בפני בית הדין תביעת התובעת, להשיב לה את הניכוי שניכתה הנתבעת, בגין גמלאות ששולמו ובגין מס, מהתשלום החד פעמי אותו ביקשה וששולם לה בגין זכויות שנצברו לה בקרן. לטענתה על פי כתב התחייבות עליו חתמה לא הייתה הנתבעת רשאית לבצע ניכוי זה.

הנתבעת טענה כי נוסח כתב ההתחייבות מאפשר בבירור את הניכוי, שכן כתוב שהסכום הוא לפני ניכוי מס וגמלאות, וכי הסכום לעניין ניכוי הגמלה מקורו בטעות שאינה מקימה זכות. עוד טענה כי אין מקום לסטות מתקנון הקרן לעניין הזכויות גם לו נפלה טעות.

העובדות

1. בחודש 12.06 פנתה התובעת לקבל קצבת נכות מקרן מקפת.
2. בתאריך 4.1.07 נבדקה התובעת על ידי רופא הקרן שקבע, ששיעור הנכות של התובעת הינו 100% וזאת לתקופה שמיום 1.1.07 (לאחר מיצוי ימי מחלה) ועד לחודש 31.3.07.
3. בתאריך 25.1.07 נבדקה התובעת על ידי רופא הקרן שקבע, כי התובעת נכה בשיעור 100% מיום 1.4.07 ועד ליום 31.12.07.
4. ביום 28.1.07 שלחה קרן מקפת מכתב לתובעת והודיעה לה, על תשלום מקדמות בגין קצבת הנכות וזאת עד לקבלת תשובה מקרן הפנסיה מבצעים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד), בדבר משיכת כספים לאחר המועד הקובע (10/03).
5. ביום 5.3.07 שלחה קרן מקפת מכתב לתובעת והודיעה לה, כי אישרו לה קצבת נכות מלאה זמנית וכי היא זכאית לקצבה חודשית בסך של 2,071.44 ₪ ברוטו, כאשר בחודש 3/07 שולמו לתובעת הפרשי הקצבה למפרע החל מחודש 1.07.
6. ביום 30.10.07 שוחחה התובעת עם נציגת שירות טלפוני של קרן מקפת והודיעה לקרן מקפת, כי היא שוקלת משיכת זכויות בסכום חד פעמי וכי תפנה בעניין זה בכתב לקרן הפנסיה.
7. ביום 8.11.09 פנתה התובעת לקרן מקפת וביקשה "להקפיא" את קבלת תשלום קצבת הנכות בגין חודש דצמבר וזאת עד להחלטת רופא הקרן בעניינה של התובעת, שכן היה ותקבל התובעת קצבה בגין חודש 12/07 היא לא תהיה זכאית לבצע משיכת כספים בסכום חד פעמי, היה ולא תאושר לה קצבת נכות.
8. ביום 11.11.07 בדק רופא את התובעת וקבע, כי היא זכאית לנכות בשיעור של 100% עד ליום 30.6.08.
9. ביום 14.11.07 פנתה התובעת לקרן מקפת וביקשה כי קרן מקפת תמשיך ותשלם לה קצבת נכות.
10. ביום 22.11.07 שוחחה התובעת עם נציגת השירות הטלפוני של קרן מקפת והודיעה לאחרונה כי היא מבקשת שלא לקבל קצבת נכות על מנת שתוכל למשוך את זכויותיה בסכום חד פעמי.
11. בו ביום אף הגיעה התובעת למרכז השירות של קרן מקפת וביקשה "להקפיא" את זכויותיה לקבל קצבת נכות.
12. ביום 24.12.07 שוחחה התובעת עם נציגת שירות טלפונית של קר ן מקפת ונציגת השירות הטלפוני הודיעה לתובעת, כי במקרה של משיכת זכויות בסכום חד פעמי יש לשלם מס על הסכום הנמשך.
13. התובעת פנתה לקרן מקפת ובקשה, כי קרן מקפת תשלם לה את הכספים הצבורים בידי קרן מקפת בסכום חד פעמי.
14. ביום 30.12.07 חתמה התובעת על בקשה להחזרת כספים וויתור על זכויות לקצבה.
15. במסגרת הבקשה הנ"ל חתמה התובעת על תנאי לפיו, במידה ותוך 45 ימים ממועד קבלת התשלום לא תשלח התובעת הערות בכתב בנוגע לכספים ששולמו לה, ייחשב הדבר כהודאה בקבלת הכספים.
16. ביום 14.1.208 שלחה קרן מקפת מכתב לתובעת, כחלק מתהליך האוטומטי להכרה בהמשך נכותה של התובעת אשר התחיל בחודש 11.07, ובו הודיעה לתובעת, כי בכוונתה לשלם לתובעת קצבת נכות.
17. ביום 4.2.08 השיבה קן מקפת לתובעת, כי לאור סעיף 48 א(3) לתקנון האחיד הקובע, כי נכה ששולמו לו 12 חודשים קצבת נכות, אין באפשרות התובעת לבצע משיכת כספים.
18. התובעת פנתה לקרן מקפת עוד פעמים רבות בבקשות חוזרות ונשנות על מנת שקרן מקפת תאפשר לתובעת למשוך את זכויותיה בסכום חד פעמי.
19. קרן מקפת הסכימה לאפשר לתובעת למשוך את זכויותיה בסכום חד פעמי, כאשר ביום 20.2.08 חתמה התובעת על כתב הצהרה והתחייבות.
20. התובעת קיבלה דו"ח שנתיים מקרן מקפת לאורך שנים רבות, כולל לשנת 2001.
21. סך כל קצבאות הנכות שקיבלה התובעת לתקופה 31.1.08 -1.1.04 הינו 28,125 ₪, נכון לחודש 2.08.
22. בדו"חות שנתיים שקיבלה התובעת צוינו ערכי פדיון הכספים של התובעת ללא קיזוז קצבאות הנכות.
23. במכתב שלחה הנתבעת ביום 12.9.10 לתובעת נרשם כדלקמן: "בכתב ההצהרה וההתחייבות עליו חתמת ביום 20.2.08 נפלה טעות בכך שמהסכום שהנקוב בסעיף 5 לא נוכה הסכום ששולם לך כקצבת נכות".

