א. מבוא

1. החייב, יליד 1975 גרוש ואב לבת הגיש בקשה למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו כפושט רגל ביום 28.2.2011.

2. ביום 21.3.2011 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסיו על פי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך 1,114,435 ₪ ל – 30 נושים.

3. בצו הכינוס חויב החייב לשלם לקופת הכינוס סך חודשי של 600 ₪ ולהגיש דוחות דו חודשיים בדבר הכנסותיו והוצאותיו.

4. נכון למועד עריכת חוות דעת המנהל המיוחד ביום 24.9.2012 הוגשו כנגד החייב 17 תביעות חוב בסך 588,177 ₪ מהם סך של 2,133 ₪ נדרש בדין קדימה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

5. החייב נחקר ביום 16.2.2012.

ב. גרסת החייב בנוגע להסתבכותו

1. על פי האמור בתצהיר הנספח לבקשה טוען החייב כי הסתבכותו בחובות הינם בגין כשלון עסקי שלו.

החייב טען כי בין השנים 2005-2009 ניהל חברה שהתמחתה בהרכבת מערכות מיגון ותקשורת. החברה הוקמה לאחר שקודם לכן, לאחר שהחייב השתחרר בשנת 1996 מצה"ל, וסיים לימודיו כהנדסאי תוכנה, הוא החליט לעבוד כעצמאי, והקים עם שותף עסק להרכבת מערכות מיגון.

החייב טען כי בשנת 2005 החליט לפרק השותפות ולרכוש חלקו של השותף ולייסד חברה בע"מ.

2. לבקשתו לא צירף החייב את הסכם השותפות, מסמכי החברה ודוחות עסקיים רלוונטים. נטען כי כל החומר הרלוונטי מצוי אצל רואה החשבון של החברה אשר מסרב לשתף פעולה ולמסור החומר משום שלא קיבל את שכרו. מאידך בדיון שהתקיים בנוכחות החייב ביום 28.11.2013 הוברר כי בטענה זו אין ממש. הוברר כי החומר הרלוונטי לשנים 2008-2009 כלל לא הוכן או הוגש באמצעות אותו רואה חשבון והמניעה הנטענת על ידי החייב להגשת המסמכים הרלוונטים לבעלי התפקיד בתיק זה כלל אינה קיימת. חומר רלוונטי זה לא הוגש עד כתיבת פסק דין זה.

3. החייב טען כי ירידה בהכנסות, לאחר שנתיים בהם פעלה החברה כסדרה, ניהול כושל ומלחמת לבנון השנייה הם שגרמו לקשיים כלכלים שהביאו להגבלת חשבון החייב בבנק. נטען כי בשנת 2009 נאלץ החייב להפסיק פעילות החברה, לחובותיה ערב באופן אישי, ולכן נקלע לקשיים.

4. החייב טען כי כתוצאה מקשייו הכלכליים עלו נישואיו על שירטון. החייב טען כי התחייב במסגרת הסכם גירושין לשאת במזונות בתו בסך 2,000 ₪ לחודש ולשלם סך נוסף של 500 ₪ לכיסוי חוב משותף של בני הזוג לבנק דיסקונט לישראל בע"מ. נטען כי דבר זה אף הוא גרם להווצרות חובות החייב.

5. בדוחות בעלי התפקיד נטען כי אלו מתנגדים להכרזת החייב פושט רגל הן משום שהחייב לא הוכיח טענותיו בנוגע לאופן יצירת חובותיו והן משום התנהלות החייב בהליך.

נטען כי:

I החייב לא המציא מסמכים רלוונטים בנוגע לעסקו שכשל.

II החייב יצא את הארץ מספר פעמים בין השנים 2009-2010 לאחר ששקע בחובות ולא הוכח כי נסיעות אלו היו למטרות עסקיו.

III החייב שיתף פעולה באופן חלקי בהליך בלבד, צבר פיגורים, לא המציא אישורים על משלוח הודעות לנושים, חדל להגיש דוחות דו חודשיים מחודש פברואר 2012, ומנע יכולת להתחקות אחר התנהלותו, ומנע מידע בנוגע לכספים אותם הרוויח בנסיעותיו לחו"ל ובנוגע לפיצויי פיטורין להם היה זכאי עקב פיטוריו.

