מהתשובה לתגובה בטענה שמדובר בטענות ובראיות חדשות, שחלקן גם לא נתמך בתצהיר כנדרש. בדיון שהתקיים ביום 27.2.13 הגיעו הצדדים להסכמה בעניין הטענות שתימחקנה והטענות שתיוותרנה על כנן ויתאפשר לבזק להשיב להן. בהתאם, הגישה בזק תגובה לתשובת המבקשים.
3. ביום 7.5.13 הגישו המבקשים בקשה לגילוי ועיון במסמכים נגד בזק ובנק הדואר. בדיון שהתקיים ביום 29.5.13 נמחקו שתי הבקשות. בשלב זה של הדיון לא נפסקו הוצאות, אולם נקבע כי הנושא יובא בחשבון בסיום ההליך.
4. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים, והגישו סיכומים.

עיקר טענות המבקשים

1. תשלום החשבון בבנק הדואר מהווה "שירות" שבזק נותנת למנויים. בזק אינה רשאית לתת אלא שירותים "בסיסיים", "נלווים" ו"אחרים" כקבוע בסעיפים 4 ו-21 ברשיונה. מתן שירותים חדשים מחייב מתן הודעה למנהל, דבר שלא עשתה. בזק הפרה גם את סעיפים 38-39 ברשיון, שמתייחסים לשירותים שלא נקבע לגביהם תעריף.

בסיכומי המבקשים נכתב בנוסף כי הרישיון כולל גם "שירות חיוב וגבייה", שיכול לחול על עניננו.

אם תתקבל גישת בזק, ניתן יהיה לגבות עמלת תשלום נפרדת עבור כל אחד מן השירותים שבנספח א' לרשיון בזק, למרות כוונת המאסדר למנוע מן המנויים עלויות נוספות על אלו שאושרו על ידו.

1. המצב החוקי לאחר התיקון בחוק הגנת הצרכן הוא גם המצב שקדם לו: בתקנות הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים) (הוראת שעה), תשס"ט-2008 ("תקנות הדואר") הוגדר משלם העמלה כבעל החשבון. מצב חוקי דומה חל לפי סעיף 2 בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, שמחייב את בזק כמזמין שירות לשלם לקבלן, שהוא בנק הדואר.

אם מדובר בהמחאת חוב, נדרשת הסכמת בנק הדואר לכך, הסכמה שלא ניתנה. ממילא אין הסכם בין הנמחה לבין החייב.

1. בין בזק לבין המנויים היה הסכם ארוך טווח, שלפיו לא חויבו בעמלת תשלום החשבון בבנק הדואר. בזק שינתה את ההסכם מבלי שנתנה למנויים הודעה מספקת. הנוהג בין הצדדים הפך תנאי מכללא בהסכם בין הצדדים, שבזק הפרה באופן חד צדדי.

אין במתן הודעה בחשבונית החיוב משום ראיה על ידיעת הלקוח אודות החיוב.

המבקשים הפנו בהקשר זה לת"צ (מחוזי מרכז) 1018-03-08 פתאל נ' סלקום ישראל בע"מ (17.8.09) ("החלטת האישור בעניין פתאל"). ביום 17.12.11 ניתן פסק דין בתובענה גופה ("פסק הדין בעניין פתאל"). אך ראה גם פסק הדין שניתן בערעור (ע"א 685/12).

1. בזק היתה אמורה לתת הודעה על גביית העמלה מראש, באופן בולט וברור, ובמקום שיוחד לכך על גבי חשבונותיה, מה שלא נעשה במקרה זה: ההודעה הוסתרה בין מלל רב וגודל האותיות בה קטן מהגודל המינימאלי שנקבע בתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה – 1995 ("תקנות הגנת הצרכן").

לאחר התיקון בחוק הגנת הצרכן, הגדילה בזק את גודל הגופן בהודעות למנויים, ויש בכך משום הודאה של בזק במחדליה.

1. כן נטען לאפליה בסבסוד העמלה בין המנויים ששלמו את חשבונותיהם ברשתות "שופרסל" ו"יש", לבין אלו ששילמו בבנק הדואר, שנשאו בעלויות המלאות של העמלה; לפרישה לא מספיק רחבה של סניפי המרכולים; להכפלת שיעור העמלה במספר הקווים של אותו מנוי במקום לאחד את החשבוניות; ולכך שהחיוב בתשלום העמלה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. המבקשים סברו כי היה על עובדי חברת הדואר להודיע למשלם באופן יזום שהוא משלם עמלה בנוסף לתשלום החשבון.

בתשובה לטענות המשיבה הוסיפו המבקשים גם כי לבזק, שהיא חברה ציבורית, חובות מוגברות מן המשפט הציבורי או המעין ציבורי.

עיקר טענות בזק

1. בזק טוענת כי לא היתה חייבת לאפשר למנויים לשלם את החשבונות במזומן, ובודאי לא בבנק הדואר דוקא. ההודעה ששלחה למנויים בדבר תחילת החיוב בחודש ינואר 2010 ניתנה מראש, בעמוד הראשון בחשבונית החיוב, ובחשבוניות הבאות, ונכלל בה גם המידע המאפשר תשלום במזומן בסניפי המרכולים, ללא עמלה.

על פי הפסיקה, די בכך שיוצעו ללקוח אפשרויות סבירות לביצוע התשלומים (בש"א (מחוזי י-ם) 8559/01 עמנואל טנורג'י נ' החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ (22.8.2003; כב' השופט מ' דרורי) ("עניין טנורג'י")).

מכל מקום, בזק היתה רשאית לשנות את תנאי השירות בהודעה מראש למנויים, כפי שנעשה.

1. התיקון בחוק הגנת הצרכן מלמד על כך שקודם לתיקון לא היתה חובה לאפשר תשלום במזומן ללא תשלום אגרה, בודאי לא בבנק הדואר דוקא. מטרת התיקון היא לשנות את המצב החוקי הקיים.

