הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת אלימות במשפחה.

לפי כתב האישום המתוקן, ביום 07.12.10 בשעה 14:00 או סמוך לכך, התגלע ויכוח בין הנאשם לבת זוגו (להלן: המתלוננת), במהלכו תקף הנאשם את המתלוננת בכך שבעט ברגלה וסטר בסמוך לאוזנה השמאלית.

בהמשך לכך, לאחר שהדפה המתלוננת את הנאשם, תקף אותה בכך שסטר בשנית על ראשה, דחף אותה לכיוון דלת הכניסה וטלטל אותה בצווארה תוך שהוא חונק אותה וגורם לה סימני אודם על פניה ומתחת ללסת.

ביום 02.06.2011 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 +382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם נגזר דינו.

תסקירי שרות המבחן בעניינו של הנאשם התקבלו מספר תסקירים.

ביום 2.9.12 התקבל תסקיר ראשון ממנו עולה כי הנאשם כבן 35, עלה מרוסיה לפני כ 20 שנה, נשוי ואב לשני ילדים קטנים בגילאי 4 ו-2.

נמסר כי הנאשם עובד כמנהל פרויקט בחברת היי-טק. הנאשם תיאר את משפחת מוצאו כמשפחה נורמטיבית, ואת הקשר עם הוריו כקשר קרוב.

התגייס לצה"ל ושירת שרות מלא.

נמסר כי סיים 12 שנות לימוד, בהמשך רכש תואר ראשון בתחום המדעים המדויקים באוניברסיטת בן גוריון, ולאחר מכן רכש שני תארים בתחום ניהול מערכות מידע ומנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.

הנאשם נישא בשנת 2007 למתלוננת, העובדת כמנהלת חשבונות, ולזוג נולדו שני ילדים.

בני הזוג תיארו יחסים תקינים לאורך השנים.

לעניין העבירה נשוא כתב האישום, הנאשם הודה בה ושיתף פעולה עם קצינת המבחן.

מסר כי הרקע לביצועה היה משבר במהלך ההריון השני, זאת לאחר שעבודתו הקודמת הופסקה בסמוך ללידת הבן הראשון ובמשך מספר חודשים היה מובטל.

נמסר כי בתקופה זו היחסים נחלשו, בהיותו המפרנס עיקרי של המשפחה.

הנאשם חש בושה ביחס להתנהגותו התוקפנית ומסר כי באותו זמן התקשה להתמודד עם המשבר שנוצר, וטען שמדובר באירוע יוצא דופן לגביו. הנאשם מסר כי לאחר ביצוע העבירה נשוא כתב האישום שיקם את מערכת היחסים עם בת זוגתו, ונטען לרגיעה מאז, כאשר הנאשם פעל באופן עצמאי לשיפור היחסים והתמודדות עם המשבר.

התרשמות קצינת המבחן הייתה כי הנאשם ביצע את העבירה על רקע משבר מתמשך כפי שנמסר, כאשר הוא נעדר כלים להתמודדות עם המצב, ושלל צורך בהתערבות טיפולית של גורם מקצועי. ההתרשמות הכללית הייתה כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, בעל תפקוד תקין, ללא עבר פלילי וללא נזקקות טיפולית.

לאור זאת, הומלץ על הטלת עונש מאסר על תנאי מרתיע שיציב גבול ברור להישנות ההתנהגות האלימה.

בדיון שהתקיים ביום 9.12.12 טען ב"כ הנאשם כי הרשעה בפלילים עלולה לפגוע בעיסוקו של הנאשם ועל כן עתר לקבלת תסקיר משלים בשאלה זו.

לאור זאת נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים שיבחן את שאלת אי ההרשעה של הנאשם, וכן יבדוק את הצורך הטיפולי, לאור הצהרת הנאשם כי הוא מוכן להשתתף בהליך זה.

ביום 6.2.13 התקבל תסקיר משלים ממנו עולה כי הנאשם השתלב בטיפול פרטני למניעת אלימות באוקטובר 2012 ובטיפול קבוצתי לגברים אלימים בתאריך 9.1.13.

מהגורמים המטפלים נמסר כי הנאשם משתף פעולה עימם, ומתמיד בטיפול. כן נמסר כי הנאשם מביע רצון בהמשך הטיפול, ומטפליו מסרו כי יש מקום להמשך הטיפול ולמתן כלים להתמודדות נכונה.

בשיחה עם המתלוננת נמסר כי הנאשם שינה את התנהגותו, מגלה מעורבות וניכר שיפור בתקשורת בניהם. כן נמסר כי הנאשם לא נקט באלימות כלפיה מאז האירוע נשוא כתב האישום.

בשיחה עם הנאשם הרושם היה כי הוא עושה מאמצים לשינוי, וכיום מודע יותר להתנהגותו האלימה ולוקח עליה אחריות.

הנאשם מסר כי הינו חושש מהרשעה בפלילים שעלולה לפגוע בעבודתו, אולם לא הוצגו מסמכים בענין זה.

לאור ההתרשמות מן הנאשם כאדם בעל תפקוד נורמטיבי ותקין, וכן בהתחשב בהשתלבותו בטיפול ובשיתוף הפעולה מצידו, הומלץ לבטל הרשעתו, וזאת אף לנוכח חששו כי הרשעה תפגע בעבודתו.

כן הומלץ על הטלת צו מבחן למשך שנה, בה ימשיך הנאשם בטיפול במרכז למניעת אלימות.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען כי אין מקום לביטול ההרשעה בעניין זה בהתחשב בעבירת התקיפה החבלנית בה הודה הנאשם.

נטען כי על אף היותו של הנאשם נעדר עבר פלילי, מדובר בהתנהגות אלימה שכללה בעיטות וסטירות שהופנו כלפי המתלוננת, בת זוגו של הנאשם.

נטען כי שה"מ בתסקיר הראשון המליץ על עונש של מאסר על תנאי, והמאשימה הסכימה, לפנים משורת הדין, לקבל המלצה זו בהתחשב בעברו הנקי של הנאשם.

עוד נטען כי אין הצדקה במקרה זה לאי הרשעת הנאשם, אשר לא הציג כל אסמכתא לטענתו לפגיעה בעיסוקו, ובמצב זה המלצתו השניה של שה"מ מבוססת על חששו של הנאשם בלבד, ואינה עומדת בהלכת כתב.

לאור זאת עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי והתחייבות, ולהותיר ההרשעה על כנה.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם עובד בחברת היי-טק וקיים חשש שאם יורשע בפלילים יאבד את עבודתו.

נטען כי בתסקיר המשלים שהתקבל, צוין שהנאשם השתלב בטיפול במרכז למניעת אלימות.

נטען כי לאור התרשמות קצינת המבחן מכך שהנאשם מתפקד באופן נורמטיבי, משתף פעולה בטיפול ולנוכח החשש כי הרשעה תפגע בעבודתו, הומלץ על אי הרשעה והטלת צו מבחן לשנה.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר באירוע חריג בחייו של הנאשם, וכי כיום בכל מקום עבודה קיימת דרישה להצגת תעודת יושר.

לאור זאת עתר ב"כ הנאשם לקבל את המלצת שירות המבחן.

תסקיר משלים

בדיון שהתקיים ביום 15.9.13, הצהיר ב"כ הנאשם כי הנאשם סיים את הטיפול במרכז למניעת אלימות.

במצב זה ובהתחשב בזמן שחלף מהתסקיר הקודם, הוחלט כי שה"מ יגיש תסקיר משלים וכן כי הנאשם יוכל לצרף מסמכים לעין תעסוקתו המקצועית.

ביום 29.10.13 התקבל תסקיר משלים ומסכם בעניינו של הנאשם.

בהתאם לאמור בתסקיר הנאשם סיים את הטיפול ביולי 2013.

העו"ס שהנחתה את הטיפול מסרה כי הנאשם השתלב בטיפול, שיתף את הקבוצה ורכש כלים להתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר.

התרשמות העו"ס היתה כי הנאשם עבר תהליך משמעותי במהלך הטיפול, וכך אף התרשמה קצינת המבחן בשיחתה עם הנאשם.

הנאשם מסר כי לאור רצונו בשיפור מערכת היחסים הזוגית, פנו הוא ואשתו לטיפול זוגי במסגרת התחנה לייעוץ זוגי בפ"ת.

מהתחנה לייעוץ זוגי נמסר כי הנאשם ואשתו מגיעים לפגישה שבועית במסגרתם.

המתלוננת מסרה אף היא כי קיים שיפור ניכר במערכת היחסים בינה לבין הנאשם.

הנאשם הביע חשש מהרשעה העלולה לפגוע בעבודתו, וציין כי בכוונתו להגר לקנדה והרשעה עלולה למנוע זאת.

לאור האמור לעיל, חזרה קצינת המבחן על המלצתה לאי הרשעה של הנאשם והמליצה על העמדת הנאשם למבחן למשך חצי שנה במהלכה ימשיך בטיפול בתחנה לייעוץ זוגי בפ"ת.

דיון

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ואת המלצות שירות המבחן, אני סבורה כי במכלול הנתונים, יש לקבל את המלצת שירות המבחן להטלת צו מבחן ללא הרשעה, אך לטעמי יש מקום להוסיף גם עונש חינוכי קונקרטי של של"צ.

עבירת האלימות היא מהרף הבינוני, כאשר עולה ממכלול הנתונים כי מדובר באירוע חד פעמי וחריג, על רקע משבר זמני, כי הנאשם נטל אחריות באופן מיידי, הביע חרטה ונרתם לתהליך טיפולי ממושך, בו שותפה לאחרונה גם המתלוננת. התרשמות גורמי הטיפול היא כי הנאשם מצליח לרכוש דרכי התמודדות וכי היחסים בינו לבין המתלוננת שופרו עקב הטיפול, באופן שלא נשקפת מסוכנות ממנו כלפיה. בנוסף יש לציין כי הנאשם מועסק בתחום היי-טק, וכי הרשעה עלולה לפגוע באפשרויות העסקתו בעתיד, בתחום הידוע בניידות רבה ותכופה בין מקומות עבודה, וכך גם עלולה להחסם דרכו לתעסוקה בחו"ל.

לפיכך נראה לי כי מכלול הנתונים עונה על הקריטריונים של הלכת כתב, וכי הותרת ההרשעה על כנה, לאחר התהליך הטיפולי הממושך ולנוכח היות המקרה חריג בחיי הנאשם, עלולה לגרום פגיעה בלתי מידתית בעתידו התעסוקתי.

לפיכך אני מבטלת את ההרשעה ומטילה על הנאשם צו מבחן למשך חצי שנה בתנאים שיקבע שירות המבחן.

בנוסף, של"צ בהיקף של 120 שעות, במסגרת שתגובש ע"י שירות המבחן ותוגש לאישור בית המשפט תוך 30 יום.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.