ג. ההליך

1. עוד בטרם נוהל דיון ראשון בעניינו של החייב זה ביקש לאפשר לו לצאת לצרכי עסקים לחו"ל בין התאריכים 30.7.2012-28.5.2012, ובקשתו נעתרה. נטען כי מדובר בפרוייקט חד פעמי בו מעורב החייב בהתקנת מערכת מיגון באוגנדה.

2. עוד יצויין כי ביום 5.4.2012 פוטר החייב מעבודתו כשכיר בחברה בה עבד אשר עסקה בהתקנות מערכות מיגון חכמות.

3. ביום 12.11.2012 התקיים דיון ראשון בעניינו של החייב. רק בבוקר הדיון שילם החייב פיגוריו לקופת הכינוס. כמו כן רק במהלך הדיון הבהיר החייב מה עשה בפיצויי הפיטורין שקיבל עם פיטוריו מעבודתו בחודש אפריל 2012. הוברר כי החייב קיבל לטענותיו כ – 7,000 ₪ אותם החזיר לאמו, זאת מבלי לדווח על כך לבעלי התפקיד ובניגוד לחובותיו בהליך.

עוד הוברר בדיון הנ"ל כי בחודשים מאי ויוני בהם שהה החייב בחו"ל הוא לא שילם מזונות וכספים שהרוויח בשהותו בחו"ל שולמו רק לאחר מכן לגרושתו בגין חוב מזונות גם זאת ללא אישור או דיווח.

4. בדיון מיום 12.11.2012 קיבל החייב ארכה להסיר מחדליו, להגיש דוחות מפורטים ולהגיש תגובה על דוחות בעלי התפקיד בעניינו.

5. ביום 17.12.2012 הגיש החייב תגובה לדוחות בעלי התפקיד בעניינו בה נטען כי:

I החייב צירף דוחות דו חודשיים שלא הגיש במועד עבור החודשים 3-10/2012.

II החייב לא שילם מזונות במועד וכן נטל הלוואה בעודו בהליך כדי להפקיד הכספים שנדרשו לצורך הבטחת חזרתו מחו"ל.

III אין ביכולת החייב להמציא דוחות עסקיים בשל סירוב רואה החשבון של החברה להמציא החומר הנדרש.

IV יציאת החייב לחו"ל בשנים 2009-2010 הייתה לצרכי עסקים לצורך התקנת מערכות מיגון באוגנדה.

V החייב המציא הודעות לנושיו וביום 31.3.2011 הוגשה הודעה לב"כ הכונ"ר בצירוף אסמכתאות על המצאת הודעות לנושים.

VI החייב לא הגיש בקשה להפחתת מזונות אותם הוא משלם, אם כי לא באופן סדיר, בשל החשש כי בתגובה תוגש נגדו בקשה להגדלת המזונות.

6. ביום 2.1.2013 הוגשה עמדה מסכמת מטעם המנהל המיוחד. המנהל המיוחד התמיד בהתנגדותו למתן הכרזה בתיק זה וטען כי:

I רק חלק ממחדלי החייב בהליך הוסרו כך שולמו פיגורים, הוגשו דוחות, הומצאו אישורים על משלוח הודעות לנושים והומצא הסכם פירוק שותפות.

II לא הומצאו דוחות עסקיים בנוגע לעסקו של החייב שכשל.

III החייב לא הבהיר כיצד פוטר מעבודתו, יצא לחו"ל ושב לעבוד באותו מקום עבודה ממנו פוטר לפני נסיעתו לחו"ל. כמו כן החייב נהג שלא כמצופה מחייב בהליך בכל הנוגע לשימוש בכספי פיצויי הפיטורין.

כמו כן נטען כי החייב אינו נוהג כשורה משנמנע מהגשת בקשה להקטנת מזונות.

