1. התובעת, ילידת 1937, עותרת לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לה שעה שנפלה ונפצעה, לפי הטענה, בתוך הרחבה המובילה למשרדו של נתבע מס' 1.
2. התובעת טוענת כי ביום 18.11.09 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, שעה שביקשה להיכנס למשרדו של נתבע מס' 1 לשם התייעצות משפטית, דרכה על מדרגה בודדת שהותקנה בחצר הכניסה כשהיא לא מסומנת ובנויה בניגוד לתקנות התכנון והבניה, ועקב כך איבדה את שיווי המשקל נפלה ונחבלה.

התובעת פנתה למחרת לקופת חולים שם אובחן שבר בכף יד ימין. ידה גובסה והיא נזקקה לסדרה של 13 טיפולי פיזיותרפיה.

לטענתה בשל התאונה והזמן בו היתה ידה נתונה בגבס נזקקה לעזרת צד ג'.

1. התביעה הוגשה נגד נתבע 1 והמבטחת שלו ונגד נתבעת 3 שהיא בעלת הבניין והמחזיקה של הרכוש המשותף שם מצויה אותה מדרגה נטענת, והמבטחת שלה.
2. התובעת תמכה את טענותיה הרפואיות בחוו"ד של האורטופד ד"ר פרנקל לפיו היא סובלת מנכות משוקללת בשיעור 19%.
3. לעניין האחריות טוענת התובעת כי הרשלנות מתבטאת ביצירת מכשול בדמות מדרגה בודדת בניגוד לתקנות התכנון והבנייה. עוד היא טוענת כי המדרגה לא היתה מסומנת ובולטת והציבור לא הוזהר מפניה.

התובעת תמכה את טענת האחריות בחוו"ד של המומחה מטעמה אברהם בן עזרא. (ת/3).

1. הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את עצם האירוע הנטען ו/או את הנסיבות הנטענות.

נתבע 1 טוען כי התקיימה פגישה במשרדו במשך שעה וחצי או שעתיים ובמהלכה התובעת לא התלוננה על האירוע הנטען או על כאבים. רק לאחר שהסתיימה הפגישה חזרה אליו התובעת וסיפרה כי נפלה.

הנתבעים אף מפנים לתעודת חדר מיון מיום 18.11.09 שם נרשם כי לדבריה נפלה ברחוב, דבר העומד לכאורה בסתירה לגרסתה לפיה נפלה בתוך הרחבה החיצונית למשרדו של נתבע 1.

1. הנתבעים 1,2 טענו מתחילתו של ההליך כי גם אם תתקבל הגרסה בדבר הנפילה ותתקבל הטענה בדבר אחריות בשל פגם כלשהו בתכנון המדרגה, יש להשית את מלוא האחריות על הבעלים והמחזיק של אותו מקום בו נפלה התובעת שכן נתבע מס' 1 שכר משרד בשטח מתוחם ומוגדר שהחצר בה נפלה התובעת אינה כלולה בו.
2. הנתבעים 3,4 טענו בחצי פה באחת מישיבת קדם המשפט כי קיים כפל ביטוח הואיל והפוליסה של נתבע 1 הורחבה לכיסוי אחריות נתבעות 3,4. אציין כבר עתה כי טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה, נתבעות 3,4 לא הגישו הודעת צד שלישי נגד נתבעים 1,2 ומכל מקום הטענה נזנחה בסיכומים באופן שיש לראות את הנתבעות 3,4 כמי שויתרו עליה.
3. בעניין הרפואי, הגישו הנתבעים הוגשה חוו"ד ד"ר קליגמן לפיה עומדת הנכות על שיעור 7.5%.
4. לשם הכרעה בין חוות הדעת ובהעדר התנגדות של הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר קרב שקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%.
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.
6. עדותה של התובעת היתה מהימנה באשר לאופן התרחשות האירוע. נפלה אמנם טעות בתאריך התאונה ובשלב ההוכחות הסתבר גם מעדותו של נתבע מס' 1 שהתאונה אירעה ביום 17.11.09 ולא 18.11.09 כפי שנכתב בתביעה ובתצהיר, אך אין בכך כדי להעיב על מהימנות גרסת עצם האירוע.

