בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

מדובר בתיק שאין בו טענה לנכות ותיקים שכאלה בד"כ מסתיימים על דרך של ק.מ. מורחב שמשמש דיון סופי ובמהלכו שומע ביהמ"ש את הצדדים ללא חקירות.

דע עקא, כי בתיק זה לאור אופיו שתכף יוצג, סירבה לכך הנתבעת ועמדה על שמיעת התיק בראיות, שכן לדעתה דין התביעה להידחות.

המדובר בתובעת, אשר סעדה את אמה בביה"ח בני ציון ואשר לטענתה החליקה כתוצאה משאריות של עגבניה ו/או שאריות מזון (כך צויין בכתב התביעה) וכתוצאה מכך, נגרם לה שבר בזרת רגל ימין ופגיעה ביד. התובעת גובסה ברגל.

הנתבעת מצידה הכחישה חבות וטענה, כי הטענה ששאריות מזון ובתוכם שאריות עגבניה, לא היו במקום סטרילי כמו בי"ח ובמיוחד במחלקה שנמצאים בהם חולים מונשמים ומורדמים היא טענה לא נכונה ודין התביעה להידחות.

הוגשו תצהירים של התובעת ותצהירים של שתי אחיות – האחת, שראתה את התובעת לראשונה אחרי הפגיעה הנטענת גב' רווית דניאל, והשנייה –האחות האחראית גב' סנה הלון, אליה הגיעו פרטי המקרה.

הצדדים סיכמו בכתב והפרידו בסיכומיהם, בין שאלת "האחריות" והנזק.

להלן התייחסות הצדדים בסיכומיהם בשאלת "האחריות". רק אם תתקבל התביעה, אעבור לדיון בנושא הנזק, למרות שגם בנושא "האחריות" יש היבט הנוגע לאמינות התובעת ועניינו עצם הפגיעה ביד (המוכחשת) והפגיעה בזרת הרגל, אשר לטענת הנתבעת לא היתה יכולה להיגרם בנסיבות של ההחלקה, המתוארות ע"י התובעת.

בסיכומי התובעת התבקש ביהמ"ש לתת אמון בגירסת התובעת, אשר לא נסתרה, לטענת התובעת, ולאור אמינות גירסתה יש לקבלה חרף היותה עדות יחידה של בעל דין. התובעת מוצגת בסיכומים כאישה פשוטה (דבר המקומם מאוד את הנתבעת בסיכומיה) ואשר דיווחה בזמן אמת על גירסה שנרשמה מפיה, כי החליקה עקב שאריות של עגבניה ולא סביר, לטענת ב"כ התובעת, כי תמציא גירסה שכזו.

עוד נטען, כי עדויות עדי הנתבעות לא היו על עצם רגע הנפילה ולכן אין משקל לעדותן.

הנתבעת, לטענת התובעת, נמנעה מלהביא את המנקה, אשר היתה אמונה על נקיון חדר האישפוז בו נפלה התובעת וכן את האחות "הצמודה" למחלקה, אשר תפקידה היה לבדוק, כי הדברים מתנהלים באופן תקין ומשכך, יש לזקוף זאת לחובתה .

עוד נטען בסעיף 19 לסיכומים, כי הנתבעת צירפה דוחות תפוסת חדרי אישפוז לתאריכים 18.1.10 ו- 19.1.10, ואולם לא טרחה לצרף דו"ח תפוסה של יום התאונה. התאונה היתה ב- 19.1.10 בשעה 18:45. התובעת טוענת, כי הנתבעת לא טרחה לצרף דו"ח תפוסה של יום התאונה – 19.1.10 מס' שעות מאוחר יותר ו/או דו"ח תפוסה של חדרי האישפוז יום לאחר התאונה, וזאת לנוכח העובדה שדוחות התפוסה אינם מתעדכנים מיידית, כל שכן, כאשר חדר האישפוז, כפי שעולה מדוחות התפוסה הינם בתפוסה מלאה ואף יש מס' חולים בפרוזדור.

לטענת התובעת, יש לקבל את עמדתה של התובעת, כי בנוסף לפגיעה בבסיס עצם המסרק בכף יד שמאל נפגעה גם בידה השמאלית ונגרם לה נזק עצבי.

הנתבעת לעומת זאת בסיכומיה טוענת, כי התובעת לא היתה אמינה בגירסתה כלל ועיקר וכי נטענו טענות חלופיות המתייחסות לסיבת החלקתה.

