<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד גב' שלומית בשבקין

הנאשמים: נוכחים

הסניגורים: עו"ד חנא בולוס בשם נאשם מס' 1

עו"ד גב' לילך גפני בשם נאשם מס' 2

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

עיינו בתסקירי שירות המבחן.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

אני מגישה רישום פלילי של נאשם מס' 1. הוגש וסומן ת/1.

גיליון הרשעות של נאשם מס' 2 הוגש וסומן ת/2.

מגישה גזר דין וכתב אישום והכרעת דין בעניינו של נאשם מס' 2. הוגש וסומן ת/3.

הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון ביום 21/1/16. על פי עובדות כתב האישום בתמצית ייאמר כי נאשם מס' 1 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן עבד כאחראי מטבח בבית קפה בגרג ביחד עם אמין קזימוב אשר בענינו הוגש כתב אישום בנפרד והוא נדון והורשע ועניינו הסתיים כבר בשנת 2011.

נאשם מס' 2 הוא חברו של נאשם מס' 1.

הנאשמים ואמין קשרו קשר על מנת לגנוב כספת מבית הקפה, סיכמו ביניהם את מועד ביצוע הגניבה, כך שזה יהיה שעה שאמין יעבוד במשמרת לילה, לא יהיו נוכחים אנשים רבים ובכלל זאת מנהל המקום. התפקידים ביניהם חולקו ואף הוחלט על דרך חלוקת הכסף באופן שווה בין השלושה.

תפקידו של אמין היה לפתוח את דלת הכניסה ולהביא את הכספת בסמוך אליה והשניים האחרים הנאשמים כאן היו אמורים לקחת את הכסף מהמקום. אמין ביצע את חלקו ובהמשך נאשם מס' 2 נכנס דרך הדלת שאמין הותיר פתוחה, לקח את הכספת כשתוכה מספר אלפי שקלים ועזב את המקום. בהמשך שוחח נאשם מס' 1 עם אמין וביקש ממנו לאתר אדם שיוכל להמיר את ההמחאות שבכספת לכסף.

בגין עבירות אלה הורשע נאשם מס' 1 בקשירת קשר לפשע ובגניבה בידי עובד. נאשם מס' 2 הורשע בקשירת קשר לפשע וגניבה. כמו כן הורשע נאשם מס' 1 בעבירה של הדחה בחקירה לאחר שהנחה את אמין כיצד לנהוג במהלך חקירתו לאחר שצפה במצלמות האבטחה.

מדובר במעשים חמורים הפוגעים בערך החברתי שעניינו קניינו של המעביד. כתב האישום מדבר בעד עצמו, כאשר בעניינו של נאשם מס' 1 הדברים נעשו במסגרת עבודתו ותוך ניצול של תפקידו ושל האמון שניתן בו על ידי מעסיקו.

בעניין חומרת עבירה של גניבה בידי מעביד – מפנה לע"פ 72220/04. בתי המשפט לא אחת עמדו על כך כי ראוי כי מדיניות הענישה תשקף את הסכנה הגדולה בביצוע עבירות גניבה ממעבידים, עבירות הכוללות עבריינות מתוחכמת ויסוד קשה של הפרת אמון.

כאמור, הנאשם פגע באמון שניתן בו וזאת עשה ביוזמתו ובעזרתו של נאשם מס' 2.

באופן פרטני לכל נאשם אתייחס כעת לנאשם מס' 1 – הנסיבות המחמירות מעבר לכך שביצע את העבירות בהיותו אחראי מטבח, בתפקיד שהוא מעל אמין, הוא יזם ביחד עם נאשם מס '2. לנאשם 5 הרשעות קודמות הכוללות עבירות אלימות, סמים, איומים והעלבת עובד ציבור. תפקידו ומעמדו בהיותו המוח המתכנן מהוות נסיבות לחומרה שעל בית המשפט לשקול בבואו לגזור את הדיון. בית המשפט העליון ברע"פ 1096/09 בעניין דוד מילשטיין, התייחס לחומרת של גניבה בידי מורשה וציין כי כאשר מדובר במעשים מתוכננים ולא מעידה חד פעמית, דין הנסיבות האישיות של הנאשם לסגת אל מול חומרת מעשיו ומפני האינטרס הציבורי.

