נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד יניב פרטוק

ב"כ הנאשם: עו"ד רותם סרי

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בת"פ 37400-02-11 (להלן: "תיק גניבת הרכב") בעבירות הבאות:

א. גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

ב. פגיעה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק גניבת הרכב, בתאריך 14.2.11 בשעות הערב בלוד, התפרץ הנאשם לרכב בכך שפתח את הרכב ונכנס לתוכו. הנאשם חיבל ברכב בכך שקרע את חוטי ההצתה. בהמשך לכך, במקום אחר בלוד הבחינו שוטרים בנאשם כשהוא ברכב ומושך בחוזקה את ההגה. מיד ובסמוך, משהבחין הנאשם בשוטרים נמלט מהמקום בנהיגה ברכב ובהמשך נמלט מהרכב.

3. הנאשם צירף לתיק זה את ת"פ 41031-05-12 (להלן: "תיק הפרת ההוראה החוקית") אשר במסגרתו הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק.

4. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתיק הפרת ההוראה החוקית, בתאריך 22.3.12 נקבע על-ידי בית-המשפט כי הנאשם ישוחרר למעצר בית מלא בלוד, בכפוף להתקנת איזוק אלקטרוני. בתאריך 13.5.12 הגיע הנאשם למרכז גמילה בלוד, וזאת בניגוד לתנאי ההוראה החוקית.

תסקיר שירות המבחן

5. בעניינו של הנאשם נתקבל תסקיר מאת שירות המבחן. על-פי האמור בתסקיר הנאשם סיים תשע שנות לימוד ונשר מבית הספר על רקע קשיים בלימודים. לדבריו, אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, אולם אמו התנגדה לטיפול שהומלץ לו. מגיל צעיר גילה קשיי התנהגות והתחבר לחברה שולית-עבריינית והסתבך עם החוק. נחשף לסמים בהיותו בן 15. שכנו החל לבקש ממנו למכור סמים בתמורה לתשלום כספי. בגיל 17 החל לשתות אלכוהול שהפך לחלק בלתי נפרד משגרת היום שלו. צרך כמויות גדולות ובלתי מבוקרות של אלכוהול. בהיותו בן 18 החל לצרוך סמים מסוג חשיש, ובתקופת מעצרו האחרון החל לצרוך סמים מסוג קריסטל והרואין.

6. בנוגע לעבירה הסביר הנאשם כי היה תחת השפעת אלכוהול. לאחר מכן נקלט למסגרת טיפולית במזרח ירושלים, שם עבר גמילה פיזית, אך התקשה להשתלב במסגרת הטיפולית, ונפלט מהמסגרת. הנאשם מסר כי הוא מבין שעליו לערוך שינוי בהתנהלותו, ולנתק את קשריו החברתיים עם האנשים עמם נהג להתחבר. לאחר מכן שולב הנאשם במסגרת גמילה מסמים בשטחי הרשות הפלסטינית.

7. בסיכומו של דבר, התרשם שירות המבחן מבחור צעיר, דל כוחות, אשר מגיל צעיר מכור לסמים ומעורב בהתנהגויות עברייניות, ואינו מודע לעומק בעיותיו. שירות המבחן הביע ספקות לגבי יכולתו להתמיד בתהליך הטיפולי בו החל במסגרת שאינה תחת פיקוח משרד הרווחה ומשרד הבריאות בישראל. לאור האמור לעיל, לא היה ביכולתו של שירות המבחן לבוא בהמלצה בעניינו.

טיעוני הצדדים

8. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יסמין נוי, מדובר בנאשם יליד 1990, ולחובתו שתי הרשעות קודמות, ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. המאשימה ביקשה לבכר את זכותו של הציבור להגנה על הקניין ועל תחושת הביטחון של הצבור על-פני נסיבותיו האישיות והמצוקה של הנאשם. לדברי המאשימה יש ליתן מענה עונשי הולם אשר יעביר את המסר בדבר אי כדאיות ביצוע העבירה.

9. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד רותם סרי, הנאשם עבר חיים לא פשוטים מאז נחשף לסמים, והחל לשתות אלכוהול, ובשל כך החל להסתבך בפלילים. לדברי הסניגור העבירה של גניבת רכב בוצעה תחת השפעת החומרים הפסיכו-אקטיביים, כאשר הגניבה הייתה אמורה לספק לו כסף כדי להמשיך ולצרוך סמים. ב"כ הנאשם ציין כי לנאשם רצון מאוד משמעותי להיגמל. עוד טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם נמצא בכלא באגף נקי מסמים, ומוסר בדיקות שתן. לפיכך, עתר שלא למצות את הדין עם הנאשם, ולהסתפק בעונש חופף לעונש המותנה.

דיון וגזירת הדין

10. בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הפגיעה בזכות הקניין של הפרט. זכות האדם לקניין הינה זכות חוקתית, והנאשם פגע בה בכך שגנב את רכבה של המתלוננת. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה משמעותית. מדובר בעבירה אשר הוגדרה בפסיקה לא אחת כ"מכת מדינה", ואשר העונש ההולם בגינה הינו של מאסר בפועל לתקופה משמעותית. מדובר בעבירה קלה יחסית לביצוע וקשה ללכידה. לא בכדי ייחס המחוקק סימן נפרד לעבירות בקשר לרכב (סימן ה' 1 לחוק העונשין), ולא בכדי העונש הקבוע לצדה של עבירת גניבת הרכב הינו שבע שנות מאסר (סעיף 413 ב' לחוק). בכך יש כדי ליתן ביטוי לחומרה הרבה שמייחס המחוקק לעבירה זו.

11. בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 15.5.06) עמד בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט א' רובינשטיין, על התופעה של גניבת רכב ועל הצורך להטיל ענישה הולמת בגינה כדלקמן:

"אכן, בא כוח המערערים טרח והציג בפנינו אסופת פסיקה שבה נדונו מי שעסקו בעבירות דומות לעונשי מאסר פחותים, כגון 9 ו-8 חודשי מאסר בפועל ואף 6 חודשים בעבודות שירות. כל מקרה לנסיבותיו, אך המדיניות הכוללת בעבירות גניבת רכב, ולא כל שכן כשמצטרפות אליהן עבירות נלוות, ואף עבירות הקשורות בסחר, הכרח שתהא מחמירה. למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך".

12. עוד מן הראוי להפנות בעניין זה לדברי כב' השופט י' עמית, בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 8.1.10), אשר נאמרו אמנם בהקשר של דיני המעצרים, ואולם כוחם יפה אף לנושא הענישה:

"פתאום קם אדם בבוקר ומוצא...' שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".

13. עבירות גניבת הרכב גורמות לפגיעה משמעותית בתחושת הביטחון של הציבור.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר לתקופות ממושכות כמפורט להלן:

א. ברע"פ 11754/05 ליברטי נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 11.5.06 ) נדון נאשם, בעל עבר פלילי מכביד, אשר הורשע בעבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב ועבירה נלווית, לעונש של שלוש שנים וחצי מאסר בפועל, וכן הופעל מאסר על תנאי כך שסך הכול הוטלו על הנאשם חמש וחצי שנות מאסר בפועל.

ב. בע"פ (מח' י-ם) 4783/09 עבדו נ' מדינת ישראל (מיום 22.10.09) נדון נאשם בגין עבירה של גניבת רכב ועבירה נלווית, לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל מאסר על תנאי במצטבר, כך שסך הכול הוטל על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל.

ג. בע"פ (מח' ת"א) 70034/08 מדינת ישראל נ' עאיש (מיום 15.6.08) נדון נאשם שהורשע בעבירה של גניבת רכב ל- 14 חודשי מאסר בפועל.

ד. בע"פ 5362/11 אלעברה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 7.2.12) נדונו נאשמים בגין עבירות של ניסיון לגניבת רכב, תקיפה לשם גניבה וקשירת קשר לעונשים של 10 חודשי מאסר בפועל- 9 חודשי מאסר בפועל.

