המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עקב נפילה ברחוב שארעה ביום 17/10/10.

בפתח ישיבת יום 22/11/12 הודיע ב"כ התובעת כי "מדובר באישה מבוגרת מאוד שמקבלת קצבת זקנה. לא קיים הפסד לעתיד. אין טענה לנכות. זה תיק שאמור להסתיים בסביבות ערכים של כאב וסבל".

בשים לב לנתוני התיק "הצנועים" כפי שקיבלו ביטוי מפיו של ב"כ התובעת, ניתנה הצעת פשרה לצדדים אך ב"כ התובעת דחה אותה. אי לכך, נשמעו ראיות הצדדים בתיק זה באופן מלא.

מטעם התובעת העידה היא בעצמה וכן העידו שלושה עדים נוספים: גב' ריחאב חאג', גב' גדבאן ג'מילה וכן מר דאוד חאג'. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים לאחר שתמליל חקירה שביצעה הנתבעת הוגש בהסכמה כמוצג מטעם ההגנה. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הונח בפניי להכרעה.

לאחר שבחנתי היטב את ראיות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו כמוצגים וכן לאחר שלקחתי בחשבון את טיעוני ב"כ הצדדים וסיכומיהם נחה דעתי לדחות את התביעה.

התובעת ילידת 1948 טוענת כי ביום 17/10/10 הלכה ברחוב המוביל לביתה ונפלה עקב קיומו של שקע רחב מלא מים ואבנים קטנות שהיו ברחוב. עקב כך סבלה התובעת משבר בירך שמאל ואושפזה למשך 6 ימים וכן נאלצה לעבור ניתוח. לאחר שחרורה מבית החולים עברה התובעת סדרת טיפולים רפואיים כולל טיפולים פיזיותרפיים ונזקקה לעזרת הליכון עקב מגבלותיה.

אין בפי התובעת טענה לנכות ואין מחלוקת כי הנזק לו טוענת התובעת הינו בגין כאב וסבל וכן הוצאות שונות לרבות עזרת צד ג'.

ב"כ התובעת טוען כי עדות התובעת הייתה אמינה ורצופה, כאשר היא נתמכת על ידי העדויות הנוספות שהובאו מטעמה לגבי נסיבות אירוע התאונה. מאחר ומדובר במפגע בכביש ציבורי אשר נמצא באחריות הנתבעת קמה חבותה של הנתבעת על פי פקודת הנזיקין. לעניין הנזק טוען ב"כ התובעת שיש לפסוק סכום גלובלי בסך 90,000 ₪.

הנתבעת כופרת בעצם התרחשות התאונה ואף טוענת כי המדובר בנפילה בבית שהתובעת מנסה ל"הלביש" אותה על הנתבעת ולטעון כי נפלה ברחוב. התיק מלא סתירות ותהיות שמצדיק את דחיית התביעה.

כפי שציינתי לעיל, בחנתי היטב את "סל הראיות" וכן את סיכומי ב"כ הצדדים והגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה לפיה נפגעה ברחוב עקב מפגע שמטיל אחריות נזיקית על הנתבעת. אנמק להלן את עמדתי זו.

הגרסה הראשונית והספונטנית שמסרה התובעת בבית החולים עת פנתה לקבל טיפול רפואי הינה זו: "לדבריה ביום קבלתה נפלה בביתה ונחבלה ברגל שמאל". בחלוף 6 ימי אשפוז נרשם בסיכום המחלה כי התובעת נפלה ברחוב ולא בביתה וזאת "לפי דברי הבן". שינוי גרסה זה מהווה שינוי מהותי לגבי מיקום אירוע התאונה ואשר יש לו השלכה מהותית על חבות הנתבעת. נפילה בבית אינה מזכה את התובעת בפיצוי כלשהו מהנתבעת, בעוד שנפילה ברחוב עשויה במקרים מסוימים להקים חבות נזיקית. האמרה הספונטנית שנמסרה מפי התובעת עת הגיעה לבית החולים לאחר אירוע התאונה הינה בעלת משקל מיוחד שאין להתעלם ממנו. לכך יש להוסיף כי התיקון בגרסה הראשונית שנעשה ונרשם במכתב השחרור (בחלוף 6 ימים בהם אושפזה התובעת בבית החולים), תיקון זה נעשה על פי יוזמת הבן של התובעת כפי שהדבר קיבל ביטוי בסיכום האשפוז.

לכך יש להוסיף שהוגשו לתיק בית המשפט תמונות של מקום האירוע הנטען (מותגים ת/1 וכן נ/1). תמונות אלה מתייחסות לזירת התאונה הנטענת, ומהן עולה כי קיימים מספר שיבושים קלים בכביש וזאת להבדיל מהתיאור לו טוענת התובעת בתביעתה.

