1. לפניי תביעתו הכספית של התובע כנגד הנתבע לסך של 240,000 ₪.

כתבי הטענות וזהות העדים

2. התובענה הוגשה כבקשה לביצוע שיק שמשך הנתבע לפקודת התובע על סך של 240,000 ₪.

3. בהחלטת כב' הרשם הבכיר לרנר מיום 5/4/11 ניתנה לנתבע הרשות להתגונן באופן שתצהירו אשר תמך בהתנגדות לביצוע השטר ישמש כתב הגנה.

4. ביום 11/4/11 הגיש התובע השלמת טיעון מטעמו ובמקביל בקשה למתן הוראות, שבה ביקש להתיר לו להגיש את ההשלמה. עוד באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט (כב' השופט חסדאי) המקבלת את הבקשה. בניגוד לכך ניתנה ביום 4/7/11 החלטה מנומקת של כב' השופט חסדאי, הדוחה את הבקשה.

5. בדיון שהתקיים ביום 6/11/11 בפני כב' השופט חסדאי, קבל ב"כ התובע על כך שבמצב שנוצר כוללת פרשת התביעה את השיק בלבד. הדיון נמשך ביחס לעניינים אחרים עד שהצדדים החליטו על העברת התיק להליך של גישור. בסופו של יום הליך הגישור לא צלח ונושא השלמת הטיעון בתביעה נשכח.

6. עם זאת, אין טענה של הנתבע כי כתב התביעה הוא השיק בלבד. הראיה שהתובע נחקר על תצהירו ושהנתבע בסיכומיו מתייחס לתצהירו של התובע כמסגרת לטענותיו.

טענות הצדדים יפורטו להלן. מטעמים של נוחות אפרט תחילה את טענות ההגנה דווקא.

7. בתצהיר מטעם הנתבע המשמש ככתב הגנתו נטען בתמצית כדלקמן:

א. התובע הוא עורך דין שייצג במשך שנים רבות את הנתבע, את חברת "גלובל ג'ט סולושן" בע"מ שבבעלות הנתבע (להלן: "גלובל") ואת חברתBabysafe Usa (להלן: "החברה").

ב. השטר הוא שיק ביטחון שבוטל בהסכמה מפורשת של התובע והנתבע עוד בשנת 2007. שיק הביטחון הוגש לביצוע בחוסר תום לב ובנסיבות לא מוצדקות. התובע מנסה לפרוע באמצעות השיק הלוואה ואולם הנתבע אינו הלווה, החייב או הערב.

ג. בניגוד לדין, התובע לא פירט בבקשתו לביצוע השטר פרטים שונים בקשר להלוואה.

ד. ביום 9/1/05 נחתם הסכם הלוואה בין התובע לבין הנתבע, שמכוחו הלווה התובע לנתבע סך של 230,000 ₪ (להלן: "ההסכם הראשון"). הסכם הלוואה זהה נחתם במקביל בין הנתבע לבין מר אהרון רשקס (להלן: "רשקס"). כחלק מתנאי ההסכמים מסר הנתבע לכל אחד משני המלווים שיק ביטחון על סך 240,000 ₪ שמועד פירעונו פתוח.

ה. ביום 11/12/07 נחתם הסכם הלוואה נוסף על ידי התובע, הנתבע, רשקס, החברה ובעליה מארה"ב (להלן: "ההסכם השני"). ההסכם השני נועד לדחות את מועד פירעון ההלוואה הראשונה, להעביר את האחריות לפירעון ההלוואה לחברה ולשחרר את הנתבע מאחריות אישית להחזרתה.

ו. מטרת ההלוואה הייתה מלכתחילה להפוך את התובע למשקיע בחברה ושיק הביטחון נועד להבטיח את העברת הכספים מהנתבע לחברה. מרגע שנחתם ההסכם השני הושגה תכליתו של שטר הביטחון והמשיב החל לאחוז בו שלא כדין. הראיה שלאחר חתימת ההסכם השני החזיר המלווה השני רשקס את שיק הביטחון שנתן לו הנתבע.

ז. הנתבע לא עשה שימוש בכספי ההלוואה והם נועדו לצרכי החברה בלבד. ההסכם השני רק הסדיר את מה שהיה אמור להיות מוסדר מראש. התובע עמד בניגוד עניינים מוחלט והיה עליו לציין זאת כבר בהסכם הראשון ולהסביר לנתבע את המשמעויות של השיק שנתן.

ח. התובע ניסח את שני ההסכמים והוא מנוע מלטעון כנגד הכתוב בהם. טרם חתימת ההסכם השני התובע הבהיר לנתבע כי ההסכם פוטר אותו מכל התחייבות אישית.

ט. בחודש יוני 2009 התובע שלח לחברה מכתב התראה בגין אי פירעון ההלוואות, שבו הודה כי הנתבע המחה את ההלוואה לחברה על כל תנאיה. החברה השיבה במכתב שבו הודתה בחובותיה לפי הסכם ההלוואה, אך הודיעה שלא תוכל לעמוד בהחזרים לפי תנאי ההסכם עקב מצבה הכלכלי. עם זאת, החברה הציעה החזר חודשי בסך של 1,500 $ ואף שילמה לתובע 4,500 $ ב- 3 המחאות.

י. התובע לא ראה בנתבע גורם שאמור לפרוע את ההלוואה ועל כן לא פנה אליו בדרישה. יתרה מכך, התובע גם לא פנה אל הערבים החתומים על הסכם ההלוואה הראשון בדרישה שיפרעו את ההלוואה.

יא. התובע פעל בניגוד עניינים כב"כ חברת "גלובל" שבבעלות הנתבע. תוך כך הוא לחץ על הנתבע לפרוע את ההלוואה באמצעות החברה הנ"ל, אף שלא היה כל קשר בינה לבין הסכמי ההלוואה. התובע דרש להותיר בידיו החזר אגרת תביעה בסך של 14,530 ₪ שהוחזר לרשותו מבית המשפט כב"כ "גלובל" ועמלת תיווך בסך של 10,213 ₪ שהיה עליו להעביר אליה. ככל שתתקבל תביעת התובע יש לקזז ממנה את הסכומים הנ"ל.