הנאשם תכנן בקפידה עם האחרים את אופן ביצוע המעשים ואף הדיח את אמין. עברו מלמד כי אין מדובר במעידה חד פעמית. ברור כי בצע הכסף היה מה שהניע את שלושת המעורבים בביצוע העבירות, אך חומרה יתרה היא שהנאשם ביצע את המעשים בעודו עובד בעסק, בעל תפקיד בכיר ויזם את המעשים. יצוין כי עניינו נבדל מזה של אמין דווקא בשל נתונים אלה ולכך מתווספת העובדה כי אמין הודה לקח אחריות והביע חרטה כנה כבר בשנת 2011. לאמין היה עבר קל של הרשעה אחת במהלך שירותו הצבאי. הוא נדון ל – 6 חודשי עבודות שירות, צו מבחן וקנס.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם מס' 1 מעלה כי הנאשם נוטה לייחס להתרחשות המעשים לגורמים חיצוניים, כך שנטילת האחריות אינה מלאה וכנה. הוא ביצע את המעשים עת היה תחת צו מבחן של שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת הישנות לעבירות דומות בעתיד ללא טיפול ואילו הנאשם שולל נזקקות טיפולית. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ ענישה קונקרטית ופיצויים ומאסר על תנאי ועל עבודות שירות. לעמדתנו אין מקום להטיל עבודות שירות. האינטרס הציבורי דוחה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, היה עליו לחשוב על תוצאות מעשיו. התסקיר דן במצבו הכלכלי של הנאשם, באינטרס האישי שעה ששיקוליו של בית המשפט רחבים הרבה יותר והם לוקחים בחשבון גם את האינטרס הציבורי.

לאור כל זאת, מבקשים לקבוע מתחם עונש הולם בעניינו של נאשם מס' 1 בגין שני האישומים, תוך התחשבות בחלוף הזמן ובנסיבות לקולא ולחומרה בטווח הנע בין 6 חודשי מאסר בפועל ל – 8 חודשי מאסר בפועל וכן השתת עונשים נלווים של מאסר על תנאי וקנס.

מבקשים להשית על הנאשם עונש בתוך המתחם.

לעניין הנאשם מס' 2 – כפי שפורט בהרחבה, הוא יזם ביחד עם הנאשם מס' 1 את המעשים, הוא זה אשר לקח פיזית את הכספת מבית העסק. מדובר בסכום נכבד בכספת העומד על מספר אלפי שקלים. הנאשם בעל עבר פלילי, כולל 5 הרשעות קודמות ולא זו אף זו, את המעשים ביצע הנאשם כאשר תלויים ועומדים כנגדו 2 מאסרים על תנאי, אחד מהם בר הפעלה בענייננו.

נסיבות ביצוע העבירה בפורטו בהרחבה.

חלקו של נאשם מס2 היה במימוש הקשר, הוא זה שהוציא בפועל את הכספת. העובדה כי לא היה עובד במקום מבחינה בינו לבין הנאשם מס' 1 אולם אין בכך כדי להפחית מחומת מעשיות.

מהתסקיר עולה כי הנאשם על אף שהודה מפחית מאחריותו ומהודיתו וטוען כי כלל לא היה נוכח בבית הקפה. שירות המבחן המליץ על הטלת של"צ ומאסר על תנאי ואין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן. חומרת המעשים עברו של הנאשם והעובדה כי תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה ואף העובדה כי לאחר עבירות אלה המשיך וביצע עברות, אינן מצדיקות אימוץ שירות המבחן.

לאור האמור מבקשים לקבוע מתחם בהתחשב בחלוף הזמן ובנסיבות לקולא ולחומרה על טווח הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל וכן השתת עונשים נלווים של מאסר על תנאי וקנס. מבקשים לגזור על הנאשם מספר חודשי מאסר בגין תיק זה וכן הפעלת מאסר על תנאי במצטבר של 3 חודשים בנוסף על הטלת מאסר על תנאי משמעותי וקנס.

הסניגור, עו"ד בולוס, טוען לעונש:

חברתי התעלמה מנקודה חשובה מאוד, האירוע המתואר בכתב האישום התרחש בשנת 2008. כתב האישום הוגש אחרי 3 שנים, בשנת 2011. אנו היום בשנת 2016, היינו אחרי 8 שנים.

התיק הזה נסגר מחוסר ראיות ביום 22/3/09. כפי שהדבר אף עולה מפלט משטרתי פעולה מס' 45, התייחסנו לכך במהלך הדיונים. מגיש את הפלט. הוגש וסומן נ/1.

רק לאחר שהנאשם פנה למעסיקו וביקש לקבל את שכרו, המשכורת האחרונה שלא שולמה לו, פנה המעביד למשטרה ביום 23/7/09 הגיש תלונה על סחיטה. הנאשם נחקר, תיק הסחיטה נסגר, אך בעקבות פתיחת תיק הסחיטה נפתחה החקירה מחדש והוגש כתב האישום.