קביעת מועד תחולה עתידי מלמדת כי התיקון נועד לשנות את המצב החוקי הקיים. גם הוראת המעבר שבתיקון וההיסטוריה החקיקתית מעידות כי קודם לתיקון לא נאסרה גביית עמלה.

1. בזק לא הפיקה רווח מגביית העמלה, שעמדה בדיוק על סכום העמלה שבזק שילמה לבנק הדואר.
2. האפשרות לשלם את החשבונות בבנק הדואר אינה כפופה להוראות הרשיון:
3. אם אין ברשיון בזק היתר לגבות עמלה בגין תשלום החשבון במזומן בבנק הדואר, הרי אין לה גם היתר לאפשר את תשלום החשבון במזומן בבנק הדואר בכלל.

ב. רשיון בזק שניתן מכוח הסמכה בחוק התקשורת עוסק אך ורק ב"שירותי בזק", ואינו מגביל את בזק באספקת שירותים אחרים.

בהקשר זה נטען כי נספח א' לרשיון אינו מפרט את מלא השירותים שמותר לבזק לספק; כי בזק היא חברה למטרת רווח, ורשאית לבצע כל פעולה שהדין אינו אוסר עליה באופן מפורש; וכי על פי חוק התקשורת אין לשר התקשורת סמכות להגביל את אופן פעולתה של בזק בנוגע לאספקת שירותים שאינם שירותי בזק.

ג. טענת המבקשים כי מתן האפשרות לשלם את החשבון בבנק הדואר הוא שירות שנכלל בנספח א' לרשיון, מהווה הרחבת חזית. יש לדחות טענה זו גם לגופה שכן השירות אליו מפנים המבקשים הוא שירות גבייה שמספקת בזק לבעלי רשיון אחרים המספקים את שירותיהם למנויי בזק.

ד. סעיפים 21, 38 ו- 39 ברשיון עוסקים ב"שירותי בזק" ואינם רלוונטיים לענייננו. סעיפים אלו מסדירים את החובות והזכויות של בזק כלפי משרד התקשורת, ואינם יכולים להקים עילה למנויי בזק. גם סעיף 9ד' לנספח ג' 1 לרשיון חל רק על "שירותי בזק", ועל כן אינו רלוונטי לענייננו.

1. בזק לא הפרה את תקנות הדואר: תקנות הדואר מסדירות את היחסים שבין בנק הדואר לבין בעל החשבון ולא עוסקות ביחסים שבין בעל החשבון לבין מי שמפקיד תשלומים לחשבון זה. הטענה כי בזק המחתה ללקוחותיה חיוב כלפי בנק הדואר נטענה לראשונה בסיכומים. מכל מקום, אין המדובר בהמחאת חיוב שכן בזק היא ששילמה לבנק הדואר את העמלה.
2. אין לראות ברשיון בזק משום חיקוק לצורך העוולה של הפרת חובה חקוקה. מכל מקום, לא מתקיים קשר סיבתי, והמבקשים נושאים באשם תורם בשיעור 100%.
3. בזק לא הפרה את ההסכם עם לקוחותיה: אין התחייבות חוזית של בזק לאפשר למנויים לשלם את חשבונות הטלפון במזומן ללא עלות; בזק לא יצרה מצג שווא לפיו תאפשר את התשלום בבנק הדואר בחינם לעולם ועד; אין המדובר בהתקשרות לקבלת שירות רציף ומתמשך בתעריף מסוים, שבמהלכו שינה העוסק את גובה התעריף, אלא בהתקשרות נקודתית הנוצרת בכל פעם שהמנוי בוחר לשלם את החשבון במזומן בבנק הדואר; שינוי התעריף לא נעשה במסגרת התקשרות לאספקת השירות, והוא חל על התקשרויות עתידיות; ומדובר בחוזה יחס, שהעוסק רשאי לשנות את תנאיו, בהודעה מראש, והצרכן רשאי להחליט אם לבטלו או להמשיכו.
4. לא הוכח קיומו של חוזה אחיד בין המבקשים לבין בזק; תקנות הגנת הצרכן חלות על גודל אותיות בחוזה אחיד, בעוד שחשבונות טלפון אינם מהווים חוזה אחיד; והטענה בדבר גודל אותיות היא טענה שבמומחיות שיש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה.
5. בזק גבתה תשלום נפרד עבור כל אחד מארבעת הקווים שברשות המבקשים משום שבנק הדואר גובה עמלה נפרדת בגין תשלום כל חשבון. המבקשים יכולים היו לאחד את הקווים תחת חשבון אחד ולהקטין בכך את התשלום.
6. יש לדחות את הטענה בדבר אפליה בסבסוד העמלה, שהתבססה על סעיפים ברשיון בזק. הרשיון חל רק על "שירות בזק" ואינו רלוונטי לענייננו. לגופו של עניין, האפשרויות לתשלום חשבונות בזק הועמדו על ידי בזק לכל מנוייה בתנאים שוויוניים, בתעריף אחיד וללא כל אבחנה בין המנויים.

הטענה בעניין פריסת סניפי "שופרסל" ו"יש" היא טענה עובדתית חדשה, שיש להתעלם ממנה.

1. המבקשים לא הוכיחו הטעיה ואי גילוי: המבקשים אינם "צרכן"; קווי הבזק הרלוונטיים משמשים את משרד עורכי דין שבבעלות המבקשים, כך שמדובר בשימוש עסקי; והמבקשים שילמו את חשבונותיהם בבנק הדואר גם לאחר הגשת התובענה, כך שלא מתקיים קשר סיבתי כנדרש; גם יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית אינם מתקיימים.
2. בזק הוסיפה והודיעה כי טענת המבקשים שהיה על עובדי בנק הדואר להודיע למשלמים על גביית העמלה, מהווה הרחבת חזית.
3. ביום 11.9.14 הגישה בזק בקשה מוסכמת לצירוף אסמכתא (ת"צ (מחוזי ת"א) 1791/08 יוליאנה גולדשטיין נ' פלאפון תקשורת בע"מ (17.8.14; ד"ר מיכל אגמון גונן) ("עניין יוליאנה גולדשטיין").