יב. התובע פעל לביצוע שיק הביטחון כולו מבלי לציין שכבר קיבל מהחברה סך של 4,500 $ על חשבון ההלוואה ובנוסף קיבל מהנתבע את הסכומים הנוספים של חברת "גלובל", תוך שימוש בסחיטה ובאיומים.

8. כאמור התובע לא הגיש בסופו של דבר השלמת טענות לכתב התביעה. בתמצית, טענותיו בתצהירו כנגד טענות ההגנה של הנתבע היו כדלקמן:

א. ההלוואה ניתנה לנתבע על רקע יחסים חבריים קרובים שנרקמו בינו לבין התובע. הכספים ניתנו עוד בטרם נחתם ההסכם הראשון.

ב. במשך תקופה בת 5 שנים ממועד מתן ההלוואה ועד למועד הגשת התביעה חזרו הנתבע ואחיו אוהד על מחויבותם לפרוע את ההלוואה. הם לא הכחישו זאת ולכן התובע לא סבר שיזדקק להליכים משפטיים.

ג. הנתבע ואחיו נכנסו לתחום של שיווק מוצרי תינוקות בארה"ב, חברו לשני שותפים אמריקאים (אב ובנו) והקימו את חברת "בייבי סייף". התובע ביצע מספר מצומצם של פעולות כעו"ד עבור החברה בישראל ואולם עיקר פעילותה התנהל בארה"ב באמצעות עו"ד מקומי בשם ג'פרי ג'ייקובס.

ד. הנתבע היה אמור לקבל הלוואת מימון מבנק ישראלי עבור רכישת משלוח ראשון של מכשירי "בייבי סנס" מהיצרן והעברתו לארה"ב ואולם לא קיבל את ההלוואה. הנתבע ביקש מהתובע ומחמו אהרון רשקס הלוואות בסך של 50,000 $ מכל אחד. הנתבע התחייב לתובע כי אחיו ואשתו יהיו ערבים וכי יינתן שיק ביטחון.

ה. ביום 8/1/06 התובע פתח את קרן ההשתלמות שלו ומסר לנתבע המחאה על סך של 230,000 ₪ (= 50,000 $) שנפדתה מיידית. באותו היום נחתם ההסכם הראשון שבו הנתבע היה לווה ואחיו ואשתו הוגדרו כערבים. הנתבע מסר לתובע שיק ביטחון ע"ס 240,000 ₪ מחשבון הבנק המשותף לו ולאשתו. ההסכם נחתם בשנת 2006, אך נכתב בו בטעות כי הוא נערך בשנת 2005.

ו. ביום קבלת ההלוואה הנתבע פנה אל עו"ד ג'ייקובס האמריקאי והנחה אותו להכין הסכם מול השותפים מארה"ב. עו"ד ג'ייקובס ערך מסמכים ששיקפו את המצב לפיו התובע ורשקס הילוו כספים לנתבע, המשקיע אותם בחברה. ההלוואה שהנתבע העביר לחברה הייתה מורכבת במלואה מהכספים שהוא לווה מהתובע ומרשקס.

ז. הנתבע עצמו ניסח את המסמכים מול שותפיו בחברת "בייבי סייף", כך שאפילו אם לא יימכרו המוצרים יהיה על החברה להשיב לו את ההלוואה.

ח. התובע לא הסכים מעולם לוותר על אחריותו האישית של הנתבע להלוואה ולא ביטל את ההסכם הראשון. הנתבע ביקש מהתובע לחתום על ההסכם השני מול החברה בשל התעקשותו של עו"ד ג'ייקובס, ככל הנראה עקב עניינים של ניגוד אינטרסים או שיקולי מס. התובע הסכים לעשות כן כטובה ואולם הבהיר לנתבע ולערבים כי הערבויות וההסכם הראשון נשארים בתוקפם.

ט. הוחלפו טיוטות ההסכם. במו"מ יוצגו הנתבע והחברה על ידי עו"ד ג'ייקובס. בטיוטות צוין כי הנתבע נתן בידי התובע שיק ביטחון אישי על סך של 240,000 ₪ וכי במידה שהחברה תפר את ההסכם יוכל התובע להפקיד את השיק.

י. בטיוטה האחרונה לפני חתימת ההסכם שינה עו"ד ג'ייקובס את סעיף 1.3 להסכם וביטל את הוודאות שהתובע ביקש להקנות לעצמו ולפיה ההסכם הראשון בעברית לא יתבטל לעולם. השינוי בוצע ללא הסכמת התובע.

יא. בסעיף 6 להסכם השני צוין שיק הערבות אשר אינו מתבטל.

יב. הנתבע החתים על ההסכם את שותפיו בארה"ב ואת מר רשקס. הוא העביר לתובע 3 עותקים חתומים. התובע חתם על העמוד האחרון ב- 3 העותקים והותיר אצלו עותק מקורי אחד.

יג. הנתבע ידע שהוא מחויב להשיב את ההלוואה ולכן סייע לתובע לנסח מכתב דרישה המופנה לחברה.

יד. בחודש מאי 2010 נתנו הנתבע ואחיו לתובע מקדמה על חשבון החוב בסך של 14,530 ₪ באמצעות החזר אגרה שקיבלה חברת "גלובל" מבית המשפט. בהנחיית הנתבע ואחיו הועבר שיעור של 40% מהחזר האגרה לנושה אחר בשם ברוך רוטמן וביחס ליתרה ניתן לתובע אישור ליטול את הכסף על חשבון ההלוואה.

9. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והיה העד היחיד מטעם עצמו. מטעם הנתבע הוגשו תצהירים ונשמעו עדויותיהם של הנתבע עצמו, חמו אהרון רשקס ואחיו אוהד בן דב.

