בפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן – המבקשת) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בתחום הפסיכיאטרי, בעניינה של התובעת (להלן – המשיבה), אשר קבעה למשיבה נכות צמיתה, בתחום הפסיכיאטרי, בשיעור של 15% לפי סעיף 34 ב-ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, חלף קביעת הועדה.

הבקשה נסמכת על סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפיצויים).

ביום 03.09.2008 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים (להלן – התאונה).

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

הוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – הוועדה), אשר דנה בעניינה של המשיבה, ביום 26.12.2010, קבעה כי המשיבה לוקה בנכות נפשית, בשיעור של 15%. בנוסף, נקבע למשיבה נכות אורטופדית בשיעור של 10%. סה"כ נכותה המשוקללת של המשיבה הועמדה על 23.5%.

קביעת הוועדה הינה קביעת נכות ע"פ דין.

טענות המבקשת

הבקשה מתייחסת לתחום הפסיכיאטרי בלבד והמבקשת איננה חולקת על הנכות בתחום האורטופדיה.

המבקשת מבססת את בקשתה על שני נימוקים עיקריים כדלהלן:

א. לשיטתה, נפל פגם מהותי בקביעת הוועדה, עת המשיבה ציינה בפני המומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי, ד"ר רון גאנין (להלן – ד"ר גאנין), כי איבדה את הכרתה ואילו במכתב השחרור מיום התאונה צויין, כי המשיבה לא איבדה את הכרתה. המבקשת סבורה שהמדובר ב"פגם מהותי" בהתאם לפסיקה הרלוונטית שעה שמסקנות המומחה התבססו על ההנחה שהמשיבה איבדה את הכרתה, ועל כן יש לאפשר מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

ב. המבקשת טוענת, כי בעת שהוועדה קבעה את נכותה של המשיבה, היא לא התייחסה לאפשרות שנזקה של המשיבה יקטן וזאת שעה שהן ד"ר בן ציון יצחק (להלן- ד"ר בן ציון), המומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי, ציין בחוות דעתו, כי אם המשיבה תקבל טיפול סדיר הרי שמצבה ישתפר, והן ד"ר רון גאנין ציין בחוות דעתו, כי המשיבה נמנעה מלקבל טיפול רפואי נפשי מלא ועל כן קבע את נכותה בתחום הפסיכאטרי כנכות קבועה. משכך, המשיבה אינה עומדת בעיקרון הקטנת הנזק ולכן עותרת המבקשת לסתור את קביעת הוועדה בתחום הפסיכיאטרי.

טענות המשיבה

המשיבה סבורה שיש לדחות את בקשת המבקשת מהנימוקים העיקריים כדלהלן:

א. לשיטתה, עצם העובדה שבתעודת השחרור נרשם שהמשיבה לא איבדה את הכרתה, אין ליתן לכך משקל רב, שעה שבמסמכים רפואיים אחרים, תועד כי המשיבה איבדה את הכרתה ונחבלה בראש כתוצאה מהתאונה [נספח ד' (1) – ד' (3) לתגובה לבקשה].

ב. באשר לטענת המבקשת בעניין אי הקטנת הנזק, בתגובתה צירפה המשיבה תצהיר לפיו היא טופלה אחר התאונה ותמכה טענותיה באסמכתאות רפואיות מהן עולה כי השתתפה ב- 35 מפגשים אצל פסיכותירפיסטית, החל מחודש מאי 2010 (כ- 20 חודשים לאחר התאונה) ועד ועד לחודש מרץ 2011 ולכן לדעתה, יש לדחות את טענות המבקשת בעניין אי הקטנת הנזק [נספח ג' – ה (1) לתגובה המשלימה], שכן לדעתה: "אין כל יסוד, לאמור באבחון הנוירופסיכולוגי", אשר בוצע ע"י רופא מטעם המוסד לביטוח לאומי.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בית משפט העליון קבע אימתי להיעתר לבקשת בעל דין ולאפשר לו לסתור קביעת נכות ע"פ דין בציינו: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות ייוצאות דופן יותר הדבר... אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" [ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה (פורסם בנבו)].

עוד נקבע כי המקרים בהם יהא מקום ליתן רשות להביא ראיות לסתור הינם טעמים משפטיים. אם לביהמ"ש נראה כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. כמו כן, טעמים עובדתיים כבדי משקל, כגון, שינוי מהותי במצבו של הנפגע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת [ע"א 634/95 עודה נ' רותם (פורסם בנבו)].

ההלכה הורחבה ונקבע גם שאין מדובר ברשימת טעמים סגורה ועל בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הקביעה, כאשר החומר הרפואי שעמד בפני הועדה אינו שלם ואינו משקף את המצב הרפואי לאשורו [רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי פורסם בנבו)].