המחלוקת

1. האם נאמר לתובעת על ידי נציגי שירות הלקוחות הטלפוני של קרן הפנסיה ועל ידי פ קידת הנתבעת במשרדה הראשי בת"א בטרם נחתם כתב ההתחייבות ביום 20.2.08, כי לא יקזזו את קצבאות הנכות שקיבלה מקרן מקפת.
2. האם התובעת שאלה את פקיד התובעת שה חתים את התובעת על כתב ההתחייבות, כי לא יקוזזו קצבאות הנכות ששולמו לה מסכום ערכי הפדיון, טרם קבלת הכספים.
3. האם במעמד החתמה על כתב ההתחייבות נציג קרן הפנסיה אמר לתובעת כי קרן הפנסיה לא תקזז את סך הקצבאות הנכות ששילמה לתובעת מסכום ערכי הפדיון.
4. האם התובעת הסתמכה על האמור בכתב ההתחייבות בכדי לבצע משיכת כספים.
5. האם התובעת מנועה מלהעלות טענות כנגד הסכום ששולם לה.
6. מהו הנזק שנגרם לתובעת, לאור האמור בכתב ההתחייבות, אם נגרם נזק כלשהו.

הכרעת הדין

ניכוי בגין המס

1. התובעת מודה כי בשיחה ביום 24.11.07 אמרה לה נציגת השירות הטלפוני של הקרן כי במקרה של משיכת זכאות בסכום חד פעמי יש לשלם מס על הסכום הנמשך.
2. לטענתה נתנה הוראה לשלם לה את הכספים הצבורים במקפת בסכום חד פעמי וחתמה ביום 30.12.07 על בקשה להחזרת כספים וויתור על הקצבה מתוך הנחה כי לא יקוזזו לה המס והקצבאות שכבר שולמו לה בגין נכותה. סך כל הקצבאות שקיבלה התובעת לתקופה 1.1.04 עד 31.1.08 עמד על 28,125 ₪ נכון לחודש פברואר 2002. ערך המס עמד על 14,047 ₪.
3. בנספח 14 לתצהיר הנתבעת יש תרשומת שיחת הטלפון ובה נאמר: "..3. הוסבר לה תקנון משיכת כספים מי שקיבל פנסיית נכות יש לו זמן של 12 חודשים עובר ה-12 חודשים לא יכולה לקבל פ. נכות" על כן בשיחה זו לכל הפחות נתוודעה התובעת לקיומו של תקנון לקרן הפנסיה.
4. בשיחה מיום 24/12/07 (נספח 15) יש התייחסות ספציפית למס: "נמסר שיש מס במשיכה משנת 2000 בכל מקרה למעט אישור פקיד שומה". התובעת חתמה לאחר מכן (30/12/07) על הבקשה והצהרה להחזרת כספים וויתור על הזכות לקצבה (נספח 16- להלן טופס הוויתור). משכך יש לדחות את טענתה כי המס נוכה שלא בידיעתה וכי לו ידעה לא הייתה חותמת. התובעת אף הודתה מפורשות בחקירתה נגדית כי ניכוי המס היה ידוע לה. (ע' 7 ש' 15-16).
5. על כן מעבר לכך שניכוי המס נעשה כדין (נספח 17 לתצהיר נתבעת), גם נעשה בידיעת התובעת על כן תביעה זו נדחית לגופה.