דיון והכרעה

הסכם ההלוואה הראשון

10. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 9/1/06 נחתמו שני הסכמי הלוואה - בין הנתבע לתובע ובין הנתבע לרשקס (מוצגים 3 ו- 4 למוצגי הנתבע). עקב טעות סופר נכתב בהסכמים כי הם נחתמו ביום 9/1/05.

11. מכוח ההסכמים הנ"ל הלוו התובע ורשקס לנתבע, כל אחד בנפרד, סך של 230,000 ₪ השווה ל- 50,000 $. בהסכם התחייב הנתבע כלפי התובע להשיב לו את סך ההלוואה בתשלום אחד עד לא יאוחר מיום 31/12/06 ללא הפרשי הצמדה (סעיף 2 להסכם).

12. סעיף 4 להסכם קבע את הביטחונות להלוואה - המחאה אישית של הנתבע על סך של 240,000 ₪ וערבות אישית של אוהד בן דב, אחיו של הנתבע, ושל הגב' מיכל בן דב, אשתו של הנתבע.

13. אין חולק כי הנתבע משך שני שיקים בהתאם להוראות סעיף 4 של שני ההסכמים. השיק אשר נמשך לפקודתו של התובע הוא השיק נשוא הליך זה.

התנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם הראשון

14. ביום 9/1/06, יומיים לאחר חתימת ההסכם הראשון, הנתבע שלח אל עו"ד ג'ייקובס, ב"כ החברה בארה"ב, הודעת דוא"ל (מוצג 6 למוצגי הנתבע), שאליה צורף מסמך "הסכם העקרונות הזמני" (מוצג 7 למוצגי הנתבע). הסכם זה הוא הסכם הלוואה בסך של 99,000 $, שהלווה הנתבע לחברה על מנת שתרכוש 3,000 יחידות של המוצר המיועד לשיווק בארה"ב. ההסכם קבע את תנאי החזר ההלוואה בתוך שנה ובתוספת ריבית.

בהודעת הדוא"ל כתב הנתבע לעו"ד ג'ייקובס כי הסכם העקרונות יהיה זמני, שכן למשקיעים (investors) כהגדרתו יהיה קשר ישיר עם החברה שעדיין עובדים על פרטיו, תוך התחשבות בשיקולי מס בארה"ב ובישראל.

15. העתק הודעת הדוא"ל מיום 9/1/06 הועברה בדוא"ל מהנתבע אל התובע ביום 11/1/06 (מוצג 8 למוצגי הנתבע). הנתבע כתב לתובע כך:

"זה המכתב שהציע העו"ד מארה"ב לשמירת האינטרסים שלי ושלכם עד להכנת הסכמים ישירים מול החברה. אנא עדכן אותי במהירות האפשרית האם המכתב הזה מקובל ושומר על זכויותינו".

16. לתיקי המוצגים של הצדדים לא צורף עותק חתום של הסכם העקרונות הזמני ואולם נדמה שהוא נחתם, שכן ביום 27/4/07 נערך מכתב התראה של הנתבע בשמם של התובע ושל רשקס, המיועד אל החברה (נספח 9 למוצגי הנתבע). המכתב התריע על הפרת ההסכם מיום 11/1/06 והציע הסדר עתידי לדחיית מועד החזר ההלוואה בכפוף לתנאים שונים (סעיף 3 למכתב).

יצוין כי המכתב הנ"ל הציג כאמור את הנתבע כמי שבא מטעם המשקיעים (investors) שהם התובע ורשקס. הנתבע טען כי המכתב נערך על ידו ועל ידי התובע.

המגעים לקראת חתימת ההסכם השני

17. ההסכם השני, המצוי בלב המחלוקת בתיק זה, נחתם על ידי התובע לפי תצהירו כחותם אחרון ביום 11/12/07 (סעיף 43 לתצהיר התובע). אף הנתבע מאשר בתצהירו כי ההסכם נחתם ביום זה (סעיף 26 לתצהיר הנתבע).

18. אין מחלוקת כי עובר לחתימת ההסכם השני הוחלפו בין הצדדים מספר טיוטות וכי הדבר ארך מספר חודשים. בפני בית המשפט הוצגו המסמכים הבאים:

א. טיוטה מיום 16/1/06 (מוצג 7 למוצגי התובע ונספח ו'1 לתצהיר התובע). התאריך נרשם בטוש שחור על גבי המסמך בכתב יד.

ב. הודעת דוא"ל מיום 27/4/07 אשר נשלחה מהנתבע אל התובע (מוצג 9 למוצגי התובע). הנתבע צירף לעיונו של התובע טיוטה על מנת שיתקן בה תיקונים. התובע השיב לנתבע בהודעת דוא"ל משלו מיום 30/4/07 (מוצג 11 למוצגי התובע), שבה תיקן תיקונים שונים.

ג. טיוטה מיום 30/4/07 (מוצג 12 למוצגי התובע ונספח ו'5 לתצהיר התובע). התאריך נרשם בטוש שחור על גבי המסמך בכתב יד.

ד. טיוטה מיום 1/5/07 (מוצג 13 למוצגי התובע ונספח ו'4 לתצהיר התובע). התאריך נרשם בטוש שחור על גבי המסמך בכתב יד.

ה. הודעת דוא"ל מהנתבע אל התובע מיום 14/11/07 שבה הוא ביקש ממנו לעבור על שינויים שערך עו"ד ג'ייקובס (מוצג 14 למוצגי התובע ונספח ה' לתצהיר התובע). הנתבע כתב לתובע כי "באופן כללי הוא רוצה שיהיה ברור שאני מעביר את ההשקעה שלי (כביכול) על שמכם ... משום מה זה מאד חשוב לו. בכל אופן תשנה לפי ראות עיניך כי הסברתי לו שאין בהסכם זה איזה שהוא מו"מ לגבי הדברים".

