בעל דין, "שמעון", הגיש בקשה להתיר לו לתקן את תביעתו. בקשתו של שמעון נענית על ידי בית המשפט בחיוב.

הצד שכנגד, "ראובן", מגיש בקשה לביטול ההחלטה, שניתנה בלא שהתבקשה תגובתו. בית המשפט מבקש את תגובתו של שמעון לבקשה זו, ושמעון איננו מגיב לה.

הנה כי כן, מדובר בשני עניינים שונים המחייבים הכרעה-

מצד אחד , קיים אינטרס להתיר תיקון כתבי טענות , על מנת שבית המשפט ידון בשאלות האמתיות, השנויות במחלוקת.

מכוחו של אינטרס זה, בית המשפט נעתר לבקשת התיקון שהוגשה בשלב מוקדם, ולא נזקק לתגובת הצד שכנגד.

מצד שני, קיים אינטרס, שהצדדים יכבדו החלטות שיפוטיות.

במקרה דנא, הצד שכנגד, "ראובן", לא השלים עם כך שניתנה רשות לתקן את התביעה וכאמור, הגיש בקשה לביטול ההחלטה שהתירה את התיקון. התובע, "שמעון" התבקש להגיב, ולא עשה כן.

כיצד ינהג אפוא בית המשפט?

האם ייעתר לבקשת הביטול (של ההחלטה המאפשרת תיקון כתב התביעה) בשל כך, שהצד שכנגד לא הגיב? או שמא, יעדיף את השיקול המהותי המחייב הותרת אפשרות התיקון על כנה?

מצד אחד- קיים השיקול הנובע מתוך השיטה האדוורסרית, שעל פיה אנו נוהגים, ולפיו אין לבית המשפט, אלא מה שהצדדים מניחים בפניו.

כיון שאחד הצדדים לא הניחו מאומה- ממילא מתחייבת, לכאורה, התוצאה של קבלת מה שהניח הצד האחר.

מצד שני- קבלת מה שהניח הצד האחר, עלולה להביא לתוצאה לא רצויה, או לא צודקת, או שתיהן גם יחד.

מדובר בשאלה לא קלה, ואיני משוכנע, שקיימת בעניין זה תשובה אוניברסאלית אחת, המתאימה לכל סיטואציה אפשרית.

נראה לי, שבנסיבות העניין דנא, יש להעדיף את האינטרס המהותי המחייב בירור השאלות האמתיות השנויות במחלוקת. העדפה זו, מובילה למסקנה שאין מקום לבטל את ההחלטה המתירה תיקון .

עם זאת, יש ליתן משקל גם לעובדה, שההחלטה השיפוטית שהורתה ל"שמעון" להגיב לבקשה שהגיש "ראובן" – לא קוימה. המשקל הנכון, אפשר שיינתן בדמות פסיקת הוצאות .

לפיכך, התוצאה היא, שאינני מבטל את ההחלטה להתיר את תיקונו של כתב התביעה. במקביל אני קובע, שמבקשי התיקון ישלמו הוצאות בסך 2,500 ₪ לטובת הנתבעת, וסכום נוסף בסך 2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

פסיקת ההוצאות לטובת אוצר המדינה , באה לבטא מורת רוח מאי קיום החלטה שיפוטית.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.