דיון והכרעה

חיוב ללא אסתמכתא בהוראות הרשיון

1. אין בחוק או ברשיון בזק הוראה המחייבת את בזק לאפשר למנויים לשלם את חשבונות הטלפון במזומן. כך גם אין התייחסות לחיוב המנויים בעמלה בנוסף לתשלום החשבונות באופן זה.
2. המבקשים טוענים כי חיוב הלקוחות בגין התשלום במזומן בבנק הדואר מנוגד לרשיון. לשיטתם, בזק יכולה לתת שירותים "בסיסיים", "נלווים" ו"אחרים", המפורטים בנספח א' לרשיון; וככל שמדובר בשירות אחר או בשירות שטרם הוחל בנתינתו – עליה לפעול בהתאם לפרוצדורות הקבועות בסעיף 21 ברשיון.

משלא פעלה בהתאם לאפשרויות העומדות לרשותה, אין לה בסיס חוקי מכוחו היא רשאית לגבות את העמלה.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי ככל שמתן האפשרות לשלם את החשבון מהווה "שירות", אז גם השינוי בתנאי השירות כפוף להוראות הרשיון.

טענתה העיקרית של בזק היא כי הרשיון עוסק רק ב"שירותי בזק" שהם שירותי תקשורת, ואין בו כדי להגביל את בזק באספקת שירותים אחרים. לפיכך, נספח א' לרשיון אינו מפרט את מלא השירותים שמותר לבזק לספק, אלא כולל רשימה של "השירותים אותם תיתן החברה לפי הרשיון".

34. סעיף 2 (ב) בחוק התקשורת קובע:

"לא יבצע אדם פעולות בזק ולא יתן שירותי בזק אלא אם קיבל מאת השר רשיון לכך לפי חוק זה או מכוח היתר כללי לכך".

סעיף 4.2 ברשיון קובע:

"החברה לא תבצע פעולות בזק ולא תיתן שירותי בזק אלא אם הותר לה הדבר ברשיון זה או על פיו...".

ההגדרה בחוק התקשורת וברשיון ל"שירות בזק" היא "ביצוע פעולות בזק למען הזולת". "פעולות בזק" הן "הפעלת מיתקן בזק, התקנתו, בנייתו או קיומו, הכל למטרת בזק" (סעיף ההגדרות בחוק התקשורת).

"שירותי החברה" מוגדרים ברשיון כ"שירותים אשר החברה רשאית לספק למקבלי שירות, על פי הרשיון".

סעיף 4.1 (ב) ברשיון קובע כי בזק תיתן "שירותים בסיסיים", "שירותים נלווים" ו"שירותים אחרים". השירותים מפורטים בנספח א' לרשיון.

מתן האפשרות לשלם את חשבונית החיוב במזומן בבנק הדואר בכלל, ותמורת עמלה בפרט, אינו בגדר "שירות בזק" או "פעולות בזק", והדבר פשוט למקרא ההגדרות ברשיון ובחוק.

אין מחלוקת גם כי "שירות" זה אינו מופיע בתוספת לרשיון כאחד מ"שירותי החברה" שבזק רשאית לספק. אך קשה להלום כי בזק אינה רשאית לתת למנוי אפשרות לשלם את החשבון במזומן, עם או בלי עמלה.

אופן גביית התשלום בגין השירות העיקרי שניתן הוא פעילות שונה מהפעולות המותרות לבזק ברשיונה, וככל שאינה מוסדרת ברשיון – אין היא כפופה להוראותיו (ראה החלטת האישור בעניין פתאל; עניין יוליאנה גולדשטיין בעמ' 12-16; ת"צ (מחוזי ת"א) 38194-07-10 דוד ספיר נ' פלאפון תקשורת בע"מ (15.9.11; כב' הש' י' ענבר). וכן ראה פסק הדין שניתן בערעור (ע"א 5662/12). ראה גם דעה שונה: ת"צ (מחוזי ת"א) 1847/09 עדי קסטנבאום נ' פלאפון תקשורת בע"מ פסקה 17 (29.6.2011; כב' הש' ד' פלפל)).

לאור האמור, יש לדחות את טענות המבקשים כי בזק הפרה את הוראות הרשיון.

1. המבקשים טענו בסיכומים כי אפשרות התשלום בבנק הדואר היא "שירות חיוב וגבייה", שירות שנמנה בתוספת הראשונה לרשיון בזק (שירות מס' 17; תחת הכותרת "שירותים אחרים").

בזק טענה כי מדובר בהרחבת חזית וכי מכל מקום, מדובר בשירות גבייה שבזק מספקת לבעלי רשיון אחרים המספקים שירותים למנויי בזק, והוא אינו רלוונטי לענייננו. לשון הסעיף תומכת בעמדת בזק, גם אם אין מדובר בהרחבת חזית.

תיקון בחוק הגנת הצרכן - שינוי או הבהרת מצב קיים?

1. תיקון מס' 30 בחוק הגנת הגנן הצרכן קובע:

"13ח. (א)....

.....

(ב) (1) עוסק המספק טובין או שירותים שנקבע להם תעריף לתשלום בידי צרכן לפי דין (בסעיף זה – שירותים או טובין מפוקחים) לא יהיה רשאי לגבות מצרכן עמלה לגבי אותם טובין או שירותים.