6. לא למותר לציין כי עניין זה נידון בדיון מיום 27/6/11 בפני כב' הרשם כאמל אבו קאעוד וכבר שם תיקן ב"כ התובעת את סכום התביעה, הפחית ממנו את הסכום בגין המס והעמידו על סך 28,124 ₪ (ניכוי בגין גמלאות בלבד) וכאמור שם. (פרו' מיום 27/6/11 ע' 2 ש' 1-3) כך גם נכתב בסע' 1 להחלטת כב' הרשם מאותו מועד במעמד הצדדים. על כן גם מטעם זה, של הרחבת חזית ובניגוד להחלטה שם, יש לדחות תביעה זו להחזר המס.

ניכוי בגין הגמלאות ששולמו

1. ראשית דבר נדגיש כי קרן פנסיה מחוייבת לנהוג כלפי כלל מבוטחיה על פי תקנון הקרן ואינה רשאית לסטות ממנו. (סע' 16(ג) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) תשס"ה וכן על פי הפסיקה – בג"צ 6460/02 משה אליאב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (נבו)).
2. הנתבעת טוענת כי ניכוי כספי הגמלאות ששולמו לתובעת הם פועל יוצא של הרציונל של הבאת התובעת למצב תחילי טרם תקופת הנכות של קבלת כספיה הנצברים בסכום החד פעמי. מצב זה מחייב קיזוז הכספים ששולמו לה בגין הקצבה. לעניין זה הובא חלק התקנון (נספח 20 לתצהירי הנתבעת וכן צויין הדבר בתצהיר גב' שמן (סע' 5 לתצהירה). ברי אפוא כי הוכח שכך פועלת מקפת כלפי חבריה. בפסק דין בעניין ע"ע ארצי 1493/02 תג'ריד נופל נ' שירות התעסוקה מתייחס בית הדין הארצי לחשיבותן של הנחיות מנהליות, קריטריונים פנימיים או כללי מדיניות מנהלית שרשות מנהלית קובעת לעצמה ככללי מדיניות וכקריטריונים להפעלת סמכויותיה. (י' זמיר "הנחיות מנהליות" הפרקליט ל"ח (תשמ"ח),18 (ראה הערת שוליים 1 לפסק דין זה)).

"הנחיות פנימיות הן בבחינת כללים גמישים שרשות מנהלית קובעת לעצמה כדי להדריך אותה בהפעלת סמכותה. הנחיות פנימיות אינן במעמד של נורמה משפטית חיצונית דוגמת חוק או תקנה אלא כנורמה מנהלית פנימית מחייבת ונודעת להם חשיבות מעשית רבה, חשיבותן העיקרית של ההנחיות הפנימיות בכך שהן מתרגמות את העקרונות הקבועים בחקיקה ובפסיקה לשפת העבודה היומיומית של הרשות". ובהמשך "יש מקום לציין כי במקרים מסויימים הרשות המנהלית חייבת לקבוע הנחיות או קריטריונים להפעלת סמכותה. חובה זו של הרשות צומחת מעקרונות היסוד של המשפט המנהלי, מחובת הנאמנות לציבור, עקרונות השוויון ההגינות והמנהל התקין". (דגש שלי ש.ש).

יש הגיון כלכלי ומשפטי בטענה כי הקצבאות ששולמו הינם על חשבון הסכום הכולל וכחלק ממנו ולכן יש לקחתו בחשבון.

