הבקשה

1. הבקשה שלפני היא בקשתה של עיריית תל אביב (להלן: "העירייה") להחרגת השעבוד הרשום לטובתה (להלן: "השעבוד") על זכויות המשיבים 1-2 (להלן: "שלוש") בדירתם שבעיר לוד, הידועה כחלקה 70/20 בגוש 5382 (להלן: "הדירה"), כך שיתאפשר לה להמשיך בהליכי מימוש הדירה.

2. השעבוד לפי סעיף 11א לפקודת המסים (גביה) נרשם על זכויות שלוש בדירה ביום 7.10.08 בגין חוב בסך של 311,208.90 ₪, אשר נכון ליום 7.8.12 הסתכם בכ-495,000 ₪. החוב הנזכר לעיל הינו חוב ארנונה בגין חנות/מפעל של שלוש ביפו, שפונה על ידם בשנת 1996.

3. צו כינוס נכסים בהליך זה, הכולל גם צו עיכוב הליכים, ניתן לגבי המשיב 1, יוסף שלוש בלבד (להלן: "החייב"), ביום 23.6.11.

4. עוד קודם לכן, ביום 18.5.11, ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט שטרנליכט), בתביעה שהגישו ילדיהם של שלוש (להלן: "ילדי שלוש") להצהיר כי השעבוד הוטל ונרשם שלא כדין ולכן יש למוחקו וכן לאסור על העירייה לנקוט בהליכים למכירת הדירה לפי פקודת המסים (גביה). ילדי שלוש סמכו תביעתם על כך ששלוש העבירו אליהם ללא תמורה את זכויותיהם בדירה עוד ב-2.1.08, לפני רישום השעבוד, אך בית המשפט קבע כי זכות השעבוד של העירייה גוברת על זכות ילדי שלוש.

5. העירייה הפנתה לסעיפים 20(ב) ו-22(ד)(2) לפקודת פשיטת הרגל, אשר לפיהם נושה מובטח רשאי לממש ערובתו למרות צו כינוס, ובית המשפט לא יעכבו בהפעלת תרופותיו המשפטיות לעניין ערובה שברשותו.

6. שלוש הפנו לכך שהחוב נשוא השעבוד אינו חוב בגין הדירה, אלא בגין נכס מקרקעין אחר, כפי שנזכר לעיל.

7. המנהל המיוחד ציין בתגובתו כי לזכות העירייה קיים שעבוד ראשון על המקרקעין, שהינו זכות עדיפה על חובות רגילים, ולכן אין מניעה כי העירייה תפעל למימוש השעבוד. עם זאת, טען המנהל המיוחד כי לעניין המימוש יש לשקול את השיהוי הרב בהפעלת הליך הגבייה המנהלי (הפנה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה מפברואר 2012 לעניין הפעלת הליכי גביה מנהליים), וכן את העובדה כי מדובר בדירת המגורים היחידה של קשישים בני 80.

העירייה הכחישה בתשובתה לתגובה את טענת השיהוי הנטענת, ולאור טענת המנהל המיוחד לחוסר בפרטים, מסרה בתגובתה פרטים לגבי גובה החוב, כפי שנזכר לעיל, וכן צירפה הערכת שמאי לפיה שווי הדירה כפנויה הינו 450,000 ₪ (למימוש מהיר 400,000 ₪), ובהנחה שלשלוש זכות להתגורר בנכס עד יום מותם, שווי הדירה הינו 297,503 ₪.

דיון והכרעה

8. סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה) קובע כי "כל מס אחר המגיע מסרבן שהוא בעל מקרקעין יהיה שעבוד על המקרקעין אם נרשמה בפנקס המקרקעין הערה על כך על פי הודעת גובה המס".

הכוונה ב"מס אחר" היא למס שאינו מגיע בגין מקרקעין מסויימים.

ארנונה נחשבת כ"מס" לפי פקודת המסים (גביה) – ר' אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות), הוראת שעה, התש"ס-2000 (להלן: "אכרזת המסים") אשר קבעה זאת, בהתאם להסמכת שר האוצר בסעיף 2 לפקודת המסים (גביה).

