כללי

הנאשם הואשם בביצוע עבירות של נהיגה בפזיזות לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין – התשל"ז – 1977, העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק הנ"ל, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק הנ"ל, שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

נטען בכתב האישום, כי ביום 9.5.10, סמוך לשעה 02:50 לפנות בוקר, יצא הנאשם ממועדון בנתיבות, ועלה לרכבו בעודו מדבר בטלפון הנייד. נטען כי שוטרים שהבחינו בו, החלו לדלוק ברכבם אחר רכבו, וכי הנאשם נהג ברכבו בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן את העוברים ושבים, בכך שנהג במהירות ובפראות, התקרב למדרכות בצורה מסוכנת, והתעלם מקריאות השוטרים שנסעו אחריו, וקראו לו לעצור במערכת הכריזה.

נטען בכתב האישום, כי הנאשם נסע בדרך זו מאזור התעשייה בנתיבות, דרך הרחובות סמלו, בעלי המלאכה, ועד לרחוב ויצמן בנתיבות.

נטען בכתב האישום, כי לאחר שעצר הנאשם את רכבו ברחוב ויצמן בנתיבות, סירב להיבדק לכשנתבקש לערוך בדיקת ריכוז אלכוהול בגופו, ואיים על השוטר דודו אליאסים, באופן המפורט בכתב האישום.

עוד נטען כי הנאשם הפריע לשוטרים למלא את תפקידם בכך שסירב להתלוות אל השוטר אליאסים לתחנת המשטרה, לאחר שנדרש לעשות כן.

כנטען בכתב האישום, משניסה השוטר אליאסים לכבול באזיקים את הנאשם, תקף הנאשם את השוטר אליאסים בכך שחבט באגרופיו בחזהו של השוטר ובעט ברגלו בחזהו של השוטר.

עוד נטען, כי הנאשם איים והעליב את השוטר באופן המפורט בכתב האישום.

נטען בכתב האישום, כי בתחנת המשטרה בנתיבות, פנה הנאשם לשוטר אחר, וביקשו לפנות אל השוטר אליאסים ולומר לו כי באם ישחררו הוא מבטיח לא להתלונן נגדו ולא להתפנות לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. לטענת המאשימה, בדבריו אלו, ניסה הנאשם לשבש הליכי משפט, ואף חזר על דברים אלו מספר פעמים.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה נמחק חלק מכתב האישום, בו נטען כי הנאשם היה בגילופין.

יריעת המחלוקת

בישיבה ביום 15.11.11, כפר הנאשם כפירה כללית, ובישיבה ביום 4.3.2012, הודה הנאשם כי אכן במועד הנטען יצא מהמועדון המפורט בכתב האישום, בנתיבות (מועדון "הטרויה"), כפר בכך ששוחח בטלפון הסללורי. הנאשם הודה כי נהג ברכב אך הכחיש כי נהג בו בדרך נמהרת ורשלנית. לטענת הנאשם, השוטרים שנסעו אחריו, לא הורו לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה אלא הבהבו באורות החזית של רכבם.

לעניין הסירוב להיבדק – טען הנאשם כי, אכן נערכה לו בדיקת נשיפת אלכוהול, אולם בשל מצבו הבריאותי התקשה בבדיקה. הנאשם כפר בכך שאיים על השוטר דודו אליאסים וכפר בכך שתקף את השוטר אליאסים.

לטענת הנאשם, הוא עצמו הותקף באלימות על ידי השוטר אליאסים. הנאשם כפר בכך שפנה כלל בתחנת המשטרה בנתיבות אל שוטר שלישי (אורי אזולאי) וביקשו למסור לשוטר אליאסים, כי אם ישחררו הוא מבטיח לא להתלונן נגדו ולא להתפנות לבית החולים.

במסגרת פרשת התביעה, העידו מטעם המאשימה 4 עדים, והוגשו מוצגים. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו והוגשו מוצגים.

לאור כפירת הנאשם והיקפה של יריעת המחלוקת, סבורני כי ראוי לחלק את האירועים נשוא כתב האישום, לשלושה חלקים שונים: פרק הנהיגה, ממקום החניה ליד המועדון ועד למקום בו נעצר רכבו של הנאשם ברח' ויצמן, האירועים שהתרחשו ברחוב ויצמן לאחר עצירת רכבו של הנאשם, והאירועים בתחנת המשטרה.

האירועים משלב יציאת הנאשם ממועדון הטרויה ועד לעצירת רכבו ברח' ויצמן בנתיבות ("פרק הנהיגה"):

ע.ת 2 רס"ר דודו אליאסים, (להלן:"אליאסים") העיד כי הוא משרת בתחנת נתיבות כרכז מודיעין. לדבריו, בליל האירוע, סמוך לשעה 02:50, היה בניידת סמויה, אשר חנתה סמוך למועדון ה"טרויה" ביחד עם השוטר בן קימל (ע.ת 3 – להלן: "קימל"), שעה שהבחין בנאשם, המוכר לו מעבודתו, כשהוא יוצא מן המועדון ומהלך "בזיגזג" בעודו משוחח בטלפון נייד, עד שעלה לרכב המפורט בכתב האישום (להלן:"רכבו של הנאשם"). לדברי העד, הנאשם החל, תחילה בנסיעה רגילה, כאשר נסע לכיוון תחנת דלק "טן", פנה ימינה לכיוון כיכר בעלי המלאכה ולאחר כקילומטר, הגיע לכיכר בה פנה שמאלה, כאשר: "בשלב הזה הנאשם החל בנסיעה מהירה מאד. אני התחלתי לצמצם אליו, כשאני במהירות 100 קמ"ש, כשמדובר בשטח עירוני בתוך העיר, כשהמהירות המותרת היא 50 קמ"ש. בשלב הזה, התחלתי לסמן לו לעצור באמצעות מערכת כריזה ואור כחול מהבהב על הגג". (עמ' 12 ש' 23 עד 26).

לדברי העד, בשלב מסויים הגיע הנאשם לכיכר המצויה בצומת הרחובות בעלי המלאכה וויצמן שם פנה ימינה, תוך ש: "בכיכר הזו הוא כמעט עלה על המדרכה, באופן שראיתי שהנסיעה שלו לא בסדר. הכוונה סטה לכיוון המדרכה, ואז בחדות לכיוון הנגדי. אני לא זוכר אם הוא פגע במדרכה. בשלב הזה הוא פנה ימינה... ...כל השלב הזה אני מסמן לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה, והפעלה רציפה של האור הכחול. אני התחלתי לסמן לו עוד ברחוב בעלי המלאכה בקטע שבו נסע במהירות". (עמ' 12 ש' 28 עד ש' 33).

העד הבהיר כי סימן לנאשם לעצור: "כי פחדתי שיקרה אסון. רציתי להפסיק את הנהיגה שלו". (עמ' 13 ש' 2).

לדברי העד, הנאשם המשיך בנסיעה ברח' ויצמן כברת דרך של כ – 600 מטרים, עד אשר סמוך לבלוק 190 : "הרכב נעצר מיוזמתו של הנאשם". (עמ' 13 ש' 5 עד 8).

לשאלה מה עבר בראשו שעה שהבחין בנאשם יוצא מהמועדון ומהלך ב"זיגזג" השיב : "אני מכיר אותו מעבודתי, היו לי מגעים עם הנאשם במסגרת עבודתי... ... ואז הנאשם עלה לרכב". (עמ' 14 ש' 31,32).