הנתבעת מצביעה על כך, כי לפי רישומי ביה"ח הנעשים בזמן אמת, מדובר היה בחדר בו אושפזו 3 חולות סיעודיות, מונשמות וחלקן מורדמות וכי חולות אלה (דהיינו הסיעודיות) ניזונו רק ממזון נוזלי ולא מירקות ועגבניות.

על פי רישומי ביה"ח, לא שוחררו חולים במועד התאונה הנטען ע"י התובעת.

הניסיון לטעון שהדוחות שהוצגו ע"י ביה"ח אינן דו"חות אמת, אין להם כל מקום.

לטענת הנתבעת, אופי הפגיעה מלמד על כך שהתובעת התהלכה יחפה בחדר ורגלה נתקלה ברגל המיטה ובנסיבות אלה נגרמה הפגיעה בזרת.

הטענה, כי הסתובבה עם נעליים אורתופדיות ונגרם לה שבר בזרת רגל ימין, אינה סבירה.

עוד נטען, כי לא ניתן לייחס בכל מקרה את הפגיעה ביד ואת התסמונת של התעלה הקרפאלית, שהינה מחלה, לאירוע התאונה נשוא התביעה. הדו"ח שעליו מסתמכת הנתבעת ושנעשה בזמן אמת מלמד, כי התובעת היתה יחפה ולא עם נעליים וכי לא נצפו כל שאריות של עגבניה.

עדויות האחיות, לטענת הנתבעת, היו אמינות ולא נסתרו.

הנתבעת מסבה את תשומת לב ביהמ"ש, כי קבלת התביעה משמעותה היא קביעה שביה"ח לא הנהיג שיטת ניקיון יעילה, דבר שיש לדחות אותו.

הנתבעת מסבה את תשומת לב ביהמ"ש שבמחלקה צמודות שתי עובדות ניקיון העובדות עד שעה 13:00. בין השעות 13:00-16:00 אם יש בעיה של ניקיון מתקשרים למח' ניקיון ומגיעה מנקה. לאחר השעה 14:00 מועסקת עובדת ניקיון צמודה עד לשעה 20:00 ומעבר לשעה זו, שוב, אם יש בעיית ניקיון, מטפלים מייד בבעיה.

עוד מצוין, כי מאחר ומדובר בחולות סיעודיות, החולות נכנסות מפעם לפעם לחדר לבדוק את השקיות ואת האביזרים המחוברים לחולות (הכל על פי תצהירי האחיות שלא נסתרו).

לאחר ששמעתי את העדויות ואת החקירות ועיינתי במסמכים ובסיכומים, אני נותן בזאת את פסיקתי.

דין התביעה להידחות.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

1. ראשית אציין, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין. כאשר ישנה עדות יחידה של בעל דין, נדרש בימ"ש על פי סעיף 54 לפקודת הראיות לנמק מדוע דין התביעה להתקבל. להערכתי, היתה יכולה התובעת, לקחת פרטים של חולים נוספים שהיו במקום ו/או קרובי משפחתם ולנסות ולחזק את תביעתה. מכל מקום, גירסתה של התובעת לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, הן בשל חוסר סבירותה והן בשל הסתירות שנתגלו בה.

ראשית, התובעת טענה, כי החליקה כתוצאה מקיומן של שרידי עגבניה שהיו במקום, אך לא הביאה כל ראיה לקיומו של מפגע שכזה.

לא הוכח גם, כי היו שאריות מזון בסמיכות למיטת חולה אחרת, אשר היתה מונשמת ומורדמת, חולה שהיתה לה השגחה צמודה של אחות במקום.

שנית, התובעת נפגעה בזרת רגל ימין.

לא ברור כיצד גרמה החלקה ונפילה כתוצאה משרידי עגבניה שבר באצבע רגל ימין וזאת כשלטענתה היא נועלת נעליים (שעזרו לה בהורדתם לאחר מכן על פי גירסתה). לא ברור גם כלל ועיקר הסברה של התובעת לגבי הפגיעה ביד. התובעת ניסתה להסביר בביהמ"ש, כי קיבלה שפשופים מהמיטה בזרוע וניסתה לתמוך את הנפילה ביד, אך לא מצאתי קשר בין תיאור התרחשות התאונה ובין אפשרות הפגיעה במקומות שבהן היא נפגעה על פי טענתה. בוודאי שאין לקשור את הנזק של תעלה קרפאלית ביד, שהינה מחלה, יחד עם אירוע של נפילה שגרמה לנזקי גוף.