ה. בת"פ (רמ') 18853-11-10 מדינת ישראל נ' ברזאני (מיום 10.5.12) נגזרו על נאשם 8 חודשי מאסר בפועל בגין כל עבירה של גניבת רכב, כאשר בסך הכול, לרבות בגין עבירות נוספות, נדון הנאשם ל- 22 חודשי מאסר בפועל. ערעור לבית-המשפט המחוזי נדחה בעפ"ג (מח' מרכז) 5897-06-12 ברזאני נ' מדינת ישראל (מיום 13.11.12)).

15. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש לתת את הדעת לשיקולים הבאים:

א. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; אלמלא ערנותם של השוטרים אשר תפסו את הנאשם בעת ביצוע העבירה, יש להניח שהמתלוננת לא הייתה זוכה לראות את רכבה שוב.

ב. הנזק שנגרם מביצוע העבירה; נגרם נזק לרכבה של המתלוננת בכך שהנאשם חתך את חוטי ההצתה.

ג. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות קשורות להתמכרותו לסמים ואלכוהול. רבות נכתב אודות הקשר הבל ינתק בין התמכרות לסמים לבין ביצוע עבירות רכוש. כפי שטען ב"כ הנאשם, הנאשם ביצע את עבירת גניבת הרכב כדי לממן צריכת סמים.

16. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם לתיק גניבת הרכב הינו החל מ- 7 חודשי מאסר בפועל ועד ל- 24 חודשי מאסר בפועל. מתחם העונש ההולם לתיק הפרת ההוראה החוקית נע בין מאסר מותנה למאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בנוגע להפרת ההוראה החוקית, נדמה כי אין מקום להחמיר עם הנאשם במקרה דנן.

17. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו ממין העניין. השיקול השיקומי...

18. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:

א. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; הנאשם צעיר לימים, יליד 1990, וניכר כי עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה יפגע בו.

ב. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם הודה במיוחס לו, ואף צירף תיק נוסף. הנאשם אף ניסה במהלך תקופה המשפט להיגמל מסמים, אם כי לא תחת כנפי שירות המבחן והמסגרות המקובלות בישראל. יש ליתן משקל לניסיונו זה של הנאשם לעלות על דרך חדשה.

ג. נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; כפי שעולה מן התסקיר הנאשם אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, ולא טופל בשל התנגדות אמו. הנאשם נשר מהלימודים והתחבר לחברה שולית. מדובר בנאשם שנסיבות חייו אינן פשוטות ואשר עשה מאמצים כנים לצאת ממעגל ההתמכרות וביצוע העבירות.

ד. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; במקרה דנן לא חלף זמן רב מעת ביצוע העבירה בשנת 2011, ואף הזמן שחלף נזקף לחובת הנאשמים, הואיל והדחיות נגרמו בסיבות הקשורות בנאשם.

ה. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות. הרשעה אחת בבית-משפט לנוער משנת 2008 בגין סיוע להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, גניבת רכב ופריצה לרכב. בגין אותה הרשעה נדון הנאשם למעון נעול למשך 8 חודשים (בחופף לתקופת מעצר שריצה), ולמאסר מותנה. הרשעה שנייה בבית-משפט לנוער משנת 2006 בגינה נדון ל- 12 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות של סחר בסמים. לקולא יש לציין כי המקרה דנן הינו המקרה הראשון שבו נגזר דינו של הנאשם כבגיר בבית-משפט שאינו בית-משפט לנוער.

19. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לכך שבעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר על תנאי של 12 חודשים אשר נועד להרתיעו מביצוע כל עבירת רכוש מסוג פשע, ואולם לא היה במאסר המותנה האמור, שאינו קצר, כדי להרתיע את הנאשם מלשוב לסורו. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם וזאת בשים לב לשכיחותה של העבירה האמורה של גניבת רכב, ולצורך להרתיע מביצועה. בעבירות מסוג זה יש להעביר את המסר לפיו הפשע אינו משתלם.

20. באיזון בין השיקולים השונים יש לאזן בין נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר זכאי להתחשבות במצבו, אל מול הפגיעה במתלוננת ובציבור בכללותו, אשר זכאים לשמירה על קניינם ועל תחושת הביטחון שלהם. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם תקופת מאסר ממשית לריצוי מאחורי סורג ובריח.