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, סבורני, כי עצם העובדה שצויין בתעודת השחרור כי המשיבה לא איבדה הכרתה ואילו במסמכים אחרים צויין כי המשיבה איבדה הכרתה, אין בסתירה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

מכל מקום הגעתי למסקנה שיש להתיר הבאת ראיות לסתור, בתחום הפסיכיאטרי ואסביר נימוקי להלן.

ביום 01.02.09 נבדקה המשיבה על ידי הפסיכיאטר ד"ר בן ציון, מטעם המוסד לביטוח לאומי. בפרק "תלונות הנבק" נרשם מפי המשיבה: "לא לקחתי תרופות ולשיחות איני הולכת". בפרק "סיכום ומסקנות" ציין כי "יש פחד פובי מקבלת טיפול מסודר, דבר שמביא לחוסר הפוגה במצבה". עוד צויין, כי אם המשיבה תסכים לקבלת טיפול רפואי אזי יכול ומצבה הנפשי ישתפר וכן ציין, כי במידה ולא תחליט לקבל טיפול: "עלול מצבה להחמיר ויש לשקול לראות בכך כמי שמוסיפה לנזקה".

ביום 29.11.10 נבדקה המשיבה ע"י הפסיכולוג ד"ר גאנין, מטעם המוסד לביטוח לאומי. המשיבה ציינה בפני המומחה כי היא מצויה בתהליך של טיפול פסיכולוגי מזה כ- 10 חודשים. המומחה מציין בחוות הדעת: "הייתה במספר מפגשים עם פסיכיאטר שלבסוף רשם לה טיפול תרופתי...אך משום שלדבריה התכחשה למצבה, לא נטלה את הטיפול ולא המשיכה בקשר עם הרופא...". המומחה מוסיף ומציין בפרק הסיכום, כי עם הזמן מצבה של המשיבה הפך לכרוני: "בעיקר נוכח הימנעותה מטיפול מלא ומקיף בקשייה. להערכתי, נוכח התנגדותה לטיפול, והזמן שחלף מאז התאונה, יש לראות במצבה הנוכחי קבוע וסופי". נראה כי המומחה לא התעלם מהעובדה שהמשיבה מטופלת, אולם קבע את מצבה כנכות קבועה וזאת מתוך הנחה שהמשיבה נמנעת מלקבל טיפול מלא ומקיף (ראו עמ' 4 לחוות הדעת).

ביום 26.12.10 נבדקה המשיבה ע"י הוועדה. בפרק "תלונות" מצויין כי המשיבה התלוננה כי: "יש השפעה על כל תחומי החיים אני מטפלת בזה עם הפסיכולוג שלי...". כאמור, הועדה הרפואית הגיע למסקנה כי למשיבה נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין התאונה.

המשיבה בתגובתה צירפה מסמכים רפואיים מהם עולה כי קיימה סדרת טיפולים פסיכותרפיסיטים אינטנסיבים (35 טיפולים), החל ממאי 2010 ועד מרץ 2011. היינו, הטיפולים המשיכו גם אחר התכנסות הוועדה ואחר הבדיקות שנערכו למשיבה על ידי המומחים של הביטוח הלאומי (נספח ג' לתגובה המשלימה).

בשים לב לכך שכאשר התכנסה הוועדה אמנם היה מונח בפניה העובדה כי המשיבה מטופלת, אולם כפי שניתן להיווכח המשיבה המשיכה לקבל טיפולים גם לאחר קביעת נכותה הצמיתה, ומשכך, יש בכך בהכרח כדי להשליך על מצבה הרפואי וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר למצבה הנפשי של המשיבה אם הוטב ואם לאו.

לנוכח העובדה שהנכות נקבעה במוסד לביטוח לאומי ומומחי הועדה לא יחקרו בבית המשפט, הרי שאין לבית המשפט את הכלים להכריע באיזה מידה הנכות הוחמרה בשל אי קבלת טיפול רפואי הולם (אם בכלל).

ביחס לטענות המשיבה לפיהן היא דאגה לקבל טיפול רפואי מלא בהתאם להנחיות רפואיה ולכן אין יסוד למה שנקבע באבחון הפסיכולוגי, אשר נערך ע"י גאגין מטעם המוסד לביטוח לאומי [ראו סעיף 8 לתגובה המשלימה מטעם המשיבה] יאמר, כי אם נפלה שגגה או טעות באבחון הנוירופסיכולוגי [ואינני אומר שנפלה טעות], עליו הסתמכה הועדה, בעת שקבעה את נכותה של המשיבה, הרי שהדבר רק מגביר את הצורך בבחינה חוזרת של הנכות שנקבעה.