ו. טיוטה אשר צורפה לטענת התובע להודעת הדוא"ל מיום 14/11/07 עם ציון שינויים (מוצג 15 למוצגי התובע ונספח ו'2 לתצהיר התובע).

ז. הודעת דוא"ל מיום 18/11/07 מהתובע אל הנתבע ותשובה בהודעת דוא"ל מיום 19/11/07 (מוצג 16 למוצגי התובע). התובע כתב לנתבע כי עבר על התנאים וניסה למעט בשינויים. בנוסף הוא פירט את הערותיו ביחס לסעיפים שונים ובכלל זה נקב במילים "ההשקעה שלנו". בסוף מכתבו כתב התובע לנתבע בתמצית, כי הוא מודה לו ולשותפיו על ההזדמנות העסקית ואולם ציין כי לקח סיכון רב במתן הלוואה בסך של 50,000 $ בתמורה לשיק ביטחון אישי בלבד. הנתבע השיב לתובע כי הוא מוסיף הערות משלו וכי באופן כללי הוא לא רואה בכך מו"מ מצד החברה, שכן התובע הוא המשקיע והוא זה שצריך להחליט את ההחלטות ביחס להסכם.

ח. טיוטה מיום 19/11/07 (מוצג 17 למוצגי התובע ונספח ו'3 לתצהיר התובע).

ההסכם השני

19. ההסכם נחתם כאמור ביום 11/12/07 ואולם יש לו שתי גרסאות - זו של התובע וזו של הנתבע. ההבדל בין שתי הגרסאות מתמקד בהוראות הסעיפים 6.1 ו- 6.2 בדף 2 מתוך 4 של ההסכם.

20. ההסכם נכרת בין "המלווים" (lenders) שהם התובע ורשקס, לבין הנתבע המוגדר בשמו הפרטי ולבין הלווה (borrower) שהיא החברה. ההסכם נושא את הכותרת "הסכם הלוואה". בפתיח לו נזכרו הסכם ההלוואה הראשון בין הנתבע למלווים מיום 9/1/06, העובדה שהייתה חובה להחזיר את ההלוואה עד לחודש ינואר 2007 והסכמתם של המלווים לדחות את תשלום ההחזר בכפוף לתנאי ההסכם.

סעיף 1.3 להסכם השני

21. המחלוקת הראשונה בין הצדדים ביחס לתנאי ההסכם נוגעת לסעיף 1.3, הזהה בשתי הגרסאות וקובע כדלקמן (השימוש באותיות גדולות כמו במקור):

The Lenders agree and consent to the Assignment of the Original Loan Documents to Borrower and by execution of this Agreement hereby releases Sagi Ben-Dov of any personal liability with respect to the Original Loan Documents.

22. התובע טען בסעיפים 39 ו- 40 לתצהירו כי סעיף 1.3 הסופי שונה מהנוסח שלו ברוב הטיוטות הקודמות. נטען שבמקור הסעיף לא פטר את הנתבע, אלא העדיף את טובתם של המלווים בכל מקרה של סתירה בין ההסכם החדש לבין ההסכמים הקודמים.

המסמכים מעלים שאכן כך נכתב בטיוטה מיום 1/5/07 (מוצג 13 למוצגי התובע) בעוד שהנוסח הסופי מופיע בטיוטות מהימים 14/11/07 ו- 19/11/07 (מוצגים 15 ו- 17 למוצגי התובע).

23. התובע הצהיר כי השינוי בוצע מבלי ששם לב לכך וללא הסכמתו. כאשר הוא נחקר על כך העיד שסעיף 1.3 מקובל עליו (עמ' 13, ש' 29) ובהמשך העיד כך (עמ' 14, ש' 10):

"אם אנחנו מסתכלים על כל ההסכמים כמו שניסית להראות לי לפני שיצאנו להפסקה, מקובל עליי כי חתמתי על ההסכם הזה. בפועל הוא הרע את מצבי אבל חתמתי עליו. אני לא מתכחש לו למרות שאני לא מבסוט ממנו, הכוונה לסעיף 1.3. עד לטיוטה הזאת שנחתמה עם סעיף 1.3 היה ברור לחלוטין שכל ההתחייבויות שניתנו לי נשארות בתוקף כולל בטחונות".

24. המדובר בשינוי גרסה מצידו של התובע ויש לדחות את טענתו שלא הסכים לשינוי הסעיף. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי ההסכם נחתם כאשר סעיף 1.3 עמד במתכונתו דלעיל ומשמעותו היא, שביצועו של ההסכם השני יפטור את הנתבע מאחריות אישית ביחס למסמכי ההלוואה המקוריים.

סעיפים 6.1 ו- 6.2 להסכם השני

25. המחלוקת בין שני הצדדים מתמקדת בשאלה האם ברישא לשני הסעיפים 6.1 ו- 6.2 שלהלן נרשם "Sagi" כפי גרסת התובע או The borrower ׁׁ(הלווה) כפי גרסת הנתבע:

6.1 Sagi / The borrower has deposited a personal cheque for a sum of 240,000 NIS (the "Cheque") with the Lenders, to substitute as collateral and guarantee for a thorough and full fulfillment of the Borrower's commitments and undertakings in this Agreement.

6.2 Sagi / The borrower hereby authorize the Lenders to deposit the Cheque for payment should the Borrower breach any of the terms of this Agreement and especially any of the terms specified in paragraphs 3, 4, 5 thereof in full satisfaction of the obligation hereunder. Said Cheque shall be returned within 2 days of the Loan being satisfied by the Borrower.

קביעת הגרסה הנכונה של ההסכם השני

26. המחלוקת המרכזית נעוצה בשאלה איזו גרסה של ההסכם השני נחתמה במקור. באופן ספציפי יותר - איזו גרסה של דף 2 הייתה חלק מההסכם אשר נחתם בין הצדדים. להלן יובאו השיקולים המביאים את בית המשפט להכרעה.