1. יתר על כן בטופס הויתור עליו חתמה (נספח 16 ) נכתב (בעמ' השני), "הוסבר לי ואני מודע לכך כי משיכת הכספים או חלקם מבטלת את זכויות הפנסיה שצברתי בקרן הפנסיה..." ברי כי מה ששולם הוא חלק מזכויות אלו ואין מקום לכפל תשלום. בהמשך נכתב: "למרות ההסברים שקיבלתי, הנני מוותר על זכותי לקבל פנסיה ומבקש למשוך את הכספים שהצטברו לזכותי במקפת על פי תקנות מס הכנסה והתקנון האחיד..." על נוסח זה חתמה התובעת ביום 30/12/07 בנוכחות גב' צחית שמן המצהירה שאמרה לתובעת על ניכוי הגמלאות. נוסח הוויתור מפנה מפורשות לתקנון הקרן ולכן יש בכך לחייב את התובעת. יודגש כי במסמך זה לא הופיעו סכומים כלל. על כן אין לקבל את טענת התובעת שהסתמכה על סכומים כלשהם או על הסך של כ -140,000 ₪.
2. התובעת אישרה כי בדוחות השנתיים שקיבלה צוינו ערכי הפדיון לכספי התובעת ללא קיזוז קצבאות הנכות. על כן היה לתובעת הידע כמה קיבלה קצבאות וכמה יוותר לאחר ניכוי. יש לציין כי הקרן הלכה לקראתה בעצם מתן הרשות לפדיון חד פעמי לפנים משורת הדין נוכח חלוף המועד ומספר החודשים בהם שולמו וכן יש להדגיש כי התובעת שינתה דעתה מספר פעמים לעצם הפדיון החד פעמי (נספחים 8,9,) וחרף אישור גמלה ע"י הרופא ובניגוד לאמירתה במכתבה מיום 8/11/07 (נספח 9), החליטה לא להמשיך בקבלת קצבה (נספח 10,13). על כן אין לקבל את הטענה כי הדברים לא הוסברו או לא היו נהירים לה בקבלת החלטותיה. התקנון גם הוזכר בשיחה (נספח 14).
3. נוכח האמור אין עדותה בפנינו מתיישבת עם המסמכים כלהלן. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת ביחס לתצהיר גב' שמן בו טענה שהיא ציינה בפני התובעת שאם תבוצע משיכה חד פעמית ינוכה מה שכבר שולם. התובעת הכחישה: "לא. אני לא מכירה דבר כזה". (עמ' 4 שו' 13(. ובהמשך: ש.ת. באתי לגב' סילביה, אמרתי לה מה שכתוב זה הסכום שאני צריכה לקבל, היא אמרה לי כן, ואז חתמתי. אחרת לא הייתי חותמת". (עמ' 4 שו' 19-20). וכן "ת. תמיד שאלתי, אם אני מושכת את כל הכספים מקזזים לי. אמרו לי לא. יש ביטוח לזה" (עמ' 5 שו' 6, שו' 8). כבר הצבענו לעיל שגרסה זו הופרכה לעניין ניכוי המס.
4. נכונים הדברים גם לניכוי הגמלאות ששולמו. התובעת אישרה כי בכתב ההצהרה וההתחייבות בפברואר 08' (נספח א' לתביעה), בסעיף 5 רשום מפורשות "בקשה למשיכת כספים... בקיזוז כל סכומי קצבת הנכות ששולמו לי... ". דהיינו התובעת בחתימתה על המסמך ידעה שיקזזו כספי קצבת הנכות ששולמו (ע' 6 ש' 27, 28). אין לקבל את הסברה של התובעת "ת. כתוב לאחר הקיזוז. אמרו שיש ביטוח ולא מקזזים ולכן לא התייחסתי לזה. התייחסתי לסכום הסופי. הייתי במצב בריאותי קשה אז". (עמ' 6 שו' 30-31). (דגש שלי ש.ש.). עולה מעדותה כי ראתה את הכתוב ולא התייחסה אליו. משכך, אין לטעון כי הנתבעת הטעתה את התובעת וכי ניתן להיבנות מטעות זו.
5. יתרה מכן בדיקת נספח 21 "כתב הצהרה והתחייבות" עליו משליכה התובעת יהבה מפרט בסעיף 2 מהי קצבת הנכות ששילמה הקרן ולאיזו תקופה. ברי כי זה מידע רלוונטי לכתב ההצהרה וההתחייבות והוא חלק ממכלול המסמך. יש לכך חשיבות לעניין פרשנות המסמך. לאחר מכן בסעיף 5 נקבע: "הוויתור דלעיל נעשה על מנת שלא אפסיד את זכותי התקנונית למשיכת כספים מהקרן, ואכן הגשתי ביום 30.12.07 בקשה למשיכת הכספים שנצברו לזכותי בקרן אשר ישולמו לי לפי נוסחת ערכי פדיון ובקיזוז כל סכומי קצבת הנכות ששולמו לי בסך 28,124.6 . הסכום שישולם לי לאחר הקיזוז האמור הינו בסך 140,544 ₪ לפני ניכוי מס עפ"י החוק." בפרשנות סעיף בחוזה יש לבדוק את מהותו בראש ובראשונה וכיצד מהות זו מתיישבת עם המכלול. (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ פדי מט (2) 265, (נבו). בפסק דין זה נקבע כי יש לאמוד את דעת הצדדים מתוך החוזה וכי פרשנות סעיף בחוזה מתוך החוזה עצמו אינה מתמצית רק בבחינת משמעותן הלשונית של המילים הכתובות בו שכן פרשנות חוזה משמעותה רחבה הרבה יותר : "על אומד דעתן של הצדדים לומד השופט, בראש ובראשונה, מתוך החוזה עצמו. אכן, הוראות שונות של החוזה עשויות להשליך אור על המטרה ועל התכלית של ההוראה החוזית, אשר השופט מבקש לפרש. חוזה הוא מסגרת אינטגרטיבית. חלקיו השונים שלובים ושזורים זה בזה. אבריו השונים משפיעים זה על זה. בפרשנות החוזה יש אפוא, מחד גיסא, להשקיף עליו כעל מכלול, תוך ראייתו הכוללת , ומאידך גיסא לבחון את הקשרים בין ההוראות השונות, תוך מגמה לגבש מהן את אומד דעתן של הצדדים. בהקשר זה יש חשיבות רבה למהותה של העסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה, ולמטרותיה הכלכליות והחברתיות. כל אלה יש להם השלכה על אומד דעתם של הצדדים" (ע"א 554/83 אתא חב' לטקסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח' פדי מא (1) 282.
6. בפסק דין אפרופים מתייחס בית המשפט גם לתכלית המסחרית והמהותית בהקשר הרלבנטי. בהקשר זה, הפרשנות של הנתבעת כי נאמר מפורשות שיש לקזז את הגמלאות וכי מדובר בטעות במספר או לחילופין צריך היה להיות לפני קיזוז ולא לאחר קיזוז היא התכלית הנכונה והראויה והמתבקשת בנסיבות העניין. הנה כי כן, על פי פסק דין אפרופים ותורת שני השלבים שלה ניתן לקבל את גרסת הנתבעת גם מפרשנות החוזה הפנימית וגם מהפרשנות החיצונית על בסיס נתונים חיצוניים לחוזה.
7. מבחינת ה"פרשנות הפנימית" הקיזוז של קצבאות הנכות מופיע מפורשות גם בשם וגם בסכום. על כן יש לדחות את טענת ההטעיה שטוענת לה התובעת. הטעות היחידה היא בסכום שנרשם וממנו לא הופחתו 28,124.6 ₪ כאמור בטקסט עצמו. בבואנו לפרש כוונת צדדים במסמך, הטקסט המפורש שאינו משתמע לשתי פנים גובר על סכום שנרשם ושמקורו בחישוב שאינו נכון. במקרה כזה גם לא תקום טענת הסתמכות על הסכום נוכח התוכן במחצית השורה שלפניו. מבחינת ה"פרשנות החיצונית" - גם בקשתה למשיכת הכספים מיום 30.12.07 מוזכרת במסמך זה, ובאותה עת כלל לא ידעה מה הסכומים שישולמו לה. הוכח כי התובעת חתמה ב-30.12.07 על הבקשה בטרם היו בפניה הסכומים שישולמו לה (עמ' 6 שו' 7,8 שו' 20-22). על כן, התובעת לא הסתמכה על רישום הסכום, וזה עצמו לא יכול להקים זכות שאינה מעוגנת בתקנון, בנהלים ובהגיון הבריא. שני המסמכים במצטבר שומטים את טענת ההסתמכות על הסכום.
8. אולם בכך לא די. התובעת טוענת כי גב' בלקה סילביה אמרה לה מה הסכום ושאותו תקבל. עדותה זו נסתרה בתצהיר גב' בלקה ובחקירתה הנגדית מהם עולה כי במועד בו החתימה את התובעת לא היה לאל ידה של גב' בלקה לברר את הסכומים לאישורם עקב המעבר, וכך היא כותבת בתצהיר ובפרט בחקירתה הנגדית: "אמרתי אני לא יכולה לבדוק שום דבר, אמרו לא צריך, היא יודעת הכל רק תחתימי. מן הסתם הגיוני שאמרתי לה שאני לא יכולה לבדוק שום דבר, אני לא זוכרת". (עמ' 9 שו' 14 -22). משכך הוכח כי טכנית באותו מועד לא ניתן היה ליתן לה מענה שונה מזה עליו מעידה גב' בלקה.
9. לפיכך גם לו נטל ההוכחה היה מועבר לנתבעת, מה שאין כן לדעתנו, הורם הנטל על ידה, והראתה כי התובעת חתמה מתוך הבנה של העיקרון ושל המהות ולא הסכום עצמו הוא הגורם היחידי והמתלה לפעולותיה.
10. במכתב ששלחה הנתבעת ביום 12.9.10 לתובע נרשם: "בכתב ההצהרה וההתחייבות עליו חתמת ביום 20.2.08 נפלה טעות בכך שמהסכום הנקוב בסעיף 5 לא נוכה הסכום ששולם לך כקצבת נכות". מכתב זה משקף נאמנה את אשר אירע ועולה בקנה אחד עם כללי הפרשנות לעיל.