IV החייב לא המציא הוכחה לנטען על ידו כי הוא משלם הוצאות אחזקת הבית בבית אימו, שם הוא גר כעת, ועניין זה גם אינו סביר במיוחד כאשר לאמו הכנסה נאה המספיקה למחייתה.

7. ביום 29.4.2013 הוגשה בקשה למתן צו כנגד רואה החשבון יוסף אביטן המורה לו להמציא מסמכים נדרשים בנוגע לעסקו של החייב.

הבקשה הוגשה באיחור לאחר שבית המשפט נתן החלטה לפיה בכוונתו לתת פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק.

8. ביום 2.5.2013 הגיש החייב בקשה נוספת להתיר לו לצאת את הארץ לצרכי עבודה. בבקשה נטען כי החייב פוטר מעבודתו ביום 10.4.2013.

9. ביום 2.5.2013 הגיש החייב בקשה לקציבת מזונות מכוח סעיף 128 לפקודה.

כן הוגש ביום 2.5.2013 תגובה נוספת מטעם החייב לעמדתו המסכמת של המנהל המיוחד.

10. ביום 13.5.2013 התקיים דיון נוסף בעניינו של החייב. בדיון נטען כי החייב מוציא הוצאות מופרזות כאשר לא ברור מהדוחות האם החייב מכלכל רק את עצמו או גם אדם נוסף. כן נטען כי לא הומצאו אסמכתאות לפיהם החייב משלם מזונות.

במהלך הדיון הוסכם כי בקשת החייב לקציבת מזונות ולביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ ימחקו והחייב יגיש הצעת הסדר בתוך זמן קצוב. כן הוסכם על מתן צו מבוקש לרואה החשבון להמצאת מסמכים בנוגע לעסקו של החייב שנוהל עד שנת 2009.

11. ביום 26.5.2013 חידש החייב בקשתו לצאת את הארץ לצרכי עבודה למשך 60 יום ולאחר שגייס כספים נדרשים להפקדה בקופת הכינוס לצורך הבטחת שובו לישראל ניתנה החלטה ביום 7.6.2013 הנעתרת לבקשתו.

ביום 4.7.2013 ביקש החייב להאריך שהותו בחו"ל עד יום 15.8.2013 וגם בקשה זו נעתרה.

12. ביום 1.10.2013 לאחר מתן הצווים המבוקשים לרואה החשבון שטיפל בעסקו של החייב נתן רואה החשבון אריה ראובך תשובתו לפיה טיפול בעניינו של החייב גם בשנים 2006-2008 ובגין כך נותר החייב חייב כספים בסך 17,655 ₪ לרואה החשבון.

מתשובה זו עולה כי רואה החשבון לא טיפל בעניינו של החייב בשנת 2005 ו – 2009 ולמרות זאת לא המציא החייב המסמכים המבוקשים לשנים אלו.

13. ביום 28.11.2013 התקיים דיון נוסף בעניינו של החייב לבקשת החייב. בדיון הובהר שהחייב אינו מתכוון להגיש הצעת הסדר. כן הוברר שרואה החשבון הרלוונטי לא טיפל בהכנות דוחות עבור עסקו של החייב לשנים 2008-2009. עוד הוברר כי החייב ממשיך שלא להגיש דוחות דו חודשיים במועד ואלו הוגשו רק במועד הדיון.

בדוחות שהוגשו במועד הדיון לחודשים יולי – אוגוסט לא נרשמו הוצאות או הכנסות לחייב למרות שאין מחלוקת כי החייב נסע לצרכי עסקים ועבודה והרוויח כספים בשהותו בחו"ל.

בדוח שהוגש לחודשים ספטמבר – אוקטובר 2013 צורף אישור שהחייב שילם בבת אחת ארבעה תשלומים לקופת הכינוס ביום 29.10.2011 וכן צורף אישור על תשלום מזונות. לא צורפו אישורים נוספים או קבלות על הוצאות אחרות.

14. במהלך הדיון שבו בעלי התפקיד על התנגדותם למתן הכרזה בתיק זה.