(2) הוראת פסקה (1) תחול גם לגבי שירותים או טובין שאינם שירותים או טובין מפוקחים, אם התשלום לגביהם מתבצע לפי חשבונית או הודעת תשלום מאת עוסק המספק שירותים או טובין מפוקחים, והחשבונית או הודעת התשלום כוללת גם חיובים בעד שירותים או טובין מפוקחים.

(ג) עוסק כאמור בסעיף קטן (ב) יאפשר לצרכן לשלם בעד שירותים או טובין מפוקחים בעסקה מתמשכת, גם בדרכים אלה:

.....

(3) תשלום, לרבות במזומן או בשיק, בבנק הדואר או בגופים אחרים שהתחייבו בהסכם עם העוסק שלא לגבות עמלה לגבי שירותים או טובין מפוקחים, ובלבד שאפשרות התשלום באותם גופים במצטבר תהיה בפריסה ארצית, כפי שאישר השר.

.... "

התיקון התקבל בכנסת ביום 3.8.2011, ותחילתו ביום 1.1.2012.

במסגרת התיקון נקבע כי "הוראות חוק זה יחולו על תשלומים שישולמו מיום התחילה ואילך גם בשל התקשרויות להספקת שירותים או טובין כאמור בסעיף 13ח לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, שנעשו לפני יום התחילה" (שם, בסעיף 4) ("הוראת המעבר").

במילים אחרות, החל משנת 2012 בזק צריכה לאפשר למנויים מסלול תשלום במזומן באמצעות בנק הדואר או גוף אחר בעל פריסה ארצית (באישור שר התמ"ת), ונאסר עליה לגבות עמלה בגין התשלום.

הוראת המעבר קובעת כי הוראות התיקון לגבי התקשרויות שנעשו לפני יום 1.1.2012 – יחולו רק על תשלומים ששולמו לאחר יום 1.1.2012.

על פי לשונו המפורשת של התיקון, תוקפו הוא מיום התחילה, 1.1.2012. אלא שהמחלוקת בין הצדדים היא פרשנית: האם מטרת התיקון היא להבהיר את הדין או להורות על שינויו?

תיקון חוק אינו מעיד בהכרח על שינוי מצב חוקי קיים. לעיתים המטרה היא הבהרת המצב המשפטי הקיים (ע"א 1194/03 פקיד שומה חיפה נ' אסתר מנו פסקה 50 (9.5.2010)). אפרט להלן את השיקולים המובילים לקביעה שמטרת התיקון היא שינוי המצב.

1. למרות שמועד חקיקת התיקון הוא 3.8.2011, תחולת התיקון היא מיום 1.1.2012. אם המטרה היתה הבהרת המצב המשפטי בלבד, נראה כי לא היה מקום לקבוע סעיף תחולה עתידי (ע"א 383/87 מלכה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב (3) 650, 658 (1988)).

מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שגם בקשר להתקשרויות שבוצעו לפני יום התחילה, החילה הוראת המעבר את התיקון רק על תשלומים ששולמו לאחר מועד התחילה.

בכך שונה ענייננו מעניין ספיר עליו נסמכים המבקשים: שם קבעה הוראת התיקון כי מי שביצע חסימה במכשיר שמכר קודם ליום תחילת תוקפו של התיקון, לא יגבה מלקוחותיו תשלום עבור פתיחת הנעילה, וכך קבע בית המשפט:

"אם נעילות מכשירים שבוצעו קודם לתחילת תקפו של התיקון לחוק (1/1/2011) היו מותרות, מדוע לאסור גביית תשלום עבור פתיחתן? הדעת נותנת, כי לו היה המחוקק סבור שמדובר בפעילות מותרת, לא היה מפקיע את זכותה של פלאפון לתמורה הולמת בגין פתיחת נעילות שבוצעו כדין קודם לתחילת תוקפו של התיקון" (שם, בפסקה 24).

וחשוב מכך: בעניין ספיר קבע בית המשפט כי פלאפון הפרה לכאורה את האיסור שבסעיף 4ז' בחוק התקשורת וכי פעילותה מהווה "פעולת בזק" ו"שירות בזק", ומשום כך חוסה תחת הוראות החוק והרשיון. כלומר, שהאיסור היה קיים עוד קודם לתיקון. בענייננו אין מחלוקת כי לפני התיקון לא נמצאה התייחסות ספציפית בחוק או ברשיון לגביית עמלה מהמנוי בגין תשלום במזומן בבנק הדואר.

התובענה הייצוגית בעניין ספיר התקבלה ביום 3.6.2012, אולם בערעור שהוגש על פסק דין קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט כי הסכום יועמד על מחצית הסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, ללא שינוי בגמול ובשכר הטרחה (ע"א 5662/12). כך הוכרע בענין דומה גם בת"צ (מחוזי י-ם) 11630-05-10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' סמיון ז'נין (25.8.2013) ורע"א 6735/13 (27.6.2014).

גם ת"צ (מחוזי מרכז) 28079-04-10 יאיר צדקני נ' פלאפון תקשורת בע"מ (12.2.12) שאליו מפנים המבקשים שונה מענייננו בעניין חשוב זה: שם נטען כי במקרים שבהם חייבת פלאפון ללקוחותיה סכומי כסף, נעשה ההחזר בשיעור נומינלי, ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית. אמנם לא היתה התייחסות לעניין זה לפני התיקון, אולם קדמה לתיקון פסיקה מפורשת כי השבה עקב הפרת הסכם גוררת תשלום ריאלי, כך שברור היה שהוראות התיקון נועדו להבהרת הדין.

עובדות ענייננו שונות גם מאלו שנדונו בת"צ (מחוזי מרכז) 21241-04-11 אבינועם פתל נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (26.6.13): שם, החובה לשלוח מסרונים ללקוחות בדבר השימוש שעשו בחבילות הגלישה חלה רק לאחר התיקון, אולם נקבע כי משעה שפרטנר החליטה לשלוח התראות קודם לתיקון, היה עליה לדייק בניסוחן ולכלול בהן את שיעור ניצול הגלישה האמיתי.

1. בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית תשלום בנוסף לתעריף שנקבע לפי דין ודרכי תשלום), התש"ע – 2010 (שהונחה על שולחן הכנסת ביום 17.3.10), נאמר:

"לאחרונה, הטילו ספקים של שירותים בסיסיים, החיוניים לציבור, תשלומים נוספים על מקבלי השירות, וזאת בנוסף לתשלום הקבוע בעבור הטובין או השירות לפי דין. לדוגמה, עמלת גבייה הוטלה בידי חברת "בזק" על מקבלי שירותיה, המשלמים בעבור השירות בבנק הדואר. לפיכך מוצע לתקן את חוק הגנת הצרכן.. באופן שיאסור הטלת תשלום נוסף על הצרכן...".

"לאחרונה" נאמר, כלומר, שהתיקון נועד לכאורה להסיר ספק.

אך עיון בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 29) (דרכי תשלום לגבי תעריף שנקבע לפי דין), התשע"א – 2011 ׁ(שהועברה לוועדה ביום 13.10.10) עשוי ללמד אחרת:

"...צרכנים נדרשים לעתים לשלם עמלה הנובעת מדרך התשלום שהעוסק מכתיב, ובפועל משלמים סכום כולל הגבוה מהתעריף שנקבע לפי דין בעבור הטובין או השירותים המסופקים להם... לפיכך מוצע לתקן את חוק הגנת הצרכן...".

ובהמשך:

"בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן ועדת הכלכלה של הכנסת את הצורך בתיקוני חקיקה נוספים שיבטיחו כי צרכן יוכל לשלם בעבור טובין או שירותים כאמור בלי שיידרש לשלם עמלה או תשלום אחר מעבר לתעריף שנקבע לפי דין..".

כלומר, עובר לתיקון ניתן היה לגבות עמלה בגין התשלום במזומן; והמחוקק היה ער למצב, ובקש לשנותו (ראה גם פרוטוקול מס' 577 מישיבת ועדת הכלכלה מיום 12.07.11 בה נדונה הצעת החוק - צורף כנספח ג' לסיכומי בזק).

עינינו הרואות, דברי ההסבר אינם מבטאים עמדה חד משמעית של המחוקק בשאלה שלפנינו. אך ההיסטוריה החקיקתית היא רק אחד מהשיקולים שיכולים להילקח בחשבון בסוגיה זו. השיקולים האחרים שנמנו מובילים למסקנה שהתיקון נועד לשנות מצב קיים ולא להבהירו.

תקנות הדואר

1. תקנות הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים) (הוראות שעה), התשס"ט – 2008 ("תקנות הדואר") קובעות כך:

"2 (א) התשלום בעד כל אחד מהשירותים הכספיים המפורטים בתוספת יהיה בשיעור שנקבע לצד אותו שירות ויוטל על המשלם כמפורט לצדו".

בתוספת לתקנות נקבע כי המשלם בגין "הפקדת סכום לזכות חשבון סילוקים מאת אדם אחר" הוא "בעל החשבון". בעל החשבון מוגדר כ"מי שרשום בחברה הבת כבעל חשבון סילוקים".

תוקף התקנות הוארך עד 31.1.2011 (תקנות הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"א – 2010. ביום 31.1.2011 פורסמו תקנות הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים), תשע"א – 2011.

1. המבקשים טוענים כי בזק מוגדרת כבעלת החשבון המשלמת את העמלה. בנק הדואר הוא ספק שירות גבייה של חשבונות עבור בזק, ועבור השירות מעבירה לו בזק שכר. לשיטתם, יש להחיל את הוראת סעיף 2 בחוק חוזה קבלנות, כך שהחבות בתשלום שכרו של בנק הדואר היא של בזק בלבד.

לטענת המבקשים, בזק אינה רשאית להשית את החיוב על מנוייה אלא אם ניתנה לכך הסכמה פוזיטיבית; וגם אם מדובר ב"המחאת חבות", הרי שנדרש "הסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה".

בזק טוענת כי התקנות מסדירות את מערכת היחסים שבין בנק הדואר לבין בעל החשבון בלבד; כי במערכת יחסים זו מחויבת בזק בתשלום עמלה, והיא אכן משלמת את העמלה לבנק הדואר; וכי אין בכך כדי למנוע ממנה לחייב את המנוי שבחר לעשות שימוש בשירות.

בזק הוסיפה וטענה כי טענת המבקשים בדבר המחאת חבות נטענה לראשונה בסיכומים; וכי מכל מקום, אין מדובר בהמחאת חוב שכן בזק נותרה החייבת, והיא ששילמה את העמלה לבנק הדואר.

1. עמדת בזק נראית לי מעמדת המבקשים:

אין מחלוקת כי תקנות הדואר מחייבות את בזק בתשלום העמלה, וכי בזק משלמת את העמלה בהתאם לתקנות.

התקנות אינן עוסקות במערכת היחסים שבין בזק לבין מנוייה והן אינן אוסרות על בעל החשבון להשית את החיוב על מי שמפקיד סכום כסף לחשבון זה.

משום כך, ומשנקבע כי בתקופה הרלוונטית לא חלה על בזק חובה לאפשר למנויים תשלום במזומן בבנק הדואר, ולא חל עליה איסור לחייב את מנוייה בעלות העמלה – אין לקבל את טענת המבקשים בעניין זה.

הפרת הסכם

1. המבקשים טוענים כי בזק הפרה את ההסכם עם חברי הקבוצה. לשיטתם, בזק אינה יכולה לשנות באופן חד צדדי נוהג שקיים עשרות שנים בין הצדדים אלא אם קיבלה הסכמה פוזיטיבית של מנוייה, מה שלא נעשה במקרה דנן. בעיקר נסמכים המבקשים על פסק הדין בעניין פתאל.