הפעלת המאסר המותנה

21. בנסיבות המקרה דנן, ובהעדר המלצה של שירות המבחן להארכת התנאי, מובן הדבר כי יש להפעיל את עונש המאסר על תנאי. במקרה דנן, לאור תקופת התנאי הארוכה, סבורני כי יש לקבוע כי התקופה תרוצה בעיקרה במצטרף לעונש שמוטל בתיק זה, ובחלקה בחופף. בשים לב לכך שמדובר בתקופת תנאי ארוכה באופן יחסי, סבורני כי מן הראוי להפעיל את התנאי כך שמרביתו במצטבר ומיעוטו בחופף לעונש שמוטל בגין תיק זה, וזאת על אף הכלל לפיו יש להפעיל את המאסר המותנה במצטבר.

קנס ופיצוי

22. הואיל ומדובר בעבירה שבוצעה בגין בצע כסף, מן הראוי היה לגזור על הנאשם קנס כספי. ואולם בשים לב למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, ולתקופת המאסר אשר מושתת עליו, סבורני כי ניתן להסתפק בקנס מתון. בנוגע לקנס יש ליתן אף את הדעת לכך שלאחר ביצוע העבירה של הפרת ההוראה החוקית, חולטה הפקדה שהפקיד הנאשם.

23. למתלוננת נגרם נזק ממשי ממעשיו של הנאשם, וזאת בשים לב לחבלה שנגרמה לרכב בכך שהנאשם קרע את חוטי ההצתה. כמו-כן, נקל לשער את עוגמת הנפש שנגרמה למתלוננת עקב גניבת רכבה, הגם שהרכב בסופו של דבר הושב לו. לפיכך, מן הראוי שהנאשם יפצה את המתלוננת.

פסילת רישיון הנהיגה

24. בשים לב להתמכרותו של הנאשם לסמים ולאלכוהול, ובשים לב לכך שלדברי הנאשם עצמו בפני שירות המבחן, בעת גניבת הרכב היה תחת השפעת אלכוהול, סבורני כי אין מנוס אלא לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם לתקופה משמעותית, וזאת כדי להגן על בטחון הציבור מפני נהיגתו של הנאשם.

סוף דבר

אשר על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 10 חודשי מאסר בפועל. מתקופה זו ינוכו תקופות המעצר הבאות:

מיום 17.2.11 עד ליום 30.3.11.

מיום 21.5.12 עד ליום מתן גזר הדין.

ב. אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי בן 12 החודשים שנגזר על הנאשם על-יד כב' השופט שרצקי בת"פ (נוער רמ') 289/05 ביום 1.5.08. המאסר על תנאי יופעל כך ששלושה חודשים יהיו בחופף ותשעה חודשים במצטבר לעונש שמוטל בגין תיק זה כך שסך הכל ירצה הנאשם 19 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו כמפורט לעיל.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה מסוג פשע לפי פרק י"א לחוק העונשין שכותרתו "פגיעות ברכוש".

ד. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של הפרת הוראה חוקית או עבירה מסוג עוון לפי פרק י"א לחוק העונשין שכותרתו "פגיעות ברכוש", למעט עבירה של "החזקת נכס חשוד" לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

ה. קנס כספי בסך של 1,000 ₪ או 30 ימים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.1.14.

ו. פיצוי למתלוננת, עד תביעה 2, בסך של 2,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית-המשפט תוך 90 ימים, ויועבר למתלוננת בהתאם לפרטים מלאים שתמסור המאשימה למזכירות.

ז. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר. הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה או הצהרה מתאימה במזכירות בית-המשפט בסמוך לפני שחרורו מן המאסר.

ככל שקיימות הפקדות בהליכי מ"ת 41044-05-12, 37418-02-11, הרי שלבקשת הנאשם ההפקדות יקוזזו מסכום הפיצויים והקנס, והיתרה, ככל שקיימת, תושב למפקיד.

ככל שקיימים מוצגים, יחולטו או יושמדו לפי שיקול דעת המאשימה.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.