העד הבהיר כי בקילומטר הראשון שנסע אחר הנאשם עד לכיכר עם רחוב בעלי המלאכה : "עדיין נסעתי כרכב סמוי, והוא לא הבחין בי". (עמ' 15 ש' 1).

העד סיפר כי הנאשם החל להאיץ את הרכב מיוזמתו, ורק אז סימן לו לעצור וסיפר כי: "הוא נסע במהירות, אני נסעתי במהירות אחריו, והייתי קרוב אליו, אני הדבקתי אותו כבר ברח' בעלי המלאכה, וצמצמתי ממש קרוב אליו, וברחוב בעלי המלאכה, כבר היה כחול מוצב על הגג, אני לא זוכר מתי בדיוק הצבתי אותו. כרזתי לנאשם והנאשם המשיך לנסוע". לשאלות בדבר המהירות של הנסיעה, השיב : "במהלך הנסיעה שלי... ...הייתי במהירות של כ 100 קמ"ש אחריו. לא אמרתי שהאצתי ל- 100, כדי להדביק אותו. 100 קמ"ש הייתה מהירות הנסיעה שלי אם לא יותר לאחר הדבקתו. (עמ' 15 ש' 21 עד 24).

לעניין התנועה בכבישים במהלך פרק הנסיעה, סיפר העד כי: "אני לא זוכר באותו רגע אם היו רכבים, כי היינו עסוק (כך במקור) בלכרוז לרכב הנמלט לעצור, אבל נתיבות סואנת גם בשעה 3:00 לפנות בוקר... ". (עמ' 16 ש' 20 עד 22).

לשאלה מה ארכו של פרק הנסיעה, השיב כי בין שלושה וחצי לארבעה קילומטרים (עמ' 16 ש' 30) ובהמשך, בחקירתו הנגדית, הוסיף : "הנסיעה שבה הוא הגביר את המהירות אני לא יודע כמה קילומטר, אבל זו נסיעה ארוכה. זאת אומרת זה כביש ישר ישר... ...אני לא אמרתי שהוא נסע 100 קמ"ש בין שתי הכיכרות האלה (כיכר כיבוי האש וכיכר הפעמון – י.ע) אני הסתכלתי על שעון המהירות בקטע שבין כיכר המלאכה לבין כיכר כיבוי אש ושם אני נסעתי במהירות של 100 קמ"ש. ( עמ' 18 ש' 15 עד 25).

העד עמד בחקירתו הנגדית על כך שבקטעי הכביש הרלוונטיים, מהירות הנסיעה המותרת היא 50 קמ"ש (עמ' 18 ש' 30 עד 32). העד אישר כי לא רשם בדו"ח הפעולה כי זיהה את רכבו כרכב משטרתי באמצעות פנס כחול מהבהב ואולם : " אולי לא ציינתי, אבל לפי מיטב זכרוני היה". (עמ' 19 ש' 21).

לעניין מצב התנועה, הדגיש העד כי: " לא אמרתי שהתנועה הייתה סואנת. אני עניתי לשאלה של התובעת שהאופי של נתיבות שיש בה גם תנועה בשעות אלו". (עמ' 20 ש' 3,4).

העד אישר כי לא הזעיק עזרה באמצעות מכשיר הקשר עובר לעצירת רכבו של הנאשם, אך נימק זאת, בהעדר ניידות מספיקות בעיר נתיבות בשעות הלילה תוך שהדגיש כי פועלות בסה"כ בלילה שתי ניידות בעיר נתיבות, וכי: "אולי זו תקלה מבצעית שלי, לא קראתי לעזרה של הניידת של אורי אזולאי, שהייתה בנתיבות באותו לילה. אני שיערתי מלכתחילה, שלא יהא מי שיעזור... ...זה יפה להגיד למה לא הזמנתי סיוע בזמן המרדף, אבל בזמן שאתה נוסע אחרי רכב, אז אתה לא תמיד חושב לקרוא לאנשים ולהזעיק". (עמ' 20 ש' 20 עד 25).

העד הדגיש כי אין לו ידיעה פוזיטיבית האם הנאשם אכן הבחין בהוראותיו לעצור, אך ציין כי : "כל בן אדם נורמטיבי ששומע ורואה, לצורך העניין גם מערכת כריזה מהבהבת, אתה צריך לשמוע, ואתה אמור לעמוד בצד". (עמ' 21 ש' 2,3).

בחקירתו הנגדית לא שלל העד את התזה שהציגה לו ב"כ הנאשם, כי במדידה שערכה, מרחק הנסיעה ממועדון ה"טרויה" עד למקום בו נעצר הנאשם ברחוב ויצמן, הוא פחות משני קילומטרים.

השוטר רס"ל בן קימל (ע.ת 3) העיד, כי היה באותו לילה בפעילות ביחד עם השוטר אליאסים. השוטר קימל העיד, כי הבחין בנאשם סמוך לשעה 02:50, כשהוא יוצא ממועדון ה"טרויה" : "תוך כדי ההליכה מתנדנד מצד לצד, עולה לרכב, ומתחיל בנהיגה". השוטר קימל העיד אף הוא על הנסיעה אחר רכבו של הנאשם ממועדון ה"טרויה" דרך רח' סמלו ובעלי המלאכה ועד למקום בו נעצר ברח' ויצמן, כשלדבריו : "לכל אורך הדרך ניסינו לעצור את הרכב, על ידי הבהוב באורות החזית של הרכב המשטרתי, שימוש בכריזה, המהירות הייתה 100 קמ"ש לערך...". השוטר קימל העיד כי הנאשם עצר מיוזמתו ואף הוסיף כי: "לא יודע למה הוא פתאום נעצר. ניסינו כל הדרך לעצור, שם הוא נעצר... ".

השוטר קימל העיד, כי מרחק הנסיעה ממקום יציאת הנאשם ועד למקום בו נעצר, היה כקילומטר וחצי.

בחקירתו הנגדית, טען העד, כי לא מנע את עליית הנאשם לרכב, לאחר שהבחין כי הוא יצא מהמועדון כשהוא מתנדנד, שכן: "לא הערכתי בשלב הזה שהנאשם יעלה וינהג, זה שהבן אדם יוצא מתנדנד ממועדון... ...יכול להיות שאוספים אותו". (עמ' 34 ש' 8,9).

העד אישר כי היו עם רכב משטרתי סמוי, אך לעניין הטענה כי נסעו באופן סמוי אחר הנאשם והבהבו עם אורות החזית עד שהנאשם עצר באופן ספונטני, השיב: "אני לא יודע אם הנאשם עצר באופן ספונטני. אנו השתמשנו בכריזה, אמנם זו ניידת סמויה, אבל יש כריזה. אני מתכוון בכריזה לצופר המשטרתי...".

העד אישר, כי הנאשם היה מוכר לשוטר אליאסים, תוך שהבהיר כי הוא עצמו הכיר את הנאשם רק בפניו, ואליאסים הוא זה שהכירו היכרות עמוקה יותר.