המבקשים מלינים גם על הפגמים שנפלו לכאורה בהודעה על גביית העמלה: גודל האותיות בהודעה קטן מהגודל המינימאלי שנקבע בתקנות הגנת הצרכן, וההודעה הוסתרה בין מלל רב. המבקשים השוו בין ההודעה על גביית העמלה לבין פרסומים של בזק על מבצעים שונים; והביעו תמיהה על כך שלאחר התיקון בחוק הגנת הצרכן, גדל הגופן בו משתמשת בזק למתן הודעות למנוייה.

בזק טוענת כי המבקשים לא ביססו התחייבות חוזית של בזק לאפשר להם לשלם את חשבונות הטלפון במזומן ללא נשיאה בחיוב כלשהו; כי בזק לא יצרה מצג כלפי לקוחותיה לפיו השירות יינתן תמיד ללא תשלום; כי אין בענייננו שירות רציף ומתמשך שהוסכם מראש לגבי תעריפו אלא התקשרות נקודתית הנוצרת בכל פעם שהמנוי בוחר לשלם את החשבון במזומן בבנק הדואר; וכי מדובר בחוזה יחס שבזק רשאית לשנות את תנאיו בהודעה לצד שני, והצד השני רשאי לבחור אם להמשיך את ההתקשרות.

בזק הדגישה כי אין המדובר בשירות מתמשך, שהופסק או שונה במהלך השירות, כדוגמת זה שנדון בעניין פתאל, וממילא הלקוח לא נדרש להפסיק את השירות על מנת לא להיות מחויב בתשלום; כי המנוי נדרש לפעולה אקטיבית על מנת ליהנות מהשירות ואינו נדרש לפעולה אקטיבית על מנת להפסיקו; וכי לאחר קבלת ההודעה על תחילת גביית התשלום, הלקוח יכול היה לבחור אם לשלם את החשבון בבנק הדואר ולשאת בתשלום, אם לאו.

בזק דחתה את טענות המבקשים באשר לפגמים שונים שנפלו בהודעה על גביית העמלה, ובעיקר הדגישה כי אין מדובר בהודעות שהוחבאו או הוסתרו, אלא בהודעה שהופיעה מראש, בעמוד הראשון בחשבונית, במקום בולט המיועד להודעות מסוג זה (זאת בניגוד לעניין פתאל, שם הופיע סכום החיוב בעמוד הראשון, ואילו ההסבר - בעמוד השני).

1. בעניין פתאל אושרה תובענה ייצוגית נגד חברת סלקום שעילתה הפרת הסכם שבין סלקום לבין חברי הקבוצה בכך שסלקום החליטה באופן חד צדדי לחייב את הלקוחות בתשלום עבור פירוט שיחות.

סלקום הודיעה ללקוחותיה כי החל מחודש מסוים תחל לגבות סכום מסוים עבור השירות שעד אותה עת ניתן חינם.

באותו עניין קבעתי כך:

"נסיונה לחייב את הלקוחות חד צדדית בתשלום עבור השירות לא צלח, משום שאין בהסכם שבין סלקום לבין לקוחותיה, או בתנאי הרשיון שלה, או בדין, כל הוראה המאפשרת לסלקום להתחיל לגבות תשלום שלא גבתה קודם לכן ואינו נזכר בהסכם בינה לבין לקוחותיה. כך, בנגוד לעדכון סכומים אחרים שיכולה היתה לגבות וגבתה. אין לראות בחיוב הלקוחות לראשונה משום "עדכון תעריף", והנסיון לעשות כן הוא בבחינת הפרת ההסכם שבין סלקום לבין לקוחותיה" (החלטת האישור בעניין פתאל, בפסקה 17).

ביום 7.12.2011 ניתן פסק דין בתובענה גופה, וסלקום חויבה בתשלום פיצוי בגין הפרת ההסכם עם לקוחותיה. בערעור שהוגש על פסק הדין, הושגה בין הצדדים פשרה שלפיה סכומי ההחזר הופחתו ב– 50% (ע"א 685/12 טל פתאל נ' סלקום ישראל בע"מ (2.2.2014)).

1. אכן, כטענת בזק יש להבחין בין התקשרות לאספקת שירות מתמשך, שבמסגרתה מקבל המנוי את השירות מדי חודש באופן אוטומטי לבין התקשרות "נקודתית" שהמנוי נדרש בה לפעולה אקטיבית, ויכול בנקל להימנע מן החיוב בגינה.

מכלול הנסיבות בענין פתאל, לרבות התשלום האוטומטי באמצעות כרטיס אשראי של המנוי, שפרטיו מצויים אצל החברה – שונה מאלו שבעניננו, שבו הלקוח פונה באופן אקטיבי לתשלום, מדי חודש בחדשו או מדי חדשיים.

ענייננו דומה בנסיבותיו לזה שנדון בעניין יוליאנה גולדשטיין, שם נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שבה נטען בין היתר, כי פלאפון גובה מלקוחותיה שלא כדין עמלות במסגרת תשלום בהוראת קבע או שובר תשלום.