מניעות, השתק ושיהוי

1. התובעת נשאלה על הבקשה והצהרה להחזרת כספים תוך ויתור על הזכות (נספח 16 לתצהיר הנתבעת) ואשרה את חתימתה (עמ' 5 שו' 25). וזה נוסח המסמך: "ידוע לי ואני מסכים כי אם במשך 45 יום ממועד התשלום לא תתקבלנה הערות בכתב, יחשב הדבר כהודאה בקבלת הסכום המגיע, ולא אוכל להעלות טענות המתייחסות לאי קבלת הכספים לאחר מועד זה". התובעת פנתה רק כעבור 30 חודש. התובעת מציינת כי הייתה במצב פיזי קשה, אולם על כך לא צרפה כל ראיות וטענה שלא ידעה שעליה לעשות כן (עמ' 5 סיפא). אין די באישור רופא הנתבעת ל- 100% נכות כדי להרים את הנטל, המוטל עליה בלבד, בדבר מצבה הפיזי או הנפשי שגרם לטענתה לעיכוב וממילא מידע זה אינו מצוי בנתבעת. כך למעשה תביעה זו הוגשה בשיהוי לא סביר משלא עוגן במסמכים וגם מטעם זה יש לדחותה.
2. טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב אינה יכולה לגבור על התוכן הכתוב: "בכך טוען הוא, למעשה, כנגד תוכנו של כתב הערבות, ממנו עולה כי החתומים עליו ערבים באופן אישי לחובה של לרנת. סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני אוסר העלאת טענה כאמור, כאשר ההלכה בהקשר זה הינה כי אסור להוכיח בעדים כי תוכנו של מסמך כתוב שונה מן הכתוב בו" [ראו: ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369, 389 (1995) והאסמכתאות שם]. (רע"א 9168/08 מריו לזניק נ. ענבר ליס בע"מ (נבו).
3. עוד הודתה התובעת כי אין בידה מסמך המודיע לקרן כי היא מתנה את משיכת הכספים בכך שלא יקוזזו הקצבאות (עמ' 7 ש' 1-3). משכך הנוסח הפוזיטיבי ברישא סעיף 5 לנספח 21, כתב הצהרה והתחייבות, גובר.
4. הנתבעת הוכיחה כי התובעת הייתה מעוניינת למשוך את הכספים בכל מקרה נוכח מצוקתה הכלכלית דאז, ואף לאחר שידעה שאושרה לה תקופת נכות שנייה (עמ' 7 שו' 14-15). בכך יש כתנא דמסייע שגובה הסכום לא היווה פקטור יחידי.
5. טוענת התובעת כי אין משקל לעדויות הנתבעת. בדיקת עדות הנתבעת מעלה כי הגב' לי אופק לא ידעה אם תועדו כל השיחות עם התובעת ואם חלק הוגשו לבית הדין (עמ' 7 שו' 30) הלכה היא כי צד שאינו מביא ראיה חזקה שתפעל זו כנגדו. אך הנתבעת הביאה מספר רישומי שיחות מהן עולה כי הדברים נרשמים באופן ברור ואף פעלו על פי פניות התובעת טלפונית ורישומים אלו, ואף שינו הוראות נוכח הודעותיה הטלפוניות, משכך אין לזקוף לחובת הנתבעת אי המצאת רישומים. עוד, גב' צחית