<#1#>

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון עם המאשימה בגין ביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

התאונה התרחשה ביום 27.10.10 בשעות אחרי הצהריים עת שהנאשם נהג ברכב מסוג טנדר בנסיעה לאחור בכביש הסמוך ל-"פלאפל עזאת" ליד בית 9 בשכונה 20 ברהט ופגע במנוח יליד 28.9.08 שנפטר כעבור מספר שעות בבית החולים.

בתיק זה לא הושמעו ראיות, הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הודה והורשע הנאשם בכתב אישום מתוקן ואילו לגבי העונש סוכם כי המאשימה תעתור למאסר בפועל של 9 חודשים ואילו הנאשם יבקש שיוטל עליו עונש מאסר לתקופה קצרה יותר שיבוצע במסגרת עבודות שירות בהתאם לחוו"ד הממונה.

כמו כן, סוכם על עונש פסילה בפועל של 7 שנים ומאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט.

התיק נדחה לשם קבלת תסקיר שירות המבחן וחוו"ד ממונה תוך שהוזהר הנאשם כי ביהמ"ש אינו כבול, לא בהסדר הטיעון ולא בהמלצות הגורמים הנ"ל ואין בהפניית עניינו אליהם כדי להוות רמז לתוצאה הסופית של המשפט.

בשלב הטיעונים לעונש, שמע ביהמ"ש בקשב רב עדויות של בני המשפחה, שלמעשה, הינם קרובים, הן של הנאשם והן של המנוח מאחר והמנוח היה בן דודו של הנאשם, קרי הבן הפעוט של דודו (אח של אביו).

כמו כן, העידה סבתו של הנאשם (וגם של המנוח) שלפי הנטען הייתה גם אחראית על המנוח בעת נסיעת הנאשם לאחור.

אומנם ביהמ"ש אמור לשקול רק עובדות שהוכרעו וצוינו במסגרת כתב האישום המתוקן והכרעת הדין אבל דומני שבמקרה מיוחד זה, חייב ביהמ"ש להתייחס לתיאור האירוע הטרגי שמסרה הסבתא: -

"הילד היה איתי, שמרתי עליו, הוא שיחק במשחק כזה צעצוע, ופתאום יצאתי לשנייה ואז מצאתי אותו נפגע ע"י הרכב".

העדים הדגישו את סבל המשפחה, היות הנאשם ילד טוב, שרק עכשיו התחתן וכולם פנו במשותף בעתירה לא לשלוח את הנאשם לכלא.

שירות המבחן הגישה מספר תסקירים בעניינו של הנאשם, בהם פורטו כל נסיבותיו האישיות, תוצאות הקשות עליו, כולל קשיים להירדם בלילות, מחשבות וחלומות על האירוע ועוד.

קצינת המבחן המליצה כי ביהמ"ש יסתפק בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, עם אפשרות של צו מבחן לצורך סיוע וליווי בהפניית הנאשם לגורמי טיפול בבית החולים סורוקה.

הנאשם אף נבדק ע"י פסיכיאטר המחוזי שמצא אותו כשיר לעמוד לדין אבל יחד עם זאת, התרשם כי:

"כעת שרוי במצב דכאוני תגובתי...... מצבו הרגשי לא יציב ושביר, מאסר בפועל עלול להחמיר מצבו הנפשי. מומלץ המשך מעקב תרופתי".

עולה מדברי ב"כ הנאשם שאכן הנאשם נמצא בטיפול נפשי, וזה באופן פרטי כדי לשמור על צנעת הפרט, במיוחד נוכח מנהגי העדה.

המאשימה עומדת על הטלת 9 חודשים מאסר בפועל – שלדעתה – משקפת את כל השיקולים הרלוונטיים, כולל חומרת העבירה, דרגת הרשלנות וכן היות עבירה כזו נפוצה מאד באזורנו ולכן יש להילחם בתופעה זו בחומרה.

מדובר בנאשם צעיר, ללא כל עבר פלילי ותעבורתי, זה בעצמו מצב יוצא דופן ואף מחזק העתירה שלא להטיל עליו מאסר בפועל, שיהיה כדי לחשוף את הנאשם לאלמנטים השליליים שבין כותלי בית הסוהר.