בית המשפט דן בטענת המבקשת כי פלאפון היתה חייבת להסדיר את גביית העמלות במישור החוזי ולקבל הסכמה פוזיטיבית של המנויים, וקבע כך:

".... אשר לעמלת השובר, מקובלת עלי האבחנה בין חיוב בגין שירות קבוע שעליו מנוי הלקוח, כמו שירות פירוט השיחות נשוא עניין פתאל, הגורר עמו חיוב שוטף אוטומטי הנגבה מדי חודש בחודשו, לבין חיוב בגין שירות חד פעמי, שהלקוח יכול בנקל להימנע ממנו, כבענייננו. במקרה האחרון נשלח אל הלקוח שובר לתשלום שבו מצוין, מפורשות, כי הלקוח יחויב בעמלת שובר וכן מצוין האופן שבו ניתן להימנע מתשלום כאמור. לקוח סביר שיעיין בשובר התשלום יבין, כי הוא אינו מחויב לשלם את חשבונו החודשי באופן זה, שבצדו עמלה, וכי עומדות בפניו אפשרויות תשלום אחרות, שאינן כרוכות בתשלום עמלה או שהעמלה בגינן נמוכה באופן משמעותי. מכאן, שבמקרה שבו הלקוח בוחר לשלם את שובר התשלום בבנק חלף תשלום באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע, הוא עושה כן במודע ומתוך בחירה, באופן המבסס הסכמה חוזית מפורשת. הדברים מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לעמלת תשלום השובר, שאז בוחר הלקוח ביודעין לשלם את השובר במרכז השירות של פלאפון דווקא ולא באמצעות תשלום בטלפון בכרטיס אשראי, תשלום בכל אחד מהבנקים, או בבנק הדואר, באופן שהיה מייתר גביית עמלה כאמור" (שם, בעמ' 18).

1. אין מחלוקת שבזק הודיעה למנויים כי החל מיום 1.1.2010 תתווסף עמלה למשלמים את החשבון בסניפי בנק הדואר; וכי ניתן לשלם את החשבון ללא עמלה בסניפי "שופרסל", באתר האינטרנט ובמענה הממוחשב של בזק. לאחר מכן נוספה האפשרות לשלם בסניפי "יש".

בחינת החשבונות שנשלחו ללקוחות מלמדת כך:

ההודעה הראשונה אודות תחילת הגבייה נכתבה בעמוד הראשון בחשבונית עבור חודשים אוקטובר-נובמבר 2009, תחת הכותרת "לידיעה" (נספח 2 לתגובת בזק לבקשת האישור).

בחשבוניות בחודשים הראשונים שלאחר מכן, הופיעה ההודעה על גביית העמלה בעמוד הראשון, וכך גם עצם החיוב (5.05 ₪ ללא מע"מ), ומהותו ("עמלת תשלום ח-ן בבנק הדואר") (נספח 3 לתגובת בזק לבקשת האישור).

אם כן, ההודעות לא הוסתרו, כטענת המבקשים.

סעיף 8 ד (3) בנספח ג' 1 לרשיון מחייב את בזק לכלול בסיכום החשבון הודעות למנוי, ובהן "מידע על מבצעים והודעות אישיות למנוי, בהתאם להחלטת בעל הרשיון".

ההודעה נשוא ענייננו נכתבה במסגרת ההודעות למנוי, כנדרש ברשיון, ובעמוד הראשון כמפורט לעיל.

לא מצאתי בסיס עובדתי לטענת המבקשים כי גודלן של האותיות בהודעה קטן מן הגודל המינימאלי הקבוע בתקנות הגנת הצרכן. מעבר לכך, לא ברור כי חשבונות הטלפון, כשלעצמם, הם חוזה בכלל, וחוזה אחיד בפרט, ולכן התקנות אינן חלות עליהם.

במסגרת תיקון התקנות נוספה בהן התייחסות לגודל האותיות במידע אחר המיועד לצרכן (ראה תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה - 1995, שתחילתן ביום 1.1.2012).

המבקשים השוו בין גודל האותיות בפרסומות של בזק, לבין גודל האותיות בהודעה על גביית העמלה. הבדל זה אינו יוצר זכות על פי דין, כמובן.

טענת המבקשים כי לאחר התיקון בחוק הגנת הצרכן הגדילה בזק את גודל הגופן בהודעות למנוייה (מב/1; מב/2) גם היא אינה יכולה לסייע, ואין בכך כדי להוות "הודאה מצד בזק במחדליה" (כמאמר סעיף 72 בסיכומי המבקשים).

משום כל אלו המסקנה היא שבזק היתה רשאית להפסיק את מתן השירות בחינם באמצעות הודעה בחשבונית למנוייה.

גם אם טוב היתה עושה בזק אם היתה מודיעה על גביית העמלה מוקדם יותר (ולא בחשבונית של התשלום הסמוך לפני השינוי), אין בכך כדי להביא לקבלת בקשת האישור בעילה זו.

1. לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים בדבר גביית תשלום נפרד עבור כל אחד מקווי בזק שברשות המנוי. בהיעדר חקירות של הצדדים, לא נסתרה טענת בזק כי בנק הדואר מחייב אותה בעמלה בגין כל חשבון טלפון ששולם באמצעותו (סעיף 12 בתצהיר דורון). טענת המבקשים כי היה על בזק לאחד את החשבוניות ובכך להקטין את התשלום נטענה ללא כל ביסוס משפטי, ואני דוחה אותה.
2. ההודעה כללה כאמור, גם את האפשרות לשלם החשבון ללא עמלה בסניפי "שופרסל" ו"יש".

בעניין טנורג'י שבזק נסמכת עליו, נדונה תביעת המבקשים להחזר כספים שניגבו מהם כעמלות, כאשר שילמו את חשבונות הגז בבנקים. טענתם היתה כי גביית העמלות היתה שלא כדין, ובניגוד לצווים מחייבים.

באותו עניין קבע צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (מחירים מרביים למוצרי נפט), התשנ"ג – 1992 כי המחיר המירבי של גז כולל גם "שירות הקשור בגביית חשבונות גז, לרבות עמלות הבנק". המבקשים סברו כי זכותם לשלם את חשבון הגז בכל בנק שירצו, ואם אותו בנק גובה עמלה – על המשיבה לשאת בכך.