אי אפשר להתעלם מעינוי הדין שעברו הנאשמים.

בעניין זה אני מפנה את בית המשפט לפסיקה של בית המשפט העליון ולפיה אי אפשר להתעלם מעינוי הדין שעובר נאשם. 4 שנים נחשב לעינוי דין. אנו מדברים על 8 שנים במקרה הזה. אדם משנה את עולמו מן הקצה אל הקצה במהלך השנים האלה והראיה לכך היא כי הנאשם 1 שינה את עולמו מקצה לקצה. מאז ביצוע העבירה בה הורשע לא הסתבך מאז ועד היום. מגדל ילדים, נשוי, עובד , מתמיד בעבודתו. ניתן להתרשם מהכתוב בתסקיר שירות המבחן, בעמוד 3 באמצע, ששירות המבחן ציין כי הנאשם מעיד על עצמו שהוא חש כי איבד צלם אנוש. זו שפת הנאשם. הוא מכיר ומתבייש בהתנהגותו הפסולה. לא רק בשל התנהגותו עוברת החוק, אלא בגלל תחושת הבושה על כך שהעז לדבריו לקחת ממקום בו עבד עד שפגע באמון שניתן בו.

גם כאשר שירות המבחן בא לתת המלצה, הוא התעלם לרגע מהעובדה כי מאז חלפו 8 שנים ושירות המבחן לא המליץ המלצה שיקומית משום שהנאשם ציין כי הוא לא זקוק לשיקום. אכן, כבודה, הוא לא זקוק לשיקום לאחר 8 שנים ולאחר שלא הסתבך יותר. אדם לא זקוק לעזרת שירות המבחן, כאשר הוא מסוגל בכוחות עצמו להשתקם והראיה שהוא השתקם.

על עינוי דין אמרו חכמים (מפנה למשנה אבות פרק יא) "חרב באה לעולם על עינוי דין ועיוות דין ועל המורים בתורה שלא כהלכה". מפנה לע"פ 8421/12 חיים בן חיים לעניין עינוי הדין.

מפנה לע.פ. 4434/10 אבי יחזקאל כאשר ביהמ"ש קבע כי עינוי הדין הוא טענה שניתן להעלות במסגרת טענת הגנה מן הצדק שבכוחה להמתיק באופן משמעותי את העונש. במקרים מסוימים לבטל כתב אישום ובמקרים מסוימים לבטל כתב האישום. במקרים אחרים להמנע מהרשעה ובמקרים המתאימים לעונש מאסר בפועל, ביהמ"ש נמנע ממאסר בפועל בשל עינוי הדין. מפנה לע.פ. 3821/08 אני מגיש לביהמ"ש פס"ד של שלום קריית גת אשר סוקר את הענישה השונה בעבירות גניבה ממעביד. התייחסות לקשת הרחבה של הפסיקה כאשר מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה ובמקרים החמורים למס' חודשי מאסר בפועל. אני אומר אם זה המצב, אז מצבו של הנאשם ממילא מתאים לשל"צ או מאסר מותנה אילו העבירה הייתה מתבצעת קרוב לגזירת הדין, קל וחומר כאשר חלפו שמונה שנים מאז. שירות המבחן בעניינו של הנאשם לא המליץ על של"צ אלא על עבודות שירות. קצינת המבחן ציינה בפניו כי זהו כיוון המלצתה, זאת משום שהנאשם לא רצה לקבל את ההצעה שלה שהוא יעבור שיקום. אני אומר זה לא הוגן לתת שתי המלצות שונות לגבי שני הנאשמים למרות שהנאשם מס' 1, אין לו הרשעות בתחום הרכוש, הגניבות. מדובר בנאשם שהסתבך 4 פעמים בחייו. פעם אחת כשהיה נער בעבירות סמים בשנת 2003, עבירת איומים מ 2005 ושתי עבירות משנת 2007 שעניינן תקיפה ואיומים, עבירות אלימות. אין לו עבר בתחום הרכוש כאשר הנאשם על פי התסקיר, עבר קורס שליטה בכעסים ובמסגרת שירותי הרווחה, בגלל הסכסוך שהיה בינו לבין רעייתו, עבר טיפול הורים. הטיפול צלח, שני בני הזוג חזרו לגור יחד ומגדלים ילדים קטינים. אשתו כרגע בהיריון.