אכרזת המסים תוקנה בשנת 2001 ונקבע בה כי על גביית ארנונה יחולו הוראות פקודת המסים (גביה), למעט סעיף 10, ואילו סעיף 11א(1) ייקרא כאילו המילה "ראשון" נמחקה ממנו, וכי החובות לרשות המקומית יהיו מס כמשמעותו בפקודה.

התוצאה נוכח האמור לעיל היא כי חוב ארנונה המגיע בגין מקרקעי סרבן אינו מהווה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין, אך הוא מהווה שעבוד, ובכך גובר על חובות "רגילים". כמו כן, שעבוד שנרשם על מקרקעי סרבן בגין חובות שאינם על המקרקעין, ייחשב אף הוא שעבוד.

הוראות סעיף 20 (ב) לפקודת פשיטת הרגל, מסייגות את ההוראה הכללית שבסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, וקובעות כי אין בה כדי לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת. הוראות סעיף 22(ד)(2) לפקודת פשיטת הרגל קובעות כי "לא יעכב בית המשפט בעל משכנתה או נושה מובטח אחר בהפעלת תרופותיהם המשפטיות לענין הערובה שברשותם".

9. מעמד השעבוד המוקנה לארנונה שנרשם לגביה שעבוד על מקרקעי החייב, מעלה את העירייה לדרגת נושה מובטחת, ולפיכך, ונוכח הוראות הסעיפים הנ"ל יש לאפשר לה נקיטת הליכים לצורך מימוש שעבוד זה, אשר נרשם על זכויות החייב בדירה (מובהר כי החלטה זו מתייחסת רק לשעבוד הרשום על זכויות החייב, שכן הליך פשיטת הרגל מתקיים לגביו בלבד, וצו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים ניתנו בעניינו בלבד ולא בעניינה של רעייתו).

10. לא מצאתי ממש בטענת השיהוי שנטענה על ידי המנהל המיוחד, הן מאחר שהנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2012 אינן חלות על המקרה שבפנינו, והן ועיקר, מאחר שהעירייה הראתה בתגובתה כי פעלה משך כל השנים ונקטה בהליכים רבים בעניין חובם של שלוש, והפעלת ההליך המנהלי של רישום השעבוד על הדירה ונקיטת הליכי המימוש, באו לעולם לאחר שורה ארוכה של הליכים בהם נקטה העירייה לגביית החוב.

11. באשר לטענה כי מדובר בקשישים שהדירה הינם דירתם היחידה, דומה שאף העירייה מודעת לכך, ומתשובתה לתגובה עלה כי היא מעריכה את שוויו של הנכס כששוויו נקבע בהנחה שלשלוש הזכות להתגורר בנכס עד יום מותם. מכל מקום, טענות בעניין זה, ככל שיהא צורך בהן, יש לטעון במסגרת הליכי המימוש.

סיכום

12. אשר על כן אני קובע כי מבחינת הליך פשיטת הרגל בו מצוי החייב, אין מניעה לכך שהעירייה תמשיך בהליכי מימוש זכויות החייב בדירה מכוח השעבוד הרשום לטובתה בלשכת רישום המקרקעין על זכויותיו אלה.

13. לפי חוות דעת השמאי שצורפה לתשובה לתגובה שהוגשה על ידי העירייה, שווי הדירה נמוך משווי החוב, ולא נדרש, אפוא, פיקוח הדוק על הליכי המימוש, כפי שנקבע בהלכת גרבש. כונס הנכסים מטעם העירייה (עו"ד נימצוביץ) ימסור למנהל המיוחד ולבית המשפט דיווח על הליכי המימוש אחת לששה חודשים, וכן דיווח על כל אירוע מהותי שיתרחש במסגרת הליכי המימוש.

14. המנהל המיוחד יגיש עד 1.1.13 את התסקיר שהיה עליו להגיש זה מכבר בעניינו של החייב, המצוי בצו כינוס נכסים, אך לא הוכרז פושט רגל. לאחר מכן תינתן החלטה מתאימה לגבי המשך ההליך.

משימה למתן החלטה ליום 3.1.13.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.