בית המשפט קבע שם:

"הדרכים החלופיות שהוצעו לצרכן לתשלום, כפי שפורטו לעיל, עונות לדרישה האמורה. גם לפני אופציית תשלום בבנק, יש בידי הצרכן, על פי עדות סמנכ"ל הנתבעת, שלא נסתרה, 5 אופציות לתשלום: ישירות בסניף החברה; משלוח שיק בדואר; תשלום באמצעות כרטיס אשראי; תשלום באמצעות מרכז טלפוני במענה מאוייש; אינטרנט (ראה פיסקה 46 לעיל). דרכים אלה נראות, על פניהם, סבירות ביותר. גם הנגישות של הציבור למימוש אותן דרכים, קלה ונוחה, שכן סניפי החברה פרוסים בכל הארץ, משלוח שיק בדואר ניתן לעשות מכל מקום ואף קשר טלפוני הוא זמין ביותר" (שם, בפסקה 103).

ובהמשך:

"הנתבעת יצרה קשר עם בנקים והצליחה להגיע להסדר עם שלושה בנקים כדי שאלה יהיו מוכנים לגבות את חשבונות הצרכנים ללא עמלה... חברות הגז רשאיות לבחור בנקים הנוחים להם לעניין גביית התשלום, ובלבד שהדבר גם משתלב ומתאים לתכלית של סעיף 8(8) לצו היציבות 1996, שהוא נוחיות צרכן הגז לשלם את החשבון, ללא עמלה" (שם, בפסקה 104).

לבסוף מגיע בית המשפט למסקנה כי:

"די בכך שהנתבעת איפשרה לצרכן לשלם את חשבון הגז בחלופות המפורטות בגב החשבון, ואין בסיס לטענת התובעים כי על חברת הגז לאפשר לצרכן לשלם את החשבון בכל בנק ובנק ללא עמלה" (שם, בפסקה 108).

בעניננו על אחת כמה וכמה, כאשר לא היתה כל הוראה חוקית כצו יציבות המחירים, הקובעת כי התשלום לא יכלול את העמלה.

תנאי מקפח

1. אין לקבל את טענות המבקשים כי גביית העמלה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. טענה זו נדחתה גם בהחלטת האישור בעניין פתאל, שם קבעתי כך:

"אכן, אפשרות שניתנת לספק בלבד לשנות לפי שקול דעתו את תנאי ההסכם מעלה עליה חשד שבתנאי מקפח מדובר. עם זאת, מקום שאל מול החזקה עומדת זכותו של הלקוח לבטל את ההסכם – מאזנת הזכות לביטול את חזקת הקיפוח, ומוציאה אותה תניה מגדר חשד הקיפוח.

(רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה מלגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 167 (1998); ע"ש (מחוזי י-ם) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי פ"מ תשס"ג(1) 481, בסעיף 372 ואילך (2004); ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ חוזים אחידים 322-324 (1994). ראה גם דברי השופט ברק (כתארו אז) בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 528 (1992), כי הקיפוח מתבטא בהעדר היכולת של הצרכן לבחור בין אפשרויות).

בודאי כך בעניננו, כאשר לא זו בלבד שרשאי היה הלקוח לבטל את ההסכם, אלא יכול היה להמשיך ולקבל אותו פירוט שיחות ובחינם, דרך אתר האינטרנט של סלקום. משום כך נדחית טענת המבקשים, כי התנאי המאפשר עדכון מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד (שם, בפסקה 11).

משאין חולק כי מנויי בזק יכולים היו להימנע בקלות מהחיוב, ואף להמשיך ולשלם במזומן ללא עמלה בסניפי "שופרסל" ו"יש", נדחית טענה זו של המבקשים.

אפליה בגין סבסוד העמלה

1. המבקשים טוענים כי ההבחנה בין מנויים המשלמים את חשבונות בזק ברשתות "שופרסל" ו"יש" לבין המנויים המשלמים בבנק הדואר מהווה אפליה אסורה באספקת שירותי החברה, ומנוגדת לסעיפים 20.2 ו-39.3 ברשיון. האפליה מתבטאת גם בכך שבזק בוחרת לסבסד את רשתות "שופרסל" ו"יש" ונמנעת מסבסוד בנק הדואר. לטענתם, בזק יכולה היתה לסבסד את העמלה בבנק הדואר לפחות בגובה הסבסוד ב"שופרסל". עוד נטען כי הפיזור הגיאוגרפי של בנק הדואר זמין יותר מזה של "שופרסל" ו"יש", וכי ישנם אזורים נרחבים בהם אין ולו סניף אחד של רשתות אלו.

אין לקבל את הטענות.

אכן, בזק משלמת עמלות לשופרסל (דברי ב"כ בזק בפרוטוקול, עמ' 14 שורות 19-22).

תכלית הסעיפים ברשיון היא למנוע אפליה באספקת שירותי בזק. האפשרויות לתשלום חשבוניות בזק הועמדו לכלל המנויים, ללא הבחנה ביניהם. בזק הגיעה להסדר עם גופים מסוימים, ולא עם אחרים, אך אין בכך אפליה כלפי הלקוחות שהאפשרויות שלהם שוות (השוו: עניין טנורג'י, בפסקאות 104-107).

טענות המבקשים בדבר הפיזור הגאוגרפי של סניפי "שופרסל" ו"יש" נטענו לראשונה בסיכומים ללא ביסוס עובדתי, ומשום כך דינן להידחות.

סיכום

1. הטענות העיקריות שהעלו המבקשים כלפי בזק נדחו, ומשום כך התובענה אינה עומדת בתנאי הראשון והעיקרי שבסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, בדבר עילת תביעה משותפת שיש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה.
2. על כן אני דוחה את בקשת האישור, ויחד עמה גם את תביעתם האישית של המבקשים.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 30,000 ₪.

1. המזכירות תואיל להעביר עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.