1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב של התובעת באירוע תאונת דרכים.
2. התובעת טענה כי במהלך ניסיון עקיפה של רכבה מימין על ידי הנתבע, אשר רכב על קטנוע, הוא פגע בצדו הימני אחורי של רכב התובעת.
3. הנתבע טען בכתב ההגנה כי התאונה ארעה בשל נהיגתה הפרועה של הנהגת ברכב, אשר פנתה ימינה מהנתיב השמאלי מבלי לאותת ומבלי להסתכל במראות, תוך סיכון של הנתבע שנסע בנתיב הימני. הנתבע נאלץ לבלום את הקטנוע עם רגלו שנפגעה מרכבה של התובעת.
4. בכתב ההגנה טענה הנתבעת בנוסף כי מקום התאונה שתואר בכתב התביעה אינו זהה לרשום בתצהיר שצורף אליו. בעוד שבכתב התביעה נרשם שהתאונה ארעה ליד בית הספר מורשת זבולון (להלן" בית הספר"), הרי שבתצהיר התומך נכתב כי האירוע התרחש בסמוך לכניסה לסמטת פיקסלר בגבעת שמואל. בנוסף מאחר שקיימות אי התאמות בין הנזק שנגרם ושעת התאונה הרי שמדובר בשתי תאונות שונות.

1. בדיון שמעתיי את עדויותיהם של הנהגת ברכב התובעת ושל הנתבע. בדיון הוצגו תמונות של מקום האירוע כפי שצולמו על ידי הנתבע. כן הוצגה תכתובת שנוהלה באמצעות המייל בין הנתבע לבין התובעת (נ/1).
2. הנהגת ברכב התובעת אמרה כי במקום התאונה ישנם שני נתיבים וכי בנתיב הימני חנו מכוניות חונות. היא נסעה בצד ימין של הכביש, כאשר היא במרחק של כמטר מהרכבים החונים. היא אותתה על כוונתה לפנות ימינה לרחוב פיקסלר ואז ארעה ההתנגשות. היא הבהירה כי התאונה ארעה ברחוב גרינברג בכניסה לסמטת פיקסלר וכי הרישום אצל התובעת לפיו התאונה ארעה בסמוך לבית הספר יסודו בטעות.
3. הנתבע אמר כי הוא נסע עם הקטנוע בנתיב הימני וכי רכב התובעת הוסע בנתיב השמאלי ופנה ימינה מבלי לאותת וחסם לו את הנתיב. על מנת לא להיתקע ברכב ולא לעוף, כך בלשונו, הוא נתן מכה עם רגלו השמאלית ברכב, השכיב את הקטנוע ונפל יחד עמו ארצה. לדבריו התאונה התרחשה לאחר שעבר את האזור בו היו מכוניות חונות מימין.
4. לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה בעיקרה לאחר שהעדפתי את גרסת נהגת התובעת להתרחשות התאונה.
5. שוכנעתי מעדותה של הנהגת כי האירוע בגינו הוגשה התביעה הינו האירוע היחידי בו היא הייתה מעורבת. בעדותה היא אמרה באופן חד משמעי כי מה שנכתב בהודעה הטלפונית שצורפה לכתב התביעה לפיו התאונה הייתה ליד בית הספר, מקורו בטעות. היא אמרה שהתאונה הייתה ברחוב גרינברג בעת שהיא אותתה לפנות לרחוב פיקסלר. כך אף נכתב בתצהיר שצורף לכתב התביעה.

הנתבע אישר גם הוא בעדותו שהתאונה ארעה באותו מקום. כך הוא טען גם בכתב ההגנה שהגיש. הוא אף צילם את מקום התאונה, כך שלא הייתה כל מחלוקת בדבר התרחשות התאונה ומיקומה.

הנהג אף צילם לאחר האירוע את חלקו האחורי ימני של הרכב שם נראים בבירור הנזקים הנתבעים.

1. זאת ועוד, במסגרת ההתכתבות שנוהלה בין הנתבע לבין התובעת לפני שנוהלו ההליכים הוא הודה באחריותו לאירוע. בהתכתבות שנוהלה בין עובדת התובעת בשם מיטל לבין הנתבע עוד ביולי 2010 הוא העלה טענות אך ורק כנגד הנזק שנטען שנגרם מבלי לכפור באחריותו לאירוע ומבלי לטעון לאשמתה של הנהגת ברכב.