האירועים במקום עצירת הרכב ברחוב ויצמן

השוטר אליאסים, העיד כי לאחר שהרכב נעצר, יצאו מניידת המשטרה הוא והשוטר קימל, וניגשו אל הנאשם, וכי העד שאל אותו מדוע הוא נוהג ושותה. לדברי השוטר אליאסים ענה לו הנאשם : "יאללה דודו תשחרר, אתה מחפש אותי", וכי נוכח העובדה שחשד כי הנאשם מצוי בגילופין, לאור מראהו ונוכח ריח אלכוהול שנדף מפיו, הזמין למקום ניידת סיור, ובה השוטר אורי אזולאי על מנת שהשוטר אזולאי יערוך לנאשם בדיקת נשיפה. לדברי העד : "בהתחלה הנאשם לא רצה לעשות בדיקה, לאחר מכן הסכים, וגם זה היה ביסורים, כלומר לקח לו הרבה זמן לנפח את השקית. לדעתי, הוא ניסה להתחמק באלגנטיות. בבדיקה הזו הייתה אינדיקציה לבדיקת ינשוף. הנאשם לא הסכים לבדיקת ינשוף, נתן מכה על גג הרכב שלו, והחל לאיים, ואמר לי : 'אני אזיין אותך, אתה עוד תראה' ... ". (עמ' 13 ש' 10 עד 18).

לדברי העד, הודיע לנאשם כי הוא מעוכב, ואז : "הנאשם סירב לעיכוב. ניגשתי לכיוון הנאשם והודעתי לו שהוא עצור... ...ניגשתי לאזוק אותו והוא התחיל לשלוח ידיים... ...הנאשם לא ניסה לתקוף אותי בשליחת הידיים הזו, אלא זו תנועה ולא ניסיון תקיפה... ". (עמ' 13 ש' 18 עד 27).

השוטר אליאסים העיד, כי לאחר מכן ביחד עם השוטר קימל, תפסו את ידיו של הנאשם וכבלו אותו באזיקים, הודיעו לו כי הוא עצור, בגין איומים, סירוב לבדיקת הינשוף וסירוב לעיכוב והעד הכניס את הנאשם, שהוא כבול בידיו באזיקים (מלפנים) אל תוך הניידת : "הוא נכנס לניידת, ובשלב הזה נתן לי שני אגרופים ובעיטה לחזה... ... הוא היה אזוק בידיו, וכשהוכנס לניידת, רגליו היו חופשיות, בשלב הזה הוא נתן לי אגרופים בידיו ובעיטה לחזה...". (עמ' 13 ש' 28 עד 33).

לדברי העד, השתמש בכוח ביחד עם השוטר קימל על מנת להשתלט על הנאשם עד שחדלה התנגדותו, והשוטר קימל התיישב לידו בניידת והם נסעו לתחנת המשטרה.

לשאלה בחקירתו הנגדית, מדוע הניח כי הנאשם נהג בשכרות, השיב: "מה זה מניח? הייתה אינדיקציה בנשיפות, ריח מהפה שלו. יש לנו יסוד סביר לחשד שהוא נסע תחת שכרות... ... יש בדיקה ראשונית של הליכה אל הרכב, הנהיגה ברכב, הריח של האלכוהול שהיה מפיו, נהיגה מזגזגת, הסירוב לבדיקה בהתחלה, ואני לא חושב שבן אדם שאין לו מה להסתיר צריך לעשות את זה". (עמ' 21 ש' 17 עד ש' 27.).

השוטר אליאסים אישר, כי בשלב מסויים אמר הנאשם, כי יש לו צלע שבורה. השוטר בחקירתו הנגדית, עמד על כך שהוא זה שעיכב את הנאשם, ולא זכר באיזה שלב, במהלך האירוע הגיע השוטר אורי אזולאי למקום.

בחקירתו הנגדית עמד העד על טענתו, כי: "כשהכנסתי את חיים (הנאשם) לניידת הוא התנגד ובעט ברגל שמאל שלו בחזה שלי". לטענה כי השוטרים השתמשו כלפיו בכוח, טען העד, כי עשו שימוש בכוח סביר על מנת להשתלט עליו.

העד סיפר כי: "במהלך כל שלבי המעצר איומים היו: 'אני אזיין אותך, אתה עוד תראה' וזאת לכל המעצר". (עמ' 14 ש' 11,12).

השוטר קימל, העיד כי לאחר שהנאשם עצר את רכבו, ניגש יחד עם השוטר אליאסים אל הנאשם וכי השוטר אליאסים שאל את הנאשם מדוע הוא נוהג תחת השפעת אלכוהול, וכי אז השיב לו הנאשם כי הוא נטפל אליו. השוטר קימל העיד כי נוכח ריח אלכוהול שנדף מפיו של הנאשם הוזמן למקום שוטר הסיור אורי אזולאי על מנת לבצע בדיקת שכרות. לדברי העד, לכשהודיעו לנאשם כשהוא מעוכב, לאחר שנבדק ב"נשיפון", הנאשם איים על השוטר אליאסים, בכך שאמר לו: "אני אזיין אותך, אני אראה לך מה זה". (עמ' 33 ש' 2), ואז לדברי העד, הנאשם: "דפק בגג הרכב שלו, בשלב זה דודו הודיע לו שהוא עצור על סירוב לעיכוב ואיומים. ניגשנו לאזוק את ידיו, הנאשם התנגד, הצלחנו לאזוק את ידיו, הבלש דודו ליווה אותו לכיוון הניידת שלנו, כשהנאשם יושב בספסל האחורי הצליח בעזרת ידיו וידו השמאלית... ... לפגוע בדודו...". העד הרחיב בהמשך, כי לאחר שהנאשם נכבל באזיקים, פחתה התנגדותו. העד אישר בחקירתו הנגדית, כי הרכב שעל גגו היכה הנאשם, היה גגו של רכבו של הנאשם ולא גג הניידת.

לעניין הקטע בו לדברי העד תקף הנאשם את השוטר אליאסים, הדגיש העד בחקירתו הנגדית כי האירוע התרחש שעה שהנאשם ישב על ספסל הניידת כשרגליו מחוץ לניידת, ודודו התכופף, ככל הנראה על מנת להכניס את רגליו של הנאשם לניידת (עמ' 36 ש' 6 עד 14).

העד עמד על כך שאין אמת בטענה כי השוטרים תקפו את הנאשם.

השוטר אורי אזולאי, העיד כי באותו לילה היה במשמרת כשוטר סיור, וכי בשלב מסויים, השוטר אליאסים יצר עימו קשר, וביקשו להגיע לרח' ויצמן, על מנת לסייע בבדיקת נהג שיכור. השוטר אזולאי העיד כי : "שאלתי אותו אם הוא מוכן לעבור בדיקת שכרות והוא לא התנגד לבדיקה, ואמר שיש לו איזה שהיא בעיה בצלעות ויהיה לו קשה לנשוף לנשיפון, מפה לשם, התחיל קצת להתלהם בין הנאשם לבלשים. הכוונה שהנאשם התלהם לעבר הבלשים בטענה שהם כל הזמן נטפלים אליו, ועושים לו כל מיני חיפושים, וניסיתי פחות או יותר להרגיע את המצב... ... בסופו של דבר הנאשם עשה את הבדיקה... ... והודעתי לו שהוא מעוכב לצורך בדיקת שכרות בתחנה... ...ביקשתי ממנו לערוך חיפוש ברכב כדי למצוא אם יש כוס או בקבוק המכילים אלכוהול. בזמן הזה ובכל הזמן של הבדיקה, הנאשם המשיך להתעמת עם הבלשים, איומים... ... הנאשם אמר לדודו אליאסים ' אני אזיין אותך במח"ש' ' אני אשים את כל החסכונות שלי על עורכי דין' .... ... ' אני אדאג שלא תהיה במשטרה, ואני אדאג שתשלם לי פיצויים, אני אדאג שתסתבך' ועוד דברים בסגנון הזה...". השוטר אזולאי העיד כי שמע במהלך החיפוש שערך את השוטר אליאסים אומר לנאשם כי הוא עצור, וניגש לשאול את השוטר אליאסים מדוע הוא עוצר אותו. לדברי העד, לאחר מכן, הוביל השוטר אליאסים את הנאשם לניידת של הבלשים : "ואז דודו ביקש מהנאשם להיכנס לניידת, הנאשם התחיל לצעוק, להשתולל,... ... ואז דודו ביקש עוד הפעם שייכנס לתוך הניידת, ואז הנאשם נתן לו שני אגרופים... ... הכוונה שהנאשם הדף אותו עם האגרופים... ... הנאשם היה כבול בשלב הזה עם הידיים קדימה, ואז דודו דחף אותו פנימה... ... כשהנאשם מתיישב במושב האחורי של הניידת עם הרגליים שלו היו בחוץ, דודו התכופף כדי להכניס אותו הנאשם נתן לדודו בעיטה עם הרגליים... ". (עמ' 40 ש' 24 עד 41 ש' 16).

