הודעתי על זיכויו של הנאשם ולהלן נימוקיה של הכרעת הדין המזכה:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי לא ציית לחמרור ב-37 במובן של אי מתן זכות קדימה בצומת, וגם נהג עפ"י הטענה בקלות ראש.

נטען בכתב האישום כי בעת שהנאשם נהג רכב מתוצרת פורד בצומת (למעשה במחלף ) מפגש כביש 4 עם רח' ז'בוטינסקי ר"ג ב"ב, ובשעה שמערכת הרמזורים בצומת זה לא פעלה, החל הוא עפ"י הטענה לחצות את הצומת הנ"ל מבלי שנתן זכות קדימה לרכב (מתוצרת מזדה דגם 3) וכן לרכב נוסף (מתוצרת מזדה דגם 6) והתנגש עפ"י הטענה תחילה במזדה 3 ואח"כ במזדה 6.

הנאשם כפר ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

האזרח מר משה לוי (ע.ת.1) שנהג ברכב המזדה 6 ואשר במסגרת עדותו ולבקשת ההגנה הוגש בהסכמה תרשים שערך (סומן נ/1).

השוטר בוחן התנועה מר מירון יהודה (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותו הוגשו : תרשים, תע"צ בדבר בעלות ברכב המזדה 3, וחוו"ד הצמודה לתרשים. (סומנו ת/1, ת/2, ת/3).

האזרח מר שקורי דניאל (ע.ת.3) אשר עפ"י הטענה נהג ברכב המזדה 3 ואשר במסגרת עדותו הוגשה לבקשת ההגנה ובהסכמה הודעתו במשטרה (סומנה נ/2).

האזרח מר אלעד דין (ע.ת.4) אשר עפ"י הטענה ישב כנוסע ברכב המזדה 3 ואשר במסגרת עדותו הוגשו לבקשת התביעה דיסק ובו סרטון שצילם לאחר התאונה (סומן ת/4) וכן שתי תמונות סטילס מתוך אותו דיסק (סומנו ת/5, ת/6).

לבקשת ההגנה הוגשה במהלך חקירתו הנגדית של ע.ת.4 הודעתו במשטרה (סומנה נ/3).

עוד הוגש מטעם התביעה, ובהסכמת ההגנה אשר ניתנה בסופו של יום ללא צורך בחקירת עורך המסמך, דו"ח פעולה שערך השוטר יורם חבה .(דו"ח הפעולה סומן ת/7).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

ראיות שנתבקשה הגשתן מטעם ההגנה סומנו כאמור נ/1 עד נ/3 כמפורט כבר לעיל.

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות ונתתי את דעתי לראיות ולדין, וכן שקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הנאשם לזיכוי מן העבירות שיוחסו לו.

בטרם פירוט אציין למען ההבנה ובדרך התמצית כי מצאתי שעל אף שבטרם הכניסה לצומת אכן היה מוצב תמרור ב-37 בכיוון נסיעתו של הנאשם אשר חייבו במתן זכות קדימה עת הרמזורים בצומת לא פעלו, התקיים בשלב מסויים של נסיבות התקדמותו של הנאשם בצומת חילוף מושגי של זכויות הקדימה במובן זה שכאשר הספיק כבר הנאשם לעבור עם רכב הפורד שלו כ-7 נתיבים ונותר לו רק נתיב אחד כדי להשלים את חציית הצומת ולצאת מהצומת, קמה חובה על נהג רכב המזדה 3 שלא להיכנס לצומת הלא פנוי בנסיעה רגילה מהירה ושוטפת וקמה עליו חובה לאפשר לנאשם להשלים את היציאה מהצומת (ולאפשר אגב גם לנהג המזדה 6 להשלים את היציאה מהצומת).