ב"כ הנאשם הגיש אסופה של דוגמאות פסקי דין כדי להראות כי במקרים המתאימים כן מסתפקים בתי המשפט בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת גם אחרי שמקרים כאלו הפכו להרבה יותר יוצאי דופן בעקבות ההחמרה בענישה בשנים האחרונות.

בין הדוגמאות שהביא ב"כ הנאשם, יש להפנות ל- ע"פ (מחוזי ב"ש) 4208/07 מ"י נ' אבו שריקי, בו נידון במקרה של תאונה בה נהרגו 4 אנשים, נדחה ערעור המדינה על קולת העונש תוך לקיחה בחשבון:

"מקרה זה הינו מיוחד שכן הפוגעת והן הנפגעים הינם בני העדה הבדואית ומאותו שבט, כך שנראה כי מדובר במשפחה אחת מורחבת".

ברור כי נימוק זה ישים ביתר שאת במקרה דנן.

מעבר לפסיקה שהוגשה לבית המשפט ע"י ב"כ הנאשם, הנני להפנות גם ל- ע"פ 1319/09 משה כהן נ' מ"י, בו ביהמ"ש העליון לקח בחשבון כי למערער בן יחיד הסובל מנכות קשה שרק הנאשם מסוגל לטפל בו.

עוד, יש להפנות לגמ"ר 1597-09-10 מ"י נ' אבו עסא, בו דן כב' השופט אופיר במקרה כמעט זהה למקרה דנן, שגם נערך הסדר טיעון דומה, בו ביקשה המאשימה גם להטיל 9 חודשים מאסר בפועל. כב' השופט אופיר ניתח הפסיקה המתאימה ודן הנאשם ל- 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

ב-רע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מ"י קבע ביהמ"ש העליון כי חרף החובה להחמיר בענישה בא אותו מקרה בגדר המקרים החריגים המצדיקים הקלה בענישה.

כמו באותו מקרה, מונחת בפני ביהמ"ש זה המלצה חד משמעית מצד שירות המבחן לא להטיל על הנאשם מאסר "מאחורי סורג ובריח".

ביהמ"ש מודע כי קיימת תחושה בציבור כי בתי המשפט נוטים להקל בענישה אבל ביהמ"ש מודרך ומחויב להכריע בהתאם לפסיקה ולא להתחשב בתקשורת.

מכל המובא לעיל, הנני סבור כי תיק זה נמצא בין המקרים "הנדירים" המצדיקים הסתפקות בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

אין אני סבור כי עונש כזה הינו כל כך קל כפי שחושבים, הוא מחייב את הנאשם להתייצב מדי יום ביומו במקום השירות ואף לבצע כל שמוטל עליו, אחרת ניתן להמיר את יתרת העונש למאסר של ממש, יש גם בעונש זה להרגיל את הנאשם לדפוסי עבודה שבוודאי יסייע לו בעתיד.

בעניין הפסילה, סיכמו הצדדים על תקופה של 7 שנים ואין אני סבור כי יש מקום להתערב בהסכמה זו.

אחרי שאני לוקח בחשבון את דרגת הרשלנות שלכל היותר תסויג כבינונית, דברי הסבתא שהייתה אמורה להשגיח על המנוח ובקשת המשפחה לא להטיל על הנאשם מאסר של ממש, יחד עם כל יתר השיקולים שפורטו לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 6 חודשים מאסר בפועל שהנאשם ירצה בדרך של עבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה במרכז קליטה "נורית" בבאר שבע.

מאחר והמועד שנקבע בחוו"ד חלף, אני קובע כי הנאשם יתייצב ביום 11.11.12 בשעה 08:00 במפקדת גוש דרום כדי להתחיל ריצוי העבודות.

במידה ומועד זה אינו מתאים, רשאי הממונה לקבוע מועד חדש, ללא צורך בהחלטה נוספת של ביהמ"ש.

2. 12 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יבצע עבירה של גרימת מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה.

3. 7 שנים פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל, שתמונה ממועד התאונה. (הרשיון כבר מופקד במשטרה). משטרת ישראל תעביר את הרשיון נהיגה לבית המשפט.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב חשון תשע"ג, 28/10/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איריס בן-זיקרי