העד לא ידע לומר, מה היה הסטאטוס של הנאשם עובר להגעתו, אך אישר כי לאחר ששמע את השוטר אליאסים מודיע לנאשם כי הוא עצור, שמע את הנאשם מכה בגג רכבו.

בחקירתו הנגדית הדגיש העד, כי: "הנאשם עורר יותר מדי פרובוקציות הוא העליב ופגע בהם, ולא הפסיק להתנהג, לא כמו שצריך במקום, למרות שביקשנו ממנו יפה להירגע, ושיפסיק לאיים, הוא עדיין המשיך בהתנהלות שלו, וכבר המצב שככל שהוא ראה שהוא הולך לקראת תיק נוסף בנהיגה בשכרות, הוא העלה את רף ההתנהגות שלו...".

השוטר אזולאי העיד כי הגיע למקום בין 7, ל 10 דקות לאחר שהוזעק על ידי השוטר אליאסים ועל כן הוא מניח שהעימות בין השוטרים אליאסים וקימל לנאשם, החל עוד קודם להגעתו.

האירועים בתחנת המשטרה

השוטר אליאסים העיד, כי: "כשהגענו לתחנה, נכנסנו לכיוון משרד הבילוש. הנאשם התעלף ולא תקשר. שטפנו את פניו, לאחר מכן הזמנו אמבולנס. האמבולנס הגיע ולקח את הנאשם לטיפול רפואי. הנאשם החל לתקשר עם אנשי מד"א... ...כאשר הנאשם היה באמבולנס, בליווי שלי ושל שוטרים נוספים, הנאשם תקשר עם אנשי מד"א כאילו לא קרה כלום... ...כשליוויתי אותו לאמבולנס, הנאשם לאחר שהחל לתקשר עם אנשי מד"א טען כנגדי כי גנבתי מכיסו 7,500 ₪... ...בזמן שנפל במשרדנו והתעלף הוא נפל על הרצפה וקיבל מכה בסנטר... ... ברגע שהגיע לתחנה הוא התעלף ולא תקשר עם אף אחד, והזמנו טיפול רפואי.

השוטר קימל העיד, כי כשהגיעו לתחנת המשטרה: "ירדתי מהרכב לאפשר לנאשם לצאת ולהתלוות לכיוון התחנה, אך הוא לא שיתף פעולה. אני והבלש דודו עזרנו לו להגיע לתחנה, הרמנו אותו, והוא ישב על הספסל סמוך למשרד בתוך התחנה. בשלב הזה, הנאשם הפיל עצמו לרצפה, כשבדרך לרצפה, הוא נחבל מהספסל בפניו, התעלף, משהו כזה, הזמנו אמבולנס למקום, והאמבולנס לקח אותו".

העד אישר בחקירתו הנגדית, כי היה צורך להרים את הנאשם, בדרך מהניידת אל תוך תחנת המשטרה, וכי שיער כי הנאשם השים עצמו מתעלף, תוך שציין כי: "הזמנתי אמבולנס, כשהוא הפיל עצמו לרצפה, ונחבל בפנים...".

העד אישר כי הנאשם נחזה כמי שאיבד הכרתו למשך פרק זמן של כרבע שעה. ולשאלת בימ"ש ציין: "אובדן הכרה זה היה נראה לי כמו עושה עצמו מתעלף...".

העד טען בחקירתו הנגדית כי לא זכור לו אירוע בו הנאשם טען כי הוא מתקשה לבצע את בדיקת הנשיפה בשל שבר בצלע. העד הכחיש, כי הוא והשוטר אליאסים יזמו את האירוע בשל העובדה שרצו להתנכל לנאשם או כי "חיפשו אותו", והדגיש כי הגם שלשוטר אליאסים היכרות של ממש עם הנאשם, הוא עצמו הכירו רק בפניו.

השוטר אזולאי העיד כי הנאשם הוסע לתחנת המשטרה בניידת של השוטרים אליאסים וקימל, והוא עצמו נסע בניידת שלו אחריהם, ולכשהגיעו לתחנה ראה כי השוטרים קימל ואליאסים לוקחים את הנאשם לכיוון משרדם דרך שער התחנה : "ואז בלי שום קשר, הנאשם זרק את עצמו על הספסל, הוא אמר ' אני רוצה מד"א הם קרעו אותי מכות, אני לא מרגיש טוב, אני רוצה רופא'... ".

השוטר אזולאי העיד כי הוא או היומנאי הזמינו את מד"א ולכשהגיע האמבולנס, הנאשם הועלה באלונקה לאמבולנס, והשוטר פנה אליו, בכדי לברר עימו האם הוא מוכן לערוך את הבדיקה לעניין השכרות, ואז: "הנאשם אמר לי בשלב מסויים, ששוחחתי איתו שאקרא לדודו, 'שישחרר אותי, ואני מוכן לוותר על הכל ואני לא אפנה למח"ש, רק שיבוא וילחץ איתי יד, ונסגור את העניין בינינו', כשהוא הבין שזה לא הדרך... ... הוא התחיל לגעת בכיסים שלו ואמר שגנבנו לו כסף שהיה לו סכום של 7,000 ₪ בכיס וגנבנו לו את הכסף מהכיס... ... ואז הנאשם ראה שאנו לא מתכוונים לעשות מה שהוא רצה, מעין סולחה שאותה רצה כדי שהוא לא יתלונן עלינו אז הוא החליט להתפנות עם מד"א...". (עמ' 41 ש' 18 עד 31).

לדברי העד, בתחנת המשטרה, הנאשם מצד אחד טען כי הוכה ונחזה כמאבד את הכרתו, ואולם מאידך : "הוא ביקש כאילו שהוא מוכן אפילו לא להתפנות לבית החולים ולא כלום, רק בוא נסגור את כל הסיפור בינינו".

בדו"ח הפעולה (נ/1) ציין השוטר אזולאי כי : "הנ"ל פונה על ידי מד"א, הבחנתי בניידת של מד"א כאשר היא מתעכבת בחניית התחנה, ניגשתי אל הניידת לראות האם הכל בסדר, חיים (הנאשם – י.ע.) שהיה ער, אמר לי תקרא לדודו, אני רוצה לדבר איתו, אמרתי לו שהוא יכול לדבר איתי, אמר לי תמסור לדודו שאם הוא מעוניין לסגור את הדבר שקרה בינינו, ואם הוא ישחרר אותו, הוא מבטיח לא להתלונן נגדו ולא להתפנות לבית החולים. אמרתי לו כי לא כך מתנהלים הדברים וניגשתי אל הבלש דודו וסיפרתי לו את מה שחיים מסר, חזרנו לניידת של מד"א אני והבלש דודו, שאלתי את חיים האם הוא מעוניין כרגע לעבור את בדיקת השכרות, והאם הוא מתפנה לבית החולים. הנ"ל בנוכחות דודו אמר, כי אם נשחרר אותו, הוא לא יתלונן נגדנו ולא יתפנה, אך אם לא, הוא יתפנה, ואנו נשמע עוד מהעורך דין שלו...".