להלן דברים שכתב ביום 15.7.2010: "מצ"ב תמונת הנזק שנגרמה וצולמה במעמד הפגיעה. כל נזק אחר לא באחריותי"

וביום 18.7.2010: " למעט נזק השבר ושריטה על הכנף שלא היה בזמן התאונה. אם תבדקי את דו"ח השמאי, יש נזק נוסף שלא באחריותי"

וביום 19.7.2010 : "על הנזק בפנס לא היה נזק בפנס בזמן התאונה – הנזק היחידי שהיה ותועד במעמד התאונה היה הנזק שצולם והועבר אליכים כל נזק אחר לא שייך לי ואני לא אחראי אליו (הטעות במקור – הערת הח"מ)"

במכתב התשובה שנשלח במייל אל הנתבע ביום 20.7.2010 על ידי גב' מיטל בתשובה לדבריו מיום 19.7.2010 נכתב כדלקמן: "אם כך אני מעבירה לתביעה משפטית מכיוון שנגרם נזק בפנס עפ"י דוח השמאי והתמונות".

1. מהמקובץ עולה כאמור כי הנתבע הודה באחריותו לאירוע וכי התביעה הוגשה רק לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר הנזק שנגרם לרכב.
2. גם לגופו של עניין ובהתחשב בתיאור התאונה כפי שהשתקף מהעדויות וממיקום הנזקים שוכנעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. התרשמתי כי התאונה ארעה בשל אי שמירת מרחק של הקטנוע מרכב התובעת. הקטנוע הוסע מעט מאחורי רכב התובעת ומימין לו. נהגת התובעת האטה את מהירות נסיעתה על מנת לפנות ימינה. הנתבע שהופתע מכך ניסה למנוע את התאונה ונתן מכה עם רגלו בחלק האחורי של הרכב. גרסת הנהגת מתיישבת לחלוטין עם תיאור זה.

אם גרסת הנתבע לפיה הרכב הוסע בנתיב השמאלי כשהוא בנתיב הימני והנהגת פנתה במפתיע ימינה, הייתה נכונה, הרי שיש להניח שהקטנוע היה פוגע בחלקו הקדמי ימני של הרכב או לכל היותר במרכז הצד הימני. פגיעה שכזו לא הייתה.

1. על אף מסקנתי לעיל ומאחר שהנהגת לא הייתה מודעת לקיומו של הקטנוע במקום החלטתי להפחית מסכום הפיצוי 15% בשל הפרת חובת הזהירות הכללית ולפיכך זכאית התובעת ל-85% מנזקיה. יובהר כי אין באמור לעיל כדי להקים עילת תביעה של הנתבע כלפי התובעת.
2. עיינתי בתמונות שהציג הנתבע ומצאתי כי אלה אכן משקפות את הנזק הנתבע בהתאם לחוות דעת השמאי והתמונות שצורפו לה. אמנם בתמונה שהציג הנתבע ואשר צולמה על ידו, לא רואים את הנזק לפנס כיון שהצילום הינו של גב הפנס. עם זאת בצילום של צדו הימני של הפנס כפי שצולם על ידי השמאי ניתן היה לראות סימן, אשר העיד על קיומו של שבר לפנס. הנתבע אף נשאל על כך במהלך חקירתו הנגדית.
3. הרכב נבדק על יד שמאי מספר ימים אחרי האירוע. עיינתי בחוות דעתו וזו נראית סבירה. בהתאם לחוות הדעת לרכב נגרם נזק בסך של 2,388 ₪ וירידת ערך בסך של 1,023 ₪. השמאי לא נחקר על חוות דעתו. לא הוגשה חוות דעת נגדית. לאור זאת אני מקבל את האמור בה. התובעת גם צרפה חשבונית מס וקבלה על תשלום. סכום הנזק הכולל לרבות שכר טרחת שמאי עמד על סך של 3,811 ₪.
4. אשר על כן הנתבע ישלם לתובעת 85% מהסכום האמור בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 9.5.2010 ועד התשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט – אגרת בית משפט בסך של 355 ₪, שכר העדה בסך של 300 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪. בקביעת הוצאות המשפט התחשבתי בין היתר בכך שבתיק התקיימו שני דיונים שלא באשמת הנתבע. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז ניסן תשע"ג, 28 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.