כאשר לכך גם מתווסף היבט של סתירות בין עדויות יושבי המזדה 3 ; היבט של עדות של לא אחר מאשר עד תביעה (נהג המזדה 6) על כי נהיגתו של נהג רכב המזדה 3 היתה נהיגה פראית; היבט של אי הבאה לעדות ע"י התביעה נוסע נוסף אשר לטענת נוסעי המזדה 3 נכח במכונית המזדה 3; וגם היבט של טעות ברורה בכתב האישום שבו נרשם כי הנאשם פגע ברכב המזדה 6 בעוד שלמעשה מעדויות עדי התביעה עצמם עולה כי מי שפגע ברכב המזדה 6 היה דווקא רכב המזדה 3 ולא רכב הפורד של הנאשם; מתקבלת תמונה אשר לפיה מתקיים לכל הפחות ספק סביר במיוחס לנאשם כמי שלא ציית כביכול לתמרור ב-37 וכמי שנהג כביכול בקלות ראש.

ולהלן הנימוקים המפורטים יותר:

לא היתה אמנם מחלוקת כי בכיוון נסיעתו של הנאשם ברכב הפורד היו מצויים, עובר לכניסה לצומת, תמרורי ב-37.

אלא שלא נסתרה עדותו של הנאשם כי הוא היה דווקא ער לחובותיו עפ"י תמרורים אלה בשעה שהרמזורים בצומת לא פעלו בעת האירוע ונקט הן בעצירה עובר לכניסה לצומת, הן בהתקדמות איטית עקב בצד אגודל (בהתאם לריבוי כלי הרכב המצויים בתוך צומת רחב ידיים זה מכל הכיוונים באופן דינמי), הן בכך שעצר אף שוב בחסות אי התנועה שמרכז הצומת ואשר מפריד בין ארבעת הנתיבים מכל צד שלו (בסה"כ 8 נתיבים שם לחציה) והן , בהמשך, לכשנקט בהתקדמות איטית עד כדי כמעט פינויו של הצומת כולו.

מעדותו של ע.ת.4 עולה כי רכב המזדה 3 נע בנתיב הימני ביותר מכיוון בני ברק לכיוון פתח תקוה.

עוד עולה כי הפגיעה אירעה בסמוך יחסית לקו הדמיוני של הצומת מכיוון הגעת רכב המזדה 3.

רוצה לומר שבמצב דברים זה לא רשאי היה נהג המזדה 3 להרשות לעצמו, במישור המשפטי , להיכנס לצומת בנסיעה שוטפת, במהירות, ללא האטה, ובפראות, שכן מדובר היה בצומת לא פנוי, אשר בו, בנסיבות, קמה כבר חובה כאמור על נהג רכב המזדה 3 לאפשר לרכב הפורד ולרכב המזדה 6 להשלים את יציאתם מהצומת ולהימנע מליצור התנגשות עם איש מהם ובוודאי שלא עם שניהם. (וראה נא לענין זה את התרשים נ/1 שערך עד תביעה מס' 1).

לנהג רכב המזדה 3 לא היתה בנסיבות אלה זכות להיכנס לצומת עם מכוניתו ויהי מה.

כאשר גם לא אחר מאשר עד מטעם התביעה מתאר את נהיגתו של נהג המזדה 3 כפראית, מתקיים כאמור לכל הפחות ספק סביר באם ניתן בנסיבות שכאלה להטיל את האחריות לתאונה על הנאשם.

הסרטון אשר בדיסק שצילם ע.ת.4 אך אף מדגיש את מצב הדברים בצומת כאשר נדרשת מידה של זהירות בנהיגה בנסיבות גם מצד מי אשר מגיע בכיוון הנסיעה הימנו הגיע רכב המזדה 3 וזאת על אף שאין בכיוון נסיעתו תמרור.

לנהג אשר יש לו זכות קדימה עפ"י הסדרי תמרור בצומת שבו הרמזורים אינם פועלים אין רשות להיכנס לצומת בחוסר זהירות ואגב עיוורון לנעשה כבר בתוך הצומת.

טבעו של צומת – ובפרט צומת רחב ידיים ועמוס תנועה שכזה – כאשר מערכת הרמזורים בו איננה פועלת – כי יימצאו בו כלי רכב מכיוונים שונים המנסים למצוא דרכם ליעדם כפי שהודגם במקרה דנן – ולפיכך בתחום הצפיות הוא שתיתכן בצומת שכזה ,במצב שכזה, מידה של חוסר סדר. לפיכך נדרשת בכל הכבוד זהירות גם מצידו של מי שאין בכיוון כניסתו לצומת תמרור המורה לו ליתן זכות קדימה, ואין כאמור נתון לו דרור להתעלם מכלי רכב אשר נכנסו כבר לצומת עובר להגעתו הוא אל הצומת ומצויים הם כבר על סף פינויו.