גרסת הנאשם

אל מול גרסאות השוטרים ניצבת בדד גרסת הנאשם. הנאשם בהודעתו (ת/1) אישר כי בילה במועדון ה"טרויה" ושתה שליש ליטר בירה, ולדבריו לאחר שיצא מן המקום והחל בנסיעה: "אני הייתי לבד ברכב, ואני שם לב שעוקבים אחרי עם הרכב, נצמד אלי, ונוסע אחרי צמוד, ואני התחלתי להריץ לעצמי כל מיני סרטים בראש... ... כאשר הרכב הצמוד אלי התחיל להבהב לי, אני חשבתי אולי זה חברים שעושים לי קטע... ... ואז עצרתי את הרכב וראיתי את דודו שאני מכיר אותו כשוטר... ".

לטענת הנאשם בהודעתו ת/1, המפגש בינו לבין השוטר אליאסים לא לווה בעימות, ולדבריו, לאחר שהוא עצמו אמר לשוטר אליאסים, כי שתה בירה, השוטר אליאסים קרא לשוטר אזולאי על מנת לערוך לו בדיקת שכרות: "הוא בדק אותי, ואני הבנתי כי אני על הגבול. אמרו לי השוטרים כי צריך לבדוק אותי בתחנה ומה יעשו עם הרכב שלי... ... בשלב הזה אני אמרתי להם מה אתם עוצרים אותי, ודודו אמר לי שיבדקו אותי בתחנה, ואם אני אצא שאני בסדר, אני אשוחרר, ואז אמרתי לדודו 'אל תדאג יהיה בסדר' אני לא יודע מה הוא הבין, דודו, אבל מהשלב הזה, הוא שם לי אזיקים בברוטאליות ובכעס והוא הכניס אותי לרכב בברוטאליות ועלה עלי כשאני ברכב ואני אזוק, והוא נתן לי מכות לראש, ולאחר מכן הוא גם נתן לי מכה לצלעות, מכה שעד עכשיו כואבת לי ואני התעלפתי... ...הביאו אותי לתחנה ואני לא יודע מה היה איתי, ואני לא יצאתי מהרכב, ואני הייתי מעולף עד שהביאו לי אמבולנס".

השוטר אלעד אברהם (ע.ת 1) אשר גבה את אמרת הנאשם ת/1, ציין בהערת חוקר, כי הבחין בסימנים אדומים על פרק ידו של הנאשם, סימנים אשר ציין לגביהם כי הם (לשיטתו) סימני אזיקים.

לטענת הנאשם בהודעתו ת/1, כלל לא איים על השוטרים, כלל לא התנגד לבדיקה, והגם שהוא אישר כי נתן מכה לגג רכבו, הדגיש כי מדובר במכה קטנה. ולשאלה האם הסכים להתלוות לשוטרים השיב: "הושטתי לו את הידיים בטח לא אמרו לך את זה". והכחיש מכל וכל כי התנגד לעיכוב.

לטענת הנאשם כלל לא שמע כל כריזה מאחוריו, וכלל לא נסע במהירות של 100 קמ"ש. הנאשם אף הוסיף בחקירתו לעניין השוטר אליאסים כי : "זה לא פעם ראשונה עם השוטר דודו, הוא חיפש אחרי הרבה, הוא עוצר אותי כל פעם שהוא רואה אותי".

הנאשם בעדותו בפני טען כי הרקע לאירוע נשוא כתב האישום, הוא: "הצקות וחיפושים חוזרים ונשנים מצד דודו אליאסים... ". לטענת הנאשם עד לאירוע נשוא כתב האישום, נהג השוטר דודו אליאסים להתנכל לנאשם "בעקבות כתב האישום הזה... ... היום אני מקבל יחס יותר טוב... ... מהשוטרים כולל דודו עצמו". לטענת הנאשם התנכלות זו באה לידי ביטוי בביצוע חיפושים רבים והעובדה שהפך לבדוקאי.

לטענת הנאשם נערכו חיפושים רבים בביתו ובבית הוריו ואף ניתנו לו מספר דוחות תעבורה, תוך שציין , בין השאר : "... ושוטר אחד נתן לי פעמיים דו"ח ושאלתי אותו מה הקטע... ... למה הוא רושם לי דו"חות, הוא אמר לי שאמרו לו כל פעם שאני רואה אותי (כך במקור –י.ע.) לתת לי דו"ח ... ...לשאלת בית המשפט הדוחות היו מוצדקים... ... המשטרה רשמה לי כל הזמן דו"חות ועשתה אצלי כל הזמן חיפושים". הנאשם טען כי הוא סובל מבעיות רפואיות ובכלל זה פגיעה בצלעותיו, וכי ביום האירוע שהה במועדון החל מהשעה 01:30 לפנות בוקר. הנאשם טען בעדותו כי שתה שליש ליטר בירה, וכי יצא את המועדון כשהוא פיכח. ניגש אל רכבו אשר חנה במקום, הניעו ונסע לכיוון בית חברתו. לטענת הנאשם, לאחר נסיעה של כ – 250 מטר: "הבחנתי ברכב שנדבק אלי לאחורה של הרכב... ... נסעתי כמו שצריך, כי חשוב לי מאד הרישיון, זה הרגליים שלי, לא הייתי שיכור. לפני שהגעתי לבית של חברה שלי, הרגשתי יותר מידי שהרכב האזרחי נדבק אלי, נלחצתי מזה, כי לא ידעתי מי זה או מה זה זה, במחשבה הגיונית אולי זה חבר או מישהו שמשחק איתי, אז הבהבו לי באורות החזית של אותו רכב, עצרתי בצד". לטענת הנאשם עצר מחמת הסקרנות (עמ' 54 ש' 1), ואז : "ראיתי את דודו... ... את השוטר קימל לא הכרתי באותה עת". לטענת הנאשם השוטר דודו הופתע לזהות את הנאשם, ולאחר דו שיח מסויים שאל אותו אם שתה והנאשם השיב בחיוב, אך הדגיש כי שתה שליש ליטר בירה. לטענת הנאשם השוטר דודו ביקש לערוך חיפוש באוטו אחר אלכוהול, והנאשם הסכים לכך, ואז השוטר אליאסים אמר לו שנודף מפיו ריח של אלכוהול, וכי הוא קורא לשוטר אזולאי על מנת לבצע בדיקת שכרות ולטענת הנאשם: "אמרתי שאין לי בעיה, ושאני רגיל לזה, עשיתי מאות". (עמ' 54 ש' 15,16).

לדבריו, המתין ברכבו עד שהגיע השוטר אורי אזולאי, כשהוא אוחז במכשיר נשיפון, וביקשו לשאוף, או אז, אמר לשוטר אזולאי שמקווה שיצליח כי מתקשה בנשימה, ולדבריו (כפי שגם אושר בעדותו של השוטר אזולאי) הציע לו השוטר אזולאי, אפשרות של עריכת בדיקת דם. לטענת הנאשם: "אני העדפתי את הנשיפה, אבל מאוד התאמצתי בנשיפה".