שמן ציינה כי יש תיעוד על כל מה שנעשה בהעברת מסר בשירות פרונטלי במהלך קבלת קהל. על פי התיעוד שצורף (נספח 14 לתצהירה) מוסבר למבוטח שמקזזים משיכת כספים ואולם הסכום עצמו אינו ידוע (עמ' 8 שו' 16-22). תימוכין לכך יש בנספח 16 כתב הוויתור עליו חתמה התובעת שאף בו אין רישום סכום. יש להדגיש כי אוזכר התקנון בתיעוד זה של השיחות, כך שעצם קיומו הובא בפני התובעת גם אם אין ציון ספציפי של קיזוז הגמלאות. על כן אומרת הגב' שמן: "ת. הוסבר לה תקנון משיכת כספים בהסבר עצמו.. כשבא אלי בן אדם עמית אני מסבירה את תקנון משיכת כספים ציינתי את הנושא של 12 חודשים. הוסבר לה גם הקיזוז, לגבי משיכת כספים מא' עד ת' ובנוסף את הקיזוז. התקנון הוא ספר תקנון. יש נושא של משיכת כספים, אנו הולכים לפי עמית שיושב לידי אנו עובדים על פי תקנון, במשיכת כספים יש קיזוז כספים. (פרו' עמ' 8 שו' 26-30). משכך לא רק שלא היה בעדויות עדות הנתבעת לפגום בגרסת הנתבעת, אלא שעדויות אלה התיישבו עם המסמכים וחיזקו את גרסת הנתבעת. ככל שאזכור התקנון לא היה ברי לתובעת היה עליה לבקש הבהרה או את נוסח התקנון. על כן גם טענות אלו של התובעת נדחות.
6. התובעת טענה כי כתוצאה מהניכוי נגרם לה נזק. גם מבלי להיכנס לשאלת הסמכות של בית הדין בשאלה נזיקית זו, נזק כלשהו לא הוכח. תחילה קיבלה מפרעות על חשבון הזכאות בתשלום חודשי של הפנסיה, ולאחר שנמלכה בדעתה נזקפו סכומים אלו לחשבון מלוא זכאותה לתשלום החד פעמי. ייתכן כי הייתה לתובעת טעות ב"כדאיות העסקה" אף שהסכומים היו בידיעתה נוכח הדוחות השנתיים, (ע' 6 ש' 21-22 ע' 4 ש' 28-29). אולם בכך אין כדי להקים נזק או זכות לפיצוי על נזק. בכל מקרה ברור כי ה"טעות" הנטענת על ידה אינה בכספים נוספים המצויים בקרן ולא קמה לה על פי התקנון זכאות לכספי הפנסיה ששולמו בחודשים ששולמו, בנוסף לסכום החד פעמי. (עב (ת"א) 6198/04 רוטשילד תמר נ. קרן מקפת (נבו).
7. גם לו חדלה הקרן או הציגה מצג שגוי, או טעות ברישום סכום, אין בכך להקים לתובעת זכות. (ע"ב (ת"א) 4525/01 פנינה מירנדה נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים בע"מ (נבו)). מכל מקום, התובעת לא הצליחה להוכיח כי נציגת השירות הודיעה לה באופן פוזיטיבי שלא יקזזו את הקצבאות, לכל היותר לא רשום הדבר במפורש בתמציות אשר הפנו ממילא לתקנון. משכך, אין לקבל גרסתה אשר כן נסתרה בתצהירי הנתבעת.