כמו כן, הסימונים שנעשו לגבי מקום אירוע התאונה על ידי התובעת ועל ידי עדת התביעה מס' 3 (גברת גדבאן ג'מילה) אינם אחידים.

כפי שצוין לעיל הוגש תמליל שיחה בהסכמה כמוצג מטעם ההגנה. מתמליל זה עולה כי עדת התביעה מספר 2 (גב' רחאב חאג') מסרה כי מקום אירוע הנפילה איננו קרוב למכסת בור הביוב הקיים באותו קטע כביש. גרסה זו סותרת באופן בולט את גרסת התובעת ואת הסימון שהיא ביצעה על גבי התמונה לגבי מיקום אירוע התאונה.

סוגיה נוספת שאיננה אחידה על פי גרסת התביעה מתייחסת לעזרה לה נזקקה התובעת מייד לאחר נפילתה, כנטען על ידה. עדת התביעה מס' 2 גב' רחאב חאג' העידה כי היא וגם ג'מילה גדבאן עזרו לתובעת לקום מהמקום בו נפלה. יחד עם זאת, בתמליל החקירה שהוגש מטעם ההגנה לא עלה שמה של ג'מילה כמי שעזר לתובעת לאחר אירוע התאונה. לכך יש להוסיף כי התיאור של העדות הנ"ל לגבי ההתרחשויות מיד לאחר התאונה לא קיבל ביטוי לחלוטין בתמליל החקירה.

ב"כ הנתבעת מפנה לסעיף 7 לסיכומיו לטענה כי יש סתירה בכל הקשור למקום הליכתה של גב' רחאב חאג' ביחס לתובעת בטרם נפילתה. אינני רואה לנכון להתעכב על עניין זה, אך מנגד נראה לי שיש מקום להפנות לסתירה נוספת אשר קשורה לטענה של התובעת לפיה רגע לפני התאונה היא נבהלה ופחדה מפני רכב שחלף במהירות סמוך אליה. כך העידה גם גב' רחאב. יחד עם זאת, על פי העדות של גב' ג'מילה גדבאן אשר ציינה בפירוש כי שמרה על קשר עין עם התובעת ברגעים לפני אירוע התאונה, הרי לא נטען על ידה כי עבר רכב כלשהו. סתירה זו בגרסת התביעה מכרסמת בתשתית הראייתית מטעם התביעה להוכחת נסיבות אירוע התאונה, אך יש לה גם השלכה נוספת לעניין סיווג התאונה כפי שיובהר להלן.

מבלי להמעיט מהסתירה עליה הצבעתי בפסקה הקודמת, הרי גם אם תתקבל גרסת התובעת כי היא נבהלה מפני רכב שחלף בסמוך אליה (ויש להניח כי חששה לפגיעה פיזית בגופה) ועקב כך נפלה ברחוב, הרי לא מן הנמנע כי אירוע זה ייחשב כתאונת דרכים כהגדרתו על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד. אינני רואה צורך להידרש לסוגיה זו ולהכריע בה, שכן מכלול הדברים שצוינו לעיל פוגעים באופן מהותי בהרמת הנטל הדרוש במשפט אזרחי להוכיח את נסיבות אירוע התאונה הנטענות.

הנה כי כן, שוכנעתי כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל הדרוש על פי מאזן ההסתברויות להוכיח כי אכן נפלה ברחוב עקב שקע באספלט. הסתירות שפירטתי לעיל מטות את הכף לכך שהתובעת לא נפגעה ברחוב. לאור זאת, אינני נדרש לסוגית האחריות הנזיקית ו/או האשם התורם ו/או הפיצוי הראוי לתובעת (בהקשר זה אפנה לפתיח מפי ב"כ התובעת כפי שצוטט בפתח פסק דין זה).

בשולי פסק הדין אציין כי במקרים של תיקי נזיקין "קטנים" (הכוונה שממדי הנזק והפיצוי הם בסכומים קטנים יחסית) וכן כאשר מצטרפת לכך אי בהירות לגבי התשתית הראייתית (שיש להניח כי היא בידיעת הנפגע/ת) ראוי כי פשרה אשר מוצעת על ידי בית המשפט תזכה להתייחסות עניינית ולא תידחה רק מפני שבעל הדין סבור כי פגיעתו קשה ומגיע לו פיצוי יותר גבוה. בתיק זה הסכימה הנתבעת להצעת פשרה שניתנה על ידי בית המשפט ואילו התובעת דחתה אותה ועמדה על שמיעת ראיות.

סוף דבר:

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. כמו כן, תישא התובעת ביתרת אגרה שתחול על פי התקנות.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין אל ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מיסרה.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים.