1. בפניי בקשת הצד השלישי, גב' אבלין מונד לינדנבאום (להלן: "המבקשת"), לביטול פסק הדין שניתן כנגדה ביום 29.2.12 בהיעדר הגנה בהודעת צד ג' שנשלחה אליה בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התובעת נפגעה לטענתה בתאונת דרכים ממכונית שבה נהגה המבקשת והיתה מבוטחת לכאורה בחברת הביטוח "הראל" (להלן: הראל). מתחילה הוגשה התביעה נגד שתיהן, אך "הראל" טענה שהמבקשת נהגה ללא רישיון נהיגה תקף ולכן גם ללא כיסוי ביטוחי. כתב התביעה תוקן וצורפה לו הנתבעת 3 (להלן "קרנית"). "קרנית" הגישה הודעת צד ג' כנגד המבקשת וקיבלה פסק דין לטובתה משזו לא הגישה הגנה. כעת ביקשה המבקשת שיבוטל פסק-הדין. היא מספרת שהיא ילידת 1936, חולה בסרטן וגרה בגפה בדיור מוגן. הבקשה מעוררת שתי שאלות נפרדות – הראשונה ( שבה התמקדה המבקשת) נוגעת לכשרות ההמצאה. השניה (שהמבקשת כמעט ולא עסקה בה) נוגעת לטיב הגנתה – והן יידונו להלן.

ההמצאה

2. לטענת המבקשת היא כלל לא קיבלה לידיה הודעה לצד שלישי שהוגשה כדין ולכן ולא בוצעה לה גם מסירה כדין. אישור המסירה שעליו חתומה המבקשת נושא תאריך 4.1.12, יום לפני שהוגש כתב ההגנה לתיק בית המשפט. יתירה מזו, הודעת צד ג' נקלטה בתיק בית המשפט רק ביום 29.1.12. לטענתה, לא ניתן להמציא לה כדין כתב טענות עוד בטרם הוגש לבית-המשפט עצמו. המבקשת טוענת בהתאם לאמור בע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני שכאשר הוכח שלא נעשתה המצאה כדין, יש לבטל את פסק הדין בלי לבחון את סיכויי הצלחת ההגנה אך לחלופין, גם אם ייקבע כי המסירה נעשתה כדין, הרי שלמבקשת סיכויי הגנה טובים.

3. "קרנית" טוענת כי הודעת צד ג' נשלחה לבית המשפט ולמבקשת יחדיו ביום 3.1.12. היא הציגה אישור משלוח דואר רשום מיום זה. ביום 5.1.12 התקבלה ההודעה בבית המשפט יחד עם כתב ההגנה אולם ההודעה לא נקלטה טכנית במערכת מכיוון שניסתה לשלם את האגרה בצ'ק על סכום נמוך מדי. האגרה הנכונה שולמה בהמשך כך שרק ביום 29.1.12 נקלטה ההודעה טכנית במערכת "נט המשפט". בכל מקרה, לא ניתן לומר שההודעה לא נמסרה משום שאישור המסירה מיום 4.1.12 עליו מתבססת המבקשת בעצמה מכיל את חתימתה.

4. הגשת כתבי טענות ותשלום אגרות משפט הם שני עניינים שונים ונפרדים, אף שיש ביניהם זיקה ברורה. בעבר הוגשו כתבי טענות במזכירות באופן ידני וענין האגרה הוסדר באותו מעמד ובאותו זמן. האפשרויות להגשת כתבי טענות מרחוק ומערכת "נט-המשפט" פתחו פתח לפערי זמנים בין המצאתו הפיזית של כתב הטענות לבית-המשפט, הסדרת תשלום האגרה ו"קליטת" כתב הטענות לתיק האלקטרוני. ברור למדי, שלכל אחד מאלה יש משמעויות שונות בהקשרים שונים ולא תמיד ברור אם ומתי הומצא כתב הטענות לבית המשפט מבחינה נורמטיבית. ההסבר שנתנה "קרנית" מתיישב עם המסמכים שבתיק בית-המשפט. כתב ההגנה והודעת צד ג' נשלחו לבית-המשפט ולמבקשת במקביל. הודעת צד ג' שנמסרה למבקשת זהה להודעת צד ג' שהוגשה לבית-המשפט, אך היא נמסרה למבקשת קודם שהוסדר תשלום האגרה בגינה ובטרם נקלטה לתיק האלקטרוני. אילו היתה המבקשת מנסה להגיש כתב הגנה עוד בטרם נקלטה ההודעה בתיק בית-המשפט, היתה מתקשה בכך. מכיוון שהיא לא ניסתה לעשות כן, לא התממש הקושי – ובעת שביקשה "קרנית" שינתן פסק-דין התקיימו בעולם המציאות שתי עובדות: הודעת צד ג' הוגשה לבית המשפט. המבקשת ידעה על כך ולא התגוננה. העובדה שסדר הופעת העובדות הללו בעולם המציאות "התהפך" לעומת הסדר שצפה מתקין התקנות היא בעלת אופי טכני ולא מהותי. השאלה האם יש בכך כדי להצדיק את ביטול פסק-הדין תלויה במידה רבה בטיבה של ההגנה שבפי המבקשת, או לכל הפחות בעצם קיומה של טענת הגנה.

טיב ההגנה

5. התביעה נגד "קרנית" התקבלה מפני שהמבקשת נהגה ברכב שפגע בניזוקה ומפני שנהגה ללא רישיון נהיגה תקף ולא היתה זכאית לכיסוי ביטוחי של "הראל". על בסיס אותן עובדות גם נשלחה והתקבלה הודעת צד ג' של "קרנית". הבקשה לביטול פסק-הדין לא נתמכה בתצהיר. בסעיף 8 שלה נטען "המבקשת תטען כי סיכויי ההצלחה שלה לזכות בדין הינם טובים שכן הנתבעת מס' 2 היתה המבטחת שלה בתקופה הרלוונטית לאירוע המתואר בכתב התביעה, וכי בעת התאונה המוכחשת היתה בעל רישיון נהיגה תקף ו/או כי יש לראותה על פי דין ובנסיבות הענין כבעלת רישיון נהיגה תקף". לאחר שהתקבלה תשובת "קרנית" מצאתי לנון ליתן למבקשת הזדמנות לפרט את טענתה באמצעות תצהיר והיא הוזמנה להתמודד במפורש עם שתי טענות עובדתיות: שהיא שנהגה ברכב הפוגע וכן שמאז שנת 2006 לא היה לה רישיון נהיגה. סברתי שככל שיש למבקשת טענות עובדתיות כלשהן שקבלתן עשויה להקים לה הגנה, היא תפרט אותן כעת.

6. לאחר עיכובים והארכות מועדים הגישה אתמול המבקשת תצהיר קצר ולאקוני מאד. היא אישרה שהיא שנהגה ברכב הפוגע, הכחישה את הנזק שנגרם לנפגעת בתאונה וכתבה ש"סברתי שיש לי רישיון נהיגה תקף במועד האירוע". עוד כתבה "לא נאמר לי ולא ידעתי כי רישיון הנהיגה שלי לא תקף, להפך אני ידעתי וכך סברתי שאני נוהגת עם רישיון נהיגה בתוקף בהתאם לפוליסת הביטוח". מדוע "סברה" המבקשת שיש לה רישיון תקף? מי אמור היה לגלות לה שאין לה רישיון תקף - ולמה? ואיזו משמעות יש לכל אלה בשאלת הכיסוי הביטוחי ע"י "הראל? על כל לא אמרה המבקשת דבר.

7. כפי שעולה מהתצהיר, כעת כבר אין המבקשת טוענת פוזיטיבית שבעת התאונה היה לה רישיון נהיגה תקף. כפי שעולה ממסמכים שהגישה "קרנית" הורשעה המבקשת לפי הודאתה בכך שבעת התאונה נהגה ללא רישיון נהיגה תקף – תוקף הרישיון הזמני שהיה בידיה פג יותר מארבע שנים לפני התאונה – ובפסק-הדין (מיום 15.3.2011) ציין בית-המשפט שאין צפי לקבלת רישיון נהיגה בחודשים הקרובים. המבקשת אינה מציעה חלופה עובדתית לממצאי פסק-הדין הפלילי (אפילו לא במסגרת המצומצמת שהדבר אפשרי). על בסיס עובדות אלה, אפילו תתקבל הטענה שהעלתה כעת בתצהירה, לא קיימת אפשרות כלשהי שתעודת הביטוח שבה החזיקה תחייב את חברת "הראל" להעניק לה כיסוי ביטוחי. ממילא, היה על "קרנית" לשאת בתוצאות נזק הגוף שגרמה המבקשת ואין למבקשת הגנה (ואפילו לא טענת הגנה קלושה) כנגד הודעת צד ג' ששלחה לה "קרנית".

8. עם כל הצער על נסיבות חייה הקשות של המבקשת, לא מצאתי בטיעון הטכני שעליו מבוססת בקשתה בסיס מוצדק לביטול פסק-דין בנסיבות שבהן לא עומדת לה כל הגנה מפני הודעת צד ג'. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ה, 02 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.