ד. המסקנה

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי יש ממש בעמדת בעלי התפקיד וכי החייב לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח אופן יצירת החובות. כמו כן התנהלות החייב במהלך ההליך לא הייתה כשורה. החייב לא עמד במטלותיו בהליך ובמועד, החייב הסתיר מידע בנוגע להתנהלותו הכלכלית, נטל הלוואות במהלך ההליך, הסתיר מידע בנוגע להשתכרותו בחו"ל, פעל באופן תמוה בנוגע להשתלבותו במעגל העבודה כאשר פוטר ממקום עבודתו יצא לחו"ל ושב לאותו מקום עבודה ושוב פוטר סמוך מאוד למועד בו ביקש לצאת שוב לחו"ל.

החייב גם לא פעל להקטנת הוצאותיו לרבות בכל הנוגע לתשלום מזונות.

2. בזוכרי כי עסקינן בחייב שלא הוכיח אופן יצירת החובות אזי עובדה זו בשילוב אופן התנהלותו בהליך מונעת היכולת לקבוע, גם לאור הרפורמה בהליכי הפש"ר אותה מקדמים במשרדי ב"כ הכונ"ר כי עסקינן בחייב המתאים להליך לגביו יש להעדיף התכלית השנייה של הליכי פשיטת רגל.

3. יש לזכור כי הכרזת חייב פושט רגל מחייבת קביעה כפולה לפיה החייב יצר חובות בתום לב ומתנהל בהליך כראוי. אלו לא מתקיימים במקרה דנן ולא בכדי הן המנהל המיוחד והן ב"כ הכונ"ר מתנגדים נמרצות להכרזה.

במקרה זה בשל התנגדות עזה לה, אני מוצאת תימוכין בחומר הראייתי שבפני, אני סבורה שיש לקבל עמדת בעלי התפקיד שהביעו התנגדות למתן הכרזה בתיק זה גם בזוכרם את הרפורמה המקודמת במשרדי ב"כ הכונ"ר המעדיפה התכלית השנייה של הליכי פשיטת רגל. לפיכך, לדעתי אין להכריז על החייב דנן פושט רגל.

4. לטעמי לא הוכח במקרה דנן כי החייב ראוי, רוצה, יכול או מתכוון לנצל הגנה הניתנת בהליך זה לצורך פתיחת דף חדש ונקי בחייו שלאחריו ישתלב במעגל העבודה היצרני והסתבכותו בחובות לא תישנה. במיוחד לא שוכנעתי כי ההעתרות לבקשת החייב תמנע הישנות האירועים שהובילו להסתבכותו הכלכלית הנוכחית של החייב ובעתיד ימנע המצב בו החייב ימשיך ליטול ההתחייבויות על עצמו כדי לשרוד כלכלית.

עוד לא הוכח בפני כי החייב עשה השינוי הנדרש או עשה שינוי כלשהו בחייו אשר יאפשר להניח כי יסתבך בעתיד באופן דומה.

ה. הדיון

1. להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פירעון חובותיו אליהם: ושנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק' (2009 (3) 1913 (2009))

ע"א 7113/06 ג'נח נ' הכונ"ר, פס"ד מיום 20.11.08

רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח (2) 810, 814

ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010) עמ' 23-24

2. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת, יותר מבעבר, התכלית השנייה של ההליך העוסקת בחייב.

בעת הזו, לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת הרגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת גם מכיוון החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת רגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר.

עניין זה מוצא ביטוי גם ברפורמה אותה מקדם משרד ב"כ הכונ"ר ועל פיה פועלים נציגיו בבתי המשפט. בשל כך התמעטו המקרים בהם טוען נציג ב"כ הכונ"ר כי אין להכריז על החייב פושט רגל אם מצא כי יש להעדיף בעניינו התכלית השנייה של הליכי פשיטת הרגל.

ואולם האמור לעיל רלוונטי, מאידך, רק לגבי חייבים אשר הוכיחו כי הם מתאימים להליך וראויים להגנתו. חייב שממשיך להתנהל בחייו באותו אופן בו התנהל עובר ליצירית חובותיו מבלי לעשות השינוי המתחייב, מוציא הוצאות מופרזות ומסתיר מידע בנוגע להתנהלותו, אינו חייב ראוי שכזה.