נראה כי הטעות נובעת מכך שהתעודה הרפואית הראשונה היא מיום 18.11.09 (שם נרשם כי נפלה אתמול). התאריך בכתב התביעה נלקח מתוך אותו מסמך ולכן נכתב בטעות שהאירוע היה ב – 18.11.09 בעוד שאין חולק כי הוא למעשה אירע ב – 17.11.09.

1. הנתבע 1 טוען אמנם כי התובעת לא התלוננה במהלך כל הפגישה על כאבים ביד ולא סיפרה לו על האירוע ברם הוא מעיד כי כעשר דקות לאחר שהסתיימה הפגישה חזרה התובעת למשרדו וסיפרה לו על האירוע.

הוא אף חיזק את גרסתה שעה שהעיד בתצהירו שהבין ממנה כי איננה חושבת שמדובר בעניין רציני ואמרה לו נראה מה יהיה. ובאמת, גרסתה של התובעת היא כי בעת שנכנסה לפגישה חשבה שהכאבים יחלפו ולא היה לה נעים לספר על אותו אירוע ורק משגברו הכאבים סיפרה לו ולאחר שהיד אף התנפחה והכאבים לא חלפו הלכה למחרת בבוקר לקבל טיפול רפואי.

גרסה זו של התובעת מהימנה בעיני וקיבלה כאמור תמיכה מעדות נתבע מס' 1 ולכן הגם שלא הובאו עדים נוספים (שכן לא היו עדי ראיה לנפילה), מצאתי להסתפק בעדותה היחידה באשר לעצם הנפילה.

1. אשר לשאלת האחריות, ובטרם אתעכב עליה אומר כבר כעת כי הנתבע 1 הוכיח שהנפילה אירעה בשטח שאיננו בבעלותו או החזקתו וכי השטח אותו שכר בחוזה שכירות שצורף, מתוחם לאותו משרד בשטח 180 מ"ר וחצר אחורית (שאינה רלבנטית לענייננו).

התובעת לא הוכיחה את האחריות נגד נתבע מס' 1 לא כמחזיק או כבעלים או כמי ששם מכשול או התרשל בבניה או בתחזוקה בשל העובדה כי כאמור השטח בו נפלה איננו חלק מהמושכר ולכן התובעת לא הרימה את הנטל ביחס לנתבעים 1 ו – 2 ודין התביעה נגדם להדחות.

1. אשר לנתבעים 3,4 – התובעת הגישה חוו"ד מומחה לפיה עצם הימצאות מדרגה מהווה מכשול ומנוגד לתקנות התכנון והבנייה. כן נטען כי המדרגה לא היתה מסומנת.

אשר לטענות העובדתיות לפיהן המדרגה לא היתה מסומנת ולא היתה תאורה מספקת, אין בידי לקבל את הטענה. עיינתי בתמונות שהוגשו ע"י התובעת וצולמו לאחר האירוע (ת/2) ובהן ניתן לראות בבירור כי הירידה מהמפלס הגבוה יותר למפלס הנמוך יותר מסומנת בקצה בפס צהוב.

כמו כן ובניגוד לטענת התובעת ישנה תאורת גינה סמוך לאותו מקום ואם לא די בכך הרי שנתבע 1 העיד שהמקום הואר גם מתאורת הרחוב החזקה והוא לא נחקר ולו שאלה אחת בעניין זה.