27. האם כל הדפים בהסכם המקורי שהציג התובע הם מאותה אצווה - ב"כ התובע הציע בדיון מיום 8/9/13 כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר ישיב על השאלה, שכן ברור כי תשובה חיובית תוביל למסקנה כי דף 2 שהציג התובע הוא דף מקורי. בית המשפט (כב' השופט חסדאי) קבע כי לא ימונה מומחה בשלב שבו עלתה הבקשה. בסופו של יום לא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם מי מהצדדים והבדיקה המוצעת לא נערכה.

28. תאריך המועד אחרון להחזרת ההלוואה בסעיף 3.2 בדף 2 להסכם - בגרסת התובע להסכם סומן קו ריק ולא נכתב תאריך ואילו בגרסת הנתבע להסכם נכתב התאריך 1/5/08.

לטענת הנתבע היעדר התאריך מעיד על חוסר האותנטיות של מסמך התובע. התובע נחקר והעיד כי ההסכמה הייתה שההלוואה תוחזר בתוך שנה מיום החתימה על ההסכם השני, כלומר עד לסוף שנת 2008 (עמ' 16, ש' 10-9). במענה לשאלה מדוע לא מולא התאריך סיפק הסבר לא משכנע בדבר יחסי החברות עם הנתבע (עמ' 16 ש' 20-14). בהמשך הוא העיד כדלקמן (עמ' 17, ש' 9-3):

"ש: דיברנו על סעיף 3.2 שהוא ריק ואמרת שהכל חברי. למה בכל הטיוטות שצירפת כנספח ו' מופיע שם תאריך ורק בטיוטה שצירפת הוא ריק ?

ת: כל הטיוטות של נספח ו' הן בתקופה של אפריל מאי 2007 כשהנתבע היה בארה"ב ולכן היה כתוב שם מאי 2008. החברה האמריקאית עושה בכסף שלי שימוש כבר שנתיים מבלי שיש לי כל הסכם, אז בנובמבר שהגיעה אליי אחת הטיוטות והתאריך כבר לא היה רלוונטי מחקתי אותו או שעוה"ד האמריקאי מחק אותו כשהכוונה היא לכתוב את התאריך שההסכם ייחתם והוא אמור להיות שנה מיום חתימת ההסכם".

אף הנתבע העיד ביחס לתאריך החזר ההלוואה (עמ' 35, ש' 25-21):

"ש: תוך כמה זמן היה צריך להחזיר את הכסף ?

ת: למיטב זכרוני היה מדובר בשנה. יחד עם זאת מאחר ונקבנו בתאריך בחוזה והציפיות שלנו היו גבוהות אז השארנו את התאריך. היה לי פה אינטרס מוחלט שחמי יקבל את הכסף כמה שיותר מהר. התובע רשם לי באימייל שהוא רואה שכבר הכנסתי את התאריך. השארנו את התאריך במאי כי היתה לנו תחזית אופטימית".

עיון במסמכים מעלה כי בטיוטה הראשונה מיום 16/1/06 (מוצג 7 למוצגי התביעה) תאריך החזר ההלוואה נקבע כשנה קדימה ליום 31/12/06. בטיוטות המאוחרות יותר מהתאריכים 30/4/07, 1/5/07, 14/11/07 ו- 19/11/07 (מוצגים 12, 13, 15 ו- 17 למוצגי התובע) תאריך החזר ההלוואה נקבע ליום 1/5/08, דהיינו בתחילה שנה אחת קדימה ואולם ללא שינוי ככל שהמו"מ התארך. באף אחת מהטיוטות אין מחיקה של תאריך החזר ההלוואה וסימון קו במקומו.

במענה לחשדות הנתבע כי התובע זייף את דף 2 והוסיף אותו מטיוטה קודמת, יש לציין שבשום טיוטה לא הופיע קו ריק במקום תאריך ההחזרה. בנוסף אין זה הגיוני שהתובע ישנה בדיעבד את דף 2 ובין השינויים ימחק את תאריך החזר ההלוואה.

עדויות בעלי הדין והטיוטות להסכם השני מעידים על כך שההסכמה הייתה שההלוואה תוחזר בתוך שנה מיום חתימת ההסכם. סבירה בעיניי עדות התובע, שלקראת חתימת ההסכם נמחק התאריך 1/5/08 שהופיע בטיוטות ונכתב במקומו קו על מנת שהתאריך ימולא בעת החתימה, עניין שנשכח בהמשך. הצדדים הרי גם שכחו למלא את תאריך חתימת החוזה בראש הדף הראשון.

דף 2 בגרסת הנתבע להסכם מציין את התאריך 1/5/08 והדבר מעיד על כך שמדובר בדף ישן הלקוח מתוך טיוטה. היעדר הנתון בדף 2 שהציג התובע מעיד לטעמי דווקא על אותנטיות.

29. משמעות הקו האנכי בתחתית דף 2 בהסכם שהציג התובע - התובע נחקר על מומחיותו בשימוש בתוכנת וורד ונשאל על משמעותו של הקו ואולם לא ידע לספק הסבר מקצועי (עמ' 16 ש' 21 - עמ' 17 ש' 2). לטענת הנתבע מדובר בקו המעיד על שינויים שבוצעו בדף 2 הנ"ל ואולם אין לטענה זו כל הוכחה. היה על הנתבע לתמוך את טענתו בחוות דעת של מומחה בתחום זה והדבר לא נעשה.

30. החברה לא העבירה לתובע שיק ביטחון - ע"פ גרסת התובע להסכם, שיק הביטחון שאליו מתייחסים הסעיפים 6.1 ו- 6.2 הוא זה שמשך עבורו הנתבע נשוא התביעה כאן. ע"פ גרסת הנתבע "המלווה הפקיד שיק אישי", דהיינו ניתן שיק ביטחון של החברה. העובדות מראות כי החברה מעולם לא הפקידה שיק ביטחון בידיו של התובע. הנתבע עצמו העיד כי "החברה מעולם לא נתנה לתובע שיק, והוא לא דרש ממנה" (עמ' 30, ש' 26).