חזרה למסלול גמלה

1. יש לדחות את תביעתה של התובעת להמשיך חברות בקרן ולקבל גמלאות. בעניין זה יש לקבל את גרסת הנתבעת במלואה, שכן תקנה 41 כד(א) לתקנות מס הכנסה קובעת שאין להקנות זכויות למפרע למבוטח בקרן פנסיה ותיקה כאשר עברו למעלה מ 24 חודשים מהמועד בו הופסקו תשלומיו לקרן הפנסיה.
2. התובעת קיבלה סכום חד פעמי ביום 21.2.08. על כן מועד זה מהווה המועד בו חדלה חברותה בקרן. בתאריך 4.8.10, 30 חודש לאחר הסיום, פנתה לקרן. בנסיבות אלה, אינה יכולה להחזיר את הכספים שקיבלה מהקרן על מנת לשנות את מעמדה ולזכות בזכויות אחרות מהקרן. גם על פי תקנון קרן הפנסיה (תקנה 2), ניתן להמשיך חברות בקרן רק אם טרם חלפו 24 חודשים מהפסקת החברות בקרן ובאם המבוטח הוא "מבוטח פעיל בקרן". התובעת לא עומדת בתנאים אלה.
3. על כן גם סעד זה שהתבקש על ידה דינו להידחות.
4. לא למותר לציין כי השיהוי הרב לפעילותה של התובעת, כשנתיים וחצי, אינו עולה בקנה אחד עם 45 הימים המצוינים מפורשות בטופס הוויתור עליו חתמה בתאריך 30.12.07 ובו לא צוין סכום. שיהוי זה אינו מתיישב גם עם הבקשה לשינוי סטטוס והשבת הגלגל לאחור.
5. יודגש, כי התובעת לא הביאה כל מסמך רפואי שיש בו להצביע על מצבה ועל תשתית ראייתית כזו או אחרת לאמת את טענתה כי המצב הרפואי לא אפשר לה פנייה בטרם חלוף השנתיים ומחצית. חזקה כי לו היה מסמך כזה הייתה התובעת דואגת להצגתו בפני בית הדין. משלא עשתה כן, אין בפנינו כל ראייה ולו לכאורה לאמירה בעלמא בדבר מניעות להגיש את הבקשה לנתבעת או את התביעה לבית הדין בטרם חלפו שנתיים ומחצה.

פיצוי בגין הסתמכות ועוגמת נפש

1. התובעת לא ביססה עילת הסתמכות כלשהי. הסכום שנרשם בטעות לא עלה בקנה אחד עם הטקסט המפורש שלפניו ולכן לא יכלה להיות לתובעת עילת הסתמכות. בנוסף לכך שחתמה במועד מוקדם יותר על ויתור ללא ידיעת הסכומים. בפועל, לכתחילה ידעה מהם הסכומים על פי הדוחות השנתיים ויכלה לדעת את סכומי הניכוי של המס והגמלאות ולטעמו של בית הדין הדבר הובהר לה נוכח הראיות שהובאו בפנינו. הוכח להנחת דעתנו כי לא נאמרה כל אמירה פוזיטיבית לפיה לא יקוזזו לה סכומי הגמלאות והמס. משכך, דין תביעתה זו להידחות.
2. לא מצאנו כי יש בסיס לתביעה בגין עוגמת נפש. טעות הסופר כשלעצמה לא הקימה זכות ומכל מקום התובעת חיה עם טעות זו למעלה משנתיים וחצי בטרם עשתה דבר בעניין. ברי אפוא כי משמעות העניין הייתה פחותה בהרבה מזו המוצגת בפנינו, אם ובכלל הייתה משמעות. נכון הוא כי הסך של 28,000 ₪ הוא סך ניכר, אולם הלכה למעשה התובעת קבלה אותו כמקדמה לשיעורין בזמן תחילת נכותה כך שאף הפיקה ממנו תועלת עוד בטרם נוכה בסופו של יום.
3. עוד קבלנו את טענת הנתבעת כי מדובר בטעות סופר בתום לב בגינה לא הוכח נזק לתובעת.
4. לאור האמור, לא מצאנו כי מקרה זה עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך פיצוי בגין עוגמת נפש גם לעניין זה נדחית התביעה.

סוף דבר,

1. כלל התביעה על כל ראשי רכיביה נדחית.
2. בנסיבות העניין, מצאנו כי משהתובעת חדלה לעבוד וגם נוכח נסיבות הנכות בשעתו, על פי הנחית בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו בנסיבות כאלה, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, יא' אייר תשע"ג, (21 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.