1. לפני תביעה כספית על סך 5,962 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

2. להלן העובדות הרלבנטיות לתביעה זו:

התובע היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו הבעלים של רכב מסוג סקודה מ.ר 6424325

(להלן: "הרכב").

הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת במתן שירותי דרך וגרירה.

ביום 1.7.10 בשעה 14:00 לערך, נתקע רכבו של התובע באילת עקב תקלה בתיבת ההילוכים והתובע הזמין שירותי גרירה מן הנתבעת.

הרכב נגרר ממקום עמדו אל חניון באילת, משם נגרר לחניון בבאר שבע ולאחר מכן נגרר לתל אביב, שם היה מצוי המוסך בו טופל הרכב.

3. התובע טען בכתב התביעה כי במהלך גרירתו של הרכב נגרמו לרכב נזקים, אשר בגינם פוצה ע"י חברת הביטוח בה בוטח הרכב באותה עת. התובע הגיש תביעה זו בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לו כתוצאה מן האירוע הנטען ותבע נזקים בגין תשלום השתתפות עצמית בסך 5,066 ₪, נזק בגין תשלום כינון בסך 96 ₪ ונזק בגין הפסד ימי עבודה בסך 800 ₪.

4. הנתבעת הגישה כתב הגנה במסגרתו טענה כי אינה אחראית לנזקים הנטענים. נטען, כי הנתבעת שלחה ספק עצמאי של שירותי גרירה אל מקום הימצאו של הרכב וכי הרכב נגרר ליעדו כבקשת התובע.

נטען, כי הנזק הנטען לא נגרם כתוצאה מן הגרירה אלא באירוע אחר ובכל מקרה- ככל שנגרם נזק כתוצאה מן הגרירה, הרי שהספק העצמאי אחראי לו.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד צד ג' 1 – גרר יורם בע"מ (להלן: "גרר יורם") וכן כנגד צד ג' 2 – מטיילי א'. אילת בע"מ (להלן: "מטיילי אילת").

בהודעת צד ג' טענה הנתבעת כי הצדדים השלישיים עוסקים בשירותי גרירה ונתנו לנתבעת שירותי גרירה כקבלנים עצמאיים משניים וכי ככל שהנזק ארע בעת שהרכב נגרר, הרי שהאירוע נגרם עקב רשלנות הצדדים השלישיים או מי מהם.

בהודעת צד ג' נטען, כי הרכב הועמס ראשית ע"י גרר של מטיילי אילת והושאר באחסנה בחניון בבעלות מטיילי אילת ולאחר מכן נגרר ע"י גרר יורם אל המוסך. הנתבעת טענה, כי ככל שנגרם לרכב נזק במהלך הגרירה, הרי שהוא נגרם על ידי צדדי ג' או מי מהם. משכך, נטען כי ככל שהנתבעת תחויב בתשלום כלשהו לתובע, על צדדי ג' לשפותה בגין הסכומים אשר תחויב בהם.

5. צדדי ג' הגישו כתבי הגנה במסגרתם הכחישו את הקשר בין הנזק הנטען לגרירה. צדדי ג' טענו כי לא נגרם לרכב כל נזק בגין העמסתו ו/או גרירתו ע"י מי מהם וכי הרכב היה תקין בתום גרירתו. נטען, כי הנזק נגרם באירוע אחר, שאין לו קשר לגרירה.

6. בדיון שהתקיים בתביעה זו העידו העדים כדלקמן:

עדות התובע:

התובע העיד כי נסע לאילת עם משפחתו ובכניסה לאילת ארעה תקלה בתיבת ההילוכים של הרכב. התובע העיד, כי הזמין גרר ולמקום הגיע גרר אשר צילם את הרכב וגרר אותו. התובע לא ידע לאן נגרר הרכב.

התובע העיד, כי התקלה ברכב ארעה ביום חמישי בשבוע וכן העיד כי ביום א' לפנות בוקר בסביבות השעה 2:00-3:00 בבוקר קיבל מספר שיחות טלפון מחברת איתורן בהן הודע לו כי מאן דהוא מצוי ברכב. ביום ב' התקשר אל התובע נהג הגרר (התובע אינו יודע מי הוא) והודיעו, כי הוא נמצא בדרך מבאר שבע לתל אביב.

