מבוא

1. התובע, מר רונן פורת, השכיר לנתבעת, הגב' שרה סלם, בשכירות משנה חנות אותה שכר. על פי ההסכם, הנתבע, מר חיים סלם, ערב לחיוביה של הנתבעת וחתם על שטר חוב על סך 50,000 ש"ח.

התובע הגיש את שטר החוב לביצוע כנגד הנתבע.

לנתבע ניתנה רשות להתגונן.

התובע אף הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך 39,298 ₪.

הנתבעת התגוננה מפני התובענה.

בהחלטת כב' הנשיאה בייניש מיום 15.12.11, הדיון בתובענות אוחד.

2. מטעם התובע הוגש תצהירו.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע.

בהמשך הוגשו תצהירים משלימים של התובע ואשתו בעקבות תמליל שיחה שצורף לתמליל הנתבע.

בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

3. לטענת התובע, הוא השכיר לנתבעת בשכירות משנה חנות ששכר ברח' קראוזה 1 נתניה (להלן: החנות) וזאת בהסכם מיום 15.9.09 (נספח ב') למשך תקופה של 13 חודשים. בהתאם להסכם היה על הנתבעת לשלם לו דמי שכירות בסך 6,117 ₪ לחודש כולל מע"מ. לטענת התובע, הנתבע ערב לחיובי הנתבעת וחתם על שטר חוב על סך 50,000 ₪.

לטענת התובע, במעמד החתימה מכרו התובע ואשתו קופה רושמת לנתבעת ולערב בסך של 700 ₪ וכן הוסכם כי הוצאות עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ (סה"כ 2,900 ₪) יחולקו ביניהם בחלקים שווים.

לטענת התובע, הנתבעת והערב לא עמדו בסיכומים.

בגין הקופה, העבירו סך של 100 ₪ בלבד. לא העבירו את חלקם בהוצאות שכ"ט עו"ד.

התשלומים בגין השכירות שולמו באיחור.

לטענת התובע, הוא הסכים, באופן חד פעמי, כי בחודש פברואר 2010 ישלמו הנתבעים סך של 5,000 ₪ עבור השכירות, בשל קשיים.

לטענת התובע, בחודש מאי 2010 נודע לו מהבנק שהשיק עבור חודש מרץ 2010 חזר. בעקבות זאת נתנו לו הנתבעים שיק על סך 3,500 ₪ בלבד והוא הסכים לקבלו בתנאי שישלימו את ההפרש באופן מיידי.

בחודש אפריל ומאי נמשכו גם כן שיקים על סך 3,500 ₪ בניגוד למוסכם.

הנתבעים כלל לא שילמו עבור החודשים שלאחר מכן.

ביום 29.8.10 נפגשו והגיעו להסכמה בדבר פינוי המושכר ביום 15.9.10. מכתב הפינוי נמסר אישית (נספח ח' לתצהיר התובע).

לטענת התובע, הנתבעים לא פינו את המושכר במועד ופינו אותו רק מספר ימים טרם סיום תקופת הסכם השכירות .

לטענתו, הנתבעים הותירו חוב בגין הוצאות שוטפות ובגין דמי שכירות.

4. לטענת הנתבעים, הוסכם בין הצדדים על הפחתת שכר הדירה בחודש פברואר לסך של 5,000 ₪. לאחר מכן, כאשר רצו לעזוב בחודש מרץ, הוסכם על הפחתה לסך של 3,500 ₪. לבסוף, כאשר רצו לעזוב את החנות הסכים התובע כי ישארו ללא תשלום דמי שכירות ובלבד שישלמו את החשבונות.

לטענת הנתבעים, הם פינו את החנות ביום 17.9.10.

5. ראשית, יש לדון בטענת התובע, אותה העלה אף במהלך הדיונים, כי התמליל שהוגש על ידי הנתבעים וצורף לתצהיר הנתבע, לא הוגש כדין וכי אף ההקלטה לא הוגשה בהתאם להוראות הדין.

הנתבעים טוענים כי יש לקבל את התמליל שהוגש על ידם.

בהתאם להחלטת בית המשפט היה על הנתבעים להגיש תמליל ערוך כדין עד ליום 15.5.12. הנתבעים לא הגישו תמליל ערוך כדין במועד. בסמוך למועד ההוכחות הגישו הנתבעים השלמה של התמליל לגבי המילים שנאמרו בצרפתית באותה שיחה. זאת ועוד, ההצהרה של עורכת התמליל הוגשה רק לאחר דיון ההוכחות.