הנאשם נימק את העדפתו בבדיקת נשיפה חרף קשייו, בכך ש "דם אני לא אתן לשוטרים שמחפשים אותי בנרות, תקופה ארוכה מאוד, שלא יתפרו לי איזה תיק, וישימו דם שלי על איזה חלון או משהו כזה. אני לא יודע מה השוטרים עושים עם הדם. אולי השוטרים מכירים את הפרמדיקים או את הרופאים ויקחו את הדם שלי ויעשו איתו שימוש... ...כבר כמה פעמים בעבר ביקשו ממני דם ואף פעם לא הסכמתי לתת לשוטרים דם... ". לטענת הנאשם לאחר שהתקבלה תוצאת בדיקת הנשיפה, נתבקש להתלוות אל השוטרים לתחנת המשטרה, על מנת להיבדק במכשיר הינשוף, ואז החל דין ודברים, במסגרתו: "שאלתי את דודו, האם יש לו משהו אישי נגדי ? הוא אמר לי לא. הכל בסדר, בא ניתן ינשוף, תהיה בסדר, תשתחרר, אני לא מאמין שיש לך משהו. טפחתי קלות על האוטו... ...ואז דודו אמר לי אם יהיה בסדר נשחרר אותך ולא נראה לי שיהיה לא בסדר. אמרתי לו יהיה בסדר וטפחתי. לא יודע מה הוא הבין מזה... ... או שהוא חיכה לאיזה שהוא קונפליקט. תוך חצי שניה, אזיקים, תיק תק אתה עצור, זרוק בתוך האוטו, הכוונה לניידת המוסוות, הדלת אחרי הנהג, פתח, זרק אותי, ואז התחיל להרביץ לי תוך כדי שהוא אומר: "אתה מאיים עלי? יהיה בסדר אתה אומר לי? ניסיתי להסביר לו שיהיה בסדר, הכוונה הייתה חיובית... ... לא יכולתי לדבר בגלל שהוא לא הפסיק לתת לי מכות בראש, בפנים, כל זה כשהוא רוכן מעלי על הרגליים, עם משקלו הרב ועם אגרופיו".

לטענת הנאשם בעקבות האמור לעיל, נחבל בראשו, בפניו, סמוך לעיניו. הנאשם הדגיש, כי: "לא דחפתי אף אחד, לא נתתי שום מכות, ולא איימתי. פשוט אמרתי יהיה בסדר...". לטענת הנאשם, השלב הבא שזכור לו הוא התעוררותו בתוך האמבולנס, כשהשוטר אורי אזולאי יושב לצידו. הנאשם אישר כי שאל את השוטר אזולאי היכן השוטר אליאסים, וכי ביקש מהשוטר אזולאי, כי: "תיגש אליו, שאל אותו האם הוא רוצה לסגור את העניין, כך איך שהוא, עם האמבולנס... ... או איך שאני עם כל הפיצוצים והמכות, לקרוא לו לסגור את העניין, ושישחרר אותי...". לטענת הנאשם עשה זאת שכן, חשש שימצא עצמו מתמודד עם תיק שיפתח כנגדו ואשר יתנהל שנים רבות כשיש סיכוי שיאמינו לשלושת השוטרים ולא לנאשם.

במסגרת חקירתו הראשית, הוגשו מטעם הנאשם דו"חות חיפוש שונים המתעדים חיפושים שנעשו בביתו או בחצריו, 2 תעודות רפואיות, ותמונות שצולמו של הנאשם.

עיון בתעודה הרפואית מיום האירוע (נ/4) מלמד כי הנאשם הגיע לבית החולים ביום 9.5.2010 סמוך לשעה 04:10, וטען בפני הרופא כי ספג מכות, וככל הנראה איבד הכרה. כעולה מהתיעוד הרפואי לא זוהו חבלות, למעט רגישות קלה באזור הצלעות והנאשם טופל בכדורים משככי כאבים.

עדות הנאשם, בחקירתו הנגדית, התאפיינה בסתירות ובפרכות רבות. הנאשם סתר את עצמו בנקודות רבות, ואף הודה כי בעבר, בתלונה שהגיש במשטרה, ואשר העתקה הוגש לבית המשפט (ת/2) שיקר ביודעין, תוך שאמר על הודעתו זו, כי אכן זו הודעתו אשר נגבתה שעה שהגיע למשטרה והגיש תלונה כנגד גרושתו: "אבל בעזרת השוטרים היא קצת מפוברקת כדי שגרושתי לא תסתבך, השוטרים עזרו לי בזה, שאמרו לי להגיד שנפלתי כדי שגרושתי לא תסתבך". (עמ' 58 ש' 16,17).

הנאשם בחקירתו הנגדית, בעניין זה, הסתבך בתשובותיו, בעוד שבחקירתו הראשית, טען כי שוטרי משטרת נתיבות מתנכלים לו באופן שיטתי ואף ציין שיחה עם שוטר אותו הכיר, בה סיפר השוטר כי קיבל הוראה לתת לו דו"חות תעבורה בכל פעם שהוא נתקל בו, הנה, בחקירתו הנגדית, לאחר שהסתבך בתשובותיו בעניין נסיבות מתן הודעתו (ת/2 – הודעה שמסר מיזמתו לאחר עימות בינו לבין גרושתו) מסר גרסה לפיה שוטרי תחנת נתיבות, אותה תחנה קטנה אשר קודם טען כי קיימת בה הוראה להתנכל לו, סייעו לו לבדות גרסה תוך שהדגיש בתשובותיו: "אני זוכר שהשוטרים עזרו לי לצאת מהסיטואציה הזאת". (עמ' 59 ש' 19). לשאלה אם מסר הודעה שקרית, השיב : "... לא שיקרי, זה לעגל פינות" (עמ' 59 ש' 21). בשלב מסויים אף נשאל על ידי בית המשפט: "אמרת קודם בעדות הראשית שהתנכלו לך שוטרים תחנת נתיבות ונהגו לחפש אותך ולהציק לך ולהטריד אותך, באופן יזום ומכוון". והשיב: "נכון מאד". (עמ' 59 ש' 28). לכשנתבקש ליישב את הסתירה כיצד זה שאותם שוטרים של תחנת נתיבות, אשר לשיטתו נהגו להתנכל לו באופן יזום, עזרו לו, לשיטתו, "...לעגל פינות ולפברק הודעה...", השיב: "זה לא בדיוק לפברק" ולאחר מכן בניגוד מוחלט לדבריו קודם לכן, טען בעניינה של אותה הודעה (ת/2): "היא לא מפוברקת, פשוט לא רציתי לסבך, אז הם רשמו כאילו בעדינות לבקשתי כדי לא לעשות לגרושתי בלגן...". הנאשם סתר עצמו בעדותו בעניין הרגלי הבילוי והשתייה שלו, לעניין עיסוקיו, כאשר תחילה טען כי הוא עובד כסוחר מכוניות ולאחר מכן הכחיש זאת. הנאשם אף סתר עצמו בשורה ארוכה של שאלות לעניין טענתו בעדותו בפני כי אינו נוהג לשתות יותר משליש אחד של בירה וכי לעולם אינו משתכר בכלל ועד כדי אבדן אחיזה בפרט, אל מול דבריו באמרות שונות שמסר ובהן אמרתו ת/2 שם הסביר המצאות סימני חבלה על פניו: "נפלתי כי הייתי שיכור...". תמיהות רבות עלו בגרסות הנאשם גם בנוגע לטענותיו בדבר חבלותיו. את הודעתו ת/1 מסר ביום 9.5.10 בשעה 08:39, לאחר ששב מבית החולים. הנאשם בעדותו בפני העיד כי התמונות נ/3, צולמו במכשיר הטלפון הנייד שלו, והיו ברשותו בעת מתן גרסתו ת/1, אך לא היה לו כל הסבר מדוע לכשנשאל אודות החבלות שספג הסתפק בהצגת התעודה הרפואית ונמנע מלהציג בפני החוקר, את התמונות שהיו שמורות אותה עת, לטענתו, בטלפון הנייד, אשר היה ברשותו. לאחר שהנאשם התפתל בעניין, גרס בסופו של דבר לעניין זה, כי בעת מתן הודעתו לא חשב להתלונן במח"ש, ורק לאחר שזומן למח"ש (לאחר שהמשטרה העבירה למח"ש את חומר החקירה אשר כלל את טענותיו בדבר האלימות שהופעלה כנגדו) התייצב במח"ש עם התמונות. לא היה לנאשם גם כל הסבר מדוע לאחר שהחוקר תיעד בחקירה רק סימנים אדומים בידו, תוך שסיווגם כ "סימנים של אזיקים". לא טרח לתקן את החוקר ולהצביע על חבלות נוספות, ובכלל זה, על התמונות שבידו. תשובתו לעניין זה הייתה: "אני לא בן אדם מתלונן, אני רוצה לסגור דברים לא לפתוח אותם" . (עמ' 63 ש' 10). הנאשם גם הסתבך בסתירות בעדותו בנוגע לאירועים אלימים בהם היה מעורב בעבר, והתפתל בתשובותיו גם בעניין זה. ראוי לציין, לעניין התמונות נ/3 כי אכן נראים סימנים רוחביים אדומים על פרקי ידיו (במיקום מקביל) היכולים להשתלב עם סימני אזיקים ונחזים לכאורה כסימנים שכאלו ובנוסף נראית חבלה נקודתית בסנטרו של הנאשם. מן התמונות האחרות קשה ללמוד על חבלות נוספות.