ע.ת.3 סיפר בעדותו כי איננו זוכר באיזו מהירות נהג ברכב המזדה 3 השייך לע.ת. מס' 4.

ע.ת.3 גם סיפר תחילה בעדותו הוא "עמד" בצומת וכי שני כלי הרכב (הפורד והמזדה 6) "נכנסו בו".

אח"כ חזר בו ע.ת.3 וסיפר כי בעצם לא עמד בצומת אלא היה בנסיעה.

ע.ת.3 גם סיפר בעדותו כי נסע "רגיל".

והוא שנאמר כאמור: ניתן היה לצפות מנהג רכב המזדה 3 שלא יסע ויכנס לצומת בנסיעה שוטפת ("רגיל") אלא יתן דעתו לנעשה כבר בצומת שאליו הוא מגיע, ובאם הצומת לא פנוי, לא יקח את זכות הקדימה בכח, שכן יתכן שבשלב זה כבר עליו להשלים עם כך שיש לאפשר למי אשר כבר מצוי בצומת ועומד לסיימו, להשלים ולצאת מן הצומת, להבדיל מלהתנגש בו (והכוונה להתנגשות ברכב הפורד של הנאשם ואח"כ גם ברכב המזדה 6 של ע.ת. 1).

זאת ועוד, הסניגור עורר, ובמידה נתונה של צדק, כי מתקיימים סימני שאלה בקשר עם מי אשר נהג למעשה ברכב המזדה 3.

כך למשל - לא אחר מאשר עד מטעמה של התביעה עצמה – והכוונה לע.ת.1 - טען בתוקף כי מי שנהג ברכב המזדה 3 לא היה ע.ת. 3 אלא ע.ת.4.

כך למשל - בעוד שע.ת. 3 מסר בהודעתו כי ע.ת.4 ישב לידו במושב שליד הנהג, העיד ע.ת. 4 כי הוא ישב מאחור וכי ליד הנהג יש חבר אחר של ע.ת.3.

כאמור – הנוסע השלישי שנטען כי היה גם הוא ברכב המזדה 3 – בניגוד אגב לעדויות ע.ת.1 ולעדות הנאשם על כי היו רק 2 שני בני אדם במזדה 3 – לא הובא לעדות.

עוד הסתבר במהלך הדיון בבית המשפט כי בניגוד לאמור ולמתואר בסעיף 6 סיפא לפרק העובדות אשר בכתב האישום שהגישה בתיק זה התביעה – מוסכם היום על הכל, לרבות כך נראה על התביעה עצמה – כי אין זה נכון כלל שרכב הפורד של הנאשם פגע ברכב המזדה 6 וכי בעצם מי שפגע ברכב המזדה 6 היה רכב המזדה 3.

אף מצאתי צדק בטיעונו של הסניגור כי תחושת הצדק מתקשה להשלים עם כך שבעת שבצומת האמור התקיימה עקרונית חובת מתן זכות קדימה לא רק מצד נהג רכב הפורד (הנאשם) אלא למעשה גם מצד נהג רכב המזדה 6 (ע.ת.1) שביצע בצומת פניה שמאלה ואשר אף הוא היה כידוע מעורב בתאונה דנן , אך יחד עם זאת הועמד לדין מבין השניים רק נהג רכב הפורד (הנאשם).

לסיכום :

אירוע שבו מתוך ראיותיה של התביעה עצמה עולה לכל הפחות כי מתקיים ספק סביר באם ניתן לראות את הנאשם כמי שלא ציית לחובת מתן זכות קדימה בנסיבות הנתונות בצומת וכמי שנהג שם בקלות ראש.

הנאשם מזוכה אם כך כאמור מחמת הספק מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תעביר עותק ממסמך זה לצדדים.

ניתנה היום, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.