בפתחה של הכרעת הדין אני מציין כי מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מהעבירה של אי ציות לחץ המסומן על פני הכביש ולהרשיעו בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות וסטיה שלא בבטחה.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בחוסר זהירות (בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה), סטיה שלא בבטחה (בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה) ואי ציות לחץ שסומן בכביש (בניגוד לתקנה 36 (ד) לתקנות התעבורה).

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען שהנאשם נהג במכונית ובהתקרבו לצומת לא שם הוא לב לדרך, נהג בנתיב השני מימין המיועד לנסיעה ישר וקדימה בלבד, סטה מנתיב זה ימינה בניגוד לחץ המסומן על פני הכביש וזאת מבלי לבדוק את מצב הדרך מימינו ומאחוריו, נכנס למסלול נסיעת אופנוע שנע מימינו ומאחוריו, התקרב יתר על המידה אל האופנוע שהיה אותה עת מימינו ובמקביל אליו ושני כלי הרכב התנגשו.

עוד נטען כי כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב האופנוע ושני כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנאשם כפר במיוחס לו ובאחריותו לתאונה.

לא היתה עם זאת כפירה מפי ההגנה בכך שהנאשם נהג במכונית במקום ובזמן וגם לא היתה כפירה בהתרחשות התאונה ובתוצאותיה.

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות והוצגו הראיות והעדויות.

מטעם התביעה העיד בוחן התנועה המשטרתי מר פנחס תרם (ע.ת.1) אשר במסגרת עדותו הוגשו: דו"ח בוחן, תרשים, סקיצה, הודעות הנהגים המעורבים והודעות שני נוסעים שהיו ברכבו של הנאשם בעת האירוע, וכן דו"ח פעולה (סומנו ת/1 עד ת/8).

עוד העיד מטעם התביעה האזרח מר מתן קאופמן (ע.ת.2) שהינו רוכב האופנוע המעורב.

לבקשת התביעה, ובהסכמה, הוגשו גם דו"ח פעולה שערכה השוטרת הגב' נטלי חבאני שהגיעה למקום האירוע בעקבות הודעה על התרחשותו (סומן ת/9) וכן תעודה רפואית ע"ש רוכב האופנוע שנפגע (סומנה ת/10).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

לבקשת ההגנה, וללא התנגדות, הוגש מסמך (מכתב) שנשלח ע"י המשטרה לנאשם בסמיכות לאחר האירוע, ובו מודיעים לו כי נסיבות התאונה נחקרו והתיק נסגר בשל כך שאין הוכחות מספיקות להביא בפלילים (המסמך סומן נ/1).

לאחר שבחנתי את העדויות, הראיות, הנסיבות והדין, מסקנתי היא כי לא אוכל לקבוע ברמה התבקשת בפלילים האם נע הנאשם עם מכוניתו בנתיב הימני (כטענתו) או שמא בנתיב השני מימין (כטענת רוכב האופנוע המעורב).

בנסיבות אלה מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק מן העבירה של אי ציות לחץ שסומן על פני הכביש, שכן באם נע הנאשם עם מכוניתו בנתיב הימני וממנו ביצע את הסטיה ימינה אגב נסיון פניה ימינה הרי שפעל כמותר עפ"י המסומן בחץ אשר מסומן בנתיב הימני.

עם זאת, ובהינתן הנסיבות (שייסקרו מיד להלן) ובהינתן הוראת המחוקק בתקנה 41 לתקנות התעבורה האוסרת פניה ימינה או סטיה מקו הנסיעה אלא במידה שניתן לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש, מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בשתי העבירות האחרות שיוחסו לו בכתב האישום והן סטיה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות.

עוד מצאתי לקבוע (וגם זאת יפורט) כי לרוכב האופנוע היתה תרומת רשלנות, ולפיכך נכון יהיה – על אף הרשעת הנאשם באותן עבירות בהן כן הורשע – להתחשב בו בענישה.

ויוסבר:

אין בפני מימצא של בוחנות תנועה משטרתית אשר ילמד היכן בדיוק אירע האימפקט בין שני כלי הרכב המעורבים.

שני כלי הרכב הוזזו לאחר התאונה טרם הגעת המשטרה למקום.

בוחן התנועה המשטרתי העיד כי אין מימצא של בוחנות תנועה באיזה נתיב נסעו כלי הרכב המעורבים.