2. הנתבעת מצידה הציבה מספיק ראיות שיש בהן כדי להציב סימני שאלה על עדותה של התובעת. כך העידה האחות רוית, כי אמנם לא ראתה את נפילתה של התובעת, אולם כאשר הוזעקה למקום לא הבחינה בשאריות מזון כלל, בוודאי שלא על רגלה או על נעליה של התובעת. התובעת מכל מקום היתה יחפה, דהיינו לא היא זו שסייעה לה, כפי שטענה התובעת בעדותה, לחלוץ את הנעליים ומשכך טענה הנתבעת, כי למעשה התובעת היתה יחפה כאשר נפגעה ולא עם נעליים. כן טענה העדה, שמדובר היה בחדר מס' 5 שבו היתה חולה סיעודית קשה ועוד חולה נוספת מלבד אמה של התובעת, אשר היתה מונשמת ומורדמת, ובנסיבות אלה לא היו יכולות כלל חולות אלה לאכול את אותו מזון אשר שאריות שלו הושארו ואשר התובעת טוענת שהיו במקום ואשר בין השאר גרמו לנפילתה.

הוצג דו"ח המתייחס גם לקיומן של אותן חולות והטענה היתה שהדו"ח לא משקף את המצב נכון ליום האירוע, ואולם אין בכך כדי לשנות דבר, שכן בסופו של דבר העדות של הגב' רוית שנתמכה ע"י העדות של הגב' סנה הלון, מצביעה על כך, כי החולות במקום היו במצב כזה שלא היו יכולות לאכול עגבניה או חלקי מזון אחרים.

3. הגב' סנה הלון מצידה לא היתה ביום האירוע, אך קיבלה את מלוא האינפורמציה מהגב' רוית, אשר ערכה דו"ח בזמן אמת, ומתוך האינפורמציה הזאת עולה תמונה שלא ניתן לתת אמון שהיו שאריות של מזון על הריצפה או עגבניה ממנה נפלה ונחבלה התובעת, לדבריה.

לא היה צורך בהבאת עדים נוספים וטענות התובעת בהקשר זה נדחות.

4. התובעת היא הנושאת בנטל הראייה.

בתביעה מעין זו, היא צריכה להביא ראיות בדמותם של עדים, כפי שציינתי, או לחילופין תמונות שימחישו קיומם של שאריות מזון במקום. גם אופיין של הטענות וגם אופיים של הנזקים, ובמיוחד השבר באצבע, שלא ברור כיצד היה יכול להיגרם אילו היתה התובעת עם נעליים כאשר נפלה, אינם מאפשרים את קבלת התביעה כאמור.

משדחיתי את התביעה לעניין האחריות, אינני נזקק לנושא הנזק אך אני מדגיש, כי היד אינה קשורה כלל לאירוע התאונה וכי הנזקים, כפי שמתוארים בסיכומי התובעת, לרבות הדרישה לכאב וסבל בהקף פיצוי של 25,000 ₪ אינם משקפים כלל את נתוני התיק ודינן היה להידחות אף אם הייתי מקבל את התביעה בנושא "האחריות". מדובר בתיק בעל היקף נזק נמוך הרבה יותר.

התביעה אפוא, למצער, תידחה.

לגבי יתרת האגרה – אני מעמיד את יתרת האגרה על גובה של שליש מגובה יתרת האגרה החלה בלבד, אשר תחול על התובעת.

לגבי הוצאות המשפט ושכ"ט עדים – אני לא אפסוק הוצאות גבוהות בתיק וזאת לאור הנסיבות הכוללות, כפי שהוצגו בפניי, לחובת התובעת, ואולם התובעת תשפה את הנתבעת ראשית על שכר טרחת העדים, כפי שנפסקו בישיבת בימ"ש מיום 18.10.12 בסך 300 ₪ לכל עדה, סה"כ 600 ₪ ובתוספת 1,500 ₪ כולל מע"מ – שכ"ט עו"ד, אשר על התובעת לשלם כהוצאות משפט לנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

על התובעת להבין כי התחשבתי בה ובמצבה והיה מקום אף לפסוק הוצאות גבוהות הרבה יותר.

ניתן היום, כא' חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.