בנסיבות אלו, אני מקבלת את טענת התובע כי התמליל לא הוגש כדין ואין לראות בו חלק מחומר הראיות. כך גם לגבי ההקלטה שהוגשה.

6. בכל הנוגע להסכמות אליהם הגיעו הצדדים במהלך התקופה בקשר לגובה דמי השכירות, במהלך חקירתו הנגדית, הודה התובע כי הסכים לקבל בחודש מרץ סך של 3,500 ₪. לפיכך, בסיכומי התובע הודיע ב"כ התובע כי איננו עומד על התביעה ליתרת סכום השכירות עבור חודש מרץ 2010.

7. שמעתי את העדויות ועיינתי בחומר שהוגש. לא ניתן להתעלם מהמסמכים שנערכו על ידי התובע ואשתו בזמן אמת, ויש בהם כדי ללמד על ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים.

במסמך שהתובע כינה הודעת פינוי (נספח ח' לתצהירו) נכתב כך:

"חיים ושרה שלום

הנדון: הודעה על סיום חוזה בחנות שברחוב קראוזה 1

לאחר פגישתנו בתאריך 29.08.10 ובהתאם לשיחתנו הסכמנו על סיום ההסכם בנינו.

ברצוננו להודיע לכם על כוונתנו לסיים את החוזה ואנו מעוניינים שתפנו את המקום עד יום 15.09.10.

עם סיום החוזה יש לשלם את ההוצאות שנותרו לכם עד יום העזיבה כגון חשמל, מים, ארנונה, עו"ד וקופה וכן חוב שנותר על חודשים: יוני 15.06 עד 15.07 יולי 15.07 עד 15.08 אוגוסט 15.08 עד 15.09.

המקום יימסר לידינו כשהוא ריק ונקי כפי שקיבלתם אותו (הסרת פרסום מהחלון, סתימת חורים וכו') ובמעמד החזרת המפתח לידינו יש להציג אישורי תשלום ההוצאות כמפורט מעלה

מילוי כל האמור יהווה סיום ההתקשרות בנינו בנוגע לחנות.

בברכה סלין ורונן פורת 0544579689 "

עולה מן האמור, כי התובע ואשתו דרשו באותו שלב מהנתבעים לשלם את יתרות החוב בגין ההוצאות, את הסכומים לגבי הקופה, שכ"ט עו"ד ודמי שכירות בגין שלושת החודשים שטרם שולמו וזאת עד למועד העזיבה שהוסכם ונקבע ליום 15.9.10. במכתב מפורט זה של התובע ואשתו לא באה כל דרישה לתשלום הפרשים בגין דמי שכירות עבור החודשים מרץ עד מאי.

גם בהודעות דואר אלקטרוני מחודש אוקטובר ששלח התובע לנתבע, הדרישה היתה להסדיר את החשבונות שהותירו.

הדרישה להשלים את יתרת שכר הדירה בגין החודשים ששולם עבורם סך של 3,500 ₪ התעוררה רק כאשר נשלח מכתב דרישה מב"כ התובע לנתבעים.

כאמור, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי הסכים לכך שבחודש מרץ ישולם סך של 3,500 ₪.

עוד יצוין, כי בקבלות בגין התשלומים בסך 3,500 ₪ צויין ששולם בגין שכר דירה ולא שולם "על החשבון" או ציון דומה.

לנוכח כל האמור, שוכנעתי כי התובע הסכים לקבל את התשלום בסך 3,500 ₪ בחודשים בהם שולם לו סכום זה ואינני מקבלת את הטענה של התובעים לפיה על הנתבעים לשלם את יתרת שכר הדירה לחודשים אפריל ומאי.

8. בכל הנוגע לשכר הדירה בגין החודשים שלא שולם בגינם כלל, החל מחודש יוני ועד לפינוי החנות, הנתבע הצהיר כי כאשר הודיע כי בכוונתם לעזוב הסכים התובע כי ישארו מבלי לשלם את שכר הדירה ובלבד שישלמו את החשבונות.

התובע מכחיש זאת.