יכולתו של בית המשפט לקבוע אם כך באיזה נתיב נסיעה נע הנאשם עם מכוניתו היא יכולת שמהותה אך בבחינת עדויות.

גירסאות הנהגים המעורבים (שהם שניהם בעלי ענין) הן מנוגדות בנקודה מהותית זו.

עיון בהודעות שנגבו בזמנו ע"י המשטרה מהנוסעים שישבו ברכבו של הנאשם מלמד כי אין להסיק מהן חד משמעית לכאן או לכאן באיזה נתיב נסיעה נע הנאשם.

בין גירסאותיהם המנוגדות של רוכב האופנוע והנאשם לגבי נתיב נסיעת הנאשם מתקשה אני להכריע ברמה המתבקשת בפלילים ואך אציין כי בין גירסתו של רוכב האופנוע בהודעתו משטרה לבין גירסתו בפני בית המשפט בנקודות מסויימות (כגון בשאלה האם רכבו של הנאשם עמד לפני כן בצומת או שמא נע) נמצאה בכל הכבוד מידה של אי התאמה.

בנסיבות אלה אין מקום להרשעה נטולת ספק של הנאשם בעבירה של אי ציות לחץ שסומן על פני הכביש וזהו אם כך הבסיס לזיכויו האמור מן העבירה הנ"ל.

אלא שכאמור, ועפ"י הדין, באם במבחן התוצאה אין מחלוקת שהנאשם הותיר עם מכוניתו מירווח המאפשר לרוכב אופנוע להגיע ולנוע ולחלוף מימינו, צריך היה הוא לקחת בחשבון קיום רכב דו-גלגלי בכביש זה ולמלא את החובה המנויה בתקנה 41 לתקנות התעבורה טרם הסטיה והפניה ימינה וכן את החובה הכללית המנויה בתקנה 21 (ג) לתקנות.

הסתבר מעדותו של הנאשם עצמו כי הוא לא ראה בשום שלב את רוכב האופנוע, ומה שאירע במובן זה הוא שקיומו של רוכב האופנוע התגלה לו לדבריו רק כאשר אירעה כבר המכה בתאונה.

לא מצאתי כי נסתרה גירסת רוכב האופנוע על כי הוא נע במהירות של כ-40 קמ"ש וכי צימצם את פער המרחק בינו לבין רכב הנאשם כאשר הוא נע תחילה מימינו ומאחוריו ואח"כ מימינו.

על הנאשם (שהעיד כי האט לצורך ביצוע הפניה שלו ימינה) היה מוטל אם כך להבחין ברוכב האופנוע בשלב מוקדם מן השלב שבו הבחין בו (ולמעשה לא הבחין בו).

בכך כשל הנאשם כשלון מסויים ואין התנהלות רוכב האופנוע משחררת בנסיבות את הנאשם מחובותיו.

אלא שהתנהלות רוכב האופנוע בהחליטו לנוע באופן שנע, ולמעשה (בהינתן שהנאשם זוכה מחמת הספק מן העבירה של פניה מנתיב אשר ממנו אסורה הפניה ימינה) לעקוף בנסיבות אלה את מכוניתו של הנאשם מימין, בהתקרב לצומת, אגב צימצום המרחק ונסיעה מימין למכוניתו של הנאשם, מלמדת כאמור על רשלנות תורמת.

להבדיל אגב מנסיבות האירוע נשוא פסק הדין שאיזכר הסניגור בסיכומיו, רמת הצפיות שנדרשה מן הנאשם בתיק שבפני בקשר עם קיום אופנוע בנתיב הנסיעה שונה ומוגברת היא מרמת הציפיות שנדרשה מן הנאשם בפרשה שאוזכרה בסיכומי ההגנה.

לאחר כל זאת, וכפי שכבר הוסבר, מזוכה כאמור הנאשם מחמת הספק מן העבירה על תקנה 36 (ד) לתקנות התעבורה אך מורשע בעבירות האחרות והנוספות שיוחסו לו בכתב האישום והן על תקנות 21 (ג) ו-41 לתקנות התעבורה וזאת אגב כך שאני מביע כאמור עמדה שבשים לב להתנהלותו של רוכב האופנוע ניכר כי רף חוסר זהירותו של הנאשם איננו מן הגבוהים בנסיבות ולפיכך ראויה תהיה התחשבות בענישתו.

ניתנה היום, 18 מרץ 2013, במעמד הצדדים.

חתימה

קלדנית: א.כ.