1. זוהי בקשת רשות להתגונן שהוגשה בתביעה בסדר דין מקוצר על סך 80,273 ₪. הנתבע פתח חשבון בסניף התובע (להלן: "הבנק") ביום 30.10.2005 ויתרת החוב בחשבון עלתה ביום 27.1.2011 לסכום התביעה.
2. בבקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע טען כי עבד כצבעי בעבודות כפיים מזדמנות. לטענתו, שהיה בן 18 עבד בביתו של אחד מבכירי הבנק, והנ"ל הציע לו לפתוח חשבון בבנק מזרחי וכי יסדר לו תנאים טובים בעמלות, כך נפתח החשבון. לטענתו בתצהיר, מאז פתיחת החשבון ועד עתה לא ביצע כל פעולה בחשבון לא בפני פקיד ולא בדרך אחרת ולא הפקיד ולא משך מהחשבון כספים כלל לכן הוא כופר בתביעת החוב של הבנק ואשר לטענתו הוא מעולם לא פעל בחשבון הבנק.
3. בחקירה הנגדית של הנתבע בבר"ל, הנתבע אישר כי הפקיד מזומן בדלפק ב-22.12.2005 (מש/1) וכי הפקיד שיק בסניף אחר ב-26.4.2006 (מש/2), מכאן שטענתו כי לא ביצע כל פעולה בחשבון מאז פתיחתו אינה נכונה. יחד עם זאת הוא תירץ זאת בטענה, כי הדבר אינו מצביע על כך כי הוא פעל באופן שוטף בחשבון, אלא ביצע שתי פעולות בלבד שהאחרונה שבהן בשנת 2006. לשאר השאלות בחקירה הנגדית השיב, כי אינו זוכר את הפרטים.
4. לאחר החקירה הנגדית הצדדים סיכמו בכתב.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו (ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).
2. מדובר בטענה בלתי שגרתית ולפיה למרות שהנתבע פתח את החשבון והוא היה רשום על שמו, לטענתו לא הוא ביצע את הפעולות שהביאו להיווצרות החוב של כ- 80,000 ₪. ולמעשה לטענתו מאז אפריל 2006 החשבון לא היה פעיל מבחינתו.
3. אמנם הנתבע סתר את עצמו כאשר בתצהיר טען כי כלל לא ביצע פעולות ובחקירה נגדית הודה כי ביצע שתי פעולות, האחרונה שבהן בשנת 2006. אולם היות ובשלב הבר"ל איננו בודקים מהימנות, והיות והבנק לא הצליח בשלב זה להראות כל פעולה של הנתבע בחשבון לאחר שנת 2006, הרי שדי בכך כדי להוות הגנה דחוקה ולכן בשלב זה יש לתת לנתבע רשות להגן, אם כי, כאמור, בדוחק.
4. לפיכך הנתבע מקבל רשות להגן.
5. בנסיבות אלה ולנוכח ההגנה הדחוקה, מן הראוי לפעול על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולקבוע כי הנתבע יפקיד עד ליום 2.2.13 ערובה על סך של 40,000 ₪ כתנאי למתן הרשות להגן.
6. היה ולא תופקד הערובה עד למועד האמור, זכאי התובע לפסק דין.
7. תז"פ ליום 10.2.13.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ג, 2 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.