אני מסתייג מדברי חברתי שציינה כי הנאשם 1 הוא היוזם המניע. עפ"י כתב האישום, מדובר בקשירת קשר ולא מחלקים את התפקידים. אם ביהמ"ש שם לב , לאורך טיעוני חברתי לעניין ביצוע העבירה, בקושי שמעתי את אזכורו של הנאשם 1.

הנאשם ציין באופן מפורש כי מה שהניע אותו לבצע את העבירה, היו שתי סיבות. הדבר הראשון, מצבו הכלכלי הקשה דאז והמצב הרגשי בגלל הבעיות בינו לבין רעייתו. העניין של בעיות בינו לבין אשתו נפתרו. מצבו יציב לאור העובדה שהוא מתמיד בעבודתו. הטלת עונש עבודות שירות בשלב זה של חייו עלול לדרדר את מצבו בחזרה, משמעותו, להתנתק מהעבודה. יתכן שעונש עבודות שירות היה הולם אילו היה מגיע בסמוך לאחר ביצוע העבירות אך לא היום, שנים רבות לאחר מכן. בנסיבות העניין, אני מבקש שהעונש שיוטל על הנאשם יהיה מאסר מותנה ולהחמיר ברכיב נוסף של הענישה, קנס או פיצוי. הנאשם חטא ושלח ידו לכספו של המעביד. מוצדק לחייב את הנאשם בפיצוי או בקנס אך צריך לתת את הדעת לכך כי הנאשם לא קיבל את משכורתו האחרונה. לחילופין, הנאשם מוכן לבצע של"צ בהיקף ניכר שבעצם השוני בין של"צ לעבודות שירות, ידוע לביהמ"ש.

עו"ד לילך גפני טוענת לעונש:

המנה הזו מוגשת קרה לא בגלל שהנאשמים גרמו להתמשכות הדיון או כי היה קושי באיתורם, זה לא המקרה. המקרה הזה הדבר נובע בעיקר מאופן בו הופעל שיקול הדעת אצל המאשימה ומתקלות חוזרת ונשנות וחוזרות ונשנות בהתנהלותה. בימי שנותיי כסניגורית לא ראיתי תיק עם כל כך הרבה תקלות. התיק עבר ידיים. עבר פרקליטים שונים. אבד בו חומר הראיות ושוחזר, בין היתר בעזרתנו. בהמשך היו מקרים של אי הופעת עדים וחמור מכך, כשלים חמורים ביותר בהעברת חומר הראיות לסניגורים. הדברים נזכרו על ידי בהרחבה בפרוטוקול יום 22.6.15 ויום 30.6.15.

במצב זה ניתן לומר כי חלק מהנסיבות של תיק זה, נובע מחלוף הזמן. יש בכך עינוי דין ועל כך הרחיב חברי ולא אחזור על דבריי. יש לכך משמעויות נוספות. מעבר לשינוי בעורכות חייו של נאשם מס' 2, שאעמוד על כך בהמשך, לדבר היה צריך להינתן משקל רב בגיבוש עמדת המאשימה לעונש ומתחם הענישה שהיא עותרת לו. מתחם הענישה הינו עינוי נסיבות תיק בין היתר.

כל זאת לגבי הנסיבות הכלליות שעופפות הליך זה.

כעת אתייחס לחלקו של נאשם מס' 2 ונסיבותיו. ראשית, כל הטיעון של חברתי ביחס לרף ומתחם הענישה הראוי והערכים המוגנים הקשורים לעבירת גניבה ממעביד, אינו רלוונטי לנאשם מס' 2. הנאשם לא גנב מהמעביד שלו. שנית וחשוב יותר, כאן גם בא לידי ביטוי ההיבט של חלוף הזמן. במהלך השנים שבהן המאשימה כשלה בניהול התיק, חל שינוי דרמטי באורחות חייו של נאשם מס' 2. הדברים נזכרו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן. לא אחזור על כולם מפאת צנעת הפרט.