התובע נפגש במוסך בתל אביב עם הגרר אשר גרר את רכבו. התובע העיד, כי לאחר שהורד הרכב מן הגרר, דחפו המוסכניקים את הרכב אל תוך המוסך והעמידו אותו בצמוד לקיר, כאשר משני צידיו רכבים אחרים. התובע סיכם עם מנהל המוסך כי עובדי המוסך יעבדו על תיבת הילוכים אחרת ולא יפרקו את תיבת ההילוכים של התובע ובשל כך נטל התובע עמו את מפתחות הרכב ועזב את המקום.

בצהרי היום שלמחרת הגיע התובע אל המוסך. הרכב עמד באותו מקום בו עמד ליום לפני כן. באותו יום הבחין התובע כי הרכב ניזוק.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי ותמונות נזק מהם עולה, כי לרכב נגרמו נזקים בכנף הימנית קדמית ובדלת הימנית קדמית.

התובע טען כי הרכב לא ניזוק במהלך הנסיעה לאילת וכי הועבר אל הגרר במצב שלם ותקין.

כמו כן, בחקירתו הנגדית הבהיר התובע כי רכבים שעמדו ליד רכבו עת הושאר במוסך נותרו עומדים במקומם גם אשר הגיע למוסך ביום שלאחר מכן. ברם, התובע לא יכול היה לומר האם הרכבים שעמדו במוסך ליד רכבו עברו טיפול כלשהו בזמן שנעדר מן המוסך.

עדותו של דני עטיה:

דני עטיה היה נהג הגרר מטעם מטיילי אילת, אשר גרר את רכב התובע ממקום עמדו אל חניון שבבעלות מטיילי אילת בבאר שבע.

מר עטיה העיד, כי קיבל קריאה לגרירת רכב מאילת. כאשר הגיע למקום צילם את הרכב מכל צדדיו, העלה אותו על הגרר וגרר אותו אל החניון באילת. מר עטיה הבהיר בעדותו כי הרמת הרכב הנגרר אל הגרר מבוצעת מן הגלגלים הקדמיים למטה ובשל כך טען, כי הנזק שנגרם לרכב התובע אינו יכול להיות תוצאת גרירתו של הרכב על ידו.

בחקירתו הנגדית, הודה מר עטיה כי לא השתמש במכוון כאשר העלה את הרכב, אך טען כי אין צורך בכך, נוכח מנגנון העלאת הרכב על הגרר. כמו כן הבהיר מר עטיה כי חניון מטיילי אילת בבאר שבע, בו השאיר את הרכב, הינו חניון מסודר וגדול ובמועד בו הושאר רכב התובע בחניון, היה בו מקום למכביר. כן העיד מר עטיה כי לא החנה את הרכב ליד רכבים אחרים.

מר עטיה הגיש לבית המשפט תמונות הרכב שצולמו על ידו טרם נגרר (נ/1). בתמונות ניתן לראות רק את צידו השמאלי של הרכב.

עדותו של יורם סויסה:

יורם סויסה היה הגרר שגרר את הרכב מבאר שבע למוסך בתל אביב.

מר סויסה העיד, כי העמיס את הרכב על הגרר ובדרך לתל אביב צלצל אל התובע ותיאם עימו שיגיע למוסך בעת פריקתו של הרכב שם.

מר סויסה העיד, כי הגרר בו נהג מורכב מפלטה, עליה מעלים את הרכב עם כבל משיכה.

מר סויסה נפגש במוסך עם התובע והוריד את הרכב ליד פתח המוסך. מר סויסה הודה כי לא צילם את הרכב בעת פריקתו, זאת בניגוד להנחיות שניתנו לו. אך טען, כי הרכב היה תקין לחלוטין בעת שנפרק מן הגרר בפתח המוסך.

7. דיון:

מעדויות כל הצדדים עלתה תמונה כדלקמן:

רכב התובע נתקע ביום 1.7.10 באילת. התובע הזמין אצל הנתבעת גרר. הנתבעת פנתה לצדדי ג' (קבלנים עצמאיים) לצורך ביצוע הגרירה. מר דני עטיה (מטיילי אילת) גרר את הרכב לחניון בבעלות מטיילי אילת, המצוי באילת. מחניון זה נגרר הרכב ע"י מר דניאל קירשנבאום (מטיילי אילת) אל חניון בבאר שבע, שבבעלות גרר יורם. מחניון זה נגרר ע"י מר יורם סויסה (גרר יורם) אל המוסך.