אם כך, האמור בסעיף 6.1 המופיע בגרסת הנתבע למסמך אינו נכון עובדתית, בעוד שהאמור בסעיף 6.1 לגרסת התובע למסמך נכון עובדתית.

31. על פי ההסכם שטר הביטחון שהופקד הוא על סך של 240,000 ₪ - ידוע כי הנתבע אכן משך שיק ביטחון לפקודת התובע על סך של 240,000 ₪. אין זה סביר שהחברה האמריקאית תתחייב למשוך שיק ביטחון על סכום שקלי, שכן לפי עדותו של הנתבע עצמו לא היה לה חשבון בנק שקלי (עמ' 30, ש' 19-18).

הסכום השיקלי הנקוב בסעיף 6.1 של שתי גרסאות ההסכם תומך בגרסת התובע למסמך.

32. התובע לא נדרש ולא החזיר לנתבע את שיק הביטחון - אם אכן כוונתו של סעיף 6 להסכם הייתה החלפת שיק הביטחון של הנתבע בשיק ביטחון של החברה, כפי גרסת המסמך מטעם הנתבע, הרי שמיום חתימת ההסכם השני היה על התובע להחזיר לנתבע את שיק הביטחון.

אין מחלוקת כי שיק הביטחון לא הוחזר ואף לא הוצגה שום דרישה לכך מצדו של הנתבע, אשר נחקר והעיד בעניין (עמ' 34, ש' 6-4):

"ש.ב.: מדוע כאשר נחתם ההסכם השני לא לקחת את השיק בחזרה ?

ת: לא ייחסתי לזה חשיבות. לא חשבתי שנגיע למצב כזה אי פעם. כמו שלא ביקשתי גם את ההסכם החדש לא ביקשתי ממנו את השיק. לא ביקשתי את השיק בחזרה מעולם".

הדברים תמוהים ובמיוחד בשים לכך שלימים הורעו היחסים בין התובע לבין הנתבע והועלו דרישות מצד התובע לקבל כספים מחברת "גלובל" של הנתבע על חשבון ההלוואה לחברה האמריקאית. לכאורה מצופה היה בשלב זה מהנתבע לחשוש ולדרוש את שיק הביטחון בחזרה לחזקתו.

נתון זה מחליש את טענות הנתבע.

33. הודעת דוא"ל מהתובע אל הנתבע מיום 18/11/07 - המסמך צורף כמוצג 2 למוצגי הנתבע. בהודעתו התובע הודה בין היתר לנתבע על התנאים שהוצעו לו ואולם ציין כי נטל על עצמו סיכון במתן הלוואה בסך של 50,000 $ עם שיק אישי כבטוחה יחידה. בשים לב לכך שההסכם השני נחתם פחות מחודש לאחר מועד ההתכתבות, הרי שהוא משקף את הבנתו של התובע באותו השלב, כי הוא מחזיק בשיק הביטחון של הנתבע כבטוחה להלוואה.

34. הנתבע לא הציג מסמך מקור של ההסכם השני - התובע הציג את גרסתו למסמך ההסכם השני במסמך מקור (מוצג 18 למוצגי התובע). הנתבע הציג את גרסתו למסמך ההסכם השני (מוצג 10 למוצגי הנתבע) שלא במקור וטען כי קיבל צילום בלבד של המסמך. עוד העיד הנתבע כי "להערכתי היו שני מקורות שנשלחו לתובע. האמריקאים גם קיבלו, מקור אחד או שניים. נחתמו הרבה מאד הסכמים. אני חושב שההסכם הזה נחתם על חמישה או שישה מקורות" (עמ' 32, ש' 9-5). לדברי הנתבע "לא שמרתי את זה וזו טעות שלי" (עמ' 32, ש' 30). כאשר הנתבע נשאל מדוע לא איתר ולו חוזה מקורי אחד העיד "ניסיתי. רוב ההסכמים שהיו אמורים להיות בארץ גם שלי וגם של מר רשקס הוחזקו על ידי התובע במשרד" (עמ' 34, ש' 23-22), ובהמשך "החזיקו השותפים שלי בארצות הברית כשאני להפתעתי קיבלתי העתק אחר של ההסכם פניתי לשם. שותף אחד לא יכולתי להיות איתו בקשר ושותף שני אמר לי שאין שום דבר במשרד" (עמ' 32, ש' 12-11).

מר רשקס, חמו של התובע, נשאל והעיד גם כן בנושא היעדר מסמך החוזה המקורי:

"ש: אתה מחזיק את החוזה באנגלית אצלך בבית ?

ת: אני לא זוכר אם יש לי אותו בבית.

ש: למה את ההסכם בעברית יש לך במקור בבית וההסכם הזה אין לך במקור ?

ת: אני מאמין שגם את זה יש לי. אני צריך לבדוק את זה" (עמ' 27 ש' 32 - עמ' 28 ש' 3).

"ש: למה לא הבאת את החוזה המקורי שעליו חתמת כדי שנוכל להשוות ?

ת: אף אחד לא הנחה אותי שאני צריך להביא משהו.

ש: חקרתי אותך לפני משהו כמו שלוש שנים וגם שם עלה אותו סיפור, אותה גרסה שהחוזה שאני מציג לא נכון. למה לא הבאת איתך את המקורי היום ?

ת: אף אחד לא הנחה אותי לעשות כך" (עמ' 28 ש' 15-11).

תוצאת הדברים היא שהנתבע לא הציג ולו מקור אחד של הסכם המקור. אפילו תתקבל טענתו כי הוא עצמו לא קיבל עותק מקורי, אין הסבר לכך שחמו מר רשקס לא איתר את המקור אשר אמור להיות בביתו. יתרה מכך, אין ספק שלשותפיו האמריקאים בעבר של הנתבע ולעו"ד ג'ייקובס האמריקאי אמורים להיות עותקים מקוריים. די היה בהצגת אחד מהם, ככל שהוא זהה לצילום המצוי אצל הנתבע, בכדי לחזק מאד את טענותיו של הנתבע.