אפנה לרקע הטרגי של נסיבות חייו. לא אטען כי לעולם צריך להקל עם נאשמים בשל אירוע טרגי אז בילדותם. במקרה זה מדובר על אדם שמתוך הסיטואציה המשפחתית המורכבת והקשה, הוא אסף את עצמו ואת כוחותיו בעזרת חברים ובת זוגו והקים את עצמו מחדש לחיים נורמטיביים. לא ניתן להתעלם כאשר באים לטעון למתחם ענישה, בטח לא במתחם ענישה בעבירת גניבה. אנו מדברים על אדם שמיוצב במשך שנים ארוכות על אורח חיים נורמטיבי. אדם שמתמיד בעבודות ואני מפנה בהקשר זה לעמוד ראשון לתסקיר שורה אחרונה "מתמיד במקצוע, מתפתח במקצוע, הקים משפחה, מקיים מערכת זוגית בונה ותומכת, מפרנס את משפחתו, הביא ילד לעולם...". כל אלה למעשה עם עזרה בשנים קודמות על ידי שירות המבחן אבל עם תעצומות נפש ועקשנות לחתור לחיים נורמטיביים, כולל להתנתקות ממקום מגוריו ולא לדרוך בעכו שנים. להתנתק מחברים שנים ומכל גורם שעלול להשפיע עליו לרעה. לא בכדי שירות המבחן נתן לגורמי הסיכוי משקל רב הרבה יותר מגורמי הסיכון כאשר בא לשקול אותם זה מול זה. שירות המבחן לא חזר בו ולא שינה את גישתו גם כאשר הנאשם לא נענה להשתלבות בקבוצה טיפולית או טיפול פרטני. לעניין זה אציין כי על פי רוב, שירות המבחן נותן לסירוב להליך טיפולי משקל כמעט מכריע. אבל גם על הכלל הזה יש יוצא מהכלל וזה המקרה ולמה ? כי לא כל מקרה מתאים לתבניות הרגילות. ולא לכל אדם מתאים להדרש לעומק חזור ושנו לתפוסים הרגשיים הפסיכולוגיים כפי ששירות המבחן אולי היה מצפה.

כשאדם נמנע מלטפל במקומות אלה אך ממשיך להביאם לביטוי בצורה עבריינית זה דבר אחד. אבל אדם שמגיע בכל תעצומות נפשו ובמישור ההתנהגותי מוכיח את עצמו, אזי נכון לתת לזה משקל וזה מה ששירות המבחן עשה. במקרה זה ,לדעתי, זה איזן נכונה בין כל הפרמטרים הצריכים לעניין וגם אם לא נתן תכנית טיפולית, הוא כן בא בהמלצה לענישה שהיא בעלת מאפיינים טיפולית. הוא נתן ענישה לא מבוטלת, היקף שעות של"צ משמעותי. הנאשם מוכן לזה.

הנאשם מכיר את המקום. הוא תרם שם בעבר. קיבל המלצות חיוביות מאותו מקום. בטוח שהוא ייתרם ויתרום מביצוע עבודות של"צ באותו מקום פעם נוספת. לעניין המתחם לו עותרת המאשימה, כפי שציינתי במכלול הנסיבות, לרבות חלוף הזמן, הגורמים לחלוף הזמן, העובדה שלמעשה במובנים מסוימים אבד הקלח על האירוע נשוא כתב האישום, הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי במישור ההלימה. אני סבורה ששירות המבחן נתן החלצה הולמת בנסיבותיו של מקרה זה. חברתי עתרה להפעלת מאסר מותנה. מאסר המותנה אינו בר הפעלה. המאסר על תנאי הוטל ב- 3.12.07 למשך שנה. האירוע בוצע שנה – 3 ימים לאחר מכן, לאחר שמאסר על תנאי פקע, 03.12.08 ולכן אינו חל.

גם הטיעון שהעבירה בוצעה שמרחף מעל ראשו של נאשם מס' 2 מאסר על תנאי, אינו נכון.

במכלול הנסיבות ,אבקש לאמץ מתחם ענישה שכולל עבודות של"צ ומאסר על תנאי כפי שהציע שירות המבחן ולהטיל ענישה בהתאם להמלצת שירות המבחן של של"צ, מאסר על תנאי. אבקש להמנע מהטלת קנס נוכח כל האמור בתסקיר שירות המבחן וכל טיעוני.

הנאשם 1:

אני מתבייש במה שעשיתי. עברתי תקופה בזמן העבירה. אני אדם חדש. אני מגדל ילדים בבית ועוד מעט יש לי ילד נוסף. אני מפרנס יחיד. עבודות שירות ייקחו אותי צעדים אחורה. אני אצטרך לעזוב את העבודה. העבודה שלי בבוקר. אני מתבייש במה שעשיתי.

הנאשם 2:

אני מצטער על מה שעשיתי. זה היה תקופה קשה שלי בחיים והכי רעה שלי בחיים. מאז שיצאתי מעכו לפני שמונה שנים אני פורח ונמצא במקום טוב יותר. לא נראה לי שאפגש פה או במשטרה. אני פשוט מצטער.

<#3#>

החלטה

נקבע למתן גז"ד ליום 04.7.16 שעה 13:00.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב סיוון תשע"ו, 28/06/2016 במעמד הנוכחים.