1. חווה"ד של המומחה בן עזרא לא מאד משכנעת בעיני, וספק אם ההפניה לתקנות התכנון והבנייה רלבנטית לענייננו. הסעיף אליו הפנה המומחה עוסק במדרגות בתוך בניין או במהלך מדרגות חיצוניות. אינני משוכנעת שסעיפים אלו חלים על ענייננו בו עסקינן בשני מפלסים המופרדים במדרגה אחת ואינם חלק ממהלך מדרגות לא בתוך בנין ולא מחוצה לו. עם זאת, הואיל והנתבעים לא הגישו חוו"ד נגדית ואף לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם התובעת, אין מנוס אלא לקבל את חווה"ד ולקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח סטייה מתקן המדרגות שבדין.
2. חרף האמור, לצורך קביעת אחריות לפי עוולת הרשלנות יש צורך בהוכחת קשר סיבתי בין ההתרשלות או הפרת החובה החקוקה לבין התרחשות הנזק. אני נכונה לקבוע כי התובעת לא ראתה את המדרגה ברם עסקינן במקרה מובהק של אשם תורם במידה ניכרת הואיל וכפי שקבעתי היה סימון של המקום, היתה תאורה ולא נראה מכשול הבולט לעין. יתכן אף שהנפילה ואיבוד שווי המשקל נבעו מהיבטים אחרים.

יש לצפות מאדם שהולך בדרך שלא יצעד כסומא, ויביט לשמיים, אלא יבחן את המשטח עליו הוא צועד ודורך בייחוד שעה שעסקינן במקום שהוא לא מכיר ובייחוד אם היה חשוך מעט כטענת התובעת.

בנסיבות העניין אני סבורה כי גם אם יש להטיל אחריות על נתבעות 3,4 כפי שפרטתי לעיל, הרי שנכון יהיה להשית אשם תורם על התובעת בשיעור של 50%.

1. אשר לגובה הנזק, אין חולק כי עסקינן באישה ילידת 1937 שהנזק הנטען שנגרם לה מתבטא בכאב וסבל ובהוצאות בתקופה הראשונה שלאחר האירוע.
2. לא הוגשו כל קבלות על נסיעות ו/או סיוע בסיעוד. הטענות בדבר הוצאות נטענו באופן כללי. רכיב זה של הוצאות ועזרת צד ג' עניינו נזק מיוחד שיש להוכיח בקבלות ברם. מצד שני נראה סביר והגיוני כי לא נשמרו כל הקבלות בגין הנסיעות לצורך טיפולים ופיזיותרפיה ולכן החלטתי להעמיד את הפיצוי הראוי ברכיב זה ע"ס 3,000 ₪.
3. בגין כאב וסבל, מצאתי להעמיד את הסכום, בשים לב לשיעור הנכות והתקופה בה היתה נתונה בגבס בכאבים ונזקקה לטיפולים מצד אחד, ולגילה של התובעת ומצבה הכללי הבריאותי שאינו נוגע לתאונה זו מצד שני, ע"ס 25,000 ₪. סך הסכומים הראויים לפיצוי עומדים על 28,000 ₪ ולאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 50% עומד הסכום הראוי לפיצוי על 14,000 ₪.
4. אשר על כן אני מקבלת את התביעה נגד נתבעות 3,4 ומחייבת אותן לשלם לתובעת סך 14,000 ₪. נתבעות אלה תשפנה את התובעת באגרה ששולמה עם פתיחת התיק ותשאנה ביתרת אגרה. כ"כ תשפנה את התובעת בהוצאות המומחה מטעמה מר בן עזרא והמומחה הרפואי וד"ר פרנקל ואת החלק בה נשאה בשכרו של המומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר קרב, הכל לפי קבלות שתמציא להן.

הנתבעות 3,4 תשאנה בשכ"ט עו"ד של התובעת בסך 2,300 ₪.

התביעה נגד נתבעים 1,2 נדחית בזאת. הואיל והאחריות מוטלת על נתבעות 3,4 והואיל ובעת הגשת התביעה לא יכלה התובעת לדעת מי מכל הנתבעים הוא האחראי לנזקיה תישאנה נתבעות 3,4 בשכ"ט עו"ד של נתבעים 1,2 בסך נוסף של 2,300 ש"ח.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.