בוודאי נכון הדבר לגבי חייב שטען כי רק בשל המנעות רואה החשבון להעביר לו מסמכים אין ביכולתו להמציא מסמכים נדרשים ואחר כך מתברר שרואה החשבון כלל לא טיפל בעניינו בשנים הרלוונטיות (2008-2009).

3. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושט רגל הינה האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו ובמהלך ההליך הנטל להוכחת קיומו של תום לב מוטל תמיד על החייב.

בבחנו אם פעל החייב בתום לב, יבדוק בית המשפט את התנהגותו בשתי תקופות שונות:

הראשונה, תקופת יצירת החובות, טרם הגשת הבקשה להכריזו פושט רגל; והשנייה, לאחר הגשת הבקשה במהלך ההליך המשפטי.

4. בחינת תום לבו של החייב תיערך תמיד על פי נסיבותיו הספציפיות של החייב כאשר חלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב ומועד הליכי הפש"ר יכול לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום לב.

ראה לעניין זה:

ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פסק דין מיום 3.5.09

במקרה דנן לא ניתן לטעון כי הוכח שחלף זמן רב ממועד היווצרות החובות ועד מועד מתן פסק דין זה במהלכו חל שינוי משמעותי בהתנהלות החייב. לא בכדי גם לאחר כניסתה לתוקף של הרפורמה במשרדי ב"כ הכונ"ר התמידו בעלי התפקיד בהתנגדותם למתן הכרזה בתיק זה.

5. במקרה הספציפי שוכנעתי, כאמור, כי החייב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. מדובר בחייב שנמנע מהמצאת מסמכים רלוונטים בנוגע לעסקיו שנוהלו עד שנת 2009 והסבריו להמנעות זו נמצאו לא נכונים בכל הנוגע לשנים 2008-2009.

בנוסף עסקינן בחייב שאינו מתנהל כראוי בהליך כפי שפורט לעיל.

6. מדובר בחייב שלא מגיש דוחות במועד, יוצר פיגורים לקופת הכינוס ומשלם בבת אחת תשלומים לקופת הכינוס רק כשחרב ביטול ההליך על צווארו. מדובר בחייב שביקש להגיש הצעת הסדר ולא עשה כן מדובר בחייב שמעלים מידע בנוגע להתנהלותו הכלכלית, ולא מבהיר מה עשה עם כספי פיצויי הפיטורין שלו.

7. החייב לא סיפק כל מידע הנדרש ממנו, נטל הלוואות במהלך ההליך, לא הוכיח טענותיו לעניין הוצאות שהוציא, לא פעל לצמצום הוצאותיו בדרך של הקטנת סכום המזונות המשולם על ידו. כמו כן החייב מסר דיווח לא מדוייק בנוגע להוצאות ששילם עבור אחזקת בית אמו. גם אופן הגשת הדוחות שמגיש החייב בהליך תמוה. כך בדוח לחודשים יולי – אוגוסט 2013 לא נכללו הוצאות או הכנסות ולדוח לחודשים ספטמבר – אוקטובר 2013 לא צורפו אסמכתאות מספקות.

כמו כן מדובר בחייב שלא משתלב באופן מלא בשוק העבודה והתנהלותו לעניין זה תמוהה.

8. מכל האמור לעיל אני קובעת כי במקרה דנן עסקינן בחייב אשר לא הרים נטל ההוכחה להוכיח שחובותיו נוצרו בתום לב ודי בכך לקבוע שדין בקשתו להדחות.

ו. סיכום

לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום לב ביצירת החובות, אני מורה על דחיית הבקשה.

בהתאמה אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל בתוך 90 יום ממועד פסק הדין כדי לאפשר הערכות מתאימה.

בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכל דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייב.

הוצאות ההליך ישולמו מכספים שהצטברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, בכפוף להוראת כל דין תקף.

פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.