בסופה של עדותו אף טען הנאשם: "אני אומר שלי אין סכסוך עם דודו ואין לי סכסוך עם השוטרים האחרים, ואין לי סכסוך עם אף שוטר. סה"כ הם עושים את העבודה שלהם. מי שיש לו משהו נגדי ואני לא יודע מה, לפי דעתי... ... זה דודו אלי. מאז האירוע הזה, אני ודודו חברים... ... הוא נוהג כלפי בכבוד... ... ואין חיפושים יותר...". (עמ' 65 ש' 3,6).

הנאשם נמנע מלהביא ראיות נוספות.

דיון והכרעה

השוטרים בעדותם בפני הותירו רושם מהימן. עדויותיהם תמכו זו בזו, והשתלבו בו בזו. הסתירות שנתגלו בין עדויות השוטרים לא היו סתירות היורדות לשורשו של עניין אלא דווקא כאלו המתאימות למגבלות הזיכרון האנושי, ומלמדות על חוסר תיאום, וראוי להדגיש כי ככל שהיו סתירות שכאלו, לא נגעו הן לליבת האירועים.

אל מול עדויותיהם של השוטרים, ניצבת עדותו של הנאשם אשר קצרה היריעה לתאר את מלוא פרכותיה והפירוט דלעיל מהווה דוגמא בלבד. הנאשם התפתל בתשובותיו, וחזר בו מאמירות שאמר, בהמשך ישיר לתשובותיו, באופן אשר הותיר רושם לא מהימן ואיני נותן כל אמון בעדותו של הנאשם, קל וחומר משהנאשם בעדותו שלו טען כי מסר הודעה שקרית במשטרה, במסגרת תלונה שהגיש בעניין אחר (ת/2), כאשר תחילה כינה אותה בעדותו "עדות מפוברקת", ולאחר מכן הדגיש כי ראה בה תוצר של "עיגול פינות" וכי אינו רואה כל פגם ב"עיגול פינות".

הנאשם אישר בעדותו כי לא הייתה לו כל היכרות קודמת עם השוטר בן קימל, וכי זה לא נהג להתנכל לו, ולמעשה, לטענתו הבסיס לכל האירועים נוגע, לשיטתו, להתנכלות מכוונת ושיטתית מצידו של השוטר דודו אליאסים. לטענת הנאשם, התנכלות זו באה לידי ביטוי בהוראה גורפת לשוטרי תחנת נתיבות לרשום לו דו"חות תעבורה, ובעיקר, באמצעות ביצוע חיפושים. הנאשם אף הגיש חלק מדוחות החיפוש במסגרת ראיות ההגנה (נ/5). עיון ב(נ/5) מלמד, כי חלק מהחיפושים בוצעו בעקבות צו של בית המשפט, חלק אחר בהסכמה, בחלקם נכח השוטר דודו אליאסים, ובחלקם כלל לא נכח. העובדה שהשוטר נכח כחלק מצוות (בכל אחד מהחיפושים כעולה מהדו"חות (נ/5) נכחו מספר שוטרים). בחיפוש אצל הנאשם או בחיפושים רבים אצל הנאשם אינה מלמדת בהכרח על התנכלות. דווקא טענת הנאשם כי משלב מסויים לאחר האירוע פחתו החיפושים מלמדת על כך שהשוטר אליאסים, כפי שגם אישר בעדותו, במסגרת תפקידו כבלש, הגיע לחיפושים אשר לא הוא יזם. ראוי לציין כי במסגרת עדותו של השוטר דודו אליאסים, הסביר השוטר את הרקע לביצוע חיפושים, והעיד כי שימש כבלש באותה תקופה. משמדובר בתחנה קטנה, ובה מספר בלשים קטן, אך טבעי הוא כי החיפושים יתבצעו על ידי אותם אנשים, ואין בכך בכדי ללמד על רדיפה מגמתית של הנאשם על ידי אחד מן הבלשים המחפשים.

נוכח הסבריו של השוטר אליאסים, המחוזקים בדו"חות החיפוש נ/5, נותן אני אמון מלא בעדותו של השוטר אליאסים כי לא התנכל באופן מכוון ופסול לנאשם.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנאשם אכן יצא ממועדון ה"טרויה" נכנס לרכבו, ונסע באופן המתואר בעדויות השוטרים, במהירות גבוהה, ובנהיגה מסוכנת ומסכנת, ותוך שאף כמעט עלה על מדרכה באחת הכיכרות וסטה בחדות לכיוון המדרכה ואח"כ לכיוון הנגדי, תוך שהשוטרים נוסעים אחריו, ומשלב מסויים ואילך, אף דולקים אחריו כשהם מורים לו לעצור.

נוכח האמון שנותן אני בעדות השוטר דודו אליאסים, אני קובע שהנאשם נהג ברכבו, באופן המתואר בעדות זו. נוכח האמון שנותן אני בעדויות השוטרים, קובע אני גם כי השוטרים הורו לנאשם לעצור, בין השאר, תוך שימוש במערכת כריזה משטרתית, ולאחר שהשוטר דודו אליאסים הציב אור כחול מהבהב על גג הניידת.