הטיפולים האינטנסיביים שקיבלה המשיבה, בשלב שלאחר קביעת הנכות במוסד לביטוח לאומי, יכול ויש בהם לשנות את מצבה הרפואי של המשיבה באופן מהותי.

למותר לציין, כי המשיבה הגישה לוועדה של המוסד לביטוח לאומי חוות דעת רפואית של פסיכיאטרית מומחית מטעמה ואילו למבקשת לא ניתנה הזדמנות דומה.

אשר על כן ולנוכח הנימוקים לעיל, הגעתי למסקנה כי "מן הצדק להתיר" הבאת ראיות לסתור, בהתחשב בנסיבות הספיציפיות של המקרה דנן, וזאת באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיטטרי לבירור נוסף של מצבה הנפשי של המשיבה כתוצאה מהתאונה.

לפיכך אני מורה כדלקמן:-

1. אני מורה על מינויו של ד"ר גיא אור, רח' אחוזת בית 3 תל אביב 65143 טלפון 03-6205054; פקס 03-6205972, כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטריה.

המומחה יקבע ממצאים לגבי מצבה הרפואי של המשיבה בעקבות האירוע מיום 03.09.2008 ובמיוחד יתייחס ל: -

א. האם לוקה המשיבה כיום בנכות, ואם כן, מה שיעור הנכות.

ב. קשר שבין התאונה לבין מצב המשיבה נכון להיום.

ג. טיבם של הטיפולים שקיבלה המשיבה עד עתה, ובאיזה מידה היה בהם כדי לשפר את מצבה בתחום הנפשי.

ד. האם תהיה המשיבה זקוקה לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן מהם סוגי הטיפולים ומהי העלות המשוערת של טיפולים אלה לפי המחירים הנכונים להיום.

ה. האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבה בעתיד.

2. בעלי הדין רשאים להעביר למומחה כל מסמך רפואי שבידיהם למעט חוות דעת מומחים.

אין להמציא למומחה מטעם בית המשפט עותק מההחלטות של הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.

המומחה יציין בחוות דעתו אלו מסמכים היו בפניו לצורך מתן חוות הדעת.

3. שכרו של המומחה לא יעלה על 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לאחר עיון בחומר הרפואי ובמסמכים שהוצגו, אני קובע, כי בשלב זה תישא המבקשת (הנתבעת) בשכרו של המומחה, כמימון ביניים בלבד.

המבקשת תשלם את שכר המומחה, ישירות למומחה, ולא באמצעות קופת בית המשפט.

4. המבקשת תפנה למומחה מיוזמתה, לקבלת חשבון לתשלום שכרו, ותפרע את שכרו, בתוך 45 ימים מהיום, כאשר בתום המועד תמציא אסמכתא לתיק ביהמ"ש, להוכחת הפירעון.

קובע תזכורת פנימית לעוד 45 ימים לצורך קבלת אסמכתא להוכחת פירעון שכר המומחה.

5. חוות הדעת תימסר לבית המשפט ולבעלי הדין, בתוך 60 יום מהיום.

6. בעלי הדין רשאים להפנות למומחה שאלות הבהרה תוך 15 יום ממועד קבלת חוות הדעת והמומחה מתבקש להשיב תוך 15 יום נוספים. הצד השולח שאלות הבהרה יעביר במישרין עותק לבית המשפט ולצד שכנגד.

7. תחשיב נזק מטעם המשיבה יוגש עד 30 יום לאחר קבלת חוות הדעת.

תחשיב נזק מטעם המבקשת יוגש עד 15 ימים לאחר קבלת תחשיב הנזק מטעם ההמשיבה.

8. במידה ומי מהצדדים מעוניין להסתמך על חוות דעת אקטוארית, עליו להגיש את חוות הדעת לתיק בית המשפט, לכל המאוחר עד ליום 15.10.2012.

9. במועד הקבוע להגשת תחשיבי הנזק יודיע כל אחד מבעלי הדין אם מוכן הוא לדיון לפי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 וכן מתן עמדה לכך שהצעת בית המשפט תינתן בכתב ובכך לוותר על צורך בדיון.

10. קובע תזכורת פנימית ליום 01.12.2012 לצורך עיון בחוות הדעת הרפואית, בתחשיבי הנזק, או בהודעה שתוגש ע"י ב"כ המשיבה, בדבר התקדמות ההליכים.

11. הקביעות של המוסד לביטוח לאומי בתחום האורטופדיה יעמדו בעינן.

12. מזכירות ביהמ"ש תשלח לצדדים עותק ההחלטה.

כמו כן המזכירות תשלח למומחה הודעה על מינוי, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

ניתנה היום, מוצאי ‏שבת י"ד אלול תשע"ב, 01 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.