ככלל, אי הצגתו של מסמך רלוונטי המצוי בחזקתו האפשרית של בעל דין ואשר יש בו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצר הנחה כי אילו הוצג היה מערער את גרסתו של הצד אשר נמנע מהצגתו. כך בע"א 548/78 נ.ש. ואח' נ' י.ל., פ"ד לה(1) 736 בעמ' 763-762:

"דרך זו שנקט בה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".

העובדה שהנתבע לא הציג מסמך מקורי של ההסכם השני מחלישה את טענתו, כי הגרסה המוצגת על ידו היא זו שחתמו עליה הצדדים.

35. אי העדתם של עדים רלוונטיים - בדומה לכלל הנכון למסמכים רלוונטיים, אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לערער את גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן (ר' ע"א 293/90 גרינהולץ ואח' נ' מרמלשטיין (פורסם במאגרים)). כך גם נאמר בע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' (דינים עליון 1991 (1) 1135):

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד".

בענייננו לא הובאו לעדות בפני בית המשפט עדים אשר יכולים היו לשפוך אור על המחלוקת המצומצמת בתיק זה. בראש ובראשונה המדובר בעו"ד ג'ייקובס האמריקאי, אשר ייצג את החברה שבבעלות הנתבע ושותפיו, השתתף בעריכת מסמך ההסכם השני ויזם בו שינויים.

כך גם שני שותפיו האמריקאים של הנתבע. אכן, השותפות לא עלתה יפה ואפשר שיחסיהם עם הנתבע התערערו ואולם אין בכך כדי למנוע את זימונם לעדות.

הימנעותו של הנתבע מהעדתם של עו"ד ג'ייקובס ושל שני שותפיו מהעבר פוגעת בגרסתו ומחזקת עוד יותר את גרסת התובע.

36. הסתירה לכאורה בין סעיף 1.3 לסעיפים 6.1 ו- 6.2 - סעיף 1.3 פוטר את הנתבע, בתרגום חופשי, מ- "אחריות אישית ביחס למסמכי ההלוואה המקורית". סעיפים 6.1 ו- 6.2 בגרסת התובע למסמך ההסכם השני מחייבים את הנתבע מכוח שיק הביטחון. הנתבע טוען כי שני הסעיפים סותרים זה את זה לחלוטין.

סבורני כי שני הסעיפים יכולים להתקיים זה לצד זה. אין ספק כי כוונת הצדדים הייתה לבטל את הסכם ההלוואה הראשון ולמנוע מצב שבו לשני ההסכמים יהיה תוקף האחד לצד השני, שהרי אין המדובר בשתי הלוואות. יחד עם זאת, בהחלט סביר כי שיק הביטחון של הנתבע נותר להבטחת סכום ההלוואה. סעיף 1.3 פטר את הנתבע ממעמדו כלווה ואולם סעיף 6 הותיר אותו במעמדו כערב מכוח שיק הביטחון. אכן, ניתן ורצוי היה לשכלל את הניסוח של סעיף 1.3 ולציין כי הפטור הוא למעט האמור בסעיף 6 להסכם ואולם משהדבר לא נעשה, אין בכך כדי להביא למסקנה כי סעיף 6 סותר את סעיף 1.3 באופן מוחלט.

37. היעדר ההיגיון בכך שהחברה עצמה תערוב להתחייבויותיה - על פי גרסת התובע, הנתבע ערב להתחייבויות החברה בהסכם באמצעות שיק ביטחון אישי. ע"פ גרסת הנתבע, החברה עצמה היא זו שהייתה אמורה להבטיח בשיק ביטחון שלה את קיומו של ההסכם.

גרסת הנתבע חסרת היגיון, שכן מרגע שהחברה איננה עומדת בהתחייבויותיה להשיב הלוואה, ניתן להניח כי מצבה הכלכלי רעוע ומכאן שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה באמצעות שיק הביטחון. באופן רגיל, ערבות ניתנת על ידי צד ג' ולא על ידי המלווה עצמו ומכאן שגרסת ההסכם שהציג התובע הגיונית יותר.

38. נקבי ההידוק במסמך ת/1 - במהלך הדיון שהתקיים ביום 2/3/11 בפני כב' הרשם הבכיר לרנר, סומן ההסכם המקורי שהציג התובע כ- ת/1. בראש הדפים במקום ההידוק נמצאו מספר נקבים, המעידים על כך שהמסמכים הופרדו והודקו מחדש מספר פעמים.

התובע נחקר בקשר לכך והעיד כי "כשהתחלנו להכין מסמכים לבית המשפט אני מניח שפתחו וסגרו" (עמ' 22, ש' 9). מדובר בהסבר הגיוני לקיומם של הנקבים בראש הדפים. בוודאי שלא ניתן להסיק מקיומם כי דף 2 בהסכם המקורי שהציג התובע הוחלף באחר כפי טענת הנתבע. מסקנה שכזו היא מרחיקת לכת וחסרת בסיס של ממש.

39. הסכמתו של הנתבע להעביר כספי החזר אגרה של חברת "גלובל" לתובע - הנתבע טען כי בכל הפניות של התובע אל החברה הוא לא הזכיר את חובתו האישית של הנתבע, מן הטעם שידע כי הוא פטור ממחויבות אישית. בניגוד גמור לטענה זו, הנתבע עצמו הצהיר על לחצים שהפעיל עליו התובע על מנת שיחזיר לו אישית את כספי ההלוואה (ר' סעיפים 73.2, 73.4 ו- 76 לתצהירו של הנתבע).