ב"כ הנאשם, בסיכומיה, טענה, בין השאר, כי אופן הנהיגה המיוחס לנאשם אינו מקים את יסודות העבירה לפי סעיף 338 (א) (1) לחוק העונשין – התשל"ז 1977, שכן לשיטתה, אם לא היו בכביש הולכי רגל או כלי רכב, אז הנהיגה לא סיכנה חיים של איש, ולכן אין מקום להרשיע את הנאשם לפי סעיף זה.

סעיף 338 (א) לחוק העונשין – התשל"ז 1977, קובע: "העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו מאסר 3 שנים". ס"ק (1) מציין כי אחת מהפעולות המפורטות לעיל: "נוהג רכב או רוכב בדרך ציבורית".

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נהג ברכב בדרך ציבורית, והשאלה היא האם נהיגה זו הייתה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו לחבלה.

בית המשפט העליון קבע מבחן המאבחן בין עבירות לפי סעיף זה, לבין עבירות לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין – סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה:

"עבירות העוסקות בנהיגה בדרך נמהרת או רשלנית (כדוגמת סעיף 338 לחוק העונשין) מטפלות בנהג הסביר, הממוצע, שבשל נסיבות שונות מבצע עבירה בזמן נהיגה. עבירה לפי סעיף 332(2) לעומת זאת, מטפלת בנהג שאינו "תמים". היא מתמקדת בנהג שידע על הפסול בהתנהגותו, ולמרות כן לקח סיכון ביודעין לפגיעה באנשים חפים מפשע, אשר צפויים להינזק כתוצאה מנהיגתו הפרועה..." (ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 4050 , 4055 (2005)).

כבוד השופט קדמי בספרו "על הדין בפלילים" ,חלק שלישי, עמ' 1308-1313 (מהדורת תשס"ו 2006), ציין לעניין היסוד הנפשי הנדרש להרשעה לפי סעיף 338(א)(1):

"דיי בהלך נפש של "רשלנות" לביסוסה של הרשעה לפי סעיף זה, ועל כן שוב אין חשיבות מעשית בהקשר זה, למשמעותו העיונית של המושג "נמהר" ... ... הלכה למעשה קובע סעיף זה עבירה של רשלנות ואין בקביעת החלופה של "נמהר" כדי למנוע הרשעה הנעוצה בהלך נפש של "רשלנות"".

בע"פ 385/89 אמנון אבנת נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1), 1 , 6-7 (1991), נקבע לעניין היסוד הנפשי של רשלנות הנדרש לפי סעיף 338:

"גם אנו ננקוט גישה זו ונעמוד רק על "הגבול התחתון" של העבירה (דרך "רשלנית"), שכן די לנו בהגדרת מונח זה ותחימתו כדי שנוכל לקבוע מי יבוא בגדרה של העבירה ועל מי ייאמר שלא התרשל במידה שתהווה עבירה שניתן להרשיעו בגינה.

היסוד הנפשי ב"רשלנות" נבחן באמות מידה אוביקטיביות, כלומר, אין בוחנים מה היה במוחו של הנאשם אלא מה היה צריך להיות במוחו. לשם כך "בראו" בתי המשפט את ה"יצור" המתקרא "האדם הסביר" ".

לאור אופן נהיגת הנאשם נוכח האמון שנתתי בעדויות השוטרים דודו אליאסים ובן קימל, סבורני כי הוכח כי הנאשם נהג לכל הפחות בדרך רשלנית, והרי השוטרים העידו על נסיעה במהירות גבוהה ביותר ברחובות עירוניים תוך שהשוטר אליאסים ציין אף כי חש צורך להפסיק את הנהיגה בשל הסכנה כי הנאשם יפגע במישהו.

למעלה מן הצורך, סבורני כי התעלמות הנאשם מהוראות הניידת המשטרתית, מלמדת על אדישות של ממש מצד הנאשם שהרי ניתן להניח כי הנהג הרשלן נוהג באופן שכזה בהיסח הדעת ודי בהוראות הניידת בכדי להסב את תשומת ליבו, ואילו הנאשם לא שת ליבו להוראות הניידת ובכך אבחן עצמו כאדיש ולא כרשלן. סבורני, כי הלוך רוחו של הנאשם, נוכח אדישות זו, היה בדרגה של פזיזות שהיא מעל יסוד הרשלנות הנדרש לפי סעיף זה שכן הנאשם ההין לנהוג במהירות גבוהה ביותר בתחום עיר, כשניידת דולקת אחריו ושוטריה מורים לו לעצור, תוך אדישות לאפשרות שהולך רגל יחצה את הכביש, ותוך אדישות לאפשרות כי כלי רכב כזה או אחר, יקרה בדרכו גם אם בפועל, יד הגורל והמזל הטוב הביאה לכך שהדבר לא התרחש. משהיסוד הנפשי שנדרש הינו "רשלנות" הרי שדי בכך על הנהג הסביר היה לצפות את האפשרות כי אופן נהיגה זה יסכן את המשתמשים בדרך, קל וחומר במקרה דנן כשהנאשם הוסיף לנסוע במהירות רבה, ובצורה מסוכנת זו, תוך פניות באופן שתואר בעדויות השוטרים, ונסיעה ב"זיגזג", כפי שתיארו, שעה שניידת משטרתית נוסעת אחריו ומסמנת לו לעצור, בין השאר, במערכת הכריזה המשטרתית.

לאור האמור לעיל הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם נהג ברכבו בדרך נמהרת שיש בה בכדי לסכן חיי אדם.

באשר לאירועים לאחר עצירת רכבו של הנאשם, ובתחנת המשטרה, אני קובע נוכח האמון שנותן אני בעדויות השוטרים כי הנאשם אכן איים על השוטר דודו אליאסים בכוונה להפחידו, וכי הנאשם בעט בשוטר אליאסים וחבט בו, באגרופיו בידיעה שהוא שוטר ובכוונה להפריע לו במילוי תפקידו, וכי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי מעשי הנאשם, מקימים את יסודות העבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים.

באשר לאירועים בתחנת המשטרה, נוכח האמון שנותן אני בעדיות השוטרים ובשים לב להודאת הנאשם בחלק מן העובדות הרלוונטיות, אני קובע, שהנאשם אכן פנה אל השוטר אזולאי, וביקשו לפנות אל השוטר דודו אליאסים, ולהציע לו כי באם ימנע השוטר אליאסים מתיעוד ההתרחשויות וישחררו, ימנע הנאשם מלהתפנות לבית החולים באמבולנס, ומלהתלונן נגד השוטר אליאסים. סבורני, כי התנהלות הנאשם בתחנת המשטרה הייתה מגמתית ומגמתיות זו באה לידי ביטוי אף בהודאתו של הנאשם כי היה מוכן להימנע מלהתפנות באמבולנס לבית החולים, והרי אם אכן היה במצב בריאותי כה קשה, כיצד זה שחרף מצבו העלה הצעות שכאלו לשוטרים. בנסיבות אלו, ומשהנאשם, בתחנת המשטרה, הציע למעשה לשוטרים לסגור כל הליך בעניינו, בעקבות התרחשויות אותו לילה, בתמורה לנכונותו שלא להתפנות לבית החולים והימנעותו להתלונן נגדם, סבורני כי הוכחו יסודות העבירה של שיבוש מהלכי משפט, כהגדרתה בחוק העונשין.

סוף דבר, משהוכח בפני מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועבר את העבירות המיוחסות לו, אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לאחר תיקונו.

ניתנה והודעה היום כ"א אדר תשע"ג, 03/03/2013 במעמד הנוכחים.