מעיון במסמכים שהוגשו, עולה כי בהודעת הדואר האלקטרוני שנשלחה בחודש אוגוסט מהתובע לנתבע, הוא מציין כי טרם שולם בגין יוני יולי ואוגוסט ומבקש פינוי ב- 15.9. אף במכתב הפינוי עמדו התובע ואשתו על תשלום דמי שכירות בגין החודשים הנותרים.

אני מוצאת כי טענת הנתבעים כי סוכם כי יוכלו להישאר בחנות מבלי לשלם כלל שכר דירה לא הוכחה ואיננה מתיישבת עם הדרישות שהופנו אליהם לשלם את שכר הדירה בזמן אמת.

עוד יש לציין, כי טענת הנתבעים כי היה באפשרותם לסיים את החוזה ולעזוב בכל עת לא עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם השכירות. בסעיף 10 להסכם שבין הצדדים, (נספח ב') נקבע כי הנתבעת מתחייבת לשלם בגין כל התקופה גם אם מסיבה עיסקית תחליט להפסיק את השימוש במושכר.

הנתבעים טוענים כי ככל שתידחה טענתם, לכל היותר יש לחייבם בדמי שכירות בסך 3,500 ₪ בגין החודשים האמורים לאחר ששכר הדירה הופחת בהסכמה.

התובע מתנגד לכך וטוען כי יש לחייב את הנתבעים בהתאם להוראות ההסכם.

אינני מקבלת טענה זו של הנתבעים.

כפי שפורט לעיל, קבעתי כי הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים ויתרו על תשלום שכ"ד בגין החודשים הנותרים. זאת ועוד, לא הוכח כי התובע ואשתו הסכימו לשינוי הסכם השכירות ולהפחתה לסך של 3,500 ₪ עד לתום תקופת השכירות, אלא כל שהוכח הוא כי סכום זה התקבל על ידם באותם חודשים שבהם שולם. לפיכך, על הנתבעים לשלם בגין חודשים אלו את שכר הדירה החוזי המוסכם.

9. בכל הנוגע למשך התקופה שבגינה על הנתבעים לשלם את דמי השכירות, התובע דרש מהנתבעים לפנות את המושכר עד ליום 15.9.10. לטענת הנתבע, פינו ביום 17.9.10. התובע טוען כי הפינוי היה סמוך לתום התקופה החוזית באוקטובר.

יצויין כי תקופת השכירות בהתאם להסכם שבין הצדדים החלה ביום 15.9.09 ועד ליום 11.10.10.

התובע לא הביא כל ראיה כי הנתבעים לא פינו את החנות במועד שהוסכם ולא הציג כל דרישה ששלח להם בענין זה בזמן אמת.

לנוכח האמור, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי אין מקום לחייבם עד תום התקופה שנקבע בהסכם אלא למשך שלושה חודשים (בשים לב לכך שהשכירות החלה ב-15 לחודש).

לנוכח האמור, אני מוצאת כי על הנתבעים לשלם לתובע בגין התקופה מחודש יוני למשך שלושה חודשים סך כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 1.6.11 העומד, בהתאם לחישובי התובע שלא נסתרו, על סך כולל של 19,256 ש"ח.

10. בכל הנוגע לחיובים בחשמל, הנתבעים לא חלקו על חובתם לשלם חובות ככל שנותרו בגין ההוצאות השוטפות. התובע טען לחוב בגין חשמל ששולם על ידו וצירף קבלות. לפיכך, עליהם לשלם בגין חשבון חשמל את הסך של 1,325 ₪ (נכון ליום 1.6.11.).

11. בכל הנוגע לארנונה והמים, התובע העיד כי מדובר בחוב לחודש אוקטובר. המדובר בחיוב בגין תקופה שלאחר שהנתבעים פינו, לבקשת התובע, את החנות ולכן אין לחייבם בגין הארנונה.

12. בכל הנוגע ליתרת התשלום בגין הקופה והוצאות בגין שכ"ט עו"ד עבור עריכת הסכם השכירות, הנתבע לא התייחס לכך בתצהירו ולכן גרסת התובע לענין זה לא נסתרה.

לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובע 600 ₪ (641 נכון ליום 1.6.11) עבור הקופה וסך של 1,450 ₪ (1,556 ₪ נכון ליום 1.6.11) עבור שכ"ט עו"ד.

13. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 22,778 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.11 ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט (אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיק ההוצאה לפועל, בהתאם לסכום כפי שנפסק בפסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.