התובע העיד כי הנתבע מעולם לא הפסיק לראות עצמו כחייב כלפיו באופן אישי ואף הסכים להעביר אליו סך של 14,530 ₪ על חשבון חובות ההלוואה (עמ' 21, ש' 12-1).

מוצג 33 למוצגי התובע הוא התכתבות דוא"ל בין התובע לבין הנתבע מחודש מאי 2010, שבמסגרתה אישר הנתבע לתובע להעביר סך של 14,530 ₪ מתוך יתרת האגרה שהוחזרה לחברת "גלובל" לחשבונו הפרטי של התובע.

התובע כתב לנתבע ולאחיו אוהד בן דב "נא אשרו לי להעביר היתרה לחשבוני הפרטי כמקדמה ע"ח החוב כלפיי". על כך השיב לו הנתבע "הי גל, זה מאושר ...".

הדברים הם מפורשים ותומכים בגרסת התובע ולפיה הנתבע ראה עצמו כבעל חוב במנותק מחבותה של החברה האמריקאית שבה היה שותף.

40. עדותו של מר אהרון רשקס - רשקס נשאל האם ההסכם שהוצג על ידי התובע הוא זה אשר עליו חתם ומיד טען כי סעיף 6 להסכם שונה מזה שנכלל בהסכם שעליו חתם (עמ' 26, ש' 15-12). התרשמתי שעדותו של מר רשקס ניתנה לאחר הכנה מוקדמת, שכן אין זה סביר כי זכר ממרחק השנים ולאחר עיון חטוף במסמך שהוצג לו, כי סעיף 6 היה שונה. כאמור, מר רשקס לא הביא עמו עותק של החוזה המקורי. אני מייחס לעדותו של מר רשקס משקל נמוך ביותר ואיני רואה בה חיזוק לגרסת הנתבע.

מסקנות

41. האמור לעיל מעלה את המסקנות הבאות:

א. התובע והנתבע חתמו על הסכם הלוואה ראשון ביניהם, מתוך הבנה שהוא יובטח תוך זמן קצר מכוח הסכם עקרונות זמני שייחתם בין הנתבע לבין החברה שתוקם בארה"ב.

ב. סך ההלוואה לא הוחזר במועד. אילו היה מוחזר, הרי שהעניין כולו היה מסתיים בתוך השנה הראשונה ולא היה נחתם ההסכם השני.

ג. המעורבים החליטו להעניק לחברה הזדמנות נוספת וארכה בתקווה לקדם את הצלחתה ולהרוויח ריבית גבוהה וכספים נוספים. בשלב זה התקיים מו"מ ממושך. ע"פ תנאיו של ההסכם השני, הצלחתה של החברה יכולה הייתה להעשיר את כיסו של התובע באופן משמעותי ביחס לסכום שהלווה במקור. בשלב זה בהחלט ניתן לראות בתובע יצור כלאיים של מלווה ומשקיע.

ד. ההסכם השני אשר נחתם הוא זה שהוצג מטעמו של התובע ולא זה שהוצג מטעמו של הנתבע. ההסכם קבע כי שיק הביטחון של הנתבע בסך של 240,000 ₪ ישמש כבטוחה לכך שהחברה תחזיר לתובע את כספי ההלוואה.

ה. החברה לא החזירה את ההלוואה וחובה לתובע תפח בהתאם לתנאי ההסכם השני. חוב זה לא חושב על ידי הצדדים ואולם הוא עולה בוודאות על הסך הנקוב בשיק הביטחון.

ו. לפיכך דינה של תביעת התובע כנגד הנתבע מכוחו של שיק הביטחון להתקבל.

טענות הקיזוז וההפחתה

42. הנתבע טען כטענה חלופית שאפילו תתקבל תביעתו של התובע, הרי שיש לקזז ולהפחית מסך השיק סכומים שנגבו על ידי התובע כדלקמן:

א. סך 14,530 ₪ בגין כספים שהועברו לתובע מתוך החזר האגרה של חברת "גלובל".

ב. סך 10,113 ₪ בגין עמלת תיווך שהיה על התובע להעביר לחברת "גלובל".

ג. סך של 4,500 $ שנתקבלו אצל התובע מהחברה עצמה ב- 3 המחאות.

43. נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהסכומים הנ"ל צריכים להיות מופחתים מחובותיה של החברה לתובע על פי תנאי ההסכם השני ואולם על מנת שניתן יהיה לקזזם מהסכום הנקוב בשיק הביטחון, היה על הנתבע להוכיח כי חובה של החברה לתובע נמוך מ- 240,000 ₪.

44. התובע העיד בקשר לעניין זה כדלקמן (עמ' 22, ש' 15-12):

"ש: למה לא צריך להפחית סכום זה מסכום החוב ?

ת: אני חושב שלא צריך. החברה חייבת לי חצי דולר לכל מוצר שמכרה ואין לי מושג כמה מכרה. יש עניין של ריבית גבוהה שאפילו לא חישבתי את זה. הבנתי שלא הצליח לנתבע וריחמתי עליו גם. ביקשתי את הכסף שהוא הבטיח לי ואני רוצה אותו חזרה".

45. סעיפים 3, 4, ו- 5 להסכם השני מחייבים את החברה בריבית גבוהה ובתשלומים נוספים. סעיף 6.2 להסכם קובע כי שיק הביטחון של הנתבע ישמש כבטוחה לחובות הנ"ל. נדמה כי סך החוב עולה משמעותית על 240,000 ₪ ומכאן שלא הוכחה בפניי זכות הקיזוז.

46. לסיכום, תביעת התובע כנגד הנתבע מתקבלת במלואה. על התובע לשלם לנתבע את הסכומים הבאים:

א. סך התביעה 240,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשתה.

ב. שכ"ט עו"ד בסך של 36,000 ₪.

ג. אגרת התביעה ששולמה על ידי התובע.

47. אם לא ישולמו הסכומים הנ"ל בתוך 30 יום מהיום, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ד, 12 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.