התובע העיד בדיון וכן העידו מר דני עטיה ומר יורם סויסה.

מר דניאל קירשנבאום, אשר גרר את הרכב מאילת לבאר שבע, לא הובא לעדות ואי הבאתו הוסברה בכך כי הוא נמצא בחו"ל מזה שנתיים.

כאמור לעיל, כל אחד מן הגררים טען בעדותו כי רכב התובע הורד מן הגרר כשהוא במצב תקין.

הגרר מר עטיה צילם את הרכב טרם העמסתו והגיש התמונות לבית המשפט. אמנם לא ניתן לדעת מן הצילום האם היו לרכב נזקים כלשהם בצידו הימני טרם העמסתו, שכן בתמונות שהוגשו לבית המשפט ניתן לראות רק את צידו השמאלי של הרכב. מאידך, סביר בעיניי כי אילו בעת העמסתו היו בצידו הימני של הרכב נזקים, היה מר עטיה מסב את תשומת ליבו של התובע לכך.

מר יורם סויסה, אשר גרר את הרכב מבאר שבע למוסך בת"א, לא צילם את הרכב. יושם לב, כי מר סוויסה לא טען כי קיבל את הרכב לידיו כשהוא פגוע בצידו הימני. כמו כן, טען כי מסר אותו במוסך כשהוא ללא נזקים ("הכל היה בסדר. לחצנו יד והלכתי"- עמ' 14 ש' 33). מקובלת עליי טענת מר סוויסה, כי אם היו נגרמים לרכב נזקים בעת גרירתו היה התובע (שהיה נוכח במוסך) בוודאי מבחין בהם בעת שהורד הרכב מן הגרר והועבר אל המוסך.

אף אחד מן הגררים לא תיאר אירוע חריג שאירע בעת גרירת הרכב.

גם האופן שבו תיארו שני הגררים את מנגנון העלאת הרכב על הגרר, דהיינו, העלאתו על משטח באמצעות כבל, אינו עולה בקנה אחד עם מיקום הנזקים לרכב.

קיימת אפשרות סבירה, כי הרכב נפגע כאשר עמד במוסך.

ואציין, כי מעדותו של התובע אמנם עלה כי רכבו הועמד ליד רכבים אחרים במוסך ולא הוזז ממקומו, אך התובע לא יכול היה לומר האם הרכבים האחרים שעמדו ליד רכבו במוסך הוזזו ממקומם לצורך טיפול והוחזרו למקום עמדם ליד רכב התובע או לחילופין- טופלו כשהם עומדים בסמוך לרכבו. ואציין, כי בעל המוסך אמנם הגיע לבית המשפט במועד הדיון, אך התובע ויתר על עדותו.

הלכה היא, כי על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח תביעתו. כלומר, עת התובע טוען בתביעתו כי הנזק לרכב נגרם במהלך הגרירה, עליו לשכנע את בית המשפט, במאזן ההסתברויות, כי סביר יותר כי הנזק ארע בעת הגרירה ולא בהזדמנויות אחרות.

מצאתי, כי התובע לא הרים את הנטל להראות כי הנזק הנטען נגרם במהלך הגרירה.

יצוין עוד, כי לכתב ההגנה צורפה חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת. בתוספת לחוות הדעת קבע המומחה כי הנזק נשוא התביעה הינו נזק תאונתי שאינו אופייני לנזקי גרירה. מאידך, חוות הדעת שצורפה ע"י התובע לתביעתו התייחסה אך ורק לעניין גובה הנזק שנגרם לרכב, אך לא למקורו.

התובע לא ביקש לחקור את מומחה על הנתבעת האמור בתוספת לחוות דעתו ומשכך, האמור בה לא נסתר ומהווה נדבך נוסף בפסק הדין.

על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ₪.

הודעת צד ג' נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות צדדי ג' בסך 1,200 ₪